טור אבן העזר קסב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קסב | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

הכונס את יבמתו, נאסרו צרותיהן עליו ועל שאר האחין.

ואם בא הוא או אחד משאר האחין על הצרה, אין עוברין אלא בעשה, לפיכך תפסי בה קדושין ואין הולד ממנה ממזר.

החולץ ליבמתו, נאסרה החלוצה היא וצרותיה עליו ועל שאר האחין. ואינה אלא בעשה, לפיכך תפסי בהו קדושין ואין הולד ממזר.

וכשם שהחולץ אסור בחלוצה, כך אסור בכל קרובותיה, כגון באמה ובבתה, והיא אסורה בבנו ובאחיו, ואפילו באיסור שניות, כגון אם אם אמה ובת בן בנו, כמו בגרושתו. לפיכך מתה, מותר באחותה. והאחין מותרין בכל קרובות החלוצה.

החולץ מותר באחות צרת החלוצה ובשאר קרובותיה, ואסור בצרת אחות החלוצה. ופירש רש"י אפילו אם נשואה לאיש נכרי. ור"י פירש אם היא נשואה לאיש נכרי מותרת, ואינה אסורה לו אלא אם כן נשואה לאחין, וכן היא מסקנת אדוני אבי ז"ל.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

הכונס את יבמתו נאסרו צרותיהן עליו ועל כל שאר האחין פשוט הוא בפ"ק דיבמות (י:) ואם בא הוא או א' משאר האחין על הצרה אין עוברין אלא בעשה לפיכך תפסו בה קידושין ואין הולד ממנה ממזר שם :


החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה היא וצרותיה עליו ועל שאר האחין ואינה אלא בעשה לפיכך תפסי בהו קידושין ואין הולד ממזר בפרק החולץ (דף מ:) אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר מאי טעמא באיסורא קיימא וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל וליתא להא דשמואל דגרסינן בפרק קמא איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אר"ל הוא אינו חייב על חלוצתו כרת והאחין חייבים על חלוצתו כרת בין הוא ובין אחין חייבין על צרתה כרת ור"י אמר בין הוא בין האחין אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת ואמרי' מ"ט דר"ל אמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב אינו בונה איהו הוא דקאי בלא יבנה הא אחין באיסור אשת אח כדקיימי קיימי ועלה דידה הוא דקאי בלא יבנה הא צרה כדקיימי קיימי ור"י מי איכא מידי דמעיקרא איבעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי להאי מייבם ואי בעי להאי מייבם והשתא קאי עלה בכרת אלא איהו שליחותא דאחין קא עביד איהי נמי שליחותא דצרה קא עבדת ואמרינן תו איתמר הבא על יבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת מ"ד בעשה כר"י ומ"ד בכרת כר"ל וקי"ל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וכ"ש הכא דקאי ר"י כוותיה ופירש"י בעשה דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה ב' בתים ולאו הבא מכלל עשה עשה והרמב"ם כ' בפ"א דעשה היינו מדכתיב יבמה יבא עליה ולא על צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ודע שהרמב"ם כתב בפ' הנזכר גבי חולץ ליבמתו נאסרה היא וכל צרותיה עליו ועל שאר האחין וכולן אסורות עליהן מד"ס כשניות שמאחר שמת אחיו נסתלק איסור ערוה מעל כל נשיו וה"ה תמה עליו דהא משמע בגמרא דלר"י בלאו קיימא ושהרבה מפרשים כתבו כן שהרמב"ם השיג על הרמב"ם בזה:


וכשם שהחולץ אסור בחלוצה כך אסור בכל קרובותיה כגון באמה ובבתה והיא אסורה בבנו ובאביו משנה בפרק החולץ (שם). ומ"ש ואפילו באיסור שניות כגון אם אם אמה ובת בן בנו כמו בגרושתו שם בעיא דאיפשיטא. ומ"ש לפיכך מתה מותר באחותה משנה שם יבמתו שמתה מותר באחותה וכבר אמרו בגמרא דמשנה דאינה צריכה היא דזיל קרי בי רב הוא דאפילו אשתו גמורה לא נאסרה אחותה עליו אלא בחייה ולשון לפיכך שכתב רבינו אינו מכוון וצריך לדחוק ולפרש דה"ק לפיכך כיון שהוא אסור בקרובותיה אינו מותר באחותה אא"כ מתה. ומ"ש והאחין מותרין בכל קרובות החלוצה משנה שם:


החולץ מותרת באחות צרת החלוצה ובשאר קרובותיה ואסור בצרת אחות החלוצה משנה שם מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו ובגמרא (שם) מאי שנא האי ומ"ש האי הך דאזלא בהדה לב"ד גזרו בה רבנן הך דלא אזלא בהדה לב"ד לא גזרו בה רבנן ופירש"י מ"ש. רישא קרובת צרת חלוצה דשריא. ומ"ש סיפא צרת קרובת חלוצתו ששתיהן נכריות היא וצרתה ונשואות לנכרי וקתני אסור: הא דאזלא בהדה לבית דין. כשלאה חולצת מוליכה אחותה עמה לב"ד וכ"ע לא ידעי הי מינייהו יבמתו ואיכא דסבר דלרחל חלץ וכי נסיב צרת רחל דהיינו צרת קרובת חלוצתו אמרי צרת חלוצתו נסיב ואינהו סברי שרחל וצרת נשי אחיו הוו שהרי לרחל חלץ: הא דלא אזלא בהדה לב"ד. כשהיבמה חולצת אין צרתה הולכת עמה הילכך כי נסיב אחות הצרה לא אמרי אחות חלוצתו נסיב עכ"ל והתוס' תמהו על פירושו והקשו עליו כמה קושיות ונראה לר"י דגרסי' הא דאזלא בהדה לב"ד פי' שהולכת לחלוץ וכיון דחלצה דמיא לגרושה טפי ואסרו גם צרת קרובתה כשנשואה לאחיו דדמיא לצרת ערוה אבל כשחולצת צרת לאה ולא לאה לא דמיא לאה לגרושה הילכך קרובתה שריא: ומ"ש וכן הוא מסקנת א"א ז"ל שם:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

הכונס את יבמתו נאסרות צרותיה וכו' עד אלא בעשה בפ"ק (דף י') איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה פליגי בה ר"ל ור' יוחנן ר"ל אמר בין הוא בין האחין חייבין על צרתה כרת ועל החלוצה הוא אינו חייב כרת והאחין חייבין עליה כרת ור"י אמר בין הוא בין אחין אינן חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת ומפרש התם פלוגתייהו (ובדף י"א) איתמר הבא על יבמה ובא א' מן האחין על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בכרת כריש לקיש וחד אמר בעשה כרבי יוחנן וקי"ל כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וכן כתב האלפסי והרא"ש פרק החולץ ופירש"י בעשה בית א' הוא בונה ואינו בונה ב' בתים ולאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל והא דקאמר איתיביה ר"י לר"ל החולץ ליבמתו וחזר וקדשה צריכה חליצה מן האחים בשלמא לדידי דאמינא חייבי לאוין נינהו וכו' היינו לומר חייבי לאוין הבאים מן העשה אבל התוספות בד"ה חד אמר בעשה הקשו על גירסת הקונטרס ושר"ת גורס חד אמר בלאו וכן פי' ר"ת וכו' וכן כתבו עוד התוס' בפרק ואלו נערות בדף ל' בד"ה אי לאפוקי אבל רבינו נמשך אחר גירסת רש"י והרי"ף והרא"ש מיהו קשה תינח בבא על יבמתו ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה דאינו אלא בעשה כדפי' אבל בחולץ לה ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה דקאי עלה בלאו דלא יבנה כיון דלא בנה שוב לא יבנה דהוי לאו גמור ואפ"ה כתב רבינו דאינו אלא בעשה וצ"ע:

כגון באמה ובבתה לאו דוקא דה"ה באחותה נמי אסור כיון שחלץ לה ואם לא חלץ לה היה מותר באמה ובבתה ובאחותה וכן מ"ש והיא אסורה בבנו ובאחיו היינו מפני שחלץ לה דאי לא חלץ לה היתה מותרת לבנו ולאחיו דאחיו היה מייבם אותה אבל לאביו אסורה אפי' לא חלץ לה שהרי היא כלתו אשת המת וכלשון רבי' כ"כ הרמב"ם בפ"א ה"ג כגון אם אם אמה ובת בן בנה דבהני תרתי אסור החולץ כמו בגרושתו וי"ס גורסין ובן בן בנו וקאי אחלוצה דהיא אסורה לבן בן בנו וכ"כ הרמב"ם בפ"א:

לפיכך מתה מותר באחותה הלשון מגומגם וב"י נדחק בפירושו ואפשר דלפי שהתוס' הקשו על פירש"י בסמוך שפירש דאפילו בנשואות לאיש נכרי אסור בצרת אחות החלוצה דסברי אינשי דחזו דאזלא אחותה עמה לבית דין דלאחותה חלץ וקנסיב צרת חלוצתו דא"כ אפילו מתה נמי ליתסר באחותה ומכח קושיא זו הסכים הרא"ש לפר"י כמו שכתב רבינו בסמוך לכן הקדים לומר לפיכך מתה מותר באחותה להוציא מפירש"י ולפ"ז יותר מתוקן היה לגרוס האי לפיכך מתה מותר באחותה בסוף פירוש ר"י:

דרכי משה[עריכה]

(א) במרדכי ריש פרק החולץ ע"ד בתשובה ואפי' נתן לה חליצה מספק אפי' הכי אסור בקרובותיה דאע"ג דהוא מדרבנן מ"מ לפעמים החמירו אפי' בספק ספיקא וכו':