סמ"ג לאו מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · לאו · מח · >>


מצות לאו מח - לא לחון ולרחם על עובד אלילים

שלא ליתן לעכו"ם חניה בקרקע ארץ ישראל, שנאמר "לא תחנם(דברים ז, ב). ומטעם זה שנינו בעבודה זרה (דף כא.) אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ מותר.

ג' דברים דרשו רבותינו (דף כ.) ממקרא זה:

  1. לשון חנייה – כאשר ביארנו;
  2. ולשון חן – שאסור לומר "כמה נאה עכו"ם זה", שלא ימשך אחריו ללמוד ממעשיו – ואם כן מדבר באותם שלא נצטוינו עליהם להורגם;
  3. ולשון חנינה – לכך אמר עליהם בעבודה זרה (דף יג:) לא מעלין אותן מן הבור ולא מורידין, ועיקר פשוטו לא תרחם עליהם אלא תהרגם – ומדבר בשבעה האומות, האמורי והכנעני וגו'.

הנה בעבודה זרה (דף כא.) אמר שמותר למכור לעכו"ם בחוצה לארץ בתים ושדות. אמר רב יוסף ובלבד שלא יעשה שכונה, ואין שכונה פחותה מג' בתים. הילכך אסור למכור להם ג' בתים זה בצד זה לשלושה עכו"ם אם שום ישראל נשאר סמוך להם, דילמא הני תלתא עכו"ם מייעצי עליה עצה רעה וקטלין ליה או מזקי ליה.

עוד שם אמרינן אף במקום שאמרו להשכיר, לא לבית דירה אמרו, מפני שמכניס עכו"ם עבודה זרה לתוכו והתורה אמרה "לא תביא תועבה אל ביתך". דאגרא לא קניא אבל משכיר להם בתים לעשות אוצר ועכשיו נהגו העם להשכיר אף לדירה. ומביא אבי אמי רבינו חיים כהן ראיה לזה מדאמרינן בירושלמי הא במקום שאמרו למכור כגון בחוצה לארץ, מותר למכור אפילו לבית דירה ולהשכיר אף לבית דירה. אף על פי שבסוריא אין זה הכלל, שהרי תנא בתוספתא שמותר למכור ואסור להשכיר.

וזהו לשון התוספתא: אין משכירים להם בתים ושדות בארץ ישראל; ובסוריא מוכרים בתים ומשכירין שדות; ובחוץ לארץ מוכרים אלו ואלו, כאן וכאן לא ישכיר בית דירה. פירוש "כאן וכאן" – בארץ ישראל ובסוריא דרישא מדבר, אבל בחוץ לארץ מותר כדאיתא בירושלמי. וטעם שאמרנו בחו"ל שמותר להשכיר משום דמן התורה אין איסור אלא בבית שישראל עצמו דר בו דומיא דמזוזה שהיא חובת הדר. ומדברי סופרים אסרו בביתו אפילו אינו דר שם וכשמכרה או השכירה לא רצו לגזור.