עם טעמים:
וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהֹוָ֖ה אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהֹוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
[ג] שם שמים שגור בפיו. דאין לומר כמשמעו כמו "ראה ראינו כי היה ה' עמך" (לעיל כו, כח), ורוצה לומר כי היה מצליח על ידי הקב"ה, דזה כתיב אחריו "וכל אשר עשה ה' מצליח בידו", אלא רוצה לומר כי שם שמים היה שגור בפיו, ומפני זה "כל אשר עשה - ה' מצליח בידו". אבל בב"ר (פו, ה) לא משמע כך כלל; אמר ר' אבא מלחש ונכנס מלחש ויוצא, אמר ליה אדוניו מזוג רותחין - והיו רותחין, מזוג פושרין - והיו פושרין, אמר ליה יוסף מה תבן בעפרים וכו', עד שראה שכינה על גביו, הדא הוא דכתיב "וירא אדוני יוסף כי ה' אתו". ונראה דהכי פירושו - מפני שקשה למה ראה כי השכינה אתו, ואין דרך בן אדם לראות זה, ותרצו מפני שהיה 'מלחש ונכנס וכו, ובזה היה סבור שהוא מלחש ומכשף, ולכך נגלה עליו כדי שידעו כי אין הלחש רק שהתפלל לה', ומכל מקום "כי ה' אתו" כמשמעו, רצה לומר (כמשמעו) שהשכינה אתו, דומיא מה שכתוב לפניו "ויהי ה' את יוסף" (פסוק ב), אבל שנאמר "כי ה' אתו" - 'שם שמים שגור בפיו' לא מצאתי זה בדברי רז"ל. והרא"ם הביא ראיה מב"ר (פו, ה) ותנחומא (וישב סימן ח) לדברי רש"י, והמדקדק בהם לא די שלא מצא ראיה לדבריו אלא סתירה ימצא מבוארת:
בד"ה כי אם הלחם כו' ולכן מה שהקשה כו' נ"ב ואני אומר שבודאי סריס ממש היה וקודם זה המעשה כמו יום או יומים היה נתרפא בסיבה זו כדי שיאמין לאשתו ויתפסוהו וע"י גילגול זה ירדו כל אחיו למצרים כדפירש לעיל אבל מ"מ לא אמר' ששכב עמה אלא עשה עמה חדודין קרובי תשמיש מהרש"ל:
"כי ה' אתו" - שם שמים שגור בפיו לשון רש"י ואינו נראה אבל וירא אדוניו כי ה' אתו כי יצליחו מעשיו בכל עת יותר מכל אדם וידע כי מאת אלהים הוא לו וכן (לעיל כו כח) ראה ראינו כי היה ה' עמך וימצא חן בעיניו ושמו משרת לעצמו ופקיד על ביתו וכל יש לו נתן בידו להיות פקיד ונגיד על כל אשר לו בבית ובשדה ולרבותינו בו מדרש (ב"ר פו ה) אמרו מלחש ונכנס מלחש ויוצא אמר לו מזוג רותחין והא רותחין מזוג פושרין והא פושרין מה יוסף תבן בעפריים חרשין במצרים עד היכן עד שראה שכינה עומדת על גביו הדא הוא דכתיב וירא אדוניו כי ה' אתו והענין כי בעבור היות אדניו מצרי לא ידע את ה' אמרו כי בראותו הצלחתו הגדולה היה חושש כי דרך כשפים הוא כאשר בבני ארצו עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בהקיץ בעמוד ענן וכיוצא בו לכבוד הצדיק
כי ה' אתו. היה ראוי שיאמר כי אלהים אתו, אבל אדני יוסף היה מצרי לא ידע ה', וע"כ יאמר כי בראותו הצלחתו הגדולה היה סבור כי דרך חכמת הכשפים הוא, כמעשה ארץ מצרים שהם נהוגים בהם, עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בעמוד ענן לכבוד יוסף. וזהו שאמרו במדרש וירא אדוניו כי ה' אתו. היה רואה אותו מלחש ונכנס מלחש ויוצא, אמר מזוג רותחין והיו רותחין מזוג פושרין והיו פושרין, ומה אמר, יוסף תבן בעפריות, חרשין במצרים. עד היכן, עד שראה שכינה עומדת על גביו, הדא הוא דכתיב וירא אדניו כי ה' אתו.
(ג)" וירא אדניו". על ההצלחה הטבעיית לא שם לב רק על הצלחה ההשגחיית, מה "שראה שה' אתו". ויש סימן להכיר בין שני מיני הצלחות האלה, שההצלחה הטבעיית תזמין אל המוצלח תמיד ענינים מוצלחים בטבע, למשל שיסחר דבר שיש בו ריוח וילך בדרך מוצלח, אבל לא תועיל לו אם בחר בבחירתו דבר בלתי מצליח, אבל ההצלחה ההשגחיית תהיה בהפך, שאם הוא בלתי מצליח מצד המזל ובוחר בדברים רעים ובלתי מצליחים, בכ"ז תהפך אותם ההשגחה לטוב נגד הטבע, וביוסף שהיה בו ב' מיני ההצלחות, ע"י הטבע וע"י ההשגחה, "הכיר אדניו כי ה' אתו," ע"י שראה "שכל אשר הוא עושה," אף שיעשה דבר שאינו מוצלח עפ"י טבע, בכ"ז "ה' מצליח בידו," נהפך להצלחה בעת שהוא בידו ע"י ה' והשגחתו:
וירא אדוניו כי ה' אתו. היה מלחש ויוצא מלחש ונכנס. ולבסוף שכח, "כי נשני אלהים את כל עמלי". אמר לו: מזוג רותחין, והא רותחין. מזוג פושרין, והא פושרין. אמר: יוסף מכניס תבן לעפרים? קדרים בכפר חנניה? גוזזין בדמשק? חרשים במצרים, באתר דחרשין חרשין? עד היכן? עד שראה שכינה [עומדת] על גביו, הדא הוא דכתיה: וירא אדוניו כי ה' אתו.
כי ה' אתו שם שמים שגור בפיו קשה מנא לו י"ל מפני שכל הכתוב שכתב כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח הרי הם ב' דברים כי ה' אתו שם שמים שגור בפיו ואשר הוא עושה כמשמעו:
