ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יבמות/פרק רביעי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק רביעי – החולץ[עריכה]

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה א[עריכה]

מתני’: ד_אהחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה. בזמן שהוולד של קיימא, הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה. בזמן שאין הוולד של קיימא, הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד ב] גמ’: תנן, החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת. משמע שלא הוכר העובר בשעת חליצה ובשעבר בדיעבד הא בתחילה לא יחלוץ למעוברת. כדתני במתניתא. היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהא לה שלשה חדשים. ותחלוץ מיד ממה נפשך? שהרי אם בן קיימא הוא, לא נגע בה חליצה. אם אינו בן קיימא הוא הרי חליצתה בידה? רבי זעירה רבי זעירא° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי בון רבי אבין°, שאמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. וכן אמרו רבי אבא רבי אבא° ורבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° כשם שאין מיבמים עד שעברו שלושה חדשים, כך גם אין חולצים עד שיעברו שלושה חדשים דכתיב (דברים כי תצא כה ז) מאן יבמי. את שאומרין לו ייבם, אומרים לו חלוץ. ואת שאין אומרין לו ייבם, אין אומרים לו חלוץ. מה נפק מן ביניהון? היתה כשירה ונתחללה, כגון אלמנה לכהן גדול. וגרושה וחלוצה או נאנסה לכהן הדיוט. מאן דאמר שלא תהא צריכה כרוז לכהונה, וזו הואיל ואינה צריכה כרוז לכהונה, חולצת. מאן דאמר, את שאומרים לו ייבם אומרים לו חלוץ, אינה חולצת. חלץ בתוך שלשה חדשים, מהו שתהא צריכה חליצה לאחר שלשה חדשים? נישמעינה מן הדא דתנן. קטנה שחלצה, תחלוץ משתגדיל. ואם לא חלצה חליצתה כשירה. רבי מנא רבי מנא° אמר לה, סתם בלי לציין בשם מי נאמרו הדברים. רבי יצחק בריה דרבי חייה רבי יצחק בריה דרבי חייה° מטי בה בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית שכיוון שאיילונית אינה מתיבמת גם אינה חולצת. כמה דאת אמר תמן, אף על פי שחלצה חולצת. הכא נמי, אף על פי שחלצה חולצת. רבי יודן רבי יודן° בעי, חלץ לה מעוברת והפילה מהו? נישמעינה מן הדא דתנן, הרי שמת והניח את אשתו מעוברת, יכול תהא זקוקה ליבם? תלמוד לומר (דברים כי תצא כה ו) ולא ימחה שמו מישראל. את ששמו מחוי. יצא זה שאין שמו מחוי. יכול תהא מותרת להנשא? תלמוד לומר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ד_א מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ד סעיף ב', סמ"ג עשין נא:


[ע"ב]


-----------------------------------דף כג[עריכה]

ירושלמי מאיר יבמות כג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד א] להקים לאחיו שם בישראל. עד שתדע אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא. יכול תהיה צרתה מותרת להנשא? תלמוד לומר להקים לאחיו שם בישראל. ואי אפשר לקרא שם עד שיהא הולד בעולם, מכאן אמרו אין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם: יכול אף אשת סריס תהא צריכה לייבום? תלמוד לומר ולא ימחה שמו מישראל. את שאין שמו מחוי צריכה אשתו יבום. יצא זה ששמו מחוי מעיקרה. הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת. כמה דאת אמר. צרתה אף שממה נפשך היא פטורה, שהרי אם הולד בן קימה הרי היא פטורה ואם הולד אינו בן קימה הרי היבום תופס והיא פטורה, ואף על פי כן לא תינשא עד שתדע במה היא מותרת אם בעיבור אם בביאה יבום. אף בחלוצה מעוברת כן. דאף שממה נפשך היא פטורה דחליצה פטור ועיבור פטור. כמה דתימר בביאה יבום ונמצאת מעוברת שלא תינשא עד שתדע במה היא מותרת ביבום או בעיבור , כך את אמר בחליצה שלא תינשא עד שתדע במה היא מותרת בחליצה או בעיבור . שמואל שמואל (אמורא)° אמר, זכין לעוברין שהוא נחשב דבר שבא לעולם. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר אין זכין לעוברין שאינו נחשב כדבר שבא לעולם עד שיולד. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אף על גב דשמואל שמואל (אמורא)° אמר זכין לעוברין, מודי, והוא שיצא ראשו ורובו בחיים שרק אז אומרים שהוברר שכבר בהיותו עובר היה בן קיימה. כדתנינן במתניתא, החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת. אם היה הוולד של קיימא, מותרת לכהונה ואם לאו פסולה מן הכהונה. כמה דאת אמר תמן שאם נולד בן קימא, למפרע לא נגעה בה חליצה. אף הכא אם נולד בן קימא, למפרע הוא שיזכה. תמן תנינן. האומר, אם ילדה אשתי זכר יטול מנה. ילדה זכר, נוטל מנה. אם נקבה, מאתים. ילדה נקבה, נוטלת מאתים. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר, לא אמר שהעובר זוכה אלא בנו, דדעתו קרובה אצלו. הא עובר אחר לא, שאין זוכין לעוברים. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמר אפילו עובר אחר שעובר נחשב כדבר שבא לעולם. על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ובלבד שכיב מרע שרק בו עשו תקנה שעובר יזכה כדי שלא תטרף דעתו, הא בריא לא. בלבד מטלטלין כמו שנאמר במשנה שיטול מנה, הא קרקעות לא. מתניתא פליגא על רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דתנן, גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו, ונודע שיש לו בן במדינת הים. או שהיתה אשתו מעוברת, הכל חייבין להחזיר. רואים שעובר קונה הכל בין קרקע בין מטלטלין.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד ב] מה עבד לה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°? שנייה היא הכא שהוא בנו והוא יורשו ולא שזיכו לו. סיפא פליגא על שמואל שמואל (אמורא)° מן הדא, דאמר °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא, החזירו הכל ואחר כך מת הבן או שהפילה, כל הקודם באחרונה זכה, בראשונה לא זכה. ולפי שמאל שמאל° אפילו מי שזכה בראשונה יזכה? דלא כן אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, אף על גב דשמואל שמואל (אמורא)° אמר זכין לעוברין, מודי והוא שרק אם לבסוף יצא ראשו ורובו מחיים? וכאן הרי אינו בן קיימא ולמה לא זכו אלו שתפסו בראשונה? אמר רבי יצחק בר אלעזר רבי יצחק בר אלעזר°, משום ייאוש. שהראשונים החזירו והתיאשו כיוון שחשבו שהתינוק בן קימא ולכן זכו השניים. רבנן דקיסרין ורבי חייה בר ווא רבי חייא בר ווא° אמרו בשם רבי אבא בר נתן רבי אבא בר נתן°. חזר בו רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ממה שאמר שרק בנו זוכה כיוון שדעתו קרובה אצל בנו. מן מתניתא דתנן, אם זכר מנה. אם נקבה מאתים. ילדה זכר ונקבה, הזכר יטול מנה והנקבה מאתים. ואף שדעתו של אדם קרובה לבנו הבת זוכה. ונקבה גבה זכר לא כאחר הוא? מכאן שגם עובר אחר זוכה. תני בר קפרא בר קפרא° תינוק בן יומו זכין לו, אבל לא לעובר

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ד_בהכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה. בזמן שהוולד של קיימא, יוציא ד_גוחייבין בקרבן. ואם אין הוולד של קיימא, יקיים. ד_דספק בן תשעה לראשון ובן שבעה לאחרון, יוציא והוולד כשר, ד_הוחייבין באשם תלוי:
גמ’: אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, כל שאיפשר לך לעמוד על וודאו, אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. היך עבידא? היו לפניו שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן. ואכל אחד מהן וחבירו מונח בתיבה ואבד המפתח ואמר, מאחר שאילו אמצא את המפתח, יכול אני לעמוד על וודאו. מהו שיהו חייבין על ספיקו אשם תלוי? נישמעינה מן הדא דתנן, הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת. בזמן שהוולד של קיימא, יוציא וחייבין בקרבן. הא עד שלא יוודע לו אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא אינו מביא. הדא אמרה שאינו מביא. רב רב (אמורא)° אמר כל שאי אפשר לו לעמוד על וודייו, אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. היך עבידא? היו לפניו שני זיתים, אחד של חלב ואחד של שומן. ואכל אחד מהן ובא עורב ואכל את השני. מאחר שיכול לעמוד על וודייו שאחר שאכל היה זמן שאפשר היה לבדוק את השני חייבין על ספיקו אשם תלוי. אבל אם אכל עורב תחילה ואחר כך אכל הוא. מאחר שאינו יכול לעמוד על וודייו, אין חייבין על ספיקו אשם תלוי.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

2 ד_ב מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה כ"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ד סעיף ה':

3 ד_ג מיי' פ"א מהל' שגגות הלכה א':

4 ד_ד מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ד סעיף ו', סמ"ג עשין נא:

5 ד_ה מיי' פ"ח מהל' שגגות הלכה א':


-----------------------------------דף כד[עריכה]

ירושלמי מאיר יבמות כד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד א] לא כן אמר רב רב (אמורא)° והוא שיוכיח לפניו חלב ברור? שאינו חייב אשם תלוי אלא אם כן ידוע שהיה שם חתיכת איסור דאיתחזק איסורה באמת לרב רב (אמורא)° צריכים להתקיים שני התנאים דאף על גב דרב רב (אמורא)° אמר והוא שיוכיח לפניו חלב ברור דאיתחזק איסורה. מודה הוא שגם צריך שיהיה יכול לעמוד על וודאו. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° שאמר דווקא חתיכה משני חתיכות שיכול לעמוד עליו. דתנן כוי °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אומר חייבין על חלבו אשם תלוי והרי כוי כחתיכה אחת שאי אפשר לברר, ולמה חייב? מה עבד רב רב (אמורא)°? פתר לה, חלוקין חכמים על דברי °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע והוא סבר כחכמים שהלכה כמותם. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן, חתיכה של חולין וחתיכה של קודש. אכל את אחת מהן ואין ידוע את אי זה מהן אכל, מביא אשם תלוי. אכל את השנייה, מביא אשם וודאי. אכל את הראשונה, ובא אחר ואכל את השנייה, זה מביא אשם תלוי. וזה מביא אשם תלוי. ניחא ראשון מביא אשם תלוי שהרי היו לפניו שני חתיכות. שני למה? הרי לפניו היתה רק חתיכה אחת של ספק? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, תיפתר שהיתה חתיכה גדולה ואכל חצייה והניח חצייה, ויכול לברר ממה שנשאר אם שומן היא או חלב. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן, ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון, יוציא והוולד כשר, וחייבין אשם תלוי. הרי אי אפשר לך לעמוד על וודייו, וחייבין על ספיקו אשם תלוי? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. קיימה רבי זעירא רבי זעירא° קומי רבי חייה בר ווא רבי חייא בר ווא°. וחזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° אמרי, קיימה רבי זעורה רבי זעורה° קמינן, מאחר שהוא יכול להערות ולפרוש ולידע אם ממנו הוא אם מאחר הוא דמהעראה לחוד אי אפשר שתלד, וכיוון שבמשהו לרגע יכול לעמוד על וודייו אף שגמר בעילתו אחר כך ועל ידי כך אי אפשר לברר איסורו, אין זה פוטרו מקרבן דהרי זה כאוכל חתיכה אחת משתי חתיכות ואחר כך נאכל השני, שלכולי עלמא חייב. תנן, מה אנן קיימין? אם בשבא עליה לאחר מיתת בעלה מיד. והוכר עוברה לאחר שני חדשים ניתני בן ט' לזה ולזה, או בן ז' לזה ולזה שהרי יתכן שבעל ומת ואין הפרש בין זמן בעילת הבעל לבעילת היבם. אלא כן אנן קיימין, בשבא עליה לאחר שני חדשים, והוכר עוברה לאחר ג' חדשים מבעילת היבם. רואים שפעמים שאין העובר ניכר עד חמישה חדשים אם כן ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה חמשה חדשים? אלא כן אנן קיימין, כשבא עליה לאחר ארבעים יום, והוכר עוברה לאחר חמשים יום מבעילת היבם. הרי יש כאן שלושה חדשים שלימין לראשון, ומקוטעין לשני. עשרה ימים מחדש ראשון ושלושים משני ועשרה משלישי. רואים שפעמים שהאשה ניכר עוברה לחדשים מקוטעים. עוד את שמע מינה שהן שתי יצירות, שיש נוצר לשבעה ויש לתשעה שאם לא כן אפשר היה להבחין שאם הולד נולד גמור הרי הוא בן תשע לראשון ואם לאו הרי הוא בן שבע לשני. ואת שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין. את שמע מינה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד ב] שאין האשה מעוברת חוזרת ומתעברת. את שמע מינה שהאשה אינה מתעברת משני בני אדם כאחת שהרי הוולד הראשון כשר משמע שאין ביאת השני נוגעת בו. ופליגא על דרבנן דאגדתא. דרבנן דאגדתא אומרים מאי דכתיב(שמואל א יז כג) ויצא איש הביניים ממערכות פלשתים. ממאה ערלות פלשתים שהערו בה מאה ערלות פלשתים. אמר רבי מתנייה רבי מתניה°, ולא פליגין. עד שלא נסרח הזרע תוך שלושה ימים, האשה מעוברת משני בני אדם כאחת. משנסרח הזרע, אין האשה מעוברת משני בני אדם כאחת. מניין שהן שתי יצירות? אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי חונא רב הונא° דכתיב (בראשית בראשית ב ז) וייצר, בשני יודים יצירה לשבעה ויצירה לתשעה. נוצר לז' ונולד לשמונה חיי. כל שכן לתשעה. נוצר לתשעה ונולד לשמונה. אינו חיי. נוצר לתשעה ונולד לשבעה? איתא חמי  בא וראה, אם לשמונה אינו חייה לא כל שכן לשבעה? חכמי רומי בעון קומי  שאלו את רבי אבהו רבי אבהו°. מניין לבן שבעה שהוא חייה? אמר לון, מדידכון משהשפה שלכם אנא יהב לכון  אני אביא לכם תשובה זיטא המספר שבע ביונית איפטא שפירושו חי ביוונית אוטא המספר שמונה ביונית אופטו שפירושו מת ביוונית. בא הספק ליטול את חלקו של אביו. אמרין ליה, הני זה היבם אביך. בא היבם ליטול חלקו של אחיו. אמר לו, הני זה הספק בריה ואין לך כלום. הא כיצד? עושין היבם והספק שיפיות  פשרה ביניהן ומחלקין נכסי המת. נמצאת אומר שיפיות לאחין אם יעשו היבם והספק פשרה הפסד לאחין שהיבם והספק ידחו את שאר האחים שיאמרו להם ממה נפשך אין לכם חלק. תחרות באחין אם היבם והספק לא התפשרו שכר באחין שהאחים דוחים את שניהם ואף הם נוטלים חלק. מת הזקן הסבא הרי יש בבאים לרשת בנים בוודאי, ובן בן בספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. מת הספק, הרי יש כאן אחי אב בוודאי שהספק ודאי בן אחיהם ואב בספק היבם. מת אחד מן האחין, הרי יש כאן אחים בודאי, ובן אח בספק. מתה אמו של ספק, הרי יש כאן בן בודאי, ובעל בספק. מת הספק ואחר כך מתה אמו, הרי יש כאן אחי אם בוודאי, ובעל בספק. מת הייבם, ובא הספק ליטול חלקו של אביו. אי הוה קדמייא מיסכן  אם היה הראשון שמת עני, אמרין ליה הני אבוך. אי הוה עתיר  עשיר, אמרין ליה, כולן אחין בני אחיו של מת, בואו ונירש חלקו של אבינו וחלקו של אחי אבינו. תני הראשון ראוי להיות כהן גדול. והשני ממזר בספק. °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין ממזר בספק שספק ממזר כמו שתוקי ואסופי מותרים לבא בקהל. אבל רק בספק ממזר °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב מקל מגזרת הכתוב. דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה’. ממזר ודאי אסור, ספק ממזר מותר. ומודי °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב בספק כותים שאסורים לבא בקהל, ובספק חללים שאסורות לכהן. כההיא דתנינן תמן, עשרה יוחסין עלו מבבל. ממזר שתוקי ואסופי וכותי מותרין לבוא זה בזה. שמע מינא דיש ממזר מספק וספק ממזר מותר בוודאי ממזרת. על דעתיה ד°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב, יש רק שמונה יוחסין דשתוקי ואסופי, ספק ממזרים הם ומותרים לבא בקהל.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]


-----------------------------------דף כה[עריכה]

ירושלמי מאיר יבמות כה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד א] על דעתיה ד°רבן גמליאל רבן גמליאל ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, שאשה נאמנת לאמר לכשר נבעלתי, תשעה שאין דין שתוקי, על דעתיה דרבנן °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה שאמר לא מפיה אנו חיים, עשרה

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ד_ושומרת יבם שנפלו לה נכסים. מודין °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים. מתה, מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה נכסי מלוג? °בית שמאי בית שמאי אומרים, יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב שהיא ספק כנוסה, דשמא לא היה רוצה ליבם אותה. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ד_זהנכסים בחזקתן. כתובתה בחזקת יורשי הבעל. ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה, בחזקת יורשי האב:

גמ’: תנן, שומרת יבם שנפלו לה נכסים. מודין °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים. מתה, °בית שמאי בית שמאי אומרים, יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. הכא כשהיא חיה את אמר מוכרת ונותנת וקיים. משמע שפשיטא ל°בית שמאי בית שמאי שהנכסים בבעלותה ואם תמות יורשיה יזכו בהם. והכא את אמר מתה מה יעשה בכתובתה? יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב. משמע שספק אם הנכסים בחזקתה או לא. אמר רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. הן דאת אמר מוכרת ונותנת וקיים. כשנפלו לה עד שלא היתה שומרת יבם שנפלו לה כשהיתה תחת בעלה, וידה ויד בעלה היו שוים. ומשמת יד היבם פחותה מידה. והא דאת אמר יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב. כשנפלו לה משנעשית שומרת יבם שידה ויד היבם שוים. נפלו לה עד שלא נעשית שומרת יבם, ועשו פירות משנעשית שומרת יבם. הפירות כמי שנפלו לה משנעשית שומרת יבם. אמר רבי זעירא רבי זעירא° ההן יבם דהכא, צריכא הסתפקו לדבית °שמאי שמאי הזקן אי כבעל הוא או אינו כבעל. אין כבעל הוא, יורש את הכל. אם אינו כבעל, לא יורש כלום. מספק יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. °בית הלל בית הלל פשיטא ליה דכבעל הוא. אם כך למה לא יורש את הכל? מה שאמרו בנכסים הנכנסים ויוצאים עמה נכסי מלוג שהם בחזקת יורשי אביה, שכן אפילו אחיו הבעל כשהיה חי, אין לו בהם אלא אכילת פירות בלבד. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, יורשי הבעל היורשין את כתובתה חייבין בקבורתה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. אילולי דתניתה רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, הוות צריכא לפי שהייתי חושב שקבורה מתנאי כתובה, ומאחר שאין לה כתובה אין לה קבורה. וקשיא, אילו אשה שאין לה כתובה כגון שמחלה לבעלה על הכתובה שמא אין לה קבורה? אשה אף על פי שאין לה כתובה, יש לה קבורה שבאמת יש לה כתובה אלא שהיא מחלה וכאילו בעלה ירש את כתובתה. ברם הכא, הייתי חושב שאם יש לה כתובה, יש לה קבורה. אם אין לה כתובה אין לה קבורה

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ד_חכנסה, הרי היא כאשתו לכל דבר, ד_טובלבד שתהא כתובתה על ניכסי בעלה הראשון שכל נכסיו משועבדים לכתובתה:
גמ’: תנן התם, מי שמת והניח אשתו שומרת יבם. אפילו הניח נכסים של מאה מנה, אין היורשים יכולין למכור. מפני שכל נכסים אחראין לכתובתה. אם רוצה למכור כיצד הוא עושה? כונס ומגרש ומחזיר. והיא שוברת לו על כתובתה. אמר °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד ב] לצדדין היא מתניתא או כונס ומגרש, או שוברת לו על כתובתה בעודה תחתיו. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רב המנונא רב המנונא°. כנסה וגירשה והחזירה. אם חידש לה כתובה, כתובתה על נכסיו. ואם לאו, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר בשם רב חסדא רב חסדא° מתניתא אמרה כן דתנן, שהמגרש את האשה והחזירה, על מנת כתובה הראשונה החזירה. למה אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רב המנונא רב המנונא°, כנסה וגירשה והחזירה. אם חידש לה כתובה, כתובתה על נכסיו. סוף עד שיכניס ויגרש ויחזיר? הרי אפילו אם לא גרש רק חידש לה כתובה בהסכמתה כתובתה על נכסיו. דרובא חידוש יותר גדול אתא מימר לך, שאפילו כנסה וגירשה והחזירה. אם חידש לה כתובה על נכסיו ואם לאו, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. אמר רבי זעורה רבי זעורה° בשם רבי המנונא רבי המנונא°, ארוסה שמתה, אין לה כתובה, שלא הותרה להינשא לשוק. ובכתובה נאמר שכאשר תהיה לאיש אחר תטלי מה שכתוב לך. שלא תאמר, יעשה כמי שגירש ויהא לה כתובה. לפום כן צריך מימר אין לה כתובה

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ה[עריכה]

מתני’: מצוה בגדול לייבם. לא רצה, מהלכין על כל האחין. לא רצו, חוזרין אצל הגדול ואומרים לו. עליך מצוה, או חלוץ או ייבם

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ו[עריכה]

מתני’: ד_יתלה בקטן עד שיגדיל. ובגדול עד שיבוא ממדינת הים. ובחרש ובשוטה. אין שומעין לו, אלא אומרים לו, עליך מצוה. או חלוץ או ייבם

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ז[עריכה]

מתני’: ד_יאהחולץ ליבמתו, הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה. אם יש שם אב, הנכסים של אב. ד_יבהכונס את יבמתו, זכה בניכסי אחיו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, בין כך ובין כך אפילו אם יבם, אם יש שם אב, הנכסים של אב:
גמ’: תנן, החולץ ליבמתו, הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה. שלא תאמר חליצה פטור, וביאה פטור. כמה דתימר, הכונס את יבמתו זכה בניכסי אחיו. ודכוותה החולץ ליבמתו זכה בנכסי אחיו. לפום כן צריך מימר, הרי הוא כאחד מכל האחין לנחלה. רב יהודה רב יהודה° אמר בשם שמואל שמואל (אמורא)°. העושה מאמר ביבמתו, לא זכה בניכסי אחיו. ואף °בית שמאי בית שמאי שאמרו שאם עשה מאמר ואחר כך נפלה גם אחותה ליבום, אשתו עימו וזו תצא משום אחות אשה מודיי בה שרק לענין צרה נחשבת כאשתו אבל לא לשאר דברים. ואף °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שאמר שמאמר או קונה או לא קונה מודיי בה שמספק לא מוציא משאר האחים

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

6 ד_ו מיי' פ כ"ב מהל' אישות הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ס סעיף ה', סמ"ג עשין נא:

7 ד_ז מיי' פ כ"ב מהל' אישות הלכה י', מיי' פ"ג מהל' נחלות הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ס סעיף ז':

8 ד_ח מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה ט"ו, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ח סעיף א':

9 ד_ט מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ח סעיף ג', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ו סעיף ד':


[ע"ב]

10 ד_י מיי' פ ב' מהל' יבום וחליצה הלכה ח', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"א סעיף ה':

11 ד_יא טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ג סעיף ב':

12 ד_יב מיי' פ"ג מהל' נחלות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"א סעיף א', סמ"ג עשין נא:


-----------------------------------דף כו[עריכה]

ירושלמי מאיר יבמות כו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד א] ולא כ°רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך. ד°רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך אומר. המאמר קונה קניין גמור ביבמה. היו שתי יבמות שנפלו מאח אחד. עשה מאמר בזו, ובעל לזו. מה נפשך, אם במאמר יזכה, אם בביאה יזכה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מאחר שאינו יכול לקיים את אחת מהן שחייבוהו חכמים שני גיטין וחליצה ושתיהן אסורות עליו, לא זכה בניכסי אחיו. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, בין כך ובין כך אפילו אם יבם, אם יש שם אב, הנכסים של אב. אמר רבי יצחק בר טבליי רבי יצחק בר טבליי° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דכתיב (דברים כי תצא כה ו) והיה הבכור אשר תלד. מקישו לבכור. מה הבכור אינו יורש בחיי אביו. אף זה, אינו יורש בחיי אביו. אי, מה בכור יורש לאחר מיתת אביו. אף זה יורש לאחר מיתת אביו? אמר רבי זעורה רבי זעורה°, נמשיך ללמוד מינה, מה הבכור אם לא יורש לא נטל כפל בשעה שהוא ראוי לירש, עוד אינו יורש. אף זה כיוון שאינו יורש בשעה שהוא ראוי לירש. עוד אינו יורש לאחר מיתת האב, אלא כשאר אחים. רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא° ורבי חייה בר אשי רב חייא בר אשי° אמרו בשם רב רב (אמורא)°. הלכה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר הלכה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. רבי אבהו רבי אבהו° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. הלכה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. זימנין סגי יתבית קומי  הרבה פעמים ישבתי לפני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. ולא שמעית מיניה הדא מילתא. אמר ליה, ולית בר נש דו שמע מילה, ולית חבריה שמיע ליה? לא שמענו אינה ראיה

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ח[עריכה]

מתני’: ד_יגהחולץ ליבמתו. הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו. הוא אסור באמה חמותו, ואם אמה אם חמותו, ואם אביה אם חמיו, בבתה, בבת בתה, ובבת בנה, ובאחותה, בזמן שהיא קיימת. האחין מותרין. והיא אסורה באביו שהיא כלתו, באבי אביו שהיא כלת בנו, בבנו שהיא אשת אביו, ובבן בנו שהיא אשת אבי אביו וזה שניות, באחיו, ובבן אחיו שהיא אשת אחי אביו. ד_ידמותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, ד_טוואסור בצרת קרובת חלוצתו:
גמ’: תנן, החולץ ליבמתו, הוא אסור בקרובותיה. מפני שחלץ לה. הא לא חלץ לה ומתה, מותר באמה. אמר רבי אבינא רבי אבינא°, הדא היא דאמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. שומרת יבם שמתה, מותר באמה. זיקה היתה לו בה, כיון שמתה בטלה לו זיקתה. רבי אבון רבי אבין° שמע לה מן דבתרה, דתנן, החולץ ליבמתו. הוא אסור בקרובותיה וכ”ו ובאחותה בזמן שהיא קיימת, והאחין מותרין. ואחותה אצל האחים אחר שחלצו לה, לא כמתה היא? שהרי הם מותרים באחותה, אף בשאר הקרובות יהיו מותרים. תנן, אסורה באביו שהיא כלתו, באבי אביו שהיא כלת בנו, בבנו שהיא אשת אביו, ובבן בנו שהיא אבי אביו וזה שניות, באחיו, ובבן אחיו שהיא אשת אחי אביו. הדא אמרה, שניתנו שגזרו שניות לחולץ.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד ב] והיידא אמרה דא? אם ממה שאמרה המשנה שהיא אסורה באבי אביו, שהיא כלת בנו אין זו ראיה, שאולי אסורה לאבי אביו לא משום החולץ, אלא מחמת בעלה שמת, שלגבי אביו היתה כלת בנו שהיא דאוריתא. אלא לומדים זאת מזה שאסורה בבן בנו משום שהיא אשת אבי אביו וזה שניות. הדא אמרה, שניתנו שניות לחולץ. תנן, מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, ואסור בצרת קרובת חלוצתו כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, מותר הוא אדם בקרובת צרת חלוצתו. ואסור בצרת קרובת חלוצתו. הדא מסייעא לההיא דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אבינא רבי אבינא°. גבי שתי אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחים, כשם שהאחיות אסורות מדרבנן משום אחות זקוקתו, אף צרותיהן אסורות, וזה נלמד מהמשנה הזו בקל וחומר. מה אחות חלוצתו שהיא מדבריהן, נתנו לה חכמים צרה ואסור בצרת קרובת חלוצתו. כאן שיש איסור אחיות, לא כל שכן? שזקוקה יותר קרובה מאשר חלוצה. ואם בחלוצה אסרו את הצרות קל וחומר בזקוקה

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ט[עריכה]

מתני’: ד_טזהחולץ ליבמתו, ונשא אחיו את אחותה ומת. חולצת ולא מתייבמת. וכן ד_יזהמגרש את אשתו, ונשא אחיו את אחותה ומת. הרי זו פטורה:
גמ’: שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° בעא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. מה בין חולץ מה בין מגרש? אמר לו, את סבור חליצה קניין ולכן שאלתה מה בין חליצה לגרושין. אינה אלא פטור. ואין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ. אבל חייבין עליה משום אשתו של מת.

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה י[עריכה]

מתני’: ד_יחשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה. משום °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא אמרו. אומר לו הדיין המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה. חלצו לה אחין או כנסו, יכנוס את אשתו. מתה היבמה, יכנוס. ד_יטמת היבם, מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה:
גמ’: תנן, מתה היבמה, יכנוס. לא אמרו אלא מתה יבמתו, מותר באשתו. אבל אם מתה אשתו, אסור ביבמתו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, זו דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שסובר דכיוון שנאסרה עליו שעה אחת נאסרה עליו עולמית. אבל לדברי חכמים. מתה יבמתו, מותר באשתו. מתה אשתו, מותר ביבמתו. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. דברי חכמים, כל דבר שהוא בא מחמת הגורם. בטל הגורם, בטל האיסור. ולדברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. אף על פי שבטל הגורם, האיסור במקומו

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה יא[עריכה]

מתני’: ד_כהיבמה לא תחלוץ ולא תתיבם, עד שיהא לה שלשה חדשים. וכן ד_כאשאר כל הנשים, לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים. אחת בתולות ואחת בעולות. אחת אלמנות ואחת גרושות. אחת ארוסות ואחת נשואות. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. הנשואות יתארסו. והארוסות ינשאו. חוץ מן הארוסה שביהודה, מפני שליבו גס בה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

13 ד_יג מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ב סעיף ג', סמ"ג עשין נב, סמ"ג לאוין קי:

14 ד_יד מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ב סעיף ד', סמ"ג לאוין קי:

15 ד_טו מיי' פ ו' מהל' יבום וחליצה הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ב סעיף ה', סמ"ג לאוין קי:


[ע"ב]

16 ד_טז מיי' פ ו' מהל' יבום וחליצה הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ד סעיף ג':

17 ד_יז סמ"ג עשין קי:

18 ד_יח מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה י"ד, מיי' פ ח' מהל' יבום וחליצה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ט סעיף ה', סמ"ג עשין נא:

19 ד_יט טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ט סעיף ז':

20 ד_כ מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ד סעיף א', סמ"ג עשין נב:

21 ד_כא מיי' פי"א מהל' גירושין הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ג סעיף א', סמ"ג עשין נ:


-----------------------------------דף כז[עריכה]

ירושלמי מאיר יבמות כז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד א] °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. כל הנשים יתארסו. חוץ מן האלמנה, מפני האיבול:
גמ’: עד כמה הכרת העובר. סומכוס אומר משום °רבי מאיר רבי מאיר, עד שלשה חדשים. אף על פי שאין ראייה לדבר, זכר לדבר. שנאמר (בראשית וישב לח כד) ויהי כמשלש חדשים. תנן התם, מעוברת דיה שעתה. אמר רבי יודן רבי יודן°. אפילו מעוברת רוח כדכתיב (ישעיהו כ"ו, י"ח) הרינו חלנו כמו ילדנו רוח וכתיב (ישעיהו ל"ג, י"א) תהרו חשש תלדו קש. אמר רבי זעירא רבי זעירא° אמר רבי אבא בר זוטרא רבי אבא בר זוטרא° אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° בשם רבי חייה רבה רבי חייא רבה°. לא צריך שלושה חדשים שלמים אלא אפילו רובו של ראשון ורובו של אחרון והאמצעי שלם. רבי אסי רבי אסי° אמר, תשעים יום שלימין. שמואל שמואל (אמורא)° אמר צריך תשעים יום שלמים כדי שלושה חדשים הן ועיבוריהן ולא די כ”ט יום לכל חדש, אתא עובדא קומי רבנן דתמן באשה שבעלה הלך למדינת הים ואחר שבעה חדשים חסרים משחזר ילדה ולא ידעין אם שלשה עשר מן החדש הראשון ושבעה עשר מן האחרון או שבעה עשר מן הראשון ושלשה עשר מן האחרון וחמשה שלימים באמצע. ביקשו ליגע בוולד משום ספק ממזירות שהרי אין כאן שבעה חדשים מלאים, אמר לון רב נחמן בר יעקב רב נחמן בר יעקב°. כהדין עובדא אתא קומי אבא בר אבא אבא בר אבא° ואכשר דיש יולדת למקוטעין. ואבא בר אבא אבא בר אבא° פליג על שמואל שמואל (אמורא)° בריה שדרש חדשים שלמים? אמר רבי אבא רבי אבא°, שנייא היא הכרת העובר שנייא היא לידתו. הכרת העובר לחדשים שלימין, ולידתו לחדשים מקוטעין. תמן תנינן המקשה לילד וראתה דם בימי זיבה אינה מטמא זיבה דכתיב דם יהיה זובה. זיבה מחמת עצמה ולא מחמת הולד כמה היא קישוייה? °רבי מאיר רבי מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום לפני הלידה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר דייה חדשה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומרים ד_כבאין קישוי יותר משתי שבתות. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אבא רבי אבא°, ממה שאמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, דיה חדשה ולא אמר דיה שלושים יום אחרונים ללידתה. זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין. דאי לא כן, ניתני שלשים יום. דדיה חדשה משמע שמראש חדש התשיעי להריונה, מיד היא ראויה לילד אפילו לא עברו תשעה חדשים מעת כניסתה להריון. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר. ממה שאמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, דיה חדשה ולא אמר דיה חדש. זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים שלימין. דדייה חדשה פירושו חדש שלה. כל אשה לפי זמן כניסת הריון שלה, עד שתשלים חדש תשיעי שלה. דרבי יודן רבי יודן° בעי. מה מביאים ראיה מדברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי לכך שאשה יולדת למקוטעים ולד חי? הרי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דיבר על החדש התשיעי לעניין דם הקושי שיהיה טהור בתאריך כזה, ולעניין זה לא סוף דבר עד שתלד ולד חי. אלא אפילו הפילה קדם זמנה, דם הקושי יהיה טהור . אמר רבי מנא רבי מנא°. שמעית בשם שמואל שמואל (אמורא)°. דהיא הכרת העובר היא לידתו, בעינן שלמים. ולית אנא ידע מן מי שמעית. אמר רבי אבא בר כהן רבי אבא בר כהן° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמרה. אמר ליה חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. לא אמרה רבי ירמיה רבי ירמיה°. ואיקפד רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לקיבליה. אמר. אפילו יהושע שהיה קשור למשה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד ב] עד שנאמר עליו, לא ימיש מתוך האהל. אף על פי כן אם היה אומר אדם שמועה בשם משה שהוא לא הכיר, לא הוה אמר כן. כי אולי בכל זאת משה אמר והוא לא שמע. והוא אמר כן? חזר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ואמר אין, אמרה. אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה. שכוונתו היתה שרבי ירמיה רבי ירמיה° לא יכול לאמר דבר כזה. כי אז יצא שאבא בר אבא אבא בר אבא° פליג על שמואל שמואל (אמורא)° בריה. אמר רבי ברכיה רבי ברכיה° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. לעולם אין האשה יולדת אלא, או למאתים ושבעים ואחד או למאתים ושבעים ושנים או למאתים ושבעים ושלשה או למאתים ושבעים וארבעה מיום הביאה. שהאשה יולדת לתשעה חדשים אלא שלא ידוע באיזה יום נקלט הזרע, שהזרע יכול להתעכב עד שלושה ימים. אמר לו רבי מנא רבי מנא°. מנן שמע רבי הדא מילתה? אמר לו, מן רבי אבא רבי אבא°. מחלפה שיטתיה דרבי אבא רבי אבא°  האם רבי אבא רבי אבא° חזר בו? תמן הוא אמר. שנייא הוא הכרת העובר שצריך דווקא שלושה חדשים שלמים. שנייא היא לידתו, דאשה יולדת אף למקוטעים. והכא הוא אמר הכין שיולדת רק לשלמים? נשאר בשאלה. אמר רבי אבא בר זוטרא רבי אבא בר זוטרא° משם שמואל שמואל (אמורא)°, כתיב (בראשית וירא כב יז) ארבה הרבה את זרעך. כל שהוא בהרבה. דהיינו שעברו עליו רי”ב יום, שזה שבעה חדשים. הרי הוא בארבה את זרעך שהוא חי. רבי חייה בר אשי רב חייא בר אשי° הוה יתיב קומי דרב רב (אמורא)°. חמיתיה מבעת  ראה שהוא לא רגוע. אמר ליה מהו כן. אמר ליה, חמרתי מעברה, והיא בעיא מילד. ואנא בעי מרבעתה לשומרה דלא תצטנן. אמר לו, אימתי עלה עליה הזכר? אמר לו ביום פלן. וחישב רב רב (אמורא)° ואמר לו, בעייא היא עד כדון שיש עוד זמן עד להמלטה. ותני כן. אתון הפוחתת, אינה פוחתת משנה מימות הלבנה. והמוספת, אינה מוספת על שנה של ימות החמה. מילתיה דרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° פליגא. דאמר רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. בקרתיו פרותיו של אנטונינוס, הרביעו אותה משוורין של בית °רבי רבי יהודה הנשיא. ויש מהן שילדו עכשיו, ויש מהן שילדו לאחר זמן. רואים שאין זמן קבוע. לא קשיא. כאן בבהמה טמאה יולדת לשלמים, וכאן בבהמה טהורה יולדת למקוטעין. והכתיב (איוב לט א ב) הידעת עת לדת יעלי סלע חולל איילות תשמור, תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה? רואים שאף זמנה של חיה קבוע. אמר לו חיה טהורה כבהמה טמאה: תנן, וכן שאר כל הנשים, לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים. אחת בתולות ואחת בעולות, אחת אלמנות ואחת גרושות, אחת ארוסות ואחת נשואות. °רבי מאיר רבי מאיר חשש לגיטין ולא חילק אלא כל מי שזקוקה לגט צריכה להמתין שלושה חדשים. ולכן בין ארוסה בין נשואה בין קטנה, אבל אנוסה אינה צריכה לחכות. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי חשש לוולד לכן כל מי שראויה לילד צריכה להמתין שלושה חדשים לכן לשיטתו הארוסות ינשאו והנשואות יתארסו. אבל אנוסה שיש חשש לולד צריכה לחכות. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא חשש לגיטין ולוולד ולכן לשיטתו רק הראויה לילד וגם זקוקה לגט צריכה להמתין שלושה חדשים. °רבי מאיר רבי מאיר חשש לגיטין דאין תאמר ש°רבי מאיר רבי מאיר לא חשש לגיטין אלא לולד, למה ארוסות לא ינשאו? אלא על כרחך ד°רבי מאיר רבי מאיר חשש לגיטין. אמר רבי זעורה רבי זעורה° בשם רבי גדולה רבי גדולה° כך שמו. ד_כגממאנת אינה צריכה להמתין שלשה. היוצאת בגט צריכה להמתין שלשה חדשים. מסייעא ליה מד°רבי מאיר רבי מאיר. ד°רבי מאיר רבי מאיר חשש לגיטין. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רבי אבא בר ירמיה רבי אבא בר ירמיה°. ד_כדאנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים. מסייעא ליה מד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא חשש לגיטין ולוולד וכיוון שבאנוסה אין גט וגם מתהפכת אינה צריכה להמתין. תני, הגיורת, והשבויה, והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו ד_כהצריכות להמתין ג' חדשים. דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שחשש לולד. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר אינן צריכות להמתין שהרי אינן צריכות גט.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

22 ד_כב מיי' פ"ז מהל' איסורי ביאה הלכה א':


[ע"ב]

23 ד_כג מיי' פי"א מהל' גירושין הלכה כ"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ג סעיף ו', סמ"ג עשין נ:

24 ד_כד טור ושו"ע אה"ע סי' י"ג סעיף ו':

25 ד_כה טור ושו"ע אה"ע סי' י"ג סעיף ה':


-----------------------------------דף כח[עריכה]

ירושלמי מאיר יבמות כח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד א] ובדמים שראתה גיורת או משוחררת פעם ראשונה אחר שנתגירה או נשתחררה, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, מטמא מעת לעת, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר דייה שעתה שהרי קדם היתה גויה ואינה מטמא. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא. נראין דברי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בדמים שדיה שעתה, ודברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בוולד שצריכה להמתין שלושה חדשים. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו רבי חנינה בריה דרבי אבהו°. אבא הוה ליה עובדה. ושלח שאל לרבי חייה רבי חייא רבה° ולרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ולרבי אמי רבי אמי°, והורין ליה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בוולד שלא צריכה להמתין שלושה חדשים. פשיטא, דאי לא כן מה אנן אמרין, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אין הלכה כ °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? אלא בגין דאמר °רבי רבי יהודה הנשיא נראין דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בוולד, לכן היה צריך לאמר שהלכה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. לא כן אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רבי זעורה רבי זעורה°. כל מקום ששנה °רבי רבי יהודה הנשיא נראין, עדיין המחלוקת במקומה. חוץ מעיגול של דבילה. דתנן ((טבול יום ב יב))עיגולי דבילה שנפלו משקין על מקצתו הרי הוא נוטל עובי שלש אצבעות על רוחב מלא קציעה דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, וחכמים אומרים אין נוטל הימנו אל מקום משקה בלבד. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא, נראין דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בדבילה שמינה שלא גירסה. ודברי חכמים בדבלה שמנה שגרסה ושם כוונתו שאין מחלוקת דדין מודי לדין. ודין מודה לדין. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, קשייתה קומי רבי חנינה בריה דרבי אבהו רבי חנינה בריה דרבי אבהו°. לשיטת °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, אפילו דבר בריא שנבעלו לא צריכות להמתין? אמר לו, וסתם גויות, לא כבעולות הן? שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° אמר. אתא עובדא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן° והורי כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. והוה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° מצטער ואמר. שבקין סתמא המשנה שלנו שאמרה בסתם שכולן צריכות להמתין והרי רבי יוחנן רבי יוחנן° הוא שאמר הלכה כסתם ועבדין כיחידייא. כד שמע דתני לה רבי חייה רבי חייא רבה° בשם °רבי מאיר רבי מאיר אמר, יאות סבא ידע פירקי גרמיה יודע רבי יוחנן רבי יוחנן° לישב את דבריו שלא יהיו סתירות בין הוראותיו. רבי מנא רבי מנא° בעא קומי דרבי יודן רבי יודן°, לא כן אמרו חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, כל מקום ששנה °רבי רבי יהודה הנשיא מחלוקת ואחר כך שנה סתם, הלכה כסתם? ולמה כאן שרבי שנה סתם לא נפסוק כמותו? אמר לו כל הכלל זה כש°רבי רבי יהודה הנשיא עצמו למד מחלוקת ואחר כך שנאה בסתם במקרה כזה הלכה כסתם. אבל דילמא חורן? האם זה נאמר גם כשאדם אחר שנה מחלוקת? אולי במקרה כזה הכלל לא תופס. ולאו קל וחומרהוא? מה הן אין דאשכח °רבי רבי יהודה הנשיא מחלוקת, וחזר ושנה סתם, הלכה כסתם. אתר דלא אשכח °רבי רבי יהודה הנשיא מתני מחלוקת, אלא אחרים שנו מחלוקת, ו °רבי רבי יהודה הנשיא שנה סתם, לא כל שכן שתהא הלכה כסתם? אתא חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ואמר, רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ו רבי שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אפי' כשאחרים שנו מחלוקת ו°רבי רבי יהודה הנשיא שנה סתם, הלכה כסתם. ולמה כאן הוא רבי יוחנן רבי יוחנן° מורה ליה כיחידייא? אמר רבי שמואל בר יונה רבי שמואל בר יונה° בשם רבי אחא רב אחא°, מה שאמרנו שהלכה כסתם, הדא דאת אמר, כשאין מחלוקת אצל סתם, אבל אם יש מחלוקת אצל סתם, כמו כאן ש°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא חולק על הסתם לא בדא הלכה כסתם. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי אחא רב אחא°. הדא דאת אמר ביחיד אצל יחיד, אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כל מקום ששנה סתם משניות דרבנן זה דעת הרבים שכולם הסכימו עד שיפרש לו רבו אחרת. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אומר. כל סתם משניות ד°רבי מאיר רבי מאיר עד שיפרש לו רבו אחרת. אמר רבי זעירא רבי זעירא° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. לא דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° פליג וסובר שאין הלכה כסתם כיוון שהיא דעת °רבי מאיר רבי מאיר, דאף הוא מודה שהלכה כסתם, אלא דו חמי  שהוא ראה רוב סתם משניות ד°רבי מאיר רבי מאיר. רבי זעירא רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא רבי מנא°. הידינו רבו? רבו דמתניתא שלימד אותו ממסורת שהמשנה כדעת יחיד או רבה דאולפנה שלימדו מסברה שהסתם משנה כדעת יחיד?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד ב] לית מילתא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרה רבה דמתניתא? דאתא עובדא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן° והורי כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. והוה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° מצטער ואמר. שבקין סתמא המשנה שלנו שאמרה בסתם שכולן צריכות להמתין והרי רבי יוחנן רבי יוחנן° הוא שאמר הלכה כסתם ועבדין כיחידייא. כד שמע דתני לה רבי חייה רבי חייא רבה° בשם °רבי מאיר רבי מאיר אמר, יאות סבא ידע פירקי גרמיה. מכאן ראיה צריך שרבו ילמד אותו שהמשנה היא דעת יחיד כמו שרבי חייא רבי חייא רבה° שנה בשם °רבי מאיר רבי מאיר. אין מכאן ראיה נאמר  אולי, די באולפן דקביל מן רבה שלימדו מסברה. רק כאן כד שמע דתני לה רבי חייה רבי חייא רבה° בשם °רבי מאיר רבי מאיר. אבל באמת די שיקבל מרבו בסברא. ד_כוהחולצת מונה משעת מיתה. היוצאה בגט מונה משעת נתינת גיטה. רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° אמר משעת נתינת גיטה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר משעת כתיבה. רב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)°. רב רב (אמורא)° כרבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. ושמואל שמואל (אמורא)° אמר כרבי יוחנן רבי יוחנן°. מתיב שמואל שמואל (אמורא)° לרב רב (אמורא)°. על דעתך דאת אמר משעת נתינה. משום מה את חושש? משום שנתייחדה בנתים? אם התיחד עימה אחר כתיבת הגט ניחוש לה לגט ישן? מתיב רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° לרבי יוחנן רבי יוחנן°. על דעתך דאת אמר משעת כתיבה. היו שני גיטין. אחד נכתב עכשיו ואחד נכתב לאחר זמן וניתנו שניהן ביום אחד. לזו את אוסר ולזו את מתיר? מן דהוה מותבה מה ששאל רב רב (אמורא)° לשמואל שמואל (אמורא)°, התיב רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° לרבי יוחנן רבי יוחנן°. מאן דהוה רבי יוחנן רבי יוחנן° מותבה מה שהשיב לרבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, התיב שמואל שמואל (אמורא)° לרב רב (אמורא)°. ד_כזוהלכה, מונה לגט משעת כתיבה, אם לא נתייחד עמה. תנן, חוץ מן האלמנה מפני האיבול. וכמה הוא האיבול? שלשים יום. הדא דתימר בנשים. ד_כחאבל באנשים שלשה רגלים. בשיש לו בנים. אבל אם אין לו בנים, מיד. ד_כטבשיש לו מי שישמשנו, אבל אם אין לו מי שישמשנו, מיד. בשאין לו בניו קטנים. אבל אם היו בניו קטנים, מיד. כהדא מעשה שמתה אשתו של °רבי טרפון רבי טרפון. עד כשהוא בבית הקברות, אמר לאחותה, היכנסי וגדלי את בני אחותיך. אף על פי כן כנסה ולא הכירה, עד שעברו עליה ל' יום ימי אבלות שלה על אחותה

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה יב[עריכה]

מתני’: ד_לארבעה אחין נשואין לארבעה נשים ומתו. אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולן, הרשות בידו. ד_לאהיה נשוי לשתי נשים ומת. ביאתה או חליצתה של אחת מהן, פוטרת צרתה. ד_לבהיתה אחת כשירה ואחת פסולה, אם היה חולץ חולץ לפסולה. ואם היה מייבם, מייבם לכשירה:
גמ’: תנן, ארבעה אחין נשואין לארבעה נשים ומתו. כיני מתניתין  כך כוונת המשנה ארבעה מאחין. דלמא  מעשה שהיה תלת עשר אחין הויין. ומתין תרין עשר דלא בנין. אתיון בעיון מתייבמה קומי °רבי רבי יהודה הנשיא. אמר ליה °רבי רבי יהודה הנשיא איזיל ייבם אמר ליה, לית בחיילי לפרנסם. והם אומרות כל חדא וחדא. אנא מזייננא ירחי. אמר ומאן זיין ההוא ירחא דעיבורא? אמר °רבי רבי יהודה הנשיא, אנא זייננא ירחא דעיבורא וצלי עליהון ואזלון להון. בתר תלת שנין אתון טעינין תלתין ושיתא מיינוקין  אחר שלוש שנים באו טעונים שלושים ושש תינוקות. אתון וקמנון להן קומי דרתה ד °רבי רבי יהודה הנשיא  באו ועמדו לפני ביתו של רבי. סלקין הלכו משרתי °רבי רבי יהודה הנשיא ואמרין ליה, לרע קרייא דמיינוקין  בחוץ למטה כפר של תינוקות בעיין מישאל בשלמא. אודיק °רבי רבי יהודה הנשיא מן כוותא וחמתון  הציץ רבי מהחלון וראה אותם. אמר לון, מה עיסקיכון? אמרין ליה. אנן בעיין  אנו מבקשים תיתין לן ההוא ירחא דעיבורא. ויהיב להון ההוא ירחא דעיבורא. כתיב (דברי הימים א י"ג, י"ד) וישב ארון יי עם עובד אדום בביתו שלשה חדשים. ויברך יי וגו'. במה בירכו? בבנים. הדא הוא דכתיב (דברי הימים א כ"ו, ח') כל אלה מבני עובד אדום המה. ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים ושנים וגו'. שהיו לו שמונה כלות דהוות כל חדא מינהן, ילדה תריי בכל ירחא  וכל כלה ילדה שני בנים בכל חדש. הא כיצד? טמאה שבעה. וטהרה ז' וילדת. טמאה ז' וטהרה ז' וילדת ויחד שית עשר לכל ירח, לתלתא ירחין הא ארבעין ותמנייה. והוא אשתין שישה שנולדו לו מאשתו, הא חמשין וארבעה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

26 ד_כו טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ד סעיף א', סמ"ג עשין נב:

27 ד_כז מיי' פי"א מהל' גירושין הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ג סעיף א', סמ"ג עשין נ:

28 ד_כח מיי' פ"ו מהל' אבל הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ב סעיף ב', סמ"ג עשין ב:

29 ד_כט מיי' פ"ו מהל' אבל הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ב סעיף ב', סמ"ג עשין ב:

30 ד_ל מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה י"א, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"א סעיף ח', סמ"ג עשין נא:

31 ד_לא מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה ט', מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"א סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"א סעיף ב', סמ"ג עשין נא:

32 ד_לב מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה ט', מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"א סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"א סעיף ב', סמ"ג עשין נא:


-----------------------------------דף כט[עריכה]

ירושלמי מאיר יבמות כט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד א] ותמנותיהון שמונת בניו שהיו כבר הא אשתין ותריי. הדא היא דכתיב ששים ושנים לעובד אדום. תנן, היה נשוי לשתי נשים ומת. ביאתה או חליצתה של אחת מהן, פוטרת צרתה. אמר רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא°. כתיב (דברים כי תצא כה י) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. בית שהוא ניתר בחליצה אחת. אף בביאה כן. חליצה פוטר וביאה פוטר. כמה דאת אמר בחליצה כן את אמר בביאה. ומהו להערים? כגון שהגדול שבאחים ייבם את כולם אף שאינו מעונין בהן לנשים ומיד אחר כך יגרשם? וכי °רבי טרפון רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא הערים וקידש שלש מאות נשים בימי רעבון על מנת להאכילן בתרומה. תמן לא היתה דרך אחרת דאין כל אחד ואחד ראוי להאכיל בתרומה אלא רק בעל, לכן לא היתה ברירה אלא לקדש אותן. ברם הכא, כל אחד ואחד ראוי לייבם ואם אחד לא מעוניין באשה שיאפשר לאח אחר ליבם. דרבי יודן בי רבי ישמעאל רבי יודן בי רבי ישמעאל° עבדין ליה כן שהוא רצה לייבם ואחיו הבכור יבם וגרש כדי לרשת את המת

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה יג[עריכה]

מתני’: המחזיר את גרושתו, והנושא את חלוצתו, והנושא את קרובת חלוצתו, יוציא והוולד ממזר, דברי °רבי עקיבה רבי עקיבא. וחכמים אומרים, אין הוולד ממזר. ומודים בנושא את קרובת גרושתו, שהוולד ממזר:
גמ’: אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. המחזיר את גרושתו משנישאת, פסלה מן הכהונה. בלא כך אינה פסולה מן הכהונה? שהרי היא גרושה. אלא, פסולה מלוכל בתרומה גם של בית אביה אם הייתה כהנת אם יגרשנה בעלה או ימות ותהיה בלא ולד. רבי זעירה רבי זעירא° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ד_לגהמחזיר גרושתו משנישאת, בתה כשירה לכהונה. ומאי טעמא? דכתיב (דברים כי תצא כד ד) כי תועבה היא. היא תועבה ואין הוולד תועבה

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה יד[עריכה]

מתני’: ואי זהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבוא, דברי °רבי עקיבא רבי עקיבא. °שמעון התימני שמעון התימני אומר, ד_לדכל שחייבים עליו כרת בידי שמים. והלכה כדבריו. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, כל שחייבין עליו מיתת בית דין

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה טו[עריכה]

מתני’: אמר °שמעון בן עזאי שמעון בן עזאי. מצאתי מגילת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש. לקיים דברי °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה:
גמ’: רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אומר, וכולהם מאשת אב למדו דכתיב (דברים כי תצא כג א) לא יקח איש את אשת אביו, ולא יגלה כנף אביו. וסמיך ליה (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה’. °רבי עקיבא רבי עקיבא דורש, מה אשת אביו מיוחדת, שהיא בלא יבוא, הוולד ממזר. אף כל שהוא בלא יבא, הולד ממזר. התיבון. הרי אלמנה לכהן גדול? שהיא בלאו ואין הולד ממזר. שנייא היא, שפירש בה הכתוב שהבן חלל דכתיב (ויקרא אמור כא יב) ולא יחלל זרעו בעמיו. הא אם לקח חילל. °שמעון התימני שמעון התימני דרש. מה אשת אב מיוחדת שחייבין עליה כרת בידי שמים, הוולד ממזר. אף כל שחייבין עליה כרת בידי שמים, הוולד ממזר. התיבון ד_לההרי נידה שחיבים עליה כרת ואין הולד ממזר? שנייא היא שאין כתוב בה שאר בשר. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה דרש. מה אשת אב מיוחדת, שחייבין עליה מיתת בית דין, והוולד ממזר. אף כל שחייבין עליה מיתת בית דין, הוולד ממזר.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד ב] אף על גב ד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אמר, הבא על אחות חלוצתו, הוולד כשר. מודה שאם היתה הוולד נקיבה, שהיא פסולה מן הכהונה. אף על גב ד°רבי שמעון בן יהודה רבי שמעון בן יהודה אמר משום °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ד_לוגוי ועבד שבאו על בת ישראל הוולד כשר. מודי שאם היתה נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה. חד בר נש, אתא לגבי רב רב (אמורא)°, אמר בגין דילידת אמה דההוא גברא מארמאי  אימו ילדה אותו מגוי האם מותר הוא לבא בקהל? אמר ליה, כשר. אמר ליה רב חמא בר גוריא רב חמא בר גוריא° לאותו אדם. תברח מהר הן דעיימך רגליך  כל עוד יש לך רגלים עד דלא ייתי שמואל שמואל (אמורא)° ויפסלינך. אף על גב דרב רב (אמורא)° אמר, גוי ועבד שבאו על בת ישראל הוולד כשר. מודי שאם היתה נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה. ומה ראו לומר הלכה כ°רבי שמעון התימני רבי שמעון התימני שלמד מכרת דאשת אב, ולא ממיתה דאשת איש כמו שדורש °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה? אמר רבי יוסי בי רבי חנינא רבי יוסי בר חנינא°. דמצינו מקום שנכללו בו כל העריות להיכרת. דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו. ולמה יצאת אשת אב? לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמדך על הממזר, שהבא על אחת מכל העריות הולד ממזר. מחלפה שיטתיה דרבי יוסי בי רבי חנינא רבי יוסי בר חנינא°  האם רבי יוסי בי רבי חנינא חזר בו? תמן בעריות הוא יליף ליה מכללא ובכלל נאמר כרת אף שבפרט יש חיוב מיתה, והכא בעבודה זרה הוא יליף ליה מפרטה ממה שנאמר חיוב כרת בפרט? דתני גבי פר העלם דבר של ציבור וקרבן נשיא (ויקרא ויקרא ד ב) ואם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשנה. הייתי אומר, אף אוכלי שקצים ורמשים בכלל. הרי את דן לומר. נאמר כאן (ויקרא ויקרא ד יג) מעיני דכתיב ונעלם דבר מעיני הקהל. ונאמר להלן גבי עבודה זרה מעיני דכתיב (במדבר שלח טו כד) והיה אם מעיני העדה. מה עיני שנאמר להלן, דבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו כרת. אף מעיני שנאמר כאן, ד_לזשחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אי מה מעיני שנאמר להלן בעבודה זרה, שיש בו מיתת בית דין. אף מעיני שנאמר כאן דבר שיש בו מיתת בית דין? אמר רבי יוסי בי רבי חנינה רבי יוסי בר חנינא°. מקום שיצאת עבודה זרה ללמד על מחוייבין כריתות היינו הפרשה שבה נאמר מעיני שממנה לומדים בגזירה שווה לא יצא עמם מיתה לא מוזכר שם מיתה אלא כרת בלבד. אבל מיתה ממקום אחר באת בפרשה אחרת נאמר שחייב מיתה. מחלפה שיטתיה דרבי יוסי בי רבי חנינא רבי יוסי בר חנינא°  האם רבי יוסי בי רבי חנינא חזר בו? תמן בעריות הוא יליף לה שולד מחיבי כריתות הוה ממזר מכללא ממה שבכלל כתוב כרת אף שהפרט שממנו נלמד על הכלל שהולד ממזר במיתה. והכא גבי קרבן נשיא והוראת בית דין הוא יליף לה מפרטה שהרי בכלל נאמר רק לאו דכתיב (ויקרא ויקרא ד ב) אשר תחטא בשגגה מכל מצוות ה’ אשר לא תעשנה, ואף על פי כן נלמד מהפרט ששם נאמר כרת? תמן גבי קרבן נשיא והוראת בית דין נכללו כל העבירות לקרבן. יצאת עבודה זרה ונאמר שחייב עליה כרת ללמד על מחוייבי קרבנות שרק כאשר חייב כרת יש חיוב קרבן, ובזה די במצווה אחת וממנה אפשר ללמוד על הכלל. אית לך מימר הכא, שבכלל נכללו כל העריות לממזר ויצאת אשת אב ללמד על כרת שרק כאשר יש ממזרות חייב כרת? הרי בכלל נאמר כרת ובפסוק שבו מוזכר ממזרות באשת אב לא מוזכר העונש ונאמר רק לא יקח ומיתה במקום אחר נאמרה כך שאי אפשר ללמוד מהפרט לגבי חומרת העונש לעניין ממזרות

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה טז[עריכה]

מתני’: ד_לחאשתו שמתה, מותר באחותה. גירשה ומתה מותר באחותה. נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה. יבמתו שמתה, מותר באחותה. חלץ לה ומתה, מותר באחותה. נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה:
גמ'. תנן, יבמתו שמתה, מותר באחותה, הא באמה אסור. לא כן אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. שומרת יבם שמתה, מותר באמה?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


33 ד_לג מיי' פ ט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ב', סמ"ג לאוין קיז:

34 ד_לד מיי' פ ט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף י"ג, סמ"ג לאוין קיז:

35 ד_לה מיי' פ ט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף י"ג, סמ"ג לאוין קיז:


[ע"ב]

36 ד_לו טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף י"ט:

37 ד_לז מיי' פי"ב מהל' שגגות הלכה א':

38 ד_לח מיי' פ ב' מהל' איסורי ביאה הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף כ"ו, סמ"ג לאוין קח:


-----------------------------------דף ל[עריכה]

ירושלמי מאיר יבמות ל


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד א] אלא בגין דתנינן, חלץ לה ומתה, מותר באחותה. הא באמה, אסור. לפום כן תנא אחותה
הדרן עלך פרק החולץ ליבמתו