ירושלמי סוטה ט טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת סוטה · פרק ט · הלכה טו | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה טו משנה[עריכה]

בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יונית בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפיריון בתוך העיר ורבותינו התירו שתצא כלה באפיריון בתוך העיר

הלכה טו גמרא[עריכה]

(איכה ה) נפלה עטרת ראשינו אילו הן עטרות חתנים זו זהורית המוזהבת רבי בא בשם רב של מלח ושל גפרית רבי ירמיה בשם רב של מלח ושל זית רב נחמן בר יעקב אמר אפילו דחילפי ר ירמיה שיבשב ולבש עטרה של זית שמע שמואל ואמר נייח ליה אילו איתרים רישיה ולא עבד כן והוות כן כשגגה שיצא מלפני השליט אילו הן חופות חתנים סדינים מצויירין וסהרוני זהב תלויין בהם תני אבל עושה הוא אפיפיירות ותולה בהן כל מי שירצה מתניתא ועל האירוס רסיסה אלו הן עטרות כלות זו עיר של זהב ר עקיבה עשה לאשתו עיר של זהב וקניאת בה איתתיה דרבן גמליאל אמר לה מה הוית עבדת היך מה דהוות עבדה דהוות מזבנה קליעתא דשערה ויהבה ליה והוא לעי באורייתא שאלו רבי יהושע מהו שילמד אדם את בנו יונית אמר להן ילמדנו בשעה שאינה לא יום ולא לילה דכתיב (יהושוע א) והגית בו יומם ולילה מעתה אסור ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב והגית בו יומם ולילה והתני רבי ישמעאל (דברים ל) ובחרת בחיים זו אומנות רבי בא בריה דרבי חייה בר בא בשם ר יוחנן מפני המסורות רבי אבהו בשם ר יוחנן מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהיא תכשיט לה שמע שמעון בר בא ואמר בגין דרבי אבהו בעי מילף ברתיה הוא תלי לה בר יוחנן יבוא עלי אם לא שמעתיה מר יוחנן מי מתיר את הראשונות א"ר יוסי בי ר בון מי שהוא מתיר את אלו הוא מתיר את אילו כהדא ריש גלותא שלח שאל לר חסדאי מהו הדין דכתיב (יחזקאל כא) כה אמר י"י הסיר המצנפת והרים העטרה א"ל הוסרה המצנפת הורמה העטרה שמע ר יוחנן ואמר הוא חסד ומילוי חסד