(ב) "ויהי ה'". ספר שני דברים. א] "שהיה ה' את יוסף" והיה לו הצלחה השגחיית למעלה מן הטבע. ב]" שהיה איש מצליח" גם הצלחה טבעיית, והגם שהיו שני מונעים להצלחות אלה. א]" ויהי בבית אדניו," וזה מונע להצלחה טבעיית של המערכת שהיא לא תחול רק על מי שהוא ברשות עצמו לא על מי שהוא תחת רשות אחר, שהצלחתו היא הצלחת אדוניו לא של עצמו. ב] נגד ההצלחה ההשגחיית היה מונע מה שהוא בבית המצרי:
"ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי". הזכיר ג"פ ויהי, לפי שיוסף עלה ג' מדריגות בזו אחר זו, ואחר כן נתן לו גם כן אדוניו ג' מיני ממשלה כפי תוספת הצלחה שראה בו, לפיהן הוסיף לו ממשלה פעמים ושלש, כי מתחלה ויהי ה' את יוסף אתו לבד ועדיין לא נתפשטה הצלחתו לזולתו, ואח"כ ויהי איש מצליח לזולתו, כי מצליח לשון מפעיל שגרם הצלחה גם לאדוניו עד שהיה ה' גם עם אדוניו, ואח"כ ויהי בבית אדוניו, ויהי ה' גם בבני ביתו של אדוניו, וכל כך דבקה ההצלחה לרגלי יוסף עד שמן יוסף נתפשטה אל אדוניו, ומן אדוניו אל שאר בני ביתו שהיו דרים אצל אדוניו, נמצא שגם אדוניו היה מצליח לאחרים. וירא אדוניו כי ה' אתו היינו אתו ממש, על זה השיעור המופלג עד שכל אשר הוא עושה ר"ל מה שהאדון עושה ה' מצליח בידו, כי ממנו נתפשטה ההצלחה גם לבני ביתו, כי ה' גם אתו עם האדון, לפיכך וימצא יוסף חן בעיניו ויפקידהו על ביתו, עשה אותו פקיד על כל בני ביתו יען כי מן יוסף באה להם ההצלחה, וכל אשר יש לאדון נתן בידו כי מן יוסף באה ההצלחה על כל אשר יש לו.
ויהי בבית אדוניו וגו'. הנה יסדר הכתוב הדרגות המעלות אשר העלה ה' אותו, כי מקודם כשקנאו נתנו לעבוד עבודת עבדים העובדים עבודת חוץ כי הגדולים לא יעמידו לשרת בבתיהם אלא אשר יהיה איש ראוי ומצליח, ולזה צוה ה' אתו את ההצלחה ובזה היה בבית אדוניו המצרי משומרי הבית, והוא אומרו ויהי בבית אדוניו ולא בשאר עבודות, ועוד לו מדרגה אחרת כשראה אדוניו וגו' וישרת אותו פירוש יחדו לשרת אותו ביחוד שבזה יהיה חשוב ולא יחיה חיי צער כחיי העבדים השפלים. ועוד לו ויפקידהו על ביתו הרי זה קנה מעלה על כל קנין אדונו. ועוד לו ויעזוב כל אשר לו וגו', ועוד לו שלא ידע אתו וגו' שלא היה יודע הנכנסים והיוצאים ונעשה הוא שליט פירוש מיירדומ"ו בלע"ז בכל קנין המצרי:
ויהי ה' [את יוסף]. ועם שאר שבטים לא? אמר ר' יודן: משל לאדם שהיו לפניו שתים עשרה בהמות טעונות יין. נכנסה אחת מהן לחנותו של גוי, הניח אחת עשרה והלך אחריה, אמר לו: אלו ברשות הרבים ואיני מתירא שמא יעשו יין נסך, וזו נכנסה לחנותו של גוי ומתירא אני שמא יעשה יין נסך. כך אלו גדולים, וברשות אביהם הם, אבל זה שהוא קטן וברשות עצמו, לפיכך ויהי ה' את יוסף.
ויהי איש מצליח, גבר קפיז, כמא דאת אמר, "וצלחו (את) הירדן לפני המלך". משל לדובא שהיתה עוברת בשוק מקושטת אבנים טובות ומרגליות, אמרו: כל מאן דקפז לה יסב מה דעלה. היה שם פיקח, אמר: אתון מסתכלין במה דעלה, ואני מסתכל בניביה של אותה דובא:
