טור אבן העזר קסג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קסג | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

המייבם זוכה בנכסי המת, ועומד במקומו ליטול חלקו בנכסי אביהן.

ודוקא במוחזק, כגון שמת אביהם ואחר כך מת אחיו קודם שחלקו, אז נוטל חלק אחיו בנכסי אביהם, אבל לא בראוי, כגון אם מת אחיו ואחר כך אביהם, לא יטול חלק אחיו.

ואפילו במוחזק לא יטול אלא בגוף הנכסים, אבל אם ישביחו הנכסים, אינו נוטל חלק אחיו באותו שבח, אפילו אם שבחו אחר יבום קודם חלוקה.

החולץ, הוא כאחד משאר האחין לנחלה.

ואם האב קיים, הוא יורש הכל. ואם מת, יחלקו האחין ביניהם.

יבם היבם לסוף ב' חדשים למיתת אחיו, וילדה לסוף ט' חדשים, ספק אם הוא בן ט' חדשים לראשון או בן ז' לשני, ותובע הספק נכסי המת שאומר שהוא בנו, והיבם אומר "אני יורשו כי אתה בני", אם אבי המת קיים, אז יחלקו היבם והספק ביניהם. אפילו אחד מהם מוחזק, אין שומעין לו לחזקתו אלא חולקין. ואם מת הסבא, אז יטול היבם הכל.

ואם הסבא קיים דהוי דינא דיחלוקו הספק והיבם, ומת הספק קודם חלוקה, יחלקו הסבא והיבם.

ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי המת, הוא אומר "אני בן המת" ואטול הכל, והם אומרים "אחינו אתה ואין לך חלק אלא כאחד ממנו", החלק שהם מודים לו יטול הכל, והשאר יחלקו ביניהם ויטול הוא החצי והן כולם החצי.

ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם לאחר שחלק היבם בנכסי המת, ואומר הספק "ממה נפשך, אם אחיכם אני, תנו לי חלק עמכם ומה שלקחתי בנכסי המת עם אביכם אחזיר ונחלוק הכל, ואם אינני אחיכם, תחזרו לי נכסי אבי שלקח אביכם מנכסי המת", בזה מחלוקת בין הפוסקים, יש אומרים שהדין עמו, ויש אומרים שהדין עם בני היבם. וכתב אדוני אבי ז"ל: כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא, לא מפקינן מבני יבם.

ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא, ואומר הספק "אני בן המת ויש לי ליטול החצי", אין שומעין לו.

ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי הסבא, אומר הספק "אני בן המת ויש לי ליטול החצי", והם אומרים "לא כי, אלא אתה אחינו ואין לך אלא השליש כאחד ממנו", בחצי שהוא מודה להם יטלו הם, והשליש שהם מודים לו יטול הוא, והשתות הנשאר שהם חולקים עליו, יחלקו ביניהם ויטול הוא חציו והם חציו.

סבא ויבם בנכסי ספק, או ספק וסבא בנכסי יבם, חולקים.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המייבם זוכה בנכסי המת בפרק החולץ (דף מ:) ומייתי לה בגמרא מדכתיב יקום על שם אחיו.


ומה שכתב ודוקא במוחזק כו' ואפילו במוחזק לא יטול אלא בגוף הנכסים כו' בפרק יש בכור (דף נא: נב.) תנן דיבם אינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק ויהיב טעמא בגמרא משום דבכור קרייה רחמנא דכתיב והיה הבכור ובכור מייתי התם מקראי דאינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק. ומ"ש אפילו אם שבחו אחרי יבום קודם חלוקה שם פלוגתא דאביי ורבא והלכה כרבא דאמר הכי. כתב הריב"ש בתשובה סימן ת"ע על מי שמת והניח ג' בנים וציוה שתהא אשתו רשאה ושלטאה בכל נכסיו ומת אחד מהם וייבם השני את אשתו שהוא נוטל חלק אחיו המת כולה ולא נגרע כחו מפני מ"ש לאשתו שתהא רשאה ושלטאה בנכסים ומיהו בשטרות אינו נוטל חלק המת יתר על החי משום דמלוה הוי ראוי ואינו נוטל בראוי כדבסמוך עיין במישרים נכ"ג חי"ב לענין שבחו נכסים אחרי יבום קודם חליצה: תחולץ הרי הוא כאחד מן האחים לנחלה ואם האב קיים הוא יורש הכל משנה בפרק החולץ (שם) ובגמרא הרי הוא כאחד מן האחין פשיטא סד"א הואיל ואפסדה מיבום ליקנסיה קמ"ל. אם יש אב נכסים של אב דאמר מר האב קודם לכל יוצאי יריכו לנחלה:


ומ"ש אם מת יחלוקו האחים ביניהם פשוט הוא:


ייבם היבם לסוף ב' חדשים למיתת אחיו וילדה לסוף ט' חדשים ספק אם הוא בן ט' חדשים לראשון או בן שבעה לשני ותובע הספק נכסי המת שאומר שהוא בנו והיבם אומר אני יורשו כי אתה בני כו' בפרק החולץ (דף לז:) ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר אנא בר מיתנא ונכסי דידי הוא ויבם אמר את בראי דידי את ולית לך ולא מידי בנכסי' הוי ממון המוטל בספק וממון המוטל בספק חולקין וכתב הרא"ש ואפילו רבנן דפליגי עליה דסומכוס מודי הכא שאין שייך כאן המע"ה שאין זה מוחזק יותר מזה והוי כמו הללו באים לירש והללו באים לירש דאמרי' במי שמת (קנא:) יחלוקו ואפילו אחד מהם מוחזק בנכסים אינה חזקה כיון דנכסי בחזקת מיתנא הוו ותרווייהו אתו בטענת ספק ואם הוא כדברי אחד מהם אין לשני זכייה בהם הילכך הוי ספק וחולקין ותימה ולימא היבם דל מהכא היבום שזכיתי בנכסים מכח היבום מ"מ אני יורש דמיתנא ואתה ספק ותנן (יבמות ק:) הוא אינו יורש אותו אלא הקרוב קרוב יורש כי הוחזקה הנחלה לאותו השבט והוא לא יוציא הנחלה מחזקתה מספק וצ"ל דמיירי שהסבא קיים הילכך מכח קורבה אין היבם זוכה בנכסים כי האב קודם והוא צריך לזכות מכח טענה דאת ברי דידי וזו טענת ספק הוא ומ"מ הסבא נסתלק מן הנכסים בין שהוא בר מיתנא בין שהוא בן היבם הילכך חולקין הנכסים ביניהם ואם מת ספק מקמי חלוקה וסבא אמר בר מיתנא היה ונכסי דידי נינהו חולקין עכ"ל:


ה"ג ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי המת ספק אומר אני בן המת ואטול הכל ובני היבם אומרים אחינו אתה ואין לך בנכסים אלא חלק אחד כאחד ממנו החלק שהם מודים יטול הכל והשאר יחלוקו ביניהם ויטול הוא החצי ובין כולם החצי ובקצת ספרי רבינו חסר בבא זו וטעות סופר הוא שדילג הבבא הזאת והתחיל הבבא שאחריה המתחלת ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם לאחר שחלק יבם בנכסי המת וכו' ודין זה שם בפרק החולץ ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר ההוא גברא בר מיתנא ונכסי דידי הוו ובני יבם אמרי את אחונא את ומנתא אית לך בהדן סבור רבנן קמיה דרב משרשיא למימר מתניתין היא דתנן הוא אינו יורש אותם והם יורשים אותו והכא איפכא התם אמרו ליה הבא ראיה ושקול הכא אמר להו הביאו ראיה ושקולו א"ל רב משרשיא מי דמי התם אינהו ודאי והוא ספק הכא אידי ואידי ספק אלא אי דמיא למתני' להא דמיא ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם גופיה דהתם אמרי ליה אייתי ראיה דאחונא את ושקול וכתב הרא"ש ז"ל א"ל רב משרשיא מי דמי התם אינהו ודאי ואיהו ספק הכא אידי ואידי ספיקי נינהו שגם הספק אינו טוען טענת ודאי שאינו יודע מכח מי בא לירש ובשביל שיש לו זכייה במקצת הנכסים לא חשיב כמוחזק בשאר הנכסים שהוא בא עליהם בטענת ספק אלא הכי הוי דינא מנתא דקא מודו ליה שקיל ואידך הוי ממון המוטל בספק וחולקין הוא נוטל החצי ובין כולם החצי עכ"ל:


ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם לאחר שחלק היבם בנכסי המת כו' שם ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם לבתר דפליג יבם בנכסי מיתנא בני יבם אמרי אייתי ראיה דאחונא את ושקול א"ל ספק מה נפשייכו אי אחוכון אנא הבו לי מנתא בהדייכו ואי בר מיתנא אנא הבו לי פלגא דפליג אבוכון בהדאי רבי אבא אמר קם דינא רבי ירמיה אמר הדר דינא ופירש"י אי אחוכון אנא הבו לי מנתא בהדייכו אי משום דשקלי אנא פלגא בנכסי מיתנא מהדרנא לכו ההוא פלגא ונחלוק עתה הכל בשוה בין נכסי הראשון בין נכסי האחרון וכגון שהיו נכסי היבם מרובים ואחיו מועטים. קם דינא. אחר שנעשה דין בנכסי המת אין זה יכול לחזור ולערער ומה שהוא שואל בנכסי היבם אמרינן ליה אייתי ראיה: הדר דינא. ומהדרי ליה פלגא דנכסי מיתנא או פלג כולהו נכסי בשוה וכתב רב אלפס כתבו רבוותא דהלכתא כרבי אבא משום דקים ליה כרבנן: ב"ה וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה' נחלות וכתב הרא"ש הראב"ד כתב ליתא להאי טעמא דהא א"ר ירמיה אנא דאמרי אפי' לרבנן וכו' ומ"מ הלכתא כרבי אבא משום דר' אבא דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא והרמב"ן השיב דכיון דלכאורה נראה לבני הישיבה דרבי אבא כרבנן ורבי ירמיה כאדמון סברתם עיקר ולא סמכינן אשינוייא דשני מילתייהו כתרווייהו כי דרך התלמוד לדחותה בסברא מועטת ועוד דלא תהא אלא ספיקא והיבם תופס ברשות והנכסים ביד בניו ועל הספק להביא ראיה כדין כל ספיקא ותיקו שבדיני ממונות והר"ז הלוי כתב ממאי דאיפסקא הלכתא בפ"ק דבתרא (ד:) כרבי יוסי דאמר מגלגלין עליו את הכל מטעם הדר דינא ובפרק בית כור (קו:) איפסקא הלכתא כרב דאמר בטלה מחלוקת וא"ל רב נחמן אלמא הדר דינא מכל זה הדעת מכרעת כרבי ירמיה דאמר הדר דינא וכיון דאיפליגו בה רבוותא לא מפקינן מבני יבם עכ"ל: ב"ה עיין במ"מ פ"ה מהלכות נחלות: ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא כו' פשוט שם (לח.) בגמרא משום דהוי יבם ודאי וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי:


ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא כולי גם זה שם בגמרא פלגא דקא מודה להו שקלי תילתא דקא מודו ליה שקיל פש להו דנקא הוי ממון המוטל בספק וחולקין:


סבא ויבם בנכסי ספק או ספק וסבא בנכסי יבם חולקין גם זה שם בגמרא משום דהוי ממון המוטל בספק כתב בתשובות הרשב"א סימן אלף ור"מ אחד מן האחים שהיה בן שפחה ונסתפקו אם היתה הורתו ולידתו בקדושה אפילו ייבם את אשת אחיו אינו זוכה בנחלת אחיו המת בידם. ב"ה כתב נ"י בפרק הנזכר הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו ואפילו גרשה למחר דכתיב יקום על שם אחיו והרי קם ומיהו אמרו בירושלמי שאם היא אסורה שאינו רשאי לקיימה אפילו מדרבנן כגון שתי יבמות שעשה מאמר בזו וכנסה לזו לא זכה בנכסים כלל עכ"ל :

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המייבם זוכה בנכסי המת וכו'.

ומ"ש קודם שחלקו כלומר אף על פי שעדיין לא חלקו חשוב מוחזק דאם כבר חלקו נכסי המת ממש הן ולא איצטריך לאשמועי' דזכה בהן היבם דפשיטא דלא גרעי משאר נכסיו אלא מיירי קודם שחלקו דנקראו עדיין הנכסים על שם אביהם ואפי' הכי חשוב מוחזק דמיד שמת אביהם נפלו לפני בניו זכה כל אחד בחלק ירושתו אף על פי שלא חלקו והו"ל מוחזק וכן מה שאינו נוטל בשבח מיירי דוקא בשבח ששבחו קודם חלוקה דבהא לא זכה בשעה שנפלו הנכסים לפני יורשים שלא היו בעולם ולא נקרא מוחזק אבל בנכסי המת ממש זכה בין בגוף בין בשבח וה"ה דזכה בשבח ששבח חלקו בנכסי אביהם לאחר חלוקה דנכסי המת נקראו כדפרישית:

ייבם היבם לסוף ב' חדשים פי' דלא הגיע עדיין חדש שלישי אפילו יום אחד בחדשו לא היה ניכר עיבורה תלינן דבן שני הוא מדכתיב ויהי כמשלש חדשים וגו' דאלמא דהעובר ניכר מיד כשהגיע חדש שלישי אלא מיירי שיבמה לסוף ב' חדשים מקמי שהתחיל השלישי ומכ"ש אם יבמה בתוך חדש השני או בתוך חדש הראשון דספק הוא ואף ע"פ דבעינן צ' יום כמ"ש לקמן בריש סימן קס"ד היינו דלכתחילה אזלי' לחומרא אבל מדינא סגי ברובו של ראשון ורובו של שלישי ואמצעי שלם דהיינו ב' חדשים ויום אחד וכן היה מעשה כדאיתא בפ' החולץ (דף מ"ג):

ומ"ש אם אבי המת קיים וכו' כך כתב הרא"ש לחלק בכך וכתב טעמו ומביאו ב"י. ומ"ש אם מת ספק קודם חלוקה וכו' כ"כ הרא"ש וטעמו דלאחר חלוקה חשובים הנכסים שהגיעו לחלק הספק מן המת כשאר נכסי הספק ממש דחולקין בהן הסבא והיבם ולא יגיע לסבא אלא רביע מנכסי המת אבל כשמת הספק קודם חלוקה אז חולקין הסבא והיבם בנכסי המת בשוה ומגיע לסבא מחצה בנכסי המת וכן ליבם מחצה:

ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא וכו' פירש רש"י בגמרא כיון דיבם אמר את בראי דידי ולית לך ולא מידי הוי יבם ודאי יורש ויודע מכח מי הוא בא ומוחזק בנכסים וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ולא דמי לספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי המת דספק אמר אני בן המת ונכסי כולהו דידי הוא ובני יבם אמרי אחינו אתה ואין לך אלא חלק כאחד ממנו ואפ"ה לא אמרינן דהספק הוי ודאי יורש ובני יבם ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי דהתם אע"ג דספק אית ליה זכייה בנכסי ממ"נ אפ"ה לא חשיב ודאי דלא ידע מכח מי הוא בא לירש ע"כ שיטת רש"י ואכתי קשה בספק וסבא בנכסי יבם אמאי חולקין נימא נמי האב ודאי יורש והספק ספק כבר נשמר רש"י לשם מקושיא זו שכתב וז"ל וא"ל האב ודאי מוחזק דאם זה בנו אין כאן לאב כלום וכיון דאיכא ספק דילמא כולהו דהאי או כולהו דהאי חולקין עכ"ל פירוש לפי' דלא אמרינן הכא אין ספק מוציא מידי ודאי אלא דבאיכא תרתי חדא דהוא ודאי יורש לזה ויודע מכח מי הוא בא וגם מי דודאי מגיע לו עכ"פ מקצת נכסיו ממ"נ אבל אם הוא ודאי יורשו ויודע מכח מי הוא בא אלא דאיכא ספק דילמא אין מגיע לו כלום א"נ מגיע לו ודאי דאית ליה זכייה בנכסים אבל אינו טוען טענת ודאי דאינו יודע מכח מי הוא בא לירש אין זה ודאי אלא אידי ואידי ספיקא נינהו ודו"ק:

דרכי משה[עריכה]

(א) וע' במרדכי ריש יש נוחלין בדין ראוי וכ"ע הריב"ש בתשובה סי' ת"ע דכל מה שהוא ראוי לגבי בכור הוי ראוי לגבי יבם אמנם מהרי"ו סי' מ"א פסק בתשובה דיבם גובה ממלוה הבעל ומשאר ראוי מלבד מנכסי אבא דאבא כו'.

(ב) כתב בתרומת הדשן סימן ר"ך דמדינא דגמרא אע"ג שהוא חפץ לייבם היא לא רצתה וחלץ לה לא זכה החולץ בנכסים יותר משאר אחים כו' וע"ל סימן קס"ה כיצד נוהגין בנכסים בשחולצים כתב מהרי"ק שורש ע"ג דאם האב תפס הנכסים לאחר מיתת הבעל ואמר קים לי ברבותינו שפוסקים מצות חליצה קודם ואני יורש בני הדין עמו וכ"ש אם הנכסים כבר בידו וע"ש שהאריך בזה גם שורש צ"א בתשובותיו.

(ג) ובמרדכי פרק החולץ דף תכ"ז ע"א ודוקא לאחר שחלקו היבם הספק בנכסי המת אבל קודם שחלקו לא ועיין בתשובת מיימון סוף ספר משפטים סימן נ"א מי שייבם אשת אחיו אי בניו נוטלין חלק המת בנכסי אביו שמת אחריו: