ביאור:בראשית כז יא
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז יא.
|
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק. |
| -- בראשית כז, יא |
הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק
[עריכה]יעקב מבין שהוא עומד לגנוב את ברכת עשו.
יעקב לא מתעסק בבעיה המוסרית של גנבת הברכה, שייתכן שמשמעותה היא גניבת רכוש רב, וזאת על סמך מעשיו של אברהם שנתן ליצחק את כל רכושו (למעט מתנות לבני הפילגשים) ונישל את שאר בניו, ככתוב: "ויִַּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, לְיִצְחָק" (ביאור:בראשית כה ה).
יעקב מעלה בעיה טכנית: עשו שעיר והוא חלק. לכן אפילו אם יצחק עיוור, הרי ייתכן שהוא "יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ; וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה" (ביאור:בראשית כז יב). ואכן יצחק ביקש למשש את יעקב, ככתוב: "גְּשָׁה נָּא ואֲַמֻשְׁךָ בְּנִי" (ביאור:בראשית כז כא).
סביר להניח שרבקה כבר חשבה זמן רב על שליחת יעקב לחרן במטרה לחתנו עם בנותיו של לבן אחיה, כנראה מאז שעשו נשא נשים כנעניות אשר היו ל-"מֹרַת רוחַּ, לְיִצְחָק ולְּרִבְקָה" (ביאור:בראשית כו לה). רבקה לא היתה מוטרדת משאלת הירושה של רכושו של יצחק. רבקה ידעה שכאשר יעקב יישא את בתו של לבן, הוא כבר יקבל נדוניה ויהיה עשיר. רבקה דאגה בגלל שיצחק עמד לתת את ברכת האלוהים לעשו בנו האהוב. רבקה לא רצתה לקחת סיכון שעשו יירש את ברכת האלוהים לאברהם ויצחק. רבקה ידעה שהיא נבחרה על ידי מלאך אלוהים ליד הבאר בעיר נחור למען הברכה הזאת, ולמען הברכה הזאת היא גם היתה מוכנה לעבור למדבר ולהתחתן על יצחק. בנוסף, למען הברכה הזאת אלוהים ציווה עליה לשמור על התינוק הקטן כי בעתיד הוא זה שיזכה בברכת האלוהים.
ייתכן שיעקב היה איש קטן ממדים, וייתכן שהיה לו קשה למצוא אישה (ראה: למה יעקב לא התחתן), ולכן יצחק חשב להדיח אותו מברכתו ולמנות את עשו לאדון לו שישמור עליו. בניגוד לכך, רבקה האמינה שיעקב יכול ללכת לחרן ושלבן ייתן לו את אחת מבנותיו לאישה ויעקב גם הוא יהיה לאום.
אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק
[עריכה]עכשיו אנחנו מבינים למה אלוהים עשה את עשו לשעיר. כל השערות על הידיים והצוואר היו כדי להטעות את יצחק בעתיד הרחוק. אם גם עשו וגם יעקב היו שעירים חלקים, אזי יצחק היה מוודא את זהות הזר לפניו בעזרת הקול ולא במישוש.