מ"ג בראשית לז י
<< · מ"ג בראשית · לז · י · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ אָרְצָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֮ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִשְׁתַּעִי לַאֲבוּהִי וּלְאֲחוֹהִי וּנְזַף בֵּיהּ אֲבוּהִי וַאֲמַר לֵיהּ מָא חֶלְמָא הָדֵין דַּחֲלַמְתָּא הֲמֵיתָא נֵיתֵי אֲנָא וְאִמָּךְ וַאֲחָךְ לְמִסְגַּד לָךְ עַל אַרְעָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִשְׁתְּעִי לְאָבוֹי וּלְאָחוֹי וּנְזַף בֵּיהּ אָבוֹי וַאֲמַר לֵיהּ מָה חֶלְמָא הָדֵין דְחַלֵימְתָּא הֲמֵיתָא נֵיתֵי אֲנָא וְאִמָךְ וְאָחָךְ לְמִגְחַן לָךְ עַל אַרְעָא: |
רש"י
"ויגער בו" - לפי שהיה מטיל שנאה עליו
"הבוא נבוא" - והלא אמך כבר מתה (ב"ר) והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו (ב"ר) ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל (ב"ר)
[כ] לפי שהיה מטיל שנאה. לא שלא היה מחזיק החלום אמת, שהרי כתיב (פסוק יא) "ואביו שמר את הדבר":
[כא] והלא אמך וכו'. דאם לא כן מה היה התימה שאמר "הבא נבא וכו'". אבל מה שאמרו האחים "המלוך תמלוך וגו'" (פסוק ח) תרגם אונקלוס 'המלכו אתה מדמה וגו, פירוש מאחר שאתה מספר החלום הזה אתה חושב למלוך, וזה היה התמיה שלהם, אבל יעקב שאמר "הבא נבא וגו'" - מה תמיה יש בזה:
[כב] והוא לא היה יודע וכו'. ואין לומר דשפיר ידע שהדברים מגיעים לבלהה, והא דקאמר "הבא נבא אני ואמך להשתחות" מפני שרצה להוציא מלבן של בניו, דאם לא כן היה לו לחוש שמא גם כן הם יהיו יודעים שהדברים יהיו מגיעים לבלהה, אם כן תהיה השנאה יותר, שיהיו מעכשיו מחזיקים החלום יותר אמת, דמשמע מדברי יעקב שאם היה לו אם - מחזיק החלום אמת, ושמא יהיו יודעים שהדברים מגיעים לבלהה - והשתא יהיו מחזיקים החלום אמת, אלא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה. אבל 'אין חלום בלא דברים בטלים' לא היה מתיירא יעקב שיהיו יודעים בניו גם כן, ותהיה השנאה עליו יותר, שדבר זה 'אין חלום בלא דברים בטלים' הוא ענין למוד בקבלה, וצריך לזה למוד, ויעקב לא ידע - רק שלמד משם ועבר, ואיך ידעו אותו בניו אם לא למדום, וידע יעקב שלא למדו דבר זה, כי ליוסף למד עיקר חכמתו (רש"י פסוק ג):
[כג] ויעקב נתכוין וכו'. ואין לומר דיעקב לא ידע ש'אין חלום בלא דברים בטלים', דמלתא דהוא למוד אין ספק שיעקב היה יודע. אף על גב דלעיל 'שהדברים מגיעים לבלהה' לא היה יודע, אין זה ענין למוד, אלא פתרון חלום הוא זה, ולא נצטרך לומר שהיה יעקב פותר חלומות, רק חכם ונביא היה:בד"ה לאחר כו' ולאביו בפניהם נ"ב והנרא' בעיני שדעתו שנ יוסף היה כדי שיפתרו אותו וכן עשו שיאמרו לו המלוך תמלוך וגו' ואח"כ הרגישו בדבר ושתקו ומ"ה חזר וסיפר לאביו בפניהם אולי יפתחו פיהם וע"כ גער אביו וכו' ומה שאמר הבא נבא ע"כ צ"ל שלא היה יודע דאל"כ למה היה פותר כך דכ"ש שיטיל עליו שנאה והיה לו לגעור ולשתוק בפניהם אלא בע"כ לא ידע ומה ששמר הדבר לפי שאין חלו' בלא דברים בעלים ומה שאמר ורבותינו למדו מכאן כו' אפילו לפי פירש הראשון צ"ל כן אלא שרבותינו אמרו שהאמת כן הוא שלא היה מכוין ומגיע לבלהה שגדלתו כאמו אלא הוא דברים בעלים וק"ל מהרש"ל ובב"ר איתא דלכך שמר את הדבר שהי' סבור דלמא תחיית המתים יהיה בימיו ותחזור ותחיה אמו ולכך היה שומר ומצפה ע"ש:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיִּגְעַר בּוֹ – לְפִי שֶׁהָיָה מַטִּיל שִׂנְאָה עָלָיו.
הֲבוֹא נָבוֹא – וַהֲלֹא אִמְּךָ כְבָר מֵתָה! וְהוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים מַגִּיעִין לְבִלְהָה, שֶׁגִּדְלַתּוֹ כְּאִמּוֹ (בראשית רבה פד,יא). וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכַּאן שֶׁאֵין חֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים (ברכות נ"ה ע"א). וְיַעֲקֹב נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִלֵּב בָּנָיו שֶׁלֹּא יְקַנְּאוּהוּ, לְכָךְ אָמַר לוֹ: "הֲבוֹא נָבוֹא..." – כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּאִמְּךָ, כַּךְ הַשְּׁאָר הוּא בָטֵל.
רשב"ם
מתוך: רשב"ם על בראשית לז (עריכה)
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויגער בו אביו. כך תהיו גוערים בנביאכם, שנאמר: "למה לא גערת בירמיה הענתותי". ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת, כך היה אבינו יעקב סבור שתחיית המתים מגעת בימיו, שנאמר: הבוא נבוא אני ואמך? רחל מתה, ואת אמרת אני ואמך? ולא היה אבינו יעקב יודע שהדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל שגדלה אותו כאמו. אמר ר' ברכיה: חלום אף על פי שכולו אין מתקיים – מקצתו מתקיים, מנלן? מיוסף, שנאמר: הבוא נבוא אני ואמך, והאי יומא אמיה לא הואי. אמר ר' לוי: לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד עשרים ושתים שנה, מנלן? מיוסף, שנאמר: "יוסף בן שבע עשרה שנה" וגו', וכתיב: "ויוסף בן שלושים שנה" וגו', משבע עשרה עד שלושים הוו תליסר, ושבע דשבעא ותרתין דכפנא הויין עשרין ותרתין.
תנו רבנן: קידה על אפים, וכן הוא אומר: "ותקד בת שבע אפים". כריעה על ברכים, וכן הוא אומר: "מכרוע על ברכיו". השתחויה זו פישוט ידים ורגלים, וכן הוא אומר: הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · לז · י · >>