מ"ג בראשית לח יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית לח · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַתָּ֖מׇת בַּת־שׁ֣וּעַ אֵֽשֶׁת־יְהוּדָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהוּדָ֗ה וַיַּ֜עַל עַל־גֹּֽזְזֵ֤י צֹאנוֹ֙ ה֗וּא וְחִירָ֛ה רֵעֵ֥הוּ הָעֲדֻלָּמִ֖י תִּמְנָֽתָה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּסְגִיאוּ יוֹמַיָּא וּמֵיתַת בַּת שׁוּעַ אִתַּת יְהוּדָה וְאִתְנַחַם יְהוּדָה וּסְלֵיק עַל גָּזְזֵי עָנֵיהּ הוּא וְחִירָה רָחֲמֵיהּ עֲדֻלְמָאָה לְתִמְנָת׃
ירושלמי (יונתן):
וּסְגוֹ יוֹמַיָא וּמִיתַת בַּת שׁוּעַ אִיתַּת יְהוּדָה וְאִתְנְחֵם יְהוּדָה וּסְלֵיק עַל גוֹזְזֵי עָנֵיהּ הוּא וְחִירָה רַחֲמֵיהּ עֲדוּלְמָאָה לְתִמְנָת:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעל על גוזזי צאנו" - ויעל תמנתה לעמוד על גוזזי צאנו

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וינחם יהודה — פירוש: אחר שקיבל תנחומין, עלה.

על גזזי צאנו — "על" תחת "אל":

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעל על גוזזי צאנו" - היה עולה שם תמיד להתנחם שישים לבו בצאן וישכח רישו והוגד לתמר כי הוא עולה שם בכל יום תמיד וארבה לו באחד הימים או שהיה יהודה גדול בארץ והיו מתקבצים לו שם לעשות משתה בעת הגיזה כמשתה המלך והיו העניים הולכים שם והוגד לה טרם עלותו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב) "וירבו". באשר ראתה שרבו הימים ולא נתנה לשלה, וגם "שמתה אשת יהודה" ויוכל יהודה ליבם, וגם שכבר קבל תנחומין על אשתו וזה נודע ממה שעלה על גוזזי צאנו שהיו עושים אז משתה ושמחה, ויכול לקחת אשה: