ירושלמי סוטה ט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת סוטה · פרק ט · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה א משנה[עריכה]

עגלה ערופה בלשון הקודש שנאמר (דברים כא) כי ימצא חלל באדמה וגו ויצאו זקניך ושופטיך ושלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין רבי יהודה אומר חמשה שנאמר זקניך שנים ושפטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד:

הלכה א גמרא[עריכה]

לא מסתברא דלא וענו ואמרו: בא להתחיל מתחילת הפרשה כי ימצא לא בשעה שהן מצויין כי ימצא לא שתהא חוזר ומצותת עליו כי ימצא אין מציאה בכל מקום אלא בעדים לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו עבד אפילו שפחה לא היו עורפין וכא את אמר אכין כאן להורג כאן לנהרג ודא דאת אמר אפי עבד אפי שפחה לא היו עורפין באותן שאמרו אם רואין אנו אותו מכירין אנו אותו אבל באותן שאמרו אם רואין אנו אותו אין אנו מכירין אותו היו עורפין [בית דין שראו את ההורג אמרו אם רואין אנו אותו אין אנו מכירין אותו לא היו עורפין] דכתיב (דברים כא) ועינינו לא ראו והרי ראו מכל מקום ובית דין שראו את ההרוג אית תניי תני יעמדו שנים ויעידו לפניהם אית תניי תני יעמדו כולם ויעידו במקום אחד רבי יהודה בן פזי בשם ר זעירא כשם שהם חלוקין כאן כך הן חלוקין בעדות החדש רבי יודה בר פזי בשם רבי זעירא (שם) חלל ולא מפרכס ראוהו מפרפר מכאן ובא לאחר זמן ולא מצאו אני אומר נעשה לו ניסים וחיה ראוהו מפרכס כאן ובא ומצאו מת במקום אחר מודדין מקום שנמצא (שם) אשר י"י אלהיך נותן לך פרט לחוצה לארץ לרשת פרט לירושלים שהיא לכל השבטים וכרבי ישמעאל דר ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו א"ר פינחס בי ר בון נאמר כל אותן ארבע עשרה שנה מצויינין היו תני כיצד היו עושין שלוחי בית דין יוצאין ומלקטין את סימניו ומוכרין אותו ומציינין על קברו כדי שיצאו בית דין מלישכת הגזית וימודו מניין לציון רבי ברכיה ורבי יעקב בר בת יעקב בשם רבי חוניא דברת חוורן רבי יוסי אמר לה רבי יעקב בר אחא בשם ר חוניא דברת חוורן רבי חזקיה רבי עוזיאל בריה דר חוניא דברת חוורן בשם ר חונייא דברת חוורן (ויקרא יג) וטמא טמא יקרא כדי שתהא טומאה קורא לך בפיה והיא אומרת לך פרוש רבי אילא בשם רבי שמואל בר נחמן (יחזקאל לט) ועברו העוברים בארץ וראה עצם מיכן שמציינין על העצמות אדם מיכן שמציינין על השדרה ועל הגולגולת ובנה מיכן שמציינין על אבן קבועה אם אומר את על גבי אבן תלושה אף היא הולכת ומטמא במקום אחר אצלו במקום טהרה ציון מיכן לציון מצא אבן מצויינת אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא אני אומר מת קמצוץ היה נתון תחתיה היו שתים המאהיל עליהן טהור ביניהן טמא היה חורש בנתיים הרי הן כיחידיות ביניהן טהור סביבותיהן טמא תני אין מציינין על הבשר שמא נתאכל הבשר רבי יוסטא בר שונם בעא קומי רבי מנא לא נמצא מטמא טהרות למפרע אמר ליה מוטב שיתקללו בו לשעה ולא יתקלקלו בו לעולם תמן תנינן סמיכת זקנים ועריפת העגלה בשלשה דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר בחמשה מה טעמא דרבי שמעון (דברים כא) וסמכו שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי שלשה מה טעמא דר יהודה וסמכו שנים זקני שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי חמשה ובעגלה ערופה טעמא דר יהודה (שם) ויצאו זקניך שנים ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה אמר רבי נראין דברי ר שמעון בסמיכה ודברי רבי יהודה בעריפה נראין דברי רבי שמעון בסמיכה דלא דרש וסמכו ודברי רבי יהודה בעריפה דלא דרש ויצאו אין תימר נראין דברי רבי יודה בעגלה ערופה דרש וסמכו ודרש ויצאו אשכחת את אמר ויצאו שנים זקניך שנים ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שבעה מה מקיים רבי שמעון זקניך ושופטיך זקניך שהן שופטיך תני רבי אליעזר בן יעקב אומר זקניך זה בית דין הגדול ושופטיך זה מלך וכהן גדול: