שולחן ערוך אורח חיים תקס ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תקס · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
וכן גזרו על עטרות חתנים שלא להניח כלל, ושלא יניח החתן בראשו שום כליל, שנאמר: "הסר המצנפת והרם העטרה". וכן גזרו על עטרות הכלה, יזאם היא של כסף, יחאבל של חגדיל מותר לכלה. ודווקא לחתן וכלה, יטאבל בשאר כל אנשים ונשים לא גזרו.
מפרשים
אבל של גדיל מותר לכל'. הב"י כ' אבל בנוסח שלנו ברמב"ם כתוב אם הי' שם כסף משמע לפי נוסחא זו אף ע"פ שעיקרה של גדיל אם קבועים בה משבצות כסף או זהב אסור לפ"ז נרא' דמה שמכסין הכל' בהינומ' של משי ויש שם חוטי כסף או זהב יש איסור לכסו' הכלה בזה ותו דאי' בסוף סוט' תנא אף על חופ' חתני' גזרו מאי חופת חתנים זהורית המוזהב' פירש"י טלית צבועה שני ובו קבועין חוטי זהב עד שמעמידין אות' כמין כיפה עכ"ל והיינו ממש הך הינומא שעל ראש הכלה כמין כיפה והמותר תלוי אחורי' ולפ"ז יש ליזהר שלא לכסות בהינומא שיש בה חוטי זהב או כסף ובאמת שאין משגיחין בזה האידנא ונראה קצת לו' שלא אסרו בגמ' אלא אם נעשית ההינומא תחלה לשם הכלה דהא קרו לה חופת חתנים וכן מצינו דרבינא אשכח למר בר רב אשי דקא גדיל כלילא לברתי' משא"כ במנהגינו שלוקחין מכלי קודש בבה"כ ומכסים בו הכלה דלא נעשה מתחלה לשם הכלה ע"כ לא גזרו בזה וא"ל היאך מותר להשתמש בכלי קודש בזה י"ל דג"ז מצוה גדולה דהיינו הכנסת כלה שנחשב בדברים שאין להם שיעור ואין כאן תשמישי הדיוטות וצ"ע בזה:
(ח) גדיל: כתב הט"ז דמה שמכסין הכלה בהינומא של משי ויש שם חוטי כסף או זהב יש איסור לכסות הכלה ע"ש.
(יז) אם היא של כסף – הוא הדין של מרגליות ואבנים טובות, יש לומר כל שכן דאסור.
- ואימתי נקראת כלה? יש לומר, כל שבעת ימי המשתה בבתולה [וכן כתב ים של שלמה פרק קמא דגיטין דף ז'], גם לילה שלפני החופה. ואם כן, אותן המניחין בראש כלה תכשיטין בראש שקורין בינד"א וכדומה, צריך עיון [פמ"ג].
(יח) אבל של גדיל מותר לכלה – כדי שלא לנוולה.
- ועיין בב"י, דמסתפק לדעת הרמב"ם אם היה עיקרה של גדיל וקבועים משבצות של כסף וזהב, אם שרי. וכהיום אין משגיחין בזה העולם ומקילין בזה. וכתב האליה רבה דסומכין על דעת הרמב"ן, דסובר דעיקרו של גדיל שרי אף שיש בו כסף וזהב. והעושין הינומא מיוחדת לכלה קרוי"ן של כסף וזהב, אף שיכרוך הכסף על משי יש לאסור, וצריך עיון [פרי מגדים].
(יט) אבל בשאר וכו' – שלא גזרו אלא בשעת שמחה.