(א)" ויוסף הורד מצרימה." כבר כתבתי שמה שאמר (לז לו) שהמדנים מכרו אותו אל מצרים, היינו באמצעות הישמעאלים, היינו שמסרוהו להישמעאלים שימכרו אותו שם וע"כ באר פה שכן היה שהורד מצרימה והיה מהשגחת ה' שיקנהו פוטיפר שהיה שר וגדול, והוא קנהו מיד הישמעאלים שהם היו המורידין אותו:
(ב) "ויהי ה'". ספר שני דברים. א] "שהיה ה' את יוסף" והיה לו הצלחה השגחיית למעלה מן הטבע. ב]" שהיה איש מצליח" גם הצלחה טבעיית, והגם שהיו שני מונעים להצלחות אלה. א]" ויהי בבית אדניו," וזה מונע להצלחה טבעיית של המערכת שהיא לא תחול רק על מי שהוא ברשות עצמו לא על מי שהוא תחת רשות אחר, שהצלחתו היא הצלחת אדוניו לא של עצמו. ב] נגד ההצלחה ההשגחיית היה מונע מה שהוא בבית המצרי:
(ג)" וירא אדניו". על ההצלחה הטבעיית לא שם לב רק על הצלחה ההשגחיית, מה "שראה שה' אתו". ויש סימן להכיר בין שני מיני הצלחות האלה, שההצלחה הטבעיית תזמין אל המוצלח תמיד ענינים מוצלחים בטבע, למשל שיסחר דבר שיש בו ריוח וילך בדרך מוצלח, אבל לא תועיל לו אם בחר בבחירתו דבר בלתי מצליח, אבל ההצלחה ההשגחיית תהיה בהפך, שאם הוא בלתי מצליח מצד המזל ובוחר בדברים רעים ובלתי מצליחים, בכ"ז תהפך אותם ההשגחה לטוב נגד הטבע, וביוסף שהיה בו ב' מיני ההצלחות, ע"י הטבע וע"י ההשגחה, "הכיר אדניו כי ה' אתו," ע"י שראה "שכל אשר הוא עושה," אף שיעשה דבר שאינו מוצלח עפ"י טבע, בכ"ז "ה' מצליח בידו," נהפך להצלחה בעת שהוא בידו ע"י ה' והשגחתו:
(ד)"וימצא." עי"כ מצא יוסף חן בעיניו, ומאז "וישרת אתו", לא הי' עוד עבד שעושה עבודות קשות רק משרת שגדרו שעושה שירות קל, ולא משרת לבני הבית רק וישרת אותו, ואח"כ "ויפקדהו על ביתו", ויש על הבית שני פקידים. א] על ההכנסה. ב] על ההוצאה, והדרך הוא שיהיו שתי פקודות אלה ת"י שני אנשים, שבזה הוא בטוח מגנבה, אבל את יוסף הפקיד על ביתו, להוציא הוצאות הבית, וגם "כל יש לו "שהוא ההכנסה והאוצרות "נתן בידו":
(ה)" ויהי מאז הפקיד" וכו', היה נחשב כאלו הכל "ביד יוסף", ואז "ויברך ה' את בית המצרי, "הגם שהיה בית מצרי שבלתי ראוי לברכה השגחיית, ברכו ה' "בגלל יוסף", כי נחשב כאלו הוא בית יוסף אחר שהוא פקיד עליו, ולא לבד שחל הברכה על מעשהו עתה, רק "ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו, "גם על רכושו שיש לו מקודם, בין "בבית" שהוא ההוצאה, ובין "בשדה" ההכנסה:
(ו) "ויעזב". כי עד עתה היה חושב אחריו, אבל אח"כ עזב הכל ביד יוסף, "עד שלא ידע אתו מאומה רק הלחם," שלא היה ת"י כי לא יוכלון המצריים לאכול את העברים לחם כמ"ש הראב"ע." ויהי יוסף יפה תאר", הוא הקדמה אל הספור הבא, שעי"כ נשאה עיניה אליו:
(ח) "וימאן." יש הבדל בין "מאן" ובין לא "אבה", שלא אבה הוא בלב, וימאן הוא בפה, שהגם שאבה בלב כבש את יצרו. "הן אדני." אמר איך אהיה כפוי טובה. א] מצד הנאמנות שנתן לי שאינו חושב אחרי, כמ"ש "הן אדני לא ידע אתי מה בבית" ההוצאה," וכל יש לו נתן בידי ההכנסה":
(ט) "איננו". ב] הכבוד שחלק לי שאיננו גדול ממני, ובפרט" שאותך" בפרט "חשך ממני באשר את אשתו," ועוד טעם שאיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים, והוא חטא נגד אדוני ונגד ה':
(יא) "ויהי". אחר שהיה נזהר שלא ליכנס בחדרה כלל, קרה יום שבא הביתה, לבית הגדול ששם נמצאים אנשי הבית, ששם היה עושה מלאכתו, ובאותו היום אין איש מאנשי הבית שם בבית, וכמו שפירשו חז"ל שהיה יום חג שלהם והלכו כלם:
(יד - טו) "ראו הביא לנו "וגו' "לצחק בנו". הסיתה אותן כאלו לכלן עושה כן, כ"ש מהגבירה כי אחר שבא אלי כ"ש שיעשה זאת לכן, ומה שנמצא בגדו בידה אמרה שזה מפני שבא לשכב עמי וכבר פשט בגדו, וע"י שהרימותי קולי נשאר בגדו שפשט אצלי, ובאמת עזב בגדו בידה לא אצלה, כי היא תפשה בגדו והיא אמרה שעזב אצלה על המטה, כי כבר פשט את בגדו לעשות המזמתה:
(יד - טו) "ראו הביא לנו "וגו' "לצחק בנו". הסיתה אותן כאלו לכלן עושה כן, כ"ש מהגבירה כי אחר שבא אלי כ"ש שיעשה זאת לכן, ומה שנמצא בגדו בידה אמרה שזה מפני שבא לשכב עמי וכבר פשט בגדו, וע"י שהרימותי קולי נשאר בגדו שפשט אצלי, ובאמת עזב בגדו בידה לא אצלה, כי היא תפשה בגדו והיא אמרה שעזב אצלה על המטה, כי כבר פשט את בגדו לעשות המזמתה:
(יט)" ויהי כשמע אדניו." ר"ל אדוניו הבין אמתת הדברים, כי דברה אליו משמעות שכבר שכב עמה כמ"ש בא אלי ואמרה שכבר פשט בגדו, והבין שהוא שקר שהעבד לא יערב לבו לעשות כן, ועז"א עשה לי עבדך משמע שכבר עשה מעשה, "ויחר אפו", לא אמר שחרה אפו על יוסף שא"כ היה הורג אותו, רק על הענין חרה אפו כי הבין הדבר לאמתו רק לא יכול להחזיק עוד את יוסף בביתו:
(כ) "ויקח." לקחו בעצמו לא ע"י שוטרי בית הסוהר רק לקחו באהבה מצד שהוא אדוני יוסף, ויכול להפקיד אותו שיעשה עבודתו בבית הסוהר, ויתנהו אל בית הסוהר שיעבוד עבודתו שם, ויען היה מקום בבית הסוהר ששם ישבו הפחותים אומר שנתנו אל צד הזה ששם אסורים אסירי המלך השרים והפרתמים. ומבואר שהוא לא היה אסור רק היה שם חפשי עובד עבודתו, ועז"א ויהי שם בבית הסוהר, כי בית הסוהר היה שייך לבית פוטיפר והיה צריך עבדים גם שם, והיה יכול לתתו שם גם בלי פשע:
(כב)" ויתן." אח"כ נתן כל האסירים תחת פקודתו והיה הוא במקום שר הסוהר, והוא סדר להם את כל אשר יעשו, בענין שכל מה שעושים שם נחשב על שמו שהוא עשה כי נעשה עפ"י דבורו:
