ביאור:בראשית מא נד
בראשית מא נד: "וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מא נד.
וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם
[עריכה]וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב
[עריכה]לרוב זורעים אחרי הגשם הראשון, ואם גשם לא בא החקלאים יחכו ויחכו ולא יזרעו. במצרים זורעים לאחר השטפון של הנילוס. לא נאמר שלא ירד גשם, ולא נאמר שלא היה שטפון. הרעב נגרם מרוח הקדים החמה שיבשה את האדמה ואת הצמחים והיבול היה קטן ודל. הרעב התחיל.
אנשים שהאמינו ליוסף ופתרון חלומו של פרעה, לא זרעו בכלל, כדי לא לבזבז זרעים. יוסף פיטר את האנשים שבנו את הממגורות, ונוצרה אבטלה חמורה במצרים. מהפחד של הרעב הקרב, המצרים לא עשו פעילות כלכלית. חוסר הזריעה וביטול עבודת השדה, יצר משבר כלכלי, מיתון ונסיגה כלכלית.
התהליך שיוסף נקט בו: חסכון מופרז והשקעה בבניה ציבורית, ואחר כך שיתוק מוחלט בהשקעות, הביא את המיתון והרעב למצרים, אפילו אם אלוהים לא היה מביא רוח יבשה לפגוע בשדות.
יש כאן גם משחק מילים: "ותחלינה" (התחלה) עם "ותחלנה" (מחלה), המחלות התחילו לבוא על מצרים.
כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף
[עריכה]יוסף צהל בליבו משמחה: "אמרתי לכם, אמרתי לכם". המשפט "כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף", מראה שנכבדי המלך חיכו לראות אם יוסף יצדק, והנה קרה בדיוק כדבריו.
לָחֶם
[עריכה]לחם במקרא זה כל מאכל: בשר, חלב, ירקות, ולחם אפוי.
וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם
[עריכה]משפט לא ברור.
- בכל הארצות היה רעב, האם מצרים כלולה בכל הארצות? - ההנחה היא שרעב היה גם במצרים.
- אז למה נאמר "וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם"? - רעב היה גם במצרים ככתוב: "וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם" (ביאור:בראשית מא נה), אבל היה למצרים לחם, כי הממגורות בערים היו מלאות "בָּר כְּחוֹל הַיָּם" (ביאור:בראשית מא מט). כלומר היה רעב, והיה לחם שמור, ויוסף חיכה שהרעבים יבאו לבקש אוכל ואז הוא ידרוש תשלום.