קטגוריה:בראשית מה יא

ראו: נאום יוסף

עברו שנתים של רעב, כדברי יוסף: "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר" (ביאור:בראשית מה ו), ולפי חשבונו של יוסף יהיו עוד שבע שנות רעב, בהם לא יחרשו ולא יקצרו. יוסף היה בטוח שחלום פרעה, ופרושו הם מדויקים ביותר, ואלוהים ישמור שהפתרון יתקיים במלואו. כמובן אם יוסף לא נותן למצרים לזרוע, אז לא ידעו אם היבול היה צומח או לא.

יוסף מודיע לאביו ולאחיו שהם יאכלו חינם, ויוסף יכלכל אותם בחמש השנים הבאות. למעשה בני ישראל חיו על הצאן, ואפילו ברעב בכענן לצאן היה מספיק לאכול והם הגיעו למצרים עם "מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן" (ביאור:בראשית מו ו).

"שָׁם" - מצרים היא "שָׁם" ליעקב הנמצא בישראל. יוסף לא אמר 'פה', וכך גם אלוהים אומר ליעקב: "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם" (ביאור:בראשית מו ג). יוסף בונה את המשפט כאילו שהוא עומד לפני יעקב בכנען ומשכנע אותו לבוא ל"שָׁם".

יוסף השתמש בשיטת המקל והגזר, כדי לכפות על משפחתו לרדת למצרים. הוא מודיע שהוא יכלכל אותם בחינם רק שם (במצרים), ונותן לאחיו לקחת אוכל מוגבל לדרך לכנען, ולאביו ולמשפחה לרדת מצרימה. יוסף לא נתן להם מספיק אוכל להשאר בכנען שנה נוספת, אלא רק כמות מוגבלת לדרך, ככתוב: "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת: עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם, וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן, לְאָבִיו לַדָּרֶךְ" (ביאור:בראשית מה כג).

רש"י מסביר שיוסף אמר לאביו בכבוד "פֶּן תִּוָּרֵשׁ", "לשון מוריש ומעשיר", ולא כשם שהוא אמר לאחיו: "וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה" (ביאור:בראשית מה ז) אחרת תהיה לכם כליה. הרמב"ן מוסיף שיוסף מודיע שהוא יכלכל אותו ואת ביתו במצרים, אבל יוסף מסביר שהוא לא יכול לשלוח אוכל לכנען פן פרעה יכעס עליו.

"תִּוָּרֵשׁ" –העברה בירושה אחרי מוות, העברה לבעלים חדשים, או לאבד את הירושה.
היתה סכנה שכאשר האחים יורדים למצרים להביא אוכל ועזבים את הבית, ומשאירים את יעקב והילדים ללא הגנה, אנשים רעבים ומיואשים יתקיפו את המשפחה חסרת ההגנה ויגנבו להם כל מה שנשאר. גם אם יוסף ישלח אוכל לכנען, אנשים יתקיפו את יעקב ומשפחתו כדי לגזול מהם את האוכל. יוסף מזהיר את יעקב שכל רכושו ואדמתו ילקחו ממנו בכוח, וכל המשפחה תומת. לכן היה עדיף שהם יהיו ליד יוסף וכך בני יעקב יהיו איתו וישמרו עליו, וכולם יאכלו בר כרצונם.

יוסף הודיע שיהיו עוד חמש שנות רעב, וברור שמשנה לשנה האנשים יהיו יותר מיואשים ותוקפנים. לכן עדיף לרדת למצרים ולא לדעת מה הסכנות שהם ימנעו מהן.

יוסף גם הודיע להם שהוא לא ימשיך לשלוח אוכל למשפחה בכנען. הם חייבים לרדת למצרים אחרת הם ימותו, כדבריו: "פֶּן תִּוָּרֵשׁ", והאחריות תהיה עליהם ולא עליו, כי הוא הזמין אותם, הבטיח אוכל בחינם במצרים, וכך דמם בראשם אם הם לא ירדו למצרים.

מעניין אם אלוהים אמר ליוסף ללחוץ על המשפחה לרדת למצרים, או שהוא מרצונו, לחץ עליהם לרדת מהארץ המובטחת, כדי שהם יהיו איתו, בזמן שפרעה לא מרשה לו לצאת ממצרים.