לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סוטה/פרק תשיעי

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק תשיעי – עגלה ערופה

[עריכה]

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה א

[עריכה]

מתני’: עגלה ערופה ט_אבלשון הקודש שנאמר (דברים שופטים כא א ב) כי ימצא חלל באדמה וגו', ויצאו זקניך ושופטיך. ושלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר חמשה. שנאמר, זקניך שנים, ושפטיך שנים, אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד:


גמ’: תנן עגלה ערופה בלשון הקודש שנאמר כי ימצא. לא מסתברא שזה נלמד מכאן אלא מדכתיב וענו ואמרו. וכתיב בלויים אמירה, מה שם בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש, אלא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ט_א מיי' פ ט' מהל' רוצח הלכה ג', סמ"ג עשין עח:


[ע"ב]


-----------------------------------דף מ

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוטה מ


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מ עמוד א] שבא להתחיל לצטט מתחילת הפרשה אבל באמת הלימוד מוענו ואמרו. כי ימצא. ולא בשעה שהן מצויין. שאם רבו הרוצחים וחללים מצויים, בטלה מצות עגלה ערופה. דבר אחר כי ימצא, לא שתהא חוזר ומצותת מחפש עליו, שלא חייבה תורה לחפש חללים. דבר אחר כי ימצא, אין מציאה בכל מקום אלא בשני עדים כשרים שיעידו שנמצא חלל. והא כתיב לא נודע מי הכהו. הא נודע מי הכהו אפילו על ידי עדות עבד אפילו שפחה לא היו עורפין. והכא את אמר אכין שצריך שיהיו שני עדים כשרים? כאן שמעידים שראו להורג לא עורפים אפילו בעדות עבד או שפחה כאן בעדות לנהרג צריך שני עדים כשרים שנמצא הרוג. ודא דאת אמר שאפילו עבד אפילו שפחה אם היו מכירין את הרוצח לא היו עורפין. באותן שאמרו אם רואין אנו אותו מכירין אנו אותו. אבל באותן שאמרו, אם רואין אנו אותו, אין אנו מכירין אותו. היו עורפין. אבל בית דין שראו את ההורג ואמרו, אם רואין אנו אותו, אין אנו מכירין אותו. לא היו עורפין. דכתיב (דברים שופטים כא ז) ועינינו לא ראו. והרי ראו מכל מקום. ובית דין שראו את ההרוג. אית תניי תני, יעמדו שנים ויעידו לפניהם. אית תניי תני, יעמדו כולם ויעידו במקום אחר. אמר רבי יהודה בן פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. כשם שהם חלוקין כאן, כך הן חלוקין בעדות החדש. אמר רבי יהודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי זעירא רבי זעירא° (דברים שופטים כא א) חלל ולא מפרכס. ראוהו מפרפר כאן, ובא לאחר זמן ולא מצאו, אני אומר נעשה לו ניסים וחיה. ראוהו מפרכס כאן, ובא ומצאו מת במקום אחר. מודדין ממקום שנמצא. כתיב (דברים שופטים כא א) אשר י"י אלהיך נותן לך. פרט לחוצה לארץ. לרשתה, פרט לירושלים שהיא לכל השבטים. וכ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל, ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר. כל ביאות שנאמרו בתורה, לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. אף כאן לא היו עורפים עד ארבע עשרה שנה? אמר רבי פנחס בי רבי בון רבי פנחס בי רבי בון°. נאמר כל אותן ארבע עשרה שנה, היו הקברים של החללים שמצאו מצויינים שסימנו אותם, ולאחר י”ד שנים הביאו עגלה ערופה על כולם. תני, כיצד היו עושין? שלוחי בית דין יוצאין ומלקטין את סימניו כדי לזהות מי ההרוג ולהתיר את אשתו, ומכרין כורים לו קבר אותו. ומציינין על קברו. כדי שיצאו בית דין מלישכת הגזית וימודו. מניין לציון? רבי ברכיה רבי ברכיה° ורבי יעקב בר בת יעקב רבי יעקב בר בת יעקב° אמרו בשם רבי חוניא דברת חוורן רבי חוניא דברת חוורן°. ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר, רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי חוניא דברת חוורן רבי חוניא דברת חוורן°, ו חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי עוזיאל בריה דרבי חוניא דברת חוורן רבי עוזיאל בריה דרבי חוניא דברת חוורן° אמרו בשם רבי חונייא דברת חוורן רבי חונייא דברת חוורן°. כתיב (ויקרא תזריע יג מה) וטמא טמא יקרא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מ עמוד ב] כדי שתהא טומאה קורא לך בפיה, ואומרת לך, פרוש. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° מדכתיב (יחזקאל ל"ט, ט"ו) ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. וראה עצם. מיכן שמציינין על העצמות. אדם. מיכן שמציינין על השדרה ועל הגולגולת. ובנה. מיכן שמציינין על אבן קבועה. דאם אומר את על גבי אבן תלושה, אף היא הולכת ומטמא במקום אחר. אצלו. ולא עליו שמציינים במקום טהרה. ציון. מיכן לציון. מצא אבן מצויינת, אף על פי שאין מקיימין כן, המאהיל עליה טמא. שאני אומר, מת קמצוץ שמרגלותיו מונחים אצל ראשו ואינו תופס אלא מקום האבן הזו היה נתון תחתיה שאדם שלא בקיא בהלכה ציין על גבי הטומאה. היו שתים. המאהיל עליהן טהור, וביניהן טמא. היה חורש בנתיים, הרי הן כיחידיות, שביניהן טהור סביבותיהן טמא. תני, אין מציינין על הבשר, שמא נתאכל הבשר. רבי יוסטא בר שונם רבי יוסטא בר שונם° בעא קומי רבי מנא רבי מנא°. לא נמצא מטמא טהרות למפרע? אמר ליה, מוטב שיתקללו בו לשעה, ולא יתקלקלו בו לעולם. תמן תנינן. סמיכת זקנים על פר העלם דבר של ציבור ועריפת העגלה בשלשה, דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, בחמשה. מה טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? דכתיב (ויקרא ויקרא ד טו) וסמכו זקני העדה את ידהם על ראש הפר. זקני, שנים. ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי שלשה. מה טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? וסמכו שנים, זקני שנים, אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי חמשה. ובעגלה ערופה טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דכתיב (דברים שופטים כא ב) ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל העיר הקרובה. זקניך שנים, ושופטיך שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן חמשה. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא. נראין דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בסמיכה, ודברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בעריפה. נראין דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בסמיכה, דלא דרש וסמכו שמילה זו נצרכה לגופה. ודברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בעריפה, דלא דרש ויצאו. דאין תאמר נראין דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בעגלה ערופה דדרש ויצאו כמו שדרש וסמכו בסמיכה פר העלם דבר. אשכחת את אמר. ויצאו שנים, זקניך שנים, ושופטיך שנים, אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד, אחד הרי כאן שבעה, ולא חמישה כפי שאמרנו. מה מקיים °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי זקניך ושופטיך? זקניך שהן מיוחדים שבשופטיך היינו סנהדרין גדולה. תני °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר. זקניך זה בית דין הגדול, ושופטיך זה מלך וכהן גדול

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]


-----------------------------------דף מא

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוטה מא


ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה ב

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מא עמוד א] מתני’: ט_בנמצא טמון בגל, או תלוי באילן או צף על פני המים, לא היו עורפין. שנאמר (דברים שופטים כא א) כי ימצא חלל באדמה אשר ה’ אלקיך נתן לך לרשתה, נפל בשדה, לא נודע מי הכהו. באדמה. ולא טמון בגל. נופל, ולא תלוי באילן. בשדה, ולא צף על פני המים. ט_גנמצא סמוך לספר, או לעיר שיש בה גוים, לא היו מודדים. לעיר שאין בה בית דין, לא היו מודדין ט_דאלא מעיר שיש בה בית דין. ט_הנמצא מכוון בין שתי עיירות, שתיהן מביאות שתי עגלות דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. וחכמים אומרים, עיר אחת מביאה עגלה ערופה, ואין שתי עיירות מביאות שתי עגלות, לכן יביאו אחת ויתנו בניהם. ט_וואין ירושלים מביאה עגלה ערופה שלא נחלקה לשבטים:


גמ’: תני °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. נמצא חנוק ותלוי באילן, לא היו עורפין. אמר °רבי יוסי בר יודה רבי יוסי בר יודה. אין צריך לומר חנוק ותלוי באילן שזה פשיטא שהרי גם אינו הרוג חרב וגם אינו על האדמה. מניין שחנוק אפילו מושלך? תלמוד לומר חלל עד שיהרג בחרב. מה תלמוד לומר נופל בשדה? אלא אפילו הרוג ותלוי באילן, לא היו עורפין. תני רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. נמצא עומד על מיטתו והסכין תקועה בלבו, אין עורפין שזה כמו צף ולא באדמה. והא תני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי, היו עורפין? הדא ד°רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי, מן אילן דהכין הכין, שהמקור שלהם לא ברור. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל אילין ד°רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי מן אילין דהכין הכין, יחידין אינון ולא סמכין עליהון. נמצא בעליל בבירור קרוב לעיר, היו מודדים, כדי לקיים בו מצות עיסוק מדידה. רב רב (אמורא)° נחת לתמן. ירד לבבל אמר. אנא הוא °בן עזאי שמעון בן עזאי דהכא. אתא חד סב שאל ליה. מצאו שני הרוגים זה על גב זה מה הדין? סבר רב רב (אמורא)° שהן עורפין. אמר לו, אין עורפין. אמר לו למה? אמר ליה, התחתון משום שהוא טמון. והעליון משום שהוא צף. כד סלק להכא אתא לגבי °רבי רבי יהודה הנשיא כשעלה לארץ ישראל בא לפני °רבי רבי יהודה הנשיא, אמר לו, יאות אמר לך אותו זקן אבל מטעם אחר דכתיב כי ימצא חלל, חלל אחד ולא שימצאו שנים אבל מן במינו אינו טמון ואינו צף. תנן, באדמה ולא בטמון בגל. נופל, ולא תלוי באילן. לא מסתברא דא אלא. באדמה ולא צף על פני המים. בשדה, ולא טמון בגל. ותני דבית °רבי רבי יהודה הנשיא כן כפי שאמרנו. מחלפא שיטתון דרבנין  האם חכמים חזרו בהם? הכא אינון אמרין פרט לטמון. ותמן גבי שכחה דכתיב ושכחתה עומר בשדה, אינון אמרין לרבות את הטמון? תמן תרי מיעוטי כתיבי, שדך, בגלוי פרט לטמון. וקצירך, בגלוי פרט לטמון. הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון. ברם הכא. חד מיעוטה הוא. באדמה, ולא צף על פני המים.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מא עמוד ב] נמצא סמוך לספר לא היו עורפים שאני אומר סרקיים ישמעאלים הרגוהו. לעיר שיש בה גוים לא היו עורפים, שאני אומר גוים הרגוהו. לעיר שאין בה בית דין, לא היו מודדין ממנה אלא מעיר אחרת שיש בה בית דין. דכתיב (דברים שופטים כא ז) ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו'. תנן נמצא מכוון בין שתי עיירות, שתיהן מביאות שתי עגלות דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. וחכמים אומרים, עיר אחת מביאה עגלה ערופה, ואין שתי עיירות מביאות שתי עגלות. מה טעמא דרבנין? דכתיב (דברים שופטים כא ג) והיה העיר הקרובה אל החלל, ולא שתי ערים. מה טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? דכתיב (דברים שופטים כא ב) ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. ערי מקלט מה הן להביא עגלה ערופה? אין תימר למחלוקת ניתנו, והערים הם נחלתם של הלוים שנפלה בחלקם בארץ. ולכן הרוצחים בשגגה צריכים להעלות ללוים שכר , מביאות עגלה ערופה שהרי הן ככל הערים. אין תימר שלא נתחלקו ללוים בנחלה אלא לבית דירה ניתנו להן ולכל השבטים חלק בהן ולכן רוצח לא מעלה שכר ללוים, אינן מביאות עגלה ערופה, כמו ירושלים

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: ומאיין היו מודדין? °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, מטיבורו. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, מחוטמו. °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר, ממקום שנעשה חלל מצוארו:


גמ’: ומאיין היו מודדין? °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר מטיבורו, ממקום שהולד נוצר. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, מחוטמו ממקום הכרת פנים. ואתייא כיי דאמר רב יהודה רב יהודה° בשם רב רב (אמורא)° (ישעיהו ג', ט') הכרת פניהם ענתה בם. זה החוטם. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. מאן דבעי דלא מתחכמא  מי שרוצה שלא יכירו אותו, יהיב איספלני על נחיריה ולא מתחכם. כהדא ביומי דארסקינס מלכא, הויין ציפוראי מתבעין, והוון יהבין איספלני על נחיריהון ואינון לא מתחכמין.  היו נותנים תחבושת על האף ולא הכירו אותם ובסיפא איתמר עליהון לישן ביש, ואיתצידון כולהון מן בידו מיד. °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר, ממקום שנעשה חלל מצוארו. מה טעמא? אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה דכתיב (יחזקאל כ"א, ל"ד) לתת אותה על צוארי חללי רשעים

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: נמצא ראשו במקום א' וגופו במקום אחר. מוליכין הראש אצל הגוף, דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, ט_זהגוף אצל הראש:


גמ’: אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, לקבורה נחלקו שמת קונה מקומו והשאלה היכן מקומו. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. מה פליגין? כשהיה מקום מדרון, ומצאו הראש מלמעלן והגוף מלמטן. אבל אם היה הראש מלמטן והגוף מלמעלן, כל עמא מודיי שמוליכין את הראש אצל הגוף שמסתברא שהראש התגלגל. היה מדרון מיכן ומיכן ונמצא הראש בצד זה והגוף בצד זה. אנא אמר רישא אזל לחד אתר וגופא אזל לחד אתר. וכיוון שגם הגוף וגם הראש לא נמצאים במקום שנהרג לא שייך להוליך אחד אצל השני. או הראש הזה אין לו גוף או הגוף הזה אין לו ראש, שיש ספק אולי מדובר בשני הרוגים ולכן ממה נפשך כל אחד נקבר במקומו. היה שטח שוה ונמצא הראש במקום אחר

-----------------------------------דף מב

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוטה מב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד א] כל מקום שדרכו ליתזו להגיע לשם אם ניתז הראש, גוף אחד הוא. ואם לאו, חוששים שמא מדובר בשני הרוגים, שאולי הראש הזה אין לו גוף והגוף הזה אין לו ראש

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: ט_חנפטרו זקני ירושלים והלכו להם. וזקני אותה העיר, מביאין עגלת בקר אשר לא עובד בה. ט_טאשר לא משכה בעול. ט_יואין המום פוסל בה. ט_יאומורידין אותה לנחל איתן. איתן, כמשמעו. קשה, אף על פי שאין איתן כשר. ט_יבעורפין אותה בקופיץ מאחריה. ט_יגומקומה אסור מלזרוע ומלעדר. ומותר לסרוק שם פשתן ולנקות אבנים:


גמ’: כתיב (דברים שופטים כא ג) ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעול. אם לא עבד בה פשיטא שלא משכה בעול? אלא, אשר לא עבד בה, לדעת. אשר לא משכה בעול. בין לדעת בין שלא לדעת. רבי יונה רבי יונה° פתר מתניתא, אשר לא עבד בה, לדעת. אשר לא משכה בעול, בין לדעת בין שלא לדעת, והוא שימשוך. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° פתר מתניתא. לדעת, אפילו לא משך. ושלא לדעת, והוא שימשוך. ואתייא דרבי יונה רבי יונה° כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל. ודרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° כרבנן. דרבי יונה רבי יונה° כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל, ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר. כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ללמד בדבר חדש, נעקר מכללו, והרי הוא בחידושו. שכל העבודות היו בכלל של אשר לא עבד בה שאינם פוסלים אלא מדעת. ועול יצא לדון בדבר חדש. ללמד שאינו חייב עד שימשוך, וכיוון שיצא מהכלל, פוסל בין לדעת בין שלא לדעת. ודרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° כרבנן. דרבנן אמרין. הרי הוא בכללו, והרי הוא בחידושו. לפום כן צריך מימר. לדעת, אפילו לא משך. ושלא לדעת, והוא שימשוך כמו שאר העבודות שבכלל. כמה ימשוך? °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, כמלואו כארכו של העול. °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר, שלש אצבעות. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יוסי בן נהוראי רבי יוסי בן נהוראי°. מלא העול לרחבו. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא°. ואימא, אשר לא עבד בה, כלל. אשר לא משכה בעול, פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט ורק עול יהיה אסור ? אמר ליה, אילו הוה כתיב אשר לא עבדה, ואשר לא משכה שמשמעות שניהם זהה, יאות. לית כתיב אלא אשר לא עובד בה. אין כאן כלל ופרט, אלא ריבויין שהרי הכלל דווקא לדעת, והפרט אפילו שלא לדעת ואין זה כלל ופרט. נאמר בעגלה אשר לא משכה בעול. ונאמר בפרה אשר לא עלה עליה עול. עול עול לגזירה שוה. מה עול האמור בעגלה, עשה בה שאר כל העבודות כעול. אף עול האמור בפרה, נעשה בה שאר כל העבודות כעול. מה עול האמור בעגלה, משיכת העול פוסלת בה בין לדעת בין שלא לדעת. אף עול האמור בפרה, משיכת העול פוסלת בה, בין לדעת בין שלא לדעת. מה עול האמור בפרה, עצם העלהת העול פוסל בה. אף העול האמור בעגלה עצם העלהת העול פוסל בה. אי מה עול האמור בפרה, המומין פוסלין בה. אף עול האמור בעגלה, המומין פוסלין בה? תלמוד לומר גבי פרה (במדבר חקת יט ב) אשר אין בה מום. המומין פוסלין בפרה, ואין המומין פוסלין בעגלה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד ב] אם המילה בה באה למעט, אולי גם מה שכתוב בעגלה, אשר לא עבד בה בא למעט, בה עבודה פוסלת ואין עבודה פוסלת בפרה? הכא אשר לא עבד בה, בא למעט שבה עבודה פוסלת, ואין עבודה פוסלת במוקדשין. אבל בה שנאמר בפרה ודאי בא למעט עגלה ממומין. שהרי אית לך מימר תמן אשר אין בה מום בה המומין פוסלין אין המומין פוסלין במוקדשין? מחוסרי איברין, מהו שיפסלו בעגלה? אפילו בקרבנות בני נח אף שהותרו בעלי מומים, מחוסרי איבר אסורים. וקל וחומר שבעגלה יהיו אסורים. לא כן אמר רבי יסא רבי אסי°. פשט רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לחברייא מהיכן לומדים שמחוסר אבר פוסל בבני נח מדכתיב (בראשית נח ו יט) ומכל החי מכל בשר, שלימין באיבריהן. תמן עולין למזבח לכן מחוסר איבר פסול לקרבן אצל בני נוח. ברם הכא בעגלה ערופה אין מהן למזבח ואולי יהיה כשר. אמר רבי חונה רב הונא° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°. מכיון דכפרה כתיב בה כקדשים, כמי שיש מהן למזבח. טריפה, מהו שתיפסל בה? מכיון דאת אמר שכיוון שנאמר כפרה, כמי שיש מהן למזבח, טריפה פוסלת בה. בהאי פשיטא לך שהטריפה פוסלת בה. היתה רגלה קלוטה כשל חמור, מה את עבד לה? כמחוסרת אבר, או כבעלת מום. אין תעבדינה כמחוסרת אבר, פסולה. אין תעבדינה כבעלת מום, כשירה. דמה, מהו שיכשיר שהרי דם קרבנות אינו מכשיר ? מן מה דתני רבי חייה רבי חייא רבה°, דמה טמא. דמה מכשיר. חד סב שאל לרבנין דקיסרין. עריפתה, מהו שתטהר טריפתה מטומאת נבלה? אמרין ליה, ולאו מתניתא היא דתנן, השוחט עגלה ערופה ונמצא טריפה אינה מטמא. אמר לון, אנן בעיין עריפה, ואתון מייתו ליה שחיטה? אמרין ליה, הרי שנינו, השוחט אותו ואת בנו לעבודה זרה, והשוחט פרה אדומה ואת בנה, ושור הנסקל ואת בנו, ועגלה ערופה ואת בנה, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר מהלאו של אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, כיון שזו שחיטה שאינה ראויה, ושחיטה שאינה ראויה לא נקראת שחיטה. וחכמים מחייבים משום אותו ואת בנו, וסוברים כ°רבי מאיר רבי מאיר ששחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה כפי שהעמיד רבי ינאי רבי ינאי° את דעת °רבי מאיר רבי מאיר גבי השוחט טרפה שחייב משום אותו ואת בנו. מכאן שעריפת עגלה הרי היא כשחיטה, ולכן מן הדין שהעריפה תטהר מטומאת נבילה. ואמר לון ומן הדא דרבי ינאי רבי ינאי° אתון מגיבין לי, אני סובר כדריש לקיש ריש לקיש° שאומר על °רבי מאיר רבי מאיר שאם ערף אינו חייב משום אותו ואת בנו. איתן כשמועו קשה. כדכתיב (במדבר בלק כד כא) איתן מושבך ושים בסלע קנך. אף על פי שאין איתן, כשר. ודכוותה אף על פי שאין נחל, כשר שלא נאמרו אלא למצווה.

-----------------------------------דף מג

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוטה מג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד א] כדתני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי, יכל לכתוב הורידו וכתב והורידו לרבות אף על פי שאין איתן אף על פי שאין נחל. ולא היא. באמת צריך נחל וצריך איתן, דהדא °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי מן אילין דהכא תמן שהמקור שלהם לא ברור. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° כל אילין ד°רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי מן אילין דהכן אכן, יחידין אינון ולא סמכין עליהון. וצריך לערוף בה שנים או רוב שנים? נישמעינה מן הדא. דאמר רבי זעירא רבי זעירא° אמר רב יהודה רב יהודה° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. עד מקום שהצואר כשר לשחיטה, כנגדו העורף כשר למליקה, וכן הוא אמר אכן שאף בעריפת עגלה צריך לערוף בה שנים או רוב שנים. תמן תנינן, יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין. כגון שחרש בשור וחמור, והם היו מוקדשים, וחרש כלאים בכרם, וזה היה בשנה השביעית, ביום טוב, והיה כהן ונזיר במקום טמא. רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° בעי, ניתני החורש מקום עריפתה של עגלה הרי תשעה, שעבר על הלאו לא יזרע ולא יעבד. אמרין חבריא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, תיפתר שמה שנאמר אשר לא יזרע ולא יעבד הכוונה לשעבר היינו שלא נזרע ולא נעבד קדם עריפה, אבל אחר כך אין איסור . אמר לון, מאן דאמר לשעבר, כל שכן להבא. שהרי שנינו מקום גסיסתה ותפיסתה הרי אילו אסורין. וכמה היא תפיסתה? ד' אמות. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר אומר אני שתפיסתה חמשים אמה. רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון° בעי. ואימא אשר לא יעבד בו, כלל. ולא יזרע פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ורק זריעה תאסר ? אמר ליה, אילו הוה כתיב אשר לא יעבד בו ואשר לא יזרע יאות. שמילת אשר מורה על העבר, אם בשניהם היה כתוב אשר, כך שגם הכלל וגם הפרט היו בלשון עבר יאות. לית כתיב אלא אשר לא יעבד בו, אבל הפרט לא יזרע נאמר בלשון עתיד. כי הא דמר רבי זעירא רבי זעירא° אין כאן כלל ופרט אלא ריבויין:

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה ו

[עריכה]

מתני’: ט_ידזקני אותה העיר, רוחצין ידיהם במים במקום עריפתה של עגלה ואומרים (דברים שופטים כא ז) ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו'. וכי עלה על לבנו שבית דין שופכי דמים הן? ט_טואלא שלא בא לידינו ופטרנוהו. לא ראינוהו והנחנוהו. ט_טזהכהנים אומרים, כפר לעמך ישראל אשר פדית י"י. ולא היו צריכין לומר ונכפר להם הדם, ט_יזאלא רוח הקודש מבשרתן. אימתי שתעשו ככה, הדם מתכפר לכם. ט_יחנמצא ההורג. עד שלא תיערף העגלה, תצא ותרעה בעדר. ט_יטמשנערפה, תיקבר במקומה. שעל ספק באה מתחילתה. כיפרה ספיקה והלכה לה. ט_כנערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג, הרי זה ייהרג:

גמ’: תנן אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו. רבנין דהכא פתרין קרייא  אומרים שהפסוק מדבר בהורג. ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג. רבנין דהכא פתרין קרייא בהורג. שלא בא על ידינו ופטרנוהו מעונש ולא הרגנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו ועימעמנו על דינו, ובכך גרמנו שירצח. ורבנין דתמן פתרין קרייא  אומרים שהפסוק מדבר בנהרג לא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוייה. ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה ונאלץ ללכת יחידי, ומצאו הרוצח והרגו. והזקנים רוחצין את ידיהן במים על מקום עריפתה של עגלה. ואומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו'. והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל ורוח הקודש אומרת ונכפר להם הדם. שלשה מקריות נאמרו בענין אחד. מי שאמר זה, לא אמר זה, מי שאמר זה לא אמר זה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד ב] כיוצא בדבר אתה אומר (בראשית וישב לח כה) ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה. עד כאן אמרה תמר. ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני. עד כאן אמר יהודה. ורוח הקודש אמר ולא יסף עוד לדעתה. ג' מקריות נאמרו בענין אחד מי שאמר זה לא אמר זה. כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר שלח יג כז) ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה. עד כאן אמר יהושע. אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם. עד כאן אמרו המרגלים. ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. עד כאן אמר כלב. שלש מקריות נאמרו בענין אחד מי שאמר זה לא אמר זה ומי שאמר זה לא אמר זה. כיוצא בדבר אתה אומר (שופטים ה', כ"ח) בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא וגו'. עד כאן אמרה אמו של סיסרא. חכמת שרותיה תענינה. הלא ימצאו יחלקו שלל אמרו כלותיה. ורוח הקודש אומרת כן יאבדו כל אויביך י"י. אמר רבי פינחס רבי פינחס° כדיי היא שתכפר עגלה למפרע על כל מה שחטאו ממצרים ועד הנה דכתיב כפר לעמך ישראל אשר פדית דמשמע משעה שנפדו ממצרים. אמר רבי ינאי רבי ינאי° לדברי °רבי מאיר רבי מאיר שסובר ששחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, אפילו ערפה חייב משום אותו ואת בנו. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי אמי רבי אמי° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. אפילו לדברי °רבי מאיר רבי מאיר שסובר ששחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה אם ערפה פטור. שלא אסרה תורה אלא שחיטה, שנאמר לא תשחטו ביום אחד. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. לפוטרו משום אותו ואת בנו כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אמר רבי ינאי רבי ינאי° שמעתי לה גבול. מאימתי היא נאסרת, מדכתיב והורידו, משעת הורדה לנחל. אמר רבי שמואל בר רבי יצחק רבי שמואל בר רבי יצחק° אין גבול אלא מתחילת הפרשתה עד שהיא בחיים היא קדושה. מתניתא אמרה כן שאין גבול אלא משעת הפרשתה התקדשה דתנן, נמצא הרוצח תצא ותרעה בעדר. מהו תצא? תצא מקדושתה. מכאן שמחיים חלה עליה קדושה. תנן, נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג, הרי זה ייהרג. אמר רבי מתניא רבי מתניה° ויאות. מי כתיב (דברים שופטים כא ח) ונכפר להם הדם, ושתק? אלא אפילו כן ואתה תבער הדם הנקי מקרבך קרבן

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: ט_כאעד אחד אומר ראיתי את ההורג, ועד אחד אומר לא ראיתה. אשה אומרת ראיתי, ואשה אומרת לא ראיתה, היו עורפין. ט_כבעד אומר ראיתי, ושנים אומרים לא ראינו היו עורפין. שנים אומרים ראינו ועד אומר לא ראיתי, לא היו עורפין:


גמ’: אמר גידול בר בנימין גידול בר בנימין° בשם רב רב (אמורא)°. כל מקום שהכשירו עדות האשה כאיש, האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש. אם כך ניתני עד אומר ראיתי את ההורג, ואשה אמרה לא ראיתה. אשה אמרה ראיתי ועד אומר לא ראיתה שזה חידוש גדול יותר , תני דבית °רבי רבי יהודה הנשיא כן עד אומר ראיתי את ההורג, ואשה אמרה לא ראיתה. תני בשם °רבי נחמיה רבי נחמיה הולכין אחר רוב הדיעות. היך עבידא? שתים נשים ואיש אחד, עשו אותן כשני עדים ועד אחד. הדא דאת אמר, באשה ונשים שכולם פסולי עדות. אבל אם היו מאה נשים ועד אחד, כעד בעד אינון

-----------------------------------דף מד

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוטה מד


ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה ח

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מד עמוד א] מתני’: ט_כגמשרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה. משבא אליעזר בן דינאי, ותחינה בן פרישה היה נקרא, חזרו לקרותו בן הרוצחן:


גמ’: בן הרוצחן בריה קטולה  בן הרצח שפירושו הרגיל לרצוח. כמו שאומרים בן בית, הכוונה שרגיל להיות בבית.

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה ט

[עריכה]

מתני’: ט_כדמשרבו המנאפין פסקו המים המאררים. ו°רבי יוחנן בן זכיי רבי יוחנן בן זכיי הפסיקן. שנאמר (הושע ד', י"ד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה וגו':


גמ’: דכתיב בהמשך הפסוק (הושע ד', י"ד) כי הם עם הזונות יפרדו כיוון שהם עצמם מנאפים הקדוש ברוך הוא לא יבדוק נשותיהן. וכתיב (במדבר נשא ה כז) והיתה האשה לאלה בקרב עמה. בזמן שעמה שלום. לא בזמן שעמה פרוצים. ונקה האיש מעון והאשה תשא עוונה. אימתי האשה נושא את עוונה בזמן שהאיש נקי מעון

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה י

[עריכה]

מתני’: משמת °יוסי בן יועזר איש צרידה יוסי בן יועזר ו°יוסף בן יוחנן איש ירושלים יוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות. שנאמר (מיכה ז', א') אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי:


גמ’: ולא עמד אשכול עד שעמד °רבי עקיבא רבי עקיבא. וכל הזוגות לא היו אשכולות? אלא אילו מלבד שהיו גדולים בתורה גם שימשו פרנסים. ואלו לא שמשו פרנסים. תני כל הזוגות שעמדו משמת משה ועד שעמד °יוסי בן יועזר איש צרידה יוסי בן יועזר, ו°יוסף בן יוחנן איש ירושלים יוסף בן יוחנן איש ירושלים, אי אפשר ליתן בהן דופי. ומהם עד שעמד °רבי יהודה בן בבא רבי יהודה בן בבא, איפשר ליתן בהן דופי. אמרו על °רבי יהודה בן בבא רבי יהודה בן בבא, שהיו כל מעשיו לשום שמים, אלא שגידל בהמה דקה, וכך היה מעשה. פעם אחת חלה. ונכנסו הרופאים אצלו לבקרו ואמרו לו, אין לך רפואה אלא חלב רותח. שהיה גונח. מה עשה? לקח עז וקשרה לכרעי מיטתו, והיה יונק ממנה חלב רותח בשעה שהיה גונח. וכשביקשו חכמים להיכנס אצלו אמרו, היאך אנו יכולין להיכנס, והליסטים עמו בבית. ובשעת מיתתו אמר, אין בידי עון אלא זה, שעברתי על דברי חביריי. וכשמת, דיקדקו חכמים על כל מעשיו, ולא מצאו בידו, אלא עון אותה העז בלבד. אמר °רבי שמעון שזורי רבי שמעון שזורי, של בית אבא היו בעלי בתים בגליל. ולמה חרבו? שהיו דנין דיני ממונות באחד, ומגדלין בהמה דקה. וכך היה. חורש אחד היה לנו סמוך לעיר, והיתה השדה בינינו ובינה, והיתה הצאן נכנסת ויוצאה והדרך עליה.

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה יא

[עריכה]

מתני’: °יוחנן כהן גדול יוחנן כהן גדול העביר את הודיית המעשר. אף הוא ביטל את המעוררין ואת הנוקפין. ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי:


גמ’: רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מד עמוד ב] מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה ולא יכלו לאמר וגם נתתיו ללוי. הדא מסייע ליה לרבי יוחנן רבי יוחנן° בחדא, ופליגא עליה בחדא. דתנינן תמן, ובת כהן מאורסת ללוי. לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר. ניחא בתרומה לא תאכל. במעשר אמאי לא? הרי מה נפשך. כהנת היא, תאכל. לויה היא, תאכל. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אתיא כמאן דאמר אין נותנין מעשר לכהונה. ממה שרבי יוחנן רבי יוחנן° אומר שהמשנה כדעת מי שסובר שלא נותנים מעשר לכהנים הוי דהו אמר שהלכה שנותנין מעשר לכהונה שלא כדעת ריש לקיש ריש לקיש°. וחדא מסייעא ליה לריש לקיש ריש לקיש°, דהו אמר כולן לשבח. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. °יוחנן כהן גדול יוחנן כהן גדול שלח ובדק בכל ערי ישראל, ומצאן שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד. אבל מעשר ראשון ומעשר שני, מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין. אמר, הואיל ומעשר ראשון במיתה, ומעשר שני בעון טבל. יהא אדם קורא שם לתרומה ולתרומת מעשר, ונותנו לכהן. ומעשר שני מחללו על המעות. והשאר מעשר עני אינו נותן לעני אלא קורא לו שם ודיו. שהמוציא מחבירו עליו הראייה. מדוע העביר הודיית מעשר ויתודה ומה בכך? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. כעס הוא לפני המקום מי שהוא אומר עשיתי ולא עשה. מעתה שיתקן שמי שהוא מפריש מתודה. מי שהוא אינו מפריש לא יתודה. ומדוע העביר לגמרי? כהדא דתני שגם קדם לתקנה, עד השקיפה היו אומרין בקול נמוך כדי שלא לבייש את מי שאינו יכול לומר עשיתי ככל מצותך אשר צויתני, מכאן ואילך היו אומרין בקול גבוה. ובא °יוחנן כהן גדול יוחנן כהן גדול וביטל את הוידוי שלא לבייש את מי שאינו יכול להתוודות: אף הוא ביטל את המעוררין. מאי המעוררין? אותן שהיו אומרין (תהלים מ"ד, כ"ד) עורה למה תישן ה' הקיצה ואל תזנח לנצח. וכי יש שינה לפני המקום? והלא כבר נאמר (תהלים קכ"א, ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל? ומה תלמוד לומר (תהלים ע"ח, ס"ה) ויקץ כישן ה'? אלא כביכול כאלו לפניו שינה בשעה שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה. וכן הוא אומר (איוב י"ז, ב') ובהמרותם תלן עיני: את הנוקפין. מאי נוקפין? אותן שהיו מכין על גבי עגל בין קרניו כדי לעלפו שיהיה קל לשוחטו. אמר להן °יוחנן כהן גדול יוחנן כהן גדול. עד מתי אתם מאכילים את המזבח טרפות? ועמד ועשה להם טבעות. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. טבעות עשה להם. טבעות רחבות מלמטן, וצרות מלמעלן: עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. עד תחילת ימיו. אבל לאחר שתיקן שוב לא היה מכה: ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי, שהעמיד זוגות משגיחים וממונים לעשר את הפירות. מילתיה דרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמרה, דמהן לגנאי ומהן לשבח. דאמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי תנחום בר חייא רבי תנחום בריה דרבי חייא°. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° ורבי תנחום בר חייא רבי תנחום בריה דרבי חייא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°

-----------------------------------דף מה

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוטה מה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מה עמוד א] בראשונה היה מעשר נעשה לשלשה חלקים. שליש למכירי כהונה ולוייה, ושליש לאוצר במקדש ומשם הכהנים והלויים היו לוקחים, ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלים. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. מן דהוה סליק למיידן בירושלים לפני בית דין. עד דתלת איגרין אגרות הוה יהב מדידיה. מכאן ואילך אם היו צריכים לשלוח עוד איגרות לזמן עדים ובעלי דין, משל אוצר. משבא אלעזר בן פחורה ויהודה בן פתורה, היו נוטלין את המעשרות בזרוע. והיה ספיקן בידו למחות ולא מיחה. והעביר הודיית מעשר וזו לגנאי: את המעוררין לשבח, ואת הנוקפין לשבח. עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים, עד תחילת ימיו. רבי חסידא רבי חסידא° שאל לחזקיה חזקיה בן רבי חייא°. לא מסתברא עד סוף ימיו שרק בסוף ימיו תיקן שאף זה לגנאי? אמר ליה אוף אנא סבר כן. מאי דמאי? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. וחזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר בשם רבי יהודה בן פזי רבי יהודה בן פזי° פרוש המילה דמאי. דמי תיקן. דמי לא תיקן:

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה יב

[עריכה]

מתני’: משבטלה סנהדרין, ט_כהבטל השיר מבית המשתאות. שנאמר (ישעיהו כ"ד, ט') בשיר לא ישתו יין:


גמ’: אבא בר רב ירמיה רב ירמיה° אמר דכתיב (איכה ה', י"ד) זקנים משער שבתו וגו'. אמר רב חסדא רב חסדא°, בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן, ולא היו אומרים דברי נבלה בשיר. אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהן, הן אומרים דברי נבלה בשיר לכן אסרו לגמרי. בראשונה לא היו נפרעין, אלא מאותו האיש בלבד, שסנהדרין היו נפרעין ממנו. אבל עכשיו,משמים נפרעין ממנו וממשפחתו. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי חונה רב הונא°. בראשונה כל צרה שהיתה באת על הציבור, היו פוסקין שמחה כנגדה. ומשבטלה סנהדרין, בטל השיר לגמרי מבית המשתיות. משבטלו אילו ואילו (איכה ה', ט"ו) שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו. וכי מה היתה סנהדרין גדולה מועלת? אלא לפי שנאמר (ויקרא קדושים כ ד) ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא, בתתו מזרעו למולך, לבלתי המית אותו, בכל מיתה שירצו. ונתתי עיני באיש ההוא ובמשפחתו. משלו משל למה הדבר דומה? לאחד שקילקל בעיר. מסרו לבעל האגמון וחבשו. והיה קשה מבעל האגמון. מסרו לבעל הזמורה וחבשו. והיה קשה מבעל הזמורה. מסרו לבעל הרצועה וסטרו. והיה קשה מבעל הרצועה. מסרו לשלטון, והחזירו לקמין צינוק. כך צרות האחרונות משכחות את הראשונות

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה יג

[עריכה]

מתני’: משמתו נביאים הראשונים, בטלו אורים ותומים. משחרב בית המקדש, בטל השמיר ונופת צופים, ופסקו אנשי אמונה. שנאמר (תהלים י"ב, ב') הושיעה י"י כי גמר חסיד, כי פסו אמונים מבני אדם:


גמ’: משמתו נביאים הראשונים פסקו אורים ותומים. אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מה עמוד ב] זה שמואל ודוד. אמר רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא° בשם רב רב (אמורא)° זה גד ונתן. רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי שמואל בר יצחק רב שמואל בר יצחק° אמרו בשם רב רב (אמורא)°, זה ירמיה וברוך. אף מילתיה דרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמרה זה ירמיה וברוך. דאמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° כתיב (דברי הימים ב כ"ו, ה') ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו, המבין ביראת אלהים אורים ותומים. מאן קם מבתריה  מי עמד אחריו? ירמיה וברוך. משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי, פסקה מהן רוח הקודש. אף על פי כן, משתמשין היו בבת קול. מעשה ששמע °שמעון הצדיק שמעון הצדיק בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואמר. נהרג גייס גוליקס, ובטלו גזירותיו. מעשה שיצאו נערים להלחם באנטוכיא. ושמע °יוחנן כהן גדול יוחנן כהן גדול, בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואומרת. נצחו טלייא דאגחו קרבא באנטוכיא  נצחו הנערים שיצאו לקרב באנוכיא. וכתבו אותה העת, ונתנו בו זמן. וכיוונו שבאותה שעה היתה. מעשה שנכנסו זקנים אצל בית גדיא ביריחו. ויצתה בת קול ואמרה להן, יש ביניכם אדם אחד ראוי לרוח הקודש. אלא שאין הדור כדיי. ונתנו עיניהן °בהילל הזקן בהילל הזקן. וכשמת היו אומרים עליו. הוי עניו וחסיד, תלמידו של עזרא. ושוב נכנסו זקנים לעלייה ביבנה, ויצאת בת קול ואמרה להן. יש ביניכם אחד ראוי לרוח הקודש, אלא שאין הדור כדיי. ונתנו עיניהם ב°שמואל הקטן שמואל הקטן. ולמה נקרא שמו קטן? לפי שהוא מקטין עצמו. ויש אומרים, לפי שמעט היה קטן משמואל הרמתי. וכשמת היו אומרים עליו. הוי עניו וחסיד, תלמידו של °הלל הזקן הלל הזקן. ובשעת מיתתו אמר. °שמעון שמעון ו°ישמעאל ישמעאל לחרבא. ושאר כל עמא, לביזה. ועקין סגיאין יהויין  וצרות רבות יהיו. ובלשון ארמית אמרן ולא ידעו מה אמר. ועל °רבי יהודה בן בבא רבי יהודה בן בבא התקינו שיהו אומרים, הוי עניו וחסיד, אלא שנטרפה השעה שהיה מהרוגי מלכות ואסרו להספידו. תני, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מה טיבו של שמיר הזה? ביריה היא מששת ימי בראשית. וכיון שהיו מראין אותו לאבנים, היו מתפתחות לפניו כלווחין של פינקס. ובו בנה שלמה בית העולמים. הדא הוא דכתיב (מלכים א ו', ז') והבית בהבנותו, אבן שלימה מסע נבנה. ומקבות, והגרזן, וכל כלי ברזל, לא נשמע בבית בהבנותו. °רבי נחמיה רבי נחמיה אומר, מגוררות היו. הדא היא דכתיב (מלכים א ז', ט') כל אלה אבנים יקרות, במידות גזית. מגוררות במגירה מבית ומחוץ. אמור מעתה, מבפנים לא היה עושה להן כלום. אלא מתקן מבחוץ, ומכניס לפנים. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. נראין דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי באבני בית המקדש. ודברי °רבי נחמיה רבי נחמיה, באבני ביתו של שלמה. ואין כל דבר יכול לעמוד בו. אפילו נתון על גבי האבן או לתוך טס של מתכת, מיד היה בוקע ויורד. מה היו עשוין לו להעמידו? היו כורכין אותו מוכין של צמר, ונותנין אותו לתוך טני של אבר  עופרת, מלא סובין של שעורים. הדא היא דכתיב (עמוס ה', ט') המבליג שוד על עז שדבר רך כמו סובין היה מחזיק את השמיר שהיה מבקע אבנים וברזל. ונופת צופים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דבש הבא בצפייה. אמר רבי יוסי ברבי חנינה רבי יוסי בר חנינא°. סולת צפה על גבי נפה, לושה בדבש וחמאה. אמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. יפה סיפסוף פירות בוסר גרועים שאכלנו בנערותינו. מפנקרסין מאפרסקים ופירות משובחים שאכלנו בזקנותינו. דביומוי אישתני עלמא. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. סאה ארבלית. היתה מוציאה, סאה סולת. סאה קמח. סאה קיבר. סאה מורסן. סאה סובין. וכדון, אפילו חדא על חדא לא קיימא. ופסקו אנשי אמנה. אמר רבי זעירא רבי זעירא°, אנשי אמנה בתורה. כהדא חד רבי הוה קרי ליה לאחוה  מלמד את אחיו תורה בצור. והוון צווחין בפרגמטיה  קראו לו למסחר והוה אמר לית אנא מבטלה ענתי. אין חמי פרנסתי למיתי. מיתי הוא  אם ראויה פרנסתי לבא היא תבא

-----------------------------------דף מו

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוטה מו


ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה יד

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מו עמוד א] מתני’: °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר משום °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. מיום שחרב בית המקדש, אין יום שאין בו קללה. ולא ירד טל לברכה. וניטל טעם הפירות. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אף ניטל שומן הפירות. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. אי שמירה על הטהרה נטלה את הריח. אי שמירה על המעשרות נטלו את שומן הדגן. הזנות והכשפים כילו את הכל:


גמ’: כתיב (תהלים ז', י"ב) ואל זועם בכל יום. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. ראשונה ראשונה מתקיימת שהזעם של כל יום מצטבר. מי מבטלם? אמר רבי אבין רבי אבין° בשם רבי אחא רב אחא°, ברכת כהנים מבטלת. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. תדע לך שנתאררו הטללים. שבראשונה עיר שטלליה מרובין, פירותיה מרובין. אבל עכשיו. עיר שטלליה מרובין, פירות מועטין. בראשונה, היה הטל יורד על הקש ועל התבן והן מלבינים. אבל עכשיו. יורד על התבן והקש והן משחירין. תני, °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. אי שמירה על הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח. אי שמירה על מעשרות, נטלו את שומן הדגן. וממי ניטל יותר מהדגן או מהפירות? אמר רבי לוי בר חיתא רבי לוי בר חיתא° נישמעינה מן הדא דכתיב (חגי ב', ט"ז) מהיותם בא אל ערימת עשרים, והיתה עשרה שפחתו בחצי. בא אל היקב לחשוף חמשים פורה, והיתה עשרים. והיתה עשרים וחמשה אין כתיב כאן, אלא והיתה עשרים מכאן שהפירות פחתו יותר . וחכמים אומרים, הזנות והכשפים כילו את הכל

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה טו

[עריכה]

מתני’: ט_כובפולמוס של אספסיינוס, גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. בפולמוס של טיטוס, גזרו על עטרות כלות, ושלא ילמד אדם את בנו יונית. בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפיריון בתוך העיר. ורבותינו התירו שתצא כלה באפיריון בתוך העיר:


גמ’: כתיב (איכה ה', ט"ז) נפלה עטרת ראשינו. אילו הן עטרות חתנים? זו זהורית המוזהבת. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב רב (אמורא)° של מלח ושל גפרית. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רב רב (אמורא)°, של מלח ושל זית. רב נחמן בר יעקב רב נחמן בר יעקב° אמר. אפילו דחילפי  מעשבים אסור . רבי ירמיה רבי ירמיה° שיבשב עשה עיגול ולבש עטרה של זית. שמע שמואל שמואל (אמורא)° ואמר, נייח ליה אילו איתרים רישיה  הורידו לו את הראש, ולא עבד כן. והוות כן כשגגה שיצא מלפני השליט. אילו הן חופות חתנים? סדינים מצויירין, וסהרוני זהב תלויין בהם. תני, אבל עושה הוא אפיפיירות כיפה של עץ, ותולה בהן כל מין שירצה. מתניתא ועל האירוס רסיסה תוף מרים. אלו הן עטרות כלות, זו עיר של זהב. °רבי עקיבה רבי עקיבא עשה לאשתו עיר של זהב וקניאת בה איתתיה ד°רבן גמליאל רבן גמליאל. אמר לה. מי הוית עבדת היך מה דהוות עבדה? דהוות מזבנה קליעתא דשערה, ויהבה ליה, והוא לעי באורייתא  האם היית עושה מה שהיא עשתה? שהייתה מוכרת שערות ראשה ונותנת לו את הכסף שילמד תורה. שאלו את °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. מהו שילמד אדם את בנו יונית? אמר להן. ילמדנו בשעה שאינה לא יום ולא לילה דכתיב (יהושע א', ח') והגית בו יומם ולילה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מו עמוד ב] מעתה אסור לאדם ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב והגית בו יומם ולילה. והתני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל (דברים נצבים ל יט) ובחרת בחיים זו אומנות? אמר רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מפני המסורות לא רק על יונית גזרו אלא על השפה של השליטים הגויים במקרה זה היה יוונית בזמן אחר זה יהיה שפה אחרת מהסיבה הפשוטה שאנשים שבקיאים בשפה של השליט הגוי במוקדם או במאוחר מרצונם ושלא מרצונם יהפכו למשתפים פעולה עם השליט הגוי. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מותר לאדם ללמד את בתו יוונית, מפני שהיא תכשיט לה. שמע שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° ואמר. בגין דרבי אבהו רבי אבהו° בעי מילף ברתיה, הוא תלי לה ברבי יוחנן רבי יוחנן°. אמר רבי אבהו רבי אבהו° יבוא עלי אם לא שמעתיה מרבי יוחנן רבי יוחנן°. תנן, ורבותינו התירו שתצא כלה באפיריון בתוך העיר . מי מתיר את הגזרות הראשונות? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. מי שהוא מתיר את אלו, הוא מתיר את אילו. תנן, בפולמוס של טיטוס, גזרו על עטרות כלות כהדא ריש גלותא שלח שאל לרבי חסדאי רבי חסדאי°. מהו הדין דכתיב (יחזקאל כ"א, ל"א) כה אמר י"י הסיר המצנפת והרים העטרה? אמר לו הוסרה המצנפת של כהן גדול בחרבן המקדש, הורמה העטרה מראשי חתנים. שמע רבי יוחנן רבי יוחנן° ואמר הוא חסד, ומילוי חסד

ירושלמי סוטה, פרק ט, הלכה טז

[עריכה]

מתני’: משמת °רבן יוחנן בן זכיי רבן יוחנן בן זכיי, בטל זיו החכמה. משמת °רבן גמליאל הזקן רבן גמליאל הזקן, בטל כבוד תורה. ומתה טהרה ופרישות. משמת °ישמעאל בן פאבי ישמעאל בן פאבי, בטל זיו הכהונה. משמת °רבי רבי יהודה הנשיא, בטלה ענוה ויראת חטא. משמת °רבי מאיר רבי מאיר, בטלו מושלי משלים. משמת °רבי עקיבה רבי עקיבא, פסקו הדרשנין. משמת °בן עזאי שמעון בן עזאי, פסקו השקדנים. משמת °בן זומא שמעון בן זומא, פסקו התלמידים. משמת °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, פסקה טובה מן העולם. משמת °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה, פסק העושר מן החכמים. משמת °רבן גמליאל רבן גמליאל, בא גוביי ורבו צרות. משמת °רבי חנינא בן דוסא רבי חנינא בן דוסא ו °יוסי בן קיטונתא יוסי בן קיטונתא, פסקה החסידות. ולמה נקרא שמו °יוסי בן קיטונתא יוסי בן קיטונתא? שהיה תמציתן של חסידים. °רבי פינחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר אומר. משחרב בית המקדש, בושו חברים ובני חורין, וחפו ראשם. ונדלדלו אנשי מעשה. וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון. ואין דורש ואין מבקש ואין שואל. על מי לנו להשען? על אבינו שבשמים. °רבי אליעזר הגדול רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. מיום שחרב בית המקדש. שרו חכימיא למיהוי כספריא. וספריא כחזנא. וחזנא כעמא דארעא. ועמא דארעא אזלה ודלדלה. ואין שואל ואין מבקש. על מי יש להשען? על אבינו שבשמים. בעקבות משיחא, חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פרייה, והיין ביוקר

-----------------------------------דף מז

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוטה מז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מז עמוד א] והמלכות העובדי כוכבים ומזלות תהפך למינות, ואין תוכחת. בית וועד יהיה לזנות. והגליל יחרב. והגבלן ישום. ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו. וחכמות סופרים תסרח. ויראי חטא ימאסו. והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו. זקנים יעמדו מפני קטנים. בן מנוול אב. בת קמה באמה, כלה בחמותה. אויבי איש אנשי ביתו. פני הדור כפני הכלב. הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים:


גמ’: משמת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, נגנז ספר החכמה. משמת °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה פסקו עצות טובות ומחשבות טובות מישראל. משמת °רבי עקיבה רבי עקיבא פסקו מעיינות חכמה. משמת °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה, פסק העושר מן החכמים. משמת °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, פסקה הבינה. משמת °בן עזאי שמעון בן עזאי, פסקו השקדנים. משמת °בן זומא שמעון בן זומא, פסקו הדרשנין. משמת °רבי חנינא בן דוסא רבי חנינא בן דוסא, פסקו אנשי המעשה. משמת °רבי יוסי חסידא רבי יוסי חסידא ו°רבי יוסי קטונתא רבי יוסי קטונתא, פסקו אנשי חסידות. ולמה נקרא קטונתא? שהיה תמציתו של צדיקים ושל חסידים. משמת °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל בא גוביי ורבו הצרות. משמת °רבי רבי יהודה הנשיא, הוכפלו הצרות. אמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי מי דמיך  כשעמד למות. פקיד ואמר, פנו חצר מפני הטומאה. והתקינו כסא לחזקיה מלך יהודה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס תלמידיה מי דמיך  כשעמד למות פקיד ואמר, פנו חצר מפני הטומאה, והתקינו כסא ל°רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי. ואית דאמרין, מן דחמא רביה, חמא הוא  מה שראה רבו ראה גם הוא. חד מן אילין דבית פזי, הוון בעי מחתנתיה לנסיותיה ולא הוה מקבל. אמר דלא יהוון בהתון  אחד ממשפחת בית פזי רצו של בית הנשיא להתחתן עמו ולא הסכים אמר שלא התבישו בי מי דמך פקיד ואמר, פנו חצר מפני הטומאה. והתקינו כסא ליהושפט מלך יהודה. אמרו יבוא זה שרץ אחר הכבוד, אחר זה שברח מן הכבוד. אמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. מעשה שנכנסו זקנים לעלייה בית גדיא ביריחו, ויצאת בת קול ואמרה להן. יש ביניכם שנים ראוין לרוח הקודש, ו°הלל הזקן הלל הזקן אחד מהן. ונתנו עיניהן ב°שמואל הקטן שמואל הקטן. ושוב נכנסו זקינים לעליה ביבנה, ויצאה בת קול ואמרה להן, יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש, ו°שמואל הקטן שמואל הקטן אחד מהן. ונתנו עיניהן ב°רבי אליעזר בן הורקנוס רבי אליעזר בן הורקנוס. והיו שמחין שהסכימה דעתן לדעת המקום: שבפעם הראשונה נתנו עיניהם ב°שמואל הקטן שמואל הקטן, וכעת ראו שבחירה זו הייתה נכונה, שהרי הבת קול הסכימה אתם.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

הדרן עלך פרק עגלה ערופה וכולא מסכת דסוטה ברחמי שמיא בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת סוטה וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת סוטה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת סוטה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת סוטה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

[עריכה]

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

[עריכה]

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_סוטה/פרק_תשיעי"