תרגום/פרשת וישב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים לז-מ[עריכה]

ויתיב יעקב בארע תותבות אבוהי בארעא דכנען:

ב אילין תולדת יעקב יוסף בר שבע עסרי שנין הוה רעי עם אחוהי בענא והוא רבי עם בני בלהה ועם בני זלפה נשי אבוהי ואייתי יוסף ית טיבהון בישא לאבוהון:

ג וישראל רחים ית יוסף מכל בנוהי ארי בר חכים הוא ליה ועבד ליה כיתונא דפסי:

ד וחזו אחוהי ארי יתיה רחים אבוהון מכל אחוהי וסנו יתיה ולא צבן למללא עימיה שלם:

ה וחלם יוסף חלמא וחווי לאחוהי ואוסיפו עוד סנו יתיה:

ו ואמר להון שמעו כען חלמא הדין דחלמית:

ז והא אנחנא מאסרין אסרן בגו חקלא והא קמת אסרתי ואף אזדקיפת והא מסתחרן אסרתכון וסגדן לאסרתי:

ח ואמרו ליה אחוהי המלכו את מדמי לממלך עלנא או שולטן את סביר למשלט בנא ואוסיפו עוד סנו יתיה על חלמוהי ועל פתגמוהי:

ט וחלם עוד חלמא אוחרנא ואשתעי יתיה לאחוהי ואמר הא חלמית חלמא עוד והא שמשא וסיהרא וחד עסר כוכביא סגדין לי:

י ואשתעי לאבוהי ולאחוהי ונזף ביה אבוהי ואמר ליה מא חלמא הדין דחלמתא המיתא ניתי אנא ואימך ואחך למסגד לך על ארעא:

יא וקניאו ביה אחוהי ואבוהי נטר ית פתגמא:

יב ואזלו אחוהי למרעי ית ענא דאבוהון בשכם:

יג ואמר ישראל ליוסף הלא אחך רען בשכם איתא ואשלחינך לוותהון ואמר ליה האנא:

יד ואמר ליה איזיל כען חזי ית שלם אחך וית שלם ענא ואתיבני פתגמא ושלחיה ממישר חברון ואתא לשכם:

טו ואשכחיה גוברא והא טעי בחקלא ושאליה גוברא למימר מא את בעי:

טז ואמר ית אחיי אנא בעי חו כען לי איכא אינון רען:

יז ואמר גוברא נטלו מכא ארי שמעית דאמרין ניזיל לדותן ואזל יוסף בתר אחוהי ואשכחינון בדותן:

יח וחזו יתיה מרחיק ועד לא קריב לוותהון וחשיבו עלוהי למקטליה:

יט ואמרו גבר לאחוהי הא מרי חלמיא דיכי אתי:

כ וכען איתו ונקטליניה ונרמיניה בחד מן גוביא ונימר חיתא בשתא אכלתיה ונחזי מא יהי בסוף חלמוהי:

כא ושמע ראובן ושיזביה מידהון ואמר לא נקטליניה נפש:

כב ואמר להון ראובן לא תישדון דם רמו יתיה לגובא הדין דבמדברא ויד לא תישטון ביה בדיל לשיזבא יתיה מידהון לאתבותיה לוות אבוהי:

כג והוה כד אתא יוסף לוות אחוהי ואשלחו ית יוסף ית כיתוניה ית כיתונא דפסי דעלוהי:

כד ונסבוהי ורמו יתיה לגובא וגובא ריקן לית ביה מיא:

כה ואסחרו למיכל לחמא וזקפו עיניהון וחזו והא שיירת ערבאי אתיא מגלעד וגמליהון טעינין שעף וקטף ולטום אזלין לאחתא למצרים:

כו ואמר יהודה לאחוהי מא ממון נתהני לנא ארי נקטול ית אחונא ונכסי על דמיה:

כז איתו ונזבניניה לערבאי וידנא לא תהי ביה ארי אחונא בסרנא הוא וקבילו מיניה אחוהי:

כח ועברו גוברי מדיינאי תגרי ונגדו ואסיקו ית יוסף מן גובא וזבינו ית יוסף לערבאי בעסרין כסף ואיתיאו ית יוסף למצרים:

כט ותב ראובן לגובא והא לית יוסף בגובא ובזע ית לבושוהי:

ל ותב לוות אחוהי ואמר עולימא לייתוהי ואנא לאן אנא אתי:

לא ונסיבו ית כיתונא דיוסף ונכסו צפיר בר עיזי וטבלו ית כיתונא בדמא:

לב ושלחו ית כיתונא דפסי ואיתיאו לאבוהון ואמרו דא אשכחנא אשתמודע כען הכיתונא דברך היא אם לא:

לג ואשתמודעה ואמר כיתונא דברי חיתא בשתא אכלתיה מקטל קטיל יוסף:

לד ובזע יעקב לבושוהי ואסר שקא בחרציה ואתאבל על בריה יומין סגיאין:

לה וקמו כל בנוהי וכל בנתיה לנחמותיה וסריב לקבלא תנחומין ואמר ארי איחות לוות ברי כד אבילנא לשאול ובכא יתיה אבוהי:

לו ומדיינאי זבינו יתיה למצרים לפוטיפר רבא דפרעה רב קטוליא:

פרק לח[עריכה]

א והוה בעידנא ההוא ונחת יהודה מלוות אחוהי וסטא לוות גוברא עדולמאה ושמיה חירה:

ב וחזא תמן יהודה בת גבר תגר ושמיה שוע ונסבה ועאל לוותה:

ג ועדיאת וילידת בר וקרא ית שמיה ער:

ד ועדיאת עוד וילידת בר וקרת ית שמיה אונן:

ה ואוסיפת עוד וילידת בר וקרת ית שמיה שלה והוה בכזיב כד ילידת יתיה:

ו ונסיב יהודה איתתא לער בוכריה ושמה תמר:

ז והוה ער בוכריה דיהודה ביש קודם יי ואמיתיה יי:

ח ואמר יהודה לאונן עול לוות איתת אחוך ויבים יתה ואקים זרעא לאחוך:

ט וידע אונן ארי לא על שמיה מתקרי זרעא והוי כד עליל לוות איתת אחוהי ומחביל אורחיה על ארעא בדיל דלא לקיימא זרעא לאחוהי:

י ובאיש קודם יי דעבד ואמית אף יתיה:

יא ואמר יהודה לתמר כלתיה תיבי ארמלא בית אבוייך עד דירבי שלה ברי ארי אמר דלמא ימות אף הוא כאחוהי ואזלת תמר ויתיבת בית אבוהא:

יב וסגיאו יומיא ומיתת בת שוע איתת יהודה ואתנחם יהודה וסליק על גזזי עניה הוא וחירה רחמיה עדולמאה לתמנת:

יג ואתחווא לתמר למימר הא חמוייך סליק לתמנת למיגז עניה:

יד ואעדיאת לבושי ארמלותה מינה ואתכסיאת בעיפא ואיתקנת ויתיבת בפרשות עיניים דעל אורח תמנת ארי חזת ארי רבא שלה והיא לא אתייהיבת ליה לאיתו:

טו וחזה יהודה וחשבה כנפקת ברא ארי כסיאת אפהא:

טז וסטא לוותה לאורחא ואמר הבי כען איעול לוותיך ארי לא ידע ארי כלתיה היא ואמרת מא תיתין לי ארי תיעול לוותי:

יז ואמר אנא אשדר גדיא בר עיזי מן ענא ואמרת אם תיתין משכונא עד דתשלח:

יח ואמר מא משכונא דאתין ליך ואמרת עזקתך ושושיפך וחוטרך דבידך ויהב לה ועאל לוותה ועדיאת ליה:

יט וקמת ואזלת ואעדיאת עיפה מינה ולבישת לבושי ארמלותה:

כ ושדר יהודה ית גדיא בר עיזי ביד רחמיה עדולמאה למיסב משכונא מידא דאיתתא ולא אשכחה:

