מאירי על הש"ס/עבודה זרה/פרק א

על ש"ס: מאירי | ראשונים | אחרונים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דף ח עמוד א[עריכה]

עיר גדולה שהיה לה יום איד קבוע אעפ״י שעיירות הסמוכות לה משתעבדות לה ומתבטלות ממלאכתן לשם כל מה שצריך לבני העיר, מותר לשאת ולתת עמהם במקומם, לא נאסרה אלא לעובדיה. ודבר זה לא הוצרך ללמדו בכאן שהרי משנה שלמה היא למטה "עיר שיש בה ע״ז חוצה לה מותר", אלא שרצה להודיענו דין זה אף בקלנדא שהייתי סבור לומר שהוא כעין יום איד כללי לכל העיירות ובא ללמד שעיקר האיד לא היה באותו זמן אלא ברומי.

ויש שפירש בה שקלנדא הכל עושין אותה ואפילו הכי קאמר הואיל ולא מצד עצמם הם עושין אלא מיראת הכרך אינו כלום, והוא שאמרו בתוספתא, עיר אחת עושה ועיר אחת אינה עושה משפחה אחת עושה ומשפחה אחת אינה עושה העושין אסורין ושאינן עושין מותרין, קלנדא אעפ״י שהכל עושין אותה אינה אסורה אלא לפולחין ר״ל שמקריבין בה לע״ז.

מאחר שביארנו שגוי העושה משתה לבנו מקריב זבחים לע״ז ועושה לו יום איד אסור לו לישראל לילך לשם ולאכול עמהם אע"פ שאוכל משלו ושמש ישראל משמש לפניו שהרי על כיוצא בזה נאמר וקרא לך ואכלת מזבחו. מכיון שקרא לך בסעודה שהוא מקריב בה זבחים לאלילים שלו והודית לו נעשית לו כמי שאכלת מזבחו, לא סוף דבר באותו היום בלבד אלא כל הימים שהשמחה נמשכת, מעתה כל שלשים יום בין שאמר לו הגוי בשעה שקראו שמחמת החופה הוא עושה אותה סעודה בין שלא אמר לו אסור שמן הסתם מחמת הלולא היא נעשית, וכל סעודה שהיא נעשית מחמת החופה הוא מקריב בה לעבודה זרה, או אף כשאינו מקריב מכל מקום אזיל ומודה על זה לעבודה זרה שלו, מכאן ואילך אם לא אמר לו מחמת הלולא מותר, ואם אמר לו מחמת הלולא אסור עד שנים עשר חדש, ואם הוא אדם חשוב ביותר אף לאחר מיכן אסור כל זמן שיזכיר לו מחמת הלולא, ויש חולקים בזו, אלא אם כן שמע בפירוש שיודה על זה וכן עקר, וכן מקודם אותו היום אסור מכיון שהתחילו לשמוח מחמת החופה, וסימן היה בזה אצלם מכי רמו שערי באסינתא, ומפרשים בה שזורעים שעורים בעריבה בכדי שיצמח ביום החתונה ומביאין אותם לפני החתן והכלה לסימן טוב שימהרו צמיחתם בבנים כשעורים הללו שממהרין לצמוח ומרכין בצמיחה, ומאותה שעה היו מרבים בשמחה מחמת החופה, ולענין משא ומתן מיהא אינו אסור אלא אותו היום כמו שביארנו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דף יא עמוד ב[עריכה]

המשנה השלישית והיא חוזרת לענין הראשון עיר שיש בה ע"ז והגיע יום איד שלה והיו חוצה לה כפרים שכל תשמישם עמה ומתבטלים ממלאכתם לצרכה ולכבודה ונכנסים בתוכה לספק להם כל צרכיהם כל שחוצה לה מותר לשאת ולתת עמהם בכפר שלהם ואפילו סמוך הרבה הואיל ואינו מכלל העיר וכן אם היה חוצה לה ע"ז אע"ף שהיא נערכת אצלם הרבה עד שמתקבצים בה ממקומות הרחוקים ובני אותה העיר הקרובה מתבטלים לכבודה תוכה מותר וזה ששאלו היכי דמי חוצה לה הוא מפני שהיה קשה לו היאך אפשר שבני העיר טפילם לחוצה להם והעמידוה בעטלוזה של עזה שהיא עבודה זרה נערכת אצלם הרבה על הדרך שפרשנו או שמא הכונה לסמיכותה שאע"פ שהיא סמוכה לעזה הרבה ונבלעה בתחומה עד שנקראת על שמה מותר והוא שאמר שתוכה מותר לשאת ולתת עמהם ואפילו ביום האיד ויש מפרשים משנתינו בירוד ממה שאמרו בתוספתא ירוד שבתוך הכרך תוך הכרך אסור חוצה לה מותר ושחוץ לכרך תוך הכרת מותר והכל אחד שהירוד יום איד היה ומפני זה אמרו שם ירוד שנהנה מלכות או מדינה מותר אין אסור אלא של עבודה זרה או שמא מצד המכס וכן נראה מתלמוד המערב כמו שנבאר במשנה שאחר זו.

מהו לישראל לילך לשם ר"ל ליכנס בתוכה ביום האיד על דעת שלא לשאת וליתן בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום ר"ל שאין ממנה דרך לעיר אחרת שיהא ההולך בעיר אחרת צריך לעבור בתוך עיר זו לילך לאותה האחרת אסור שבודאי לאי זה צורך שיש לו בעיר הזאת הוא נכנס וחושדין אותו שמא לשאת ולתת הוא נכנס אבל אם אינה מיוחדת לאותו מקום אלא שיש מקומות אחרים שההולך לשם צריך לעבור דרך עיר זו מותר. שאף הרואה אומר שלא לצרכו שבאותה העיר נכנס אלא לילך ממנה למקום אחר ויש מפרשים בדרך אחרת אלא שלפי בריתא שהוזכרה בגמרא צריך לפרשה כן

וכתבו קצת גאונים שאם היו ישראל דרים באותה העיר או שהיו לו בית דירה לשם או שאר עסקים ידועים מותר שאין כאן חשד והוא שאמרו בתלמוד המערב אכסנאי אסור בן עיר מותר וודאי אכסנאי שאמרו פירושו בשאין ישראל אחר גם כן שם

ובתוספתא אמרו עובר אדם בשיירה ממקום למקום ונכנס לכרך שהירוד לתוכו ונראה מעט הדברים שהשיירה מוכחת שברחוק מהם הוא רוצה לילך וכל שיש לתלות תולין