קטגוריה:בראשית יט לג
נוסח המקרא
ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה
וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ.
וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔יהָ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקוּׄמָֽהּ׃
וַ/תַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִי/הֶ֛ן יַ֖יִן בַּ/לַּ֣יְלָה ה֑וּא וַ/תָּבֹ֤א הַ/בְּכִירָה֙ וַ/תִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔י/הָ וְ/לֹֽא־יָדַ֥ע בְּ/שִׁכְבָ֖/הּ וּ/בְ/קוּׅמָֽ/הּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְאַשְׁקִיאָה יָת אֲבוּהוֹן חַמְרָא בְּלֵילְיָא הוּא וְעַאלַת רַבְּתָא וּשְׁכֵיבַת עִם אֲבוּהָא וְלָא יְדַע בְּמִשְׁכְּבַהּ וּבִמְקִימַהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאַשְׁקִיאָן יַת אֲבוּהוֹן חֲמַר בְּלֵילָא הַהוּא וְרָוָא וְקָמַת רַבְּתָא וְשַׁמֵישַׁת עִם אֲבוּהָא וְלָא יְדַע בְּמִשְׁכָּבָהּ וְלָא יְדַע בְּמִיקְמָהּ: |
רש"י
"ותשכב את אביה" - ובצעירה כתיב ותשכב עמו צעירה לפי שלא פתחה בזנות אלא אחותה למדתה חיסה עליה הכתוב ולא פירש גנותה אבל בכירה שפתחה בזנות פרסמה הכתוב במפורש ובקומה של בכירה נקוד על וי"ו של ובקומה לומר שבקומה ידע ואעפ"כ לא נשמר ליל שני מלשתות (א"ר לוי כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות לסוף מאכילים אותו מבשרו)
[מא] ובצעירה כתיב ותשכב עמו. כתב הרא"ם אף על גב דאין חילוק בין "ותשכב עמו" ובין "ותשכב את אביה", מכל מקום בשביל שנוי הלשון דרשו כן (במד"ר כ, כב). ולא נראה, אלא חילוק גדול יש בין "ותשכב עמו" ובין "ותשכב את אביה", כי "ותשכב עמו" דרך כבוד לומר על הבעילה לשון שאינו משמע שהיתה נוגעת בו רק ששכבה עמו, אבל "ותשכב את אביה" על כל פנים משמע שהיתה פועלת שכיבה באביה, וזהו החלוק שיש בין לשון "את" ובין לשון "עמו", כי מאחר שלשון "ותשכב את אביה" רוצה לומר שהיתה פועלת שכיבה באביה, וזהו הבעילה, שכמו ששייך לשון פועל בזכר לומר "וישכב אותה" (להלן לד, ב) שייך לומר גם כן על הנקיבה 'ותשכב אותו', שהרי הכתוב קרא גם כן שכיבת האשה מעשה, כדאמרינן אף על גב שלא עשתה האשה מעשה הכתוב קראו מעשה, כדכתיב (ויקרא י"ח, כ"ט) "ונכרתו הנפשות העושות", וזהו "ותשכב את אביה":
[מב] בכירה שפתחה בזנות כו'. ואף על גב שהזמין להם יין במערה, אם כן רצה שיצאו האומות, פירש הרא"ם מכל מקום הם כיוונו לדבר עבירה לשם זנות. אמנם בהוריות (דף יא.) אמרינן - לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שהרי בשביל שקדמה בכירה לצעירה לילה אחת קדמה ארבע דורות בישראל, ותירץ הרא"ם דרש"י נטה לדעת הב"ר (נא, י) דאמר לשם זנות נתכוונו. וזה דוחק גדול שיניח תלמוד שלנו ויהיה נוטה לב"ר, ויותר מסתבר דהכי קאמר - 'לעולם יקדים אדם לדבר מצוה' דהא בכירה בשביל שמצוה עשתה, אף על גב שלא נתכוונה למצוה, מכל מקום מצוה שלא בכוונה היתה, ובשביל זה קדמה ארבע דורות, לפיכך לעולם יקדים לדבר מצוה. דהא קיימא לן 'האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור', כדאיתא בפרק קמא דפסחים (דף ח.) ובפרק קמא דב"ב (דף י:). ויש לומר עוד דודאי אף על גב שהיה לשם מצוה כדמשמע קרא (ר' פסוק לא) "ואין איש בארץ לבא עלינו", מכל מקום גם הזנות גרם, ועל ידי שניהם נעשה - דזנות איתא ומצוה איתא:
[מג] נקוד על בקומה. פירוש הוי"ו נקודה כדאיתא בהוריות (דף י:), שהוי"ו נקוד עליה לומר שידע בקומה. ואם תאמר אם כן למה נכתב "ולא ידע בקומה" אחר שידע בקומה, ויש לומר שלא ידע אם בעילה ממש היה או לאו בעילה היה, לכך נקוד על "בקומה", וכך פירוש הכתוב; בשכבה לא ידע - שבאתה לשכב, בקומה לא ידע - שקמה מן התשמיש, אבל בקומה גרידא ידע, כי ראה שקמה מאצלו, רק שלא ידע אם קמה מן מה ששמש עמה, או שקמה משם בשביל ששכבה עמו - אבל לא שמש עמה:בד"ה ובקומה של בכירה נקוד נ"ב יש מקשין א"כ למה כתב המקרא דבר שאינו ונראה בודאי לא ידע בקומה כדרך המשתכרין אבל אחר כך שהתחילה הצעירה לשתות עמו הרגיש ונזכר ואפ"ה לא מנע מלהשתכר עוד מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ – וּבַצְּעִירָה כְּתִיב (להלן פסוק לה): "וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ"? צְעִירָה, לְפִי שֶׁלֹּא פָתְחָה בִזְנוּת אֶלָּא אֲחוֹתָהּ לִמְּדַתָּהּ, חִסֵּךְ עָלֶיהָ הַכָּתוּב וְלֹא פֵרַשׁ גְּנוּתָהּ. אֲבָל בְּכִירָה שֶׁפָּתְחָה בִזְנוּת פִּרְסְמָהּ הַכָּתוּב בִּמְפוֹרָשׁ.וּבְקוּׄמָהּ שֶׁל בְּכִירָה נָקוּד, הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ לֹא נִכְתָּב. לוֹמַר שֶׁבְּקוּמָהּ יָדַע, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִשְׁמַר לֵיל שֵׁנִי מִלִּשְׁתּוֹת (נזיר כ"ג ע"א). [אָמַר רַבִּי לֵוִי: כָּל מִי שֶׁהוּא לָהוּט אַחַר בּוּלְמוּס שֶׁל עֲרָיוֹת, לְסוֹף מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מִבְּשָׂרוֹ (בראשית רבה נא,ט).]
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
ויהיה כי שתי נשמות היו עתידות לצאת מבין החצונים על ידי שני העיבורים, כמאמרם ז"ל (שם) על ונחיה מאבינו זרע. על כן בלילה הראשונה בהעלם שני ההי"ן נרמזו שתי נשמות שהיו נעלמות, כי ה"א רמז אל הנקבה לחכמי האמת. אך בלילה השנית שכבר נתעברה האחת, והוכן גלוי האחת, לא חסרו בו כי אם ה"א של ותשקן ולא של ההוא:
עוד יתכן כי בבכירה שיצאה ממנה רות, נאמר "הוא", שרמזה תורה עליה, כי "הוא" עולה שנים עשר כמו רות במספר קטן. ובצעירה נאמר "ההוא", שעולה עם הארבע אותיות עשרים ואחד, כנעמה במספר קטן. וכן בתולדות הבכירה קראה בן היוצא ממנה "מואב" שעולה במספר קטן עם התיבה ארבעה עשר כמספר דוד היוצא מרות. והצעירה קראה את ה"בן" היוצא ממנה "בן" "עמי", שעולה במספר קטן עם האותיות עשרים וארבעה, כמספר רחבעם היוצא מנעמה עם התיבה. אך התורה לא קראתו רק עמון, שבלי אותיות השם רק עם כללות התיבה עולה כמספר רחבעם. וגם שבו נרמזת אמו עם תיבת נעמה:
ומאשר הפליגו רבותינו ז"ל (שם) בחכמת הבכירה שכיוונה להוציא מזה מלך משיחנו, שאמרה אותו זרע העתיד לצאת ממקום אחר נחיה מאבינו. שאחשוב נרמז באומרה "ונחיה" ולא אמרה לשון הולדה או הזרעה, שעל דוד מלך ישראל חי וקיים שהוא משיחנו כוונה. ושעליו נאמר (תהלים כא ד) חיים שאל ממך נתת לו. וגם מלת "זרע" כד"א (שם יח נא) ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו, וכן פסוק זרע אדם וכו'. על כן אחשבה שהיא עצמה רות שהיתה צדקת ושלמה מנעמה. וכן בכירה במספר קטן עולה רות. אף על פי שבביאור רות כתבנו שגם נעמה היא הצעירה:
(לד) ומשלמותה יש טעם אל מה שחזרה לצוות את אחותה בלילה השנית ולומר "הן שכבתי אמש" וכו'. ואומרה שנית "ונחיה מאבינו זרע". לומר הזהרי בל תכווני לחיבת ביאה, כי "הן" שהוא באותיות "הן" שאין ל"הן" בן זוג היה לי הדבר, וכמוני "בואי שכבי" וכו', כי כמוני כמוך אין הכונה רק שונחיה מאבינו זרע, שהוא אותו הזרע וכו' שהוא לשם שמים, ולזה תכווני גם
את:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ולא ידע בשכבה ובקומה. נקוד על וי"ו של ובקומה, שבשכבה לא ידע, ובקומה ידע. ומנין היה להן יין במערה? אלא שהיה להם מרובה והיו כונסין אותו במערות. אמר ר' יהודה ברבי סימון: מעין דוגמת העולם הבא נעשה להן, כמה דאת אמר: "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס":
ולא ידע בשכבה ובקומה. אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם"? משל ללוט ובנותיו: הם שנתכוונו לשם שמים, "צדיקים ילכו בם"; הוא שנתכוון לשם עבירה, "ופושעים יכשלו בם". ותשקין את אביהן, והא מינס אניס? תנא משום רבי יוסי בר חוני: למה נקוד על וי"ו שבקומה של בכירה? לומר שבשכבה לא ידע; מאי הוה ליה למעבד? מאי דהוה הוה! נפקא מינה דלפניא אחרינא לא אתבעי ליה למשתי חמרא. "אח נפשע מקרית עוז" וגו' "לתאוה יבקש נפרד" וגו'.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט לג.
וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה
שתיהן יחד
"תַַּשְׁקֶין"ָ, "אֲבִיהֶן" – שתי המילים מופיעות בלשון רבים, כלומר שתיהן פעלו ביחד, ולא רק "ותאמר הבכירה אל הצעירה" (ביאור:בראשית יט לא) והצעירה לא שיתפה פעולה. האחות הצעירה שיתפה פעולה למען אחותה, ולכן האחות הבכירה היתה צריכה לחזור על דבריה (ביאור:בראשית יט לד) כדי לשכנע את אחותה לעשות כרצונה.
במידה ורק אחת היתה עושה את המעשה, לוט היה יכול להענישה ולהישאר עם הבת ההגונה. עם זאת, לאחר ששתיהן שכבו איתו, ללוט לא נותרה ממש ברירה, הוא לא היה יכול להעניש אחת בלבד או להעניש את שתיהן יחדיו, בוודאי שלא לפגוע בילדיו ולחסל את כל משפחתו. בנוסף, שתי הנשים סיפקו את שני העדים הדרושים במטרה להוכיח שלוט הוא אבי התינוקות
וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן
אין ספק שלוט היה מודע לכך שהוא שותה יותר מדי, אולם ניתן להניח שלפחות בפעם הראשונה הוא לא ידע מה עומד לבוא. עם זאת, ביום השני הוא אכן ידע ואף שיתף פעולה (ביאור:בראשית יט לה).
מדוע
"ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ", כלומר: בכבוד, בחופה וקידושין, כדרך וכמנהג הארץ, עם מתנות ובהסכמת משפחתה (ביאור:בראשית כד י), ולא כחיית השדה באלימות. הרי עכשיו בהיותן במערה, רחוקות מיישוב, ללא דלת מגן כבביתן בסדום, אביהן עלול ומסוגל להציע אותן בשנית – כבתולות – לאנשי בלייעל כדי להציל את נפשו (כפי שעשה מקודם, בראשית יט ח). בשל חששן זה, נאלצו הבנות להיחלץ מהיותן בתולות ולא נשואות בהקדם האפשרי. היחיד שהתאים לתפקיד הזה היה לוט עצמו. לאחר המעשה, לוט לא יכול היה לטעון עוד שהן בתולות בלי לשקר ביודעין; כמו כן הוא לא יוכל להרוג את בנותיו על שנכנסו להריון מאדם זר (ביאור:בראשית לח כד), שכן הוא עצמו נעשה בעל לבנותיו ואב לילדיהן וגאל את עצמו.
לאחר שהבת הבכירה סיימה את מעשיה, נותרה הבת הצעירה חשופה לבדה לסכנה, ולכן, ומתוך מחוסר ברירה, חזרה גם היא על המעשה למען עצמה.
וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּׅמָהּ
כל הרעיון היה למנוע מלוט לתת אותן כבתולות ולהציל את נפשו, כשם שהוא תכנן לעשות בסדום: "הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא יָדְעו אִּישׁ, אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, ועֲַשׂו לָּהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם" (ביאור:בראשית יט ח). אולי לוט לא היה מסוגל להתנגד, אבל היה עליו לדעת ולזכור את שארע, אחרת בנותיו לא היו זוכות להגנה אותה הן חיפשו, ואביהן יוכל להרוג אותן לאחר שיתגלה שהן בהריון, בדיוק כשם שיהודה פקד לעשות לתמר: "ויַֻּגַּד לִיהודָּה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנונִּים; ויַֹּאמֶר יְהודָּה, הוֹצִיאוהָּ וְתִשָּׂרֵף" (ביאור:בראשית לח כד).
בכל אופן, הן עשו זאת ביחד על מנת שיהיו שני עדים שיוכלו להעיד על שהתרחש.
מקורות
1. חלק ממאמר: "מדוע שכבו בנות לוט עם אביהם?". אילן סנדובסקי [גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (04/08/2010)
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית יט לג"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.