כא ושאיל ית אנשי אתרה למימר אן מקדשתא דהיא בעיניים על אורחא ואמרו לית הכא מקדשתא:

כב ותב לוות יהודה ואמר לא אשכחתה ואף אנשי אתרא אמרו לית הכא מקדשתא:

כג ואמר יהודה תיסב לה דלמא נהי חוך הא שדרית גדיא הדין ואת לא אשכחתה:

כד והוה כתלתות ירחיא ואתחווא ליהודה למימר זניאת תמר כלתך ואף הא מעדיא מזנותה ואמר יהודה אפקוהא ותיתוקד:

כה היא מיתפקא והיא שלחת לחמוהא למימר לגבר דאילין דיליה מיניה אנא מעדיא ואמרת אשתמודע כען דמאן עזקתא ושושיפיא וחוטרא האילין:

כו ואשתמודע יהודה ואמר זכאה מיני מעדיא ארי על כין לא יהבתה לשלה ברי ולא אוסיף עוד למידעה:

כז והוה בעידן מילדה והא תיומין במעהא:

כח והוה במילדה ויהב ידא ונסיבת חיתא וקטרת על ידיה זהוריתא למימר דין נפק קדמותא:

כט והוה כד אתיב ידיה והא נפק אחוהי ואמרת מא תקוף סגי עלך למתקף וקרא שמיה פרץ:

ל ובתר כין נפק אחוהי דעל ידיה זהוריתא וקרא שמיה זרח:

פרק לט[עריכה]

א ויוסף איתחת למצרים וזבניה פוטיפר רבא דפרעה רב קטוליא גוברא מצראה מידא דערבאי דאחתוהי לתמן:

ב והוה מימרא דיי בסעדיה דיוסף והוה גבר מצלח והוה בבית ריבוניה מצראה:

ג וחזא ריבוניה ארי מימרא דיי בסעדיה וכול דהוא עביד יי מצלח בידיה:

ד ואשכח יוסף רחמין בעינוהי ושמיש יתיה ומנייה על ביתיה וכל דאית ליה מסר בידיה:

ה והוה מעידן דמני יתיה בביתיה ועל כל דאית ליה ובריך יי ית בית מצראה בדיל יוסף והוה ברכתא דיי בכל דאית ליה בביתא ובחקלא:

ו ושבק כל דליה בידא דיוסף ולא ידע עימיה מידעם אלהין לחמא דהוא אכיל והוה יוסף שפיר בריווא ויאי בחזווא:

ז והוה בתר פתגמיא האילין וזקפת איתת ריבוניה ית עינהא ביוסף ואמרת שכוב עימי:

ח וסריב ואמר לאיתת ריבוניה הא ריבוני לא ידע עימי מא בביתא וכול דאית ליה מסר בידי:

ט לית דרב בביתא הדין מיני ולא מנע מיני מידעם אלהין יתיך בדיל דאת איתתיה ואיכדין אעביד בשתא רבתא הדא ואחוב קודם יי:

י והוה כד מלילת עם יוסף יום יום ולא קביל מינה למשכב לוותה למהוי עימה:

יא והוה כיומא הדין ועאל לביתא למבדק בכתבי חושבניה ולית אנש מאנשי ביתא תמן בביתא:

יב ואחדתיה בלבושיה למימר שכוב עימי ושבקיה ללבושיה בידה וערק ונפק לשוקא:

יג והוה כד חזת ארי שבקיה ללבושיה בידה וערק לשוקא:

יד וקרת לאנשי ביתה ואמרת להון למימר חזו אייתי לנא גוברא עבראה לחייכא בנא עאל לוותי למשכב עימי וקרית בקלא רמא:

טו והוה כד שמע ארי ארימית קלי וקרית ושבקיה ללבושיה לוותי וערק ונפק לשוקא:

טז ואחיתתיה ללבושיה לוותה עד דעאל ריבוניה לביתיה:

יז ומלילת עימיה כפתגמיא האילין למימר עאל לוותי עבדא עבראה דאיתיתא לנא לחייכא בי:

יח והוה כד ארימית קלי וקרית ושבקיה ללבושיה לוותי וערק לשוקא:

יט והוה כד שמע ריבוניה ית פתגמי איתתיה דמלילת עימיה למימר כפתגמיא האילין עבד לי עבדך ותקיף רוגזיה:

כ ודבר ריבוניה דיוסף יתיה ויהביה בבית אסירי אתרא דאסירי מלכא אסירין והוה תמן בבית אסירי:

כא והוה מימרא דיי בסעדיה דיוסף ונגד ליה חסדא ויהביה לרחמין בעיני רב בית אסירי:

כב ויהב רב בית אסירי בידא דיוסף ית כל אסיריא דבבית אסירי וית כל דעבדין תמן ממימריה הוה מתעביד:

כג לית רב בית אסירי חזי ית כל סורחן בידיה בדמימרא דיי בסעדיה ודהוא עביד יי מצלח:

פרק מ[עריכה]

א והוה בתר פתגמיא האילין סרחו שקיא דמלכא דמצרים ונחתומא לריבונהון למלכא דמצרים:

ב ורגיז פרעה על תרין רברבנוהי על רב שקי ועל רב נחתומי:

ג ויהב יתהון במטרת בית רב קטוליא בבית אסירי אתרא דיוסף אסיר תמן:

ד ומני רב קטוליא ית יוסף עימהון ושמיש יתהון והוו יומין במטרא:

ה וחלמו חלמא תרוויהון גבר חלמיה בליליא חד גבר כפושרן חלמיה שקיא ונחתומא דלמלכא דמצרים דאסירין בבית אסירי:

ו ואתא לוותהון יוסף בצפרא וחזא יתהון והא אינון נסיסין:

ז ושאיל ית רברבי פרעה דעימיה במטרת בית ריבוניה למימר מדין אפיכון בישין יומא דין:

ח ואמרו ליה חלמא חלמנא ופשר לית ליה ואמר להון יוסף הלא מן קודם יי פושרן חלמיא אשתעו כען לי:

ט ואשתעי רב שקי ית חלמיה ליוסף ואמר ליה בחלמי והא גופנא קודמיי:

י ובגופנא תלתא שבשין והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין אניצת נץ בשילו אתכלהא הוו ענבין:

יא וכסא דפרעה בידי ונסיבית ית ענביא ועצרית יתהון לכסא דפרעה ויהבית ית כסא על ידא דפרעה:

יב ואמר ליה יוסף דין פושרניה תלתא שבשין תלתא יומין אינון:

יג בסוף תלתא יומין ידכרינך פרעה ויתיבינך על שימושך ותיתין כסא דפרעה בידיה כהלכתא קדמיתא דהוויתא משקי ליה:

יד אלהין תדכרינני עימך כד ייטב לך ותעביד כען עימי טיבו ותדכר עליי קודם פרעה ותפקינני מן בית אסירי הדין:

טו ארי מגנב גניבנא מארע עבראי ואף הכא לא עבדית מידעם ארי מניאו יתי בבית אסירי:

טז וחזא רב נחתומי ארי יאות פשר ואמר ליוסף אף אנא בחלמי והא תלתא סלין דחירו על רישי:

יז ובסלא עילאה מכול מיכלא דפרעה עובד נחתום ועופא אכיל יתהון מן סלא מעילווי רישי:

יח ואתיב יוסף ואמר דין פושרניה תלתא סלין תלתא יומין אינון:

יט בסוף תלתא יומין יעדי פרעה ית רישך מינך ויצלוב יתך על צליבא וייכול עופא ית בסרך מינך:

כ והוה ביומא תליתאה יום בית ולדא דפרעה ועבד משתיא לכל עבדוהי ואידכר ית ריש רב שקי וית ריש רב נחתומי בגו עבדוהי:

כא ואתיב ית רב שקי על שקיותיה ויהב כסא על ידא דפרעה:

כב וית רב נחתומי צלב כמא דפשר להון יוסף:

כג ולא אידכר רב שקי ית יוסף ואנשייה: