שולחן ערוך חושן משפט/הלכות נזיקין

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שעח (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שעח | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

הלכות נזיקין
אסור להזיק ממון חבירו ולא לגרום שום היזק
ובו תשעה סעיפים:
אבגדהוזחט

סעיף א[עריכה]

אסור להזיק ממון חבירו ואם הזיקו אע"פ שאינו נהנה חייב לשלם נזק שלם בין שהי' שוגג בין שהיה אנוס (ודווקא שאינו אנוס גמור כמו שיתבאר). כיצד? נפל מהגג ושבר את הכלי או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו חייב נזק שלם:

סעיף ב[עריכה]

נפל מן הגג והזיק חייב לשלם נזק שלם בין שנפל ברוח מצויה בין שנפל ברוח שאינה מצוי' (דלא מקרי אונס גמור) (טור):

סעיף ג[עריכה]

היה עולה בסולם ונשמטה שליב' מתחתיו ונפל והזיק אם לא היתה מהודקת בחזקה חייב אם הית' חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליע' הרי זה פטור שזו מכה בידי שמים הוא וכן כל כיוצא בזה:

סעיף ד[עריכה]

כל אלו הדברי' ברשו' הניזק אבל ברשות המזיק פטור עד שיתכוין להזיק כמו שיתבאר:

סעיף ה[עריכה]

אפי' בראייתו אם יש בו היזק לחבירו אסור להסתכל בו לפיכך אסור לאדם לעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה:

סעיף ו[עריכה]

כל מקום שמזיק חייב לשלם בין בר"ה בין ברשות הניזק ואפי' ברשות המזיק אם הכניס בו הניזק ממונו שלא ברשותו והזיקו ל"ש בגופו ל"ש בממונו חייב לשלם דנהי שיש לו רשות להוציאו אין לו רשות להזיקו ודוקא במזיקו במזיד אבל אם הזיקו בשוגג פטור בע"ה ואם בע"ה הוזק בנכנס אפי' בשוגג חייב הנכנס כיון שנכנס שלא ברשות ויש מי שאומר דדוקא בשלא ידע בעל הבית שנכנס אבל אם ראהו שנכנס אם הוזק בו פטור:

סעיף ז[עריכה]

היו שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות והוזקו זה בזה בין בגופם בין בממונם אם לא ידעו זה בזה פטורים אבל אם ראו זה את זה אע"פ שלא כיונו חייבים לפיכך ב' שהיו רצים בר"ה או שהיו מהלכי' והוזקו זה בזה פטורי' הזיקו זה את זה חייבי':

סעיף ח[עריכה]

היה אחד רץ ואחד מהלך והוזק המהלך ברץ חייב מפני שרץ שלא ברשות בד"א בחול אבל בע"ש בין השמשות פטור מפני שרץ ברשות

(ודוקא בסתם דתלינן דרץ לצורך שבת אבל אם ידוע דאינו רץ אלא לשאר חפציו ולא שייכי ביה צורך שבת חייב כמו בחול) (ר"ן פ' המניח):

סעיף ט[עריכה]

אם בא אחד רוכב בסוסו מאחרי חבירו ופגע בסוסו שחבירו רוכב בו והכה את הסוס חייב לשלם כל מה שישומו ב"ד שנפחת מחמת הכא' זו ואפי' היה הסוס המוכה של עכו"ם וצריך הניזק לשלם לעכו"ם יותר ממה שנפחתו דמי הסוס אין המזיק חייב לשלם יותר ממה שישומו ב"ד.

{{רמ"א|(בחורים הרוכבים לקראת חתן וכלה והזיקו זה את זה ממון חבירו דרך שמחה ושחוק וכן בשאר דבר שמחה -- הואיל ונהגו כן -- פטורין (מרדכי ס"פ הישן ותוס' והרא"ש ואגודה פ' לולב וערבה) מ"מ אם נראה לב"ד לעשות סייג וגדר הרשות בידם) (פסקי מהרא"י סי' ר"י).


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שעט (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שעט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דין זה בא בחביתו זה בא בקורתו ונשבר החבית
ובו ארבעה סעיפים:
אבגד

סעיף א[עריכה]

שנים שהיו מהלכים בר"ה זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ופגעו זה בזה ונשבר' חבית בקורה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך:

סעיף ב[עריכה]

היה בעל קורה ראשון ובעל החבית אחרון ונשברה חבית בקורה פטור ואם עמד בעל הקורה לנוח מכובד משאו חייב ואם הזהיר לבעל החבית ואמר לו עמוד פטור ואם עמד לתקן משאו אע"פ שלא הזהירו פטור שטרוד היה ולא היה יכול להזהירו. (וע"ל ריש סימן תי"ג):

סעיף ג[עריכה]

היה בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרון ונשברה חבית בקורה חייב ואם עמד בעל החבית לנוח פטור ואם הזהיר לבעל הקור' שיעמוד חייב ואם עמד לתקן משאו חייב בעל הקורה אע"פ שלא הזהירו בעל החבית וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו:

סעיף ד[עריכה]

הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן אפ' הכניס ברשות הואיל ולא קבל עליו בעל החצר לשמור ה"ז נכנס ויוצא כדרכו וכל שישתבר מהכדים בכניסתו וביציאתו הרי הוא פטור עליהם ואם שברם בכוונ' אפילו הכניסם בעל הכדים שלא ברשות הז חייב:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שפ (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שפ | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

האומר לחבירו קרע כסותי או של חבירי או רודף או נרדף ששיברו כלים
ובו ארבעה סעיפים:
אבגד

סעיף א[עריכה]

האומר לחבירו קרע את כסותי שבר את כדי ע"מ שאתה פטור ה"ז פטור

(וי"א אפי' לא ע"מ לפטור בפי' אלא שא"ל דברים שמשמעו כך כגון שא"ל שבור כדי וא"ל המזיק ע"מ לפטו' וא"ל הניזק לא יש לנו לומר דבתמיה קאמר לו ופטור) (טור ס"ב בשם הרא"ש)

ואם לא אמר לו ע"מ שאתה פטור ה"ז חייב אע"פ שהרשהו להשחית בד"א כשבאו הכלים לידו תחל' בתורת שמיר' כגון שהיו שאולים או מופקדים אצלו אבל אם לא באו לידו בתורת שמיר' כיון שאמר לו קח כלי זה ושברו בגד זה וקרעו ועשה כן ה"ז פטור אע"פ שלא אמר לו ע"מ שאתה פטור. (וע"ל עוד סי' שפ"ב מדינין אלו.

האומר לחברו זרוק מנה לים ואתחייב אני לך י"א דחייב וי"א דפטור) (ר"ן פ"ק דקידושין ב' הדעות):

סעיף ב[עריכה]

האומר לחבירו שבר כליו של פלוני ע"מ שאתה פטור ושברו ה"ז חייב ואע"פ שהעושה הוא חייב לשלם הרי זה האומר לו שותפו בעון ורשע הוא שהרי הכשיל עור וחיזק ידי עוברי עבירה:

סעיף ג[עריכה]

רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו או אחר אחת מהעריות לאונסה ושבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור שהרי הוא מתחייב בנפשו שכיון שרדף התיר עצמו למיתה ולכן פטור מהתשלומין ואם הנרדף שבר כלים של רודף פטור שלא יהא ממונו חמור מגופו ואם היו של אדם אחר חייב שהמציל עצמו בממון חבירו חייב (וע"ל סי' שנ"ט ס"ד) ואחד שרדף אחר הרודף להציל את הנרדף ושבר כלים בין של רודף בין של כל אדם פטור כדי שלא יבואו מלימנע מלהציל את הנרדף:

סעיף ד[עריכה]

ספינה שחשבה להשבר מכובד המשוי ועמד א' מהם והקל מהמשא והשליך בים פטור שהמשא שבה כמו רודף אחריהם להורגם ומצוה רבה עשה שהשליך והושיעם:

הגה: וי"א דוקא בטענו יותר מדאי דהוי המשוי כרודף אבל אם אינה טעונה יותר מדאי ובא נחשול לטבען חייבין לשלם ומחשבין לפי המשוי ולא לפי הממון (רמב"ם פי"ב דגזילה והמ"מ סוף הלכות חובל) ואע"פ שלא הטיל רק משוי של א' כולן משלמין (טור)
הכניס חמור בספינה וקופץ בספינה ובקש לטבעו ובא א' והשליך החמור לנהר אם דרך להכניס חמורים בספינה אז המשליחו חייב לשלם ואם לאו פטור דאז החמור מקרי רודף וכל כיוצא בזה וכן נ"ל עיקר (מרדכי פרק הגוזל בתרא ותשובת מיימוני דספר נזיקין סי' כ'):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שפא (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שפא | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דין חמשה שישבו על ספסל אחד
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

חמשה שישבו על הכסא ולא נשבר ובא אחרון וישב עליו ונסמך עליהם ולא הניחם לעמוד ונשבר אע"פ שהיה ראוי לישבר בהם קודם שישבו הואיל וקרב שבירתו האחרון חייב שהרי אומרים לו אילו לא נסמכת [עלינו] היינו עומדים קודם שישבר ואם ישבו כאחד ונשבר כולם חייבים וכן כל כיוצא בזה:

הגה: וי"א דסתם ספסל היא שאולה לסתם בני אדם ואם נשברה תחתיהן הוי כמתה מחמת מלאכה ופטורים מלשלם (טור ס"ב בשם הרא"ש תוס' פ"ק דב"ק) אא"כ היושבים הם משונים ושמנים וכבדים משאר בני אדם אז אם ישבו עליה ביחד ונשברה תחתיהן כולן חייבים לשלם ואם ישבו בזה אחר זה אם לא היתה נשברת בלא ישיבת האחרון הוא לבד חייב לשלם ואם היתה נשברת בלא האחרון הוא פטור ואם לא היתה נשברת רק תוך ב' שעות ועמו נשברה תוך שעה אז רואין אם סמך עליהן ומנען לעמוד הוא לבד חייב לשלם ואם לאו כולן חייבין (הכל בטור בשם הרא"ש):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שפב (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שפב | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

הקוצץ אילן של חבירו והמונע חבירו מלעשות מצוה
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

שור שהיה עומד להריגה מפני שהוא מזיק את הבריות ואילן העומד לקציצה מפני שהוא מזיק את הרבים וקדם אחד ושחט שור זה וקצץ אילן זה שלא מדעת הבעלים חייב לשלם לבעלים כמו שיראו הדיינים שהרי הפקיעם מלעשות מצוה ואם טען ואמר אתה אמרת לי להרגו ולקצצו הואיל והוא עומד לכך ה"ז פטור

(אבל שאר מזיק אינו נאמן לומר שהוא נתן לו רשות (טור ס"ג) אפי' יש לו מיגו לומר לא הזקתי כגון דליכא עדים שהזיקו דהוי כמיגו במקום חזקה דלא הוי מיגו (מרדכי ונ"י פ' החובל) אבל נאמן לומר (לא הזקתי) [נ"א אתה אמרת לי כו'] במיגו דלא היה שלך מה שהזקתי אלא שלי היה) (מרדכי שם)

וכן מי ששחט חיה ועוף ובא אחר וכיסה הדם שלא מדעת השוחט חייב ליתן כמו שיראו הדיינים ויש מי שהורה שהוא נותן קנס קצוב והוא י' זהובים וכן הורו שכל המונע הבעלים מלעשות מצות עשה שהם ראויים לעשותה וקדם אחר ועשאה משלם לבעלים י' זהובים.

(היה לו בן למולו בא אחר ומלו חייב ליתן לו י' זהובים אבל נתנו לאחר לימול ובא אחר ומלו פטור) (רבי' ירוחם נל"א ח"ד)

ובזמן הזה אין מגבין אותו אבל אם תפס לא מפקינן מיניה:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שפג (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שפג | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דין אדם המזיק לבהמת חבירו
ובו חמישה סעיפים:
אבגדה

סעיף א[עריכה]

הניח גחלת על לב שור חבירו כשהוא כפות ונשרף או שדחפו לים חייב ואם הניח גחלת על לב חבירו ונשרף יתבאר בסימן תי"ח:

סעיף ב[עריכה]

שור שעלה על גב שור להורגו ברשות הניזק שהוא בעל התחתון בין שהיה תם בין שהיה מועד ובא בעל התחתון ושמט את שורו להצילו ונפל עליון ומת הרי זה פטור דחפו לעליון ומת אם היה יכול לשומטו ולא שמטו ה"ז חייב ואם לא היה יכול לשומטו הרי זה פטור:

הגה: וכן ראובן שלקח כלי של שמעון וסמך בו חביתו של יין שלא יפול ובא שמעון ונטל כלי שלו ונשבר חביתו של יין שמעון חייב דה"ל לסמכו בדבר אחר (תשו' הרא"ש כלל ק"א סי' ג'):

סעיף ג[עריכה]

ב' שהמיתו את הבהמה כאחד או שברו את הכלי כאחד משלמים ביניהם:

סעיף ד[עריכה]

ה' שהניחו ה' חבילות על הבהמה ולא מתה ובא זה האחרון והניח חבילתו עליה ומתה אם היתה מהלכת באותם החבילות ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה האחרון חייב ואם מתחלתה לא היתה מהלכת האחרון פטור ואם אין ידוע כולם משלמין בשוה:

סעיף ה[עריכה]

הכובש בהמת חבירו במים או שהניחה בחמה וצמצם עליה המקום כדי שלא תמצא צל עד שהרגתה החמה חייב:

הגה: ודוקא שאחזה בידו אבל סגר עליה הדלת שלא תצא י"א דפטור מדיני אדם (טור ס"ו):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שפד (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שפד | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דין אדם המזיק שלא בגופו
ובו ארבעה סעיפים:
אבגד

סעיף א[עריכה]

א' המזיק בידו (או בשאר גופו) (טור ס"א) או שזרק אבן או ירה חץ והזיק בו או שפטר (פי' שפתח) מים על חבירו או על הכלים והזיק או שרק ונע והזיק בכיחו (פי' רוק עב היוצא בכח) וניעו (פי' רוק רך שהולך ומתנועע) בעת שהלכו מכוחו ה"ז כמזיק בידו והם תולדות של אדם אבל אם רק הרוק והניח על הארץ ואח"כ נתקל מהם אדם ה"ז חייב משום בורו שכל תקלה תולדות בור הוא:

סעיף ב[עריכה]

היה מכה בפטיש ויצא גץ (פי' שביב יוצא מתחת הפטיש כשמכין בו על הסדן) מתחת הפטיש והזיק ה"ז חייב:

סעיף ג[עריכה]

הבנאי שקבל עליו את הכותל לסותרו ושבר את האבנים או הזיק חייב היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור ואם מחמת המכה חייב:

סעיף ד[עריכה]

החוצב (פי' שחוצב אבנים מההר) שחצב אבן ונתנו לסתת (פי' הפוסל אבני גזית ומרבעה ומחליקה רש"י) והזיק בו הסתת חייב מסרה הסתת לחמר החמר חייב מסרו החמר לכתף הכתף חייב מסרה הכתף לבנאי הבנאי חייב מסרה הבנאי למסדר המסדרו על שורת הבנין המסדר חייב ואם אחר שסדרו על שורת הבנין נפל והזיק אם הם קבלנים וכולם שותפים במלאכה כולם חייבים ואם הם שכירי יום האחרון חייב וכלם פטורים:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שפה (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שפה | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דין היזק שאינו ניכר כגון מנסך יינו של חבירו
ובו שני סעיפים:
אב

סעיף א[עריכה]

המזיק את חבירו היזק שאינו ניכר כגון שעירב יין נסך ביינו מן התורה הוא פטור אבל חכמים קנסוהו לשלם נזק שלם מהיפה שבנכסיו כדין כל המזיקים לפיכך אם מת המזיק קודם שישלם אין קונסין בנו אחריו לשלם וכן אם היה שוגג או אנוס פטור שלא קנסו אלא מזיד:

סעיף ב[עריכה]

המנסך יין חבירו לעכו"ם לא נאסר שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו ואם היה לו בו שותפות או שהיה מומר שהרי הוא כעכו"ם או שהתרו בו וקבל ההתראה שהרי הוא מומר ה"ז אוסר היין וחייב לשלם אע"פ שהוא מתחייב בנפשו מפני שמשעה שהגביהו נתחייב לשלם ואינו מתחייב בנפשו עד שינסך:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שפו (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שפו | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

חילוק שבין גרמא בנזקין לדינא דגרמי והזורק כלי מראש הגג
ובו ארבעה סעיפים:
אבגד

סעיף א[עריכה]

קיימא לן כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי (ודוקא באדם חייב דינא דגרמי אבל בבהמה לכולי עלמא פטור) (נ"י פ' הפרה). לפיכך הדוחף מטבע של חבירו עד שירד לים חייב אע"פ שלא הגביהו וכן הפוחת מטבע של חבירו והעביר צורתו חייב אע"פ שלא חסרו והמוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו דקי"ל שהוא מחול צריך לשלם ללוקח כמו שנתבאר בסי' ס"ו:

סעיף ב[עריכה]

וכן השורף שטר חוב של חבירו חייב לשלם כל החוב שהיה בשטר שאע"פ שאין גוף השטר ממון הרי גרם לאבד ממון ובלבד שיודה לו המזיק ששטר מקויים היה וכך וכך היה כתוב בו ומחמת ששרפו הוא אינו יכול לגבות החוב אבל אם לא האמינו אינו משלם לו אלא דמי הנייר בלבד

(ומיירי שאין עדים שיודעים כמה היה כתוב בו שאם היו עדים אינו חייב לו כלום שהם יעשו לו שטר אחר כמו שנתבאר בסי' מ"א) (טור):

סעיף ג[עריכה]

וכן הזורק כלי שלו מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות שאם יפול עליהם לא ישבר וקדם אחר וסלקם ונחבט הכלי בארץ ונשבר חייב המסלק וכן כל כיוצא בזה:

הגה: וי"א דזה מקרי גרמא בנזיקין ופטור. וכן בדוחף מטבע של חבירו או פחת צורתה פטור דהוי גרמא בנזיקין. ולכן אפי' זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם בעצמו וסלקו אפילו הכי פטור. דעל הזריקה לא מחייב דלא היו ראויים לישבר ומה שסלקן הוי גרמא בעלמא (טור בשם הרא"ש ור"י פ' לא יחפור).
סופר שכתב שטר וכתב מנה במקום מאתים, או המזיק לחברו בעצתו שיעץ לו, או שליש שהחזיר שטר שלא היה לו להחזיר -- כולם פטורים דלא הוי אלא גרמא בניזקין. מיהו משמתינן ליה עד דמסלק היזיקא. וכן בכל גרמא בניזקין (תשו' רשב"א סי' אלף נ"ב ותשובת רמב"ן סי' ר"מ ור"י ונ"י פ' לא יחפור).
י"א דבכל גרמא בניזקין אם הוא דבר שכיח ורגיל חייב לשלם משום קנס (תוס' פרק לא יחפור בשם ריצב"א). ולכן יש מי שכתב דראובן שמכר מקח לעכו"ם ובא שמעון וא"ל לעכו"ם שאינו שווה כל כך חייב לשלם לו (מהר"ם מריזבורק) ואפשר דכי האי גוונא הוי כמסור דחייב (כדלקמן סי' שפ"ח)
ראובן שהלוה מעות לעכו"ם על משכונות ובא שמעון ואמר לעכו"ם להלוות לו בפחות והחזיר לראובן מעותיו פטור דהוי גרמא בניזקין מיהו מיקרי רשע (רבי' ירוחם נל"א ח"ב) וע"ל סי' קנ"ו ס"ה דין (נ"י המבטל).
המגביה כיסו של חבירו עי' לעיל סי' רצ"ב:

סעיף ד[עריכה]

הזורק כלים מראש הגג ואין תחתיהם כרים וכסתות ובעודם באויר בא אחר ושברם במקל הזורק חייב והמשבר פטור דחשבינן ליה כשבור משעה שזרקו:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שפז (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שפז | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

שמין השברים לניזק ומשלם לו עליהם
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

שמין למזיק בידו כדרך ששמין לו אם הזיק ממונו כיצד הרי שהרג בהמת חבירו או שבר כליו שמין כמה היתה הבהמה שוה וכמה הנבילה שוה וכמה היתה הכלי שוה והוא שלם וכמה שוה עתה ומשלם הפחת לניזק עם הנבילה או הכלי השבור כדרך שנתבאר בשורו שהוזק בסי' ת"ג:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שפח (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שפח | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

הלכות מאבד ממון חבירו בידים ומוסר ומלשין
דין ניזק נשבע ונוטל
ובו ששה עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטז

סעיף א[עריכה]

המזיק ממון חבירו ואינו יודע מה הזיק נשבע הניזק ונוטל כיצד לקח כיס חבירו והשליכו למים או לאש או שמסרו ליד אנס ואבד בעל הכיס אומר זהובים היה מלא והמזיק אומר איני יודע מה היה בו שמא עפר או תבן היה מלא הרי הניזק נשבע בנקיטת חפץ ונוטל והוא שיטעון דברים שהוא אמוד בהם או אמוד להפקיד' אצלו ודרכן להניחם בכיס וכיוצא בו (ארנקי בשק אם הוא שבת וי"ט מקרי דרכו בכך וכל כיוצא בזה) (מרדכי הכונס) אבל אם אין דרכם להניחם בכלי זה והוא פשע בעצמו (ופטור המזיק) כיצד הרי שחטף חמת או סל מלאים ומחופים והשליכם לים או שרפם וטען הניזק שמרגליות היו בתוכה אינו נאמן

(וי"א דאפי' היו עדים שהיו שם פטור הואיל ופשע כמו שנתבאר) (המגיד פ"ז דחובל בשם תוס' וע"ל ס"ק ו')

ואם תפס אין מוציאין מידו (ויש חולקין) (טור בשם הרא"ש) וישבע שמרגליות היה בתוכו ונוטל ממה שיש אצלו וכן כל כיוצא בזה ואם ידע המזיק שהכיס היה בו זהובים אבל אינו יודע כמה היו אם הניזק אומר אלף נוטל אלף בלא שבועה והוא שיהיה אמוד שהרי המזיק מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע

(וי"א דנשבע הניזק ונוטל וכן עיקר) (טור סי' צ' בשם הראב"ד והמגיד פ' הנ"ל והרא"ש):

סעיף ב[עריכה]

המוסר ממון בידי אנס בין אנס עכו"ם בין אנס ישראל חייב לשלם מהיפה שבנכסיו כל מה שלקח האנס אע"פ שלא נשא המוסר ולא נתן בידו אלא הרגיל בלבד ואם מת גובים מיורשיו כשאר כל המזיקים

וי"א דדוקא שעמד בדין אבל אם לא עמד בדין אין היורשין חייבין לשלם ואשה שמסרה משמתינן לה ואם יש לה ממון שאין לבעל רשות בו משלמת ואם יש לה נכסי מלוג הבעל אוכל פירות כל ימי חייה ואם מתה חייב לשלם לנמסר וכן לשאר ניזק ואין הבעל לענין זה רק כיורש שחייב לשלם (מרדכי פ' החובל)

במה דברים אמורים כשהראה המוסר מעצמו אבל אם אנסוהו עכו"ם או ישראל אנס להראות והראה ה"ז פטור מתשלומין (ואם אנסו להראות שלו והראה [שלו של חבירו חייב) (טור ס"א) ואם נשא ונתן ביד אע"פ שהוא אנוס חייב לשלם שהמציל עצמו בממון חבירו חייב כיצד הרי שגזר המלך להביא לו יין או תבן וכיוצא בדברים אלו ועמד מוסר ואמר הרי יש לפלוני אוצר יין או תבן במקום פלוני והלכו ולקחוהו חייב לשלם:

הגה: ואפי' יסרוהו ולא א"ל על מה והראה ממון חבירו חייב (טור שם) ולא מקרי אונס אלא הכאות ויסורין אבל לא אונס ממון (מרדכי פ' הגוזל בתרא ותשובת מיימוני דנזיקין סי"ב ונ"י) היה רואה נזק בא עליו מותר להציל עצמו אע"פ שע"י זה בא הנזק לאחר (נ"י פ' השותפין):

סעיף ג[עריכה]

אנסו המלך למוסר זה עד שיראה לו ממון חבירו שהוא בורח מלפניו והראה לו מפני האונס ה"ז פטור שאם לא יראה לו יכהו או ימיתיהו:

סעיף ד[עריכה]

נשא ממון חבירו בידו ונתנו לאנס חייב לשלם מ"מ אע"פ שהמלך אנסו להביא (ב' שותפים שהיה להן חוב ביחד ואנס שר לאחד לפטור החוב פטור דזה לא מקרי נתן ביד) (מרדכי פ' הגוזל בתרא). במה דברים אמורים שאם אנסו להביא והביא חייב כשלא הגיע הממון לרשות האנס אבל אנס שאנס את ישראל עד שהראהו ועמד האנס על הממון ונעשה ברשותו (דהיינו שיוכל לשלוט עליו וליטלו. המגיד פ"ח דחובל) ואנס את ישראל עד שהוליכו למקום אחר ואפי' הוליכו זה המוסר שהראהו הרי זה פטור שכיון שעמד האנס בצד האוצר כבר אבד כל מה שיש בו וכאלו נשרף:

סעיף ה[עריכה]

בעלי דין שהיתה ביניהם מריבה על הקרקע או על מטלטלין זה אומר שלי וזה אומר שלי עמד אחד מהם ומסרה ביד אנס מנדין אותו עד שיחזיר הדבר לכמות שהיה ויסלק אנס מביניהם ויעשו דין בישראל:

הגה: מ"מ אין לו דין מוסר אע"פ שהפסיד חבירו עי"ז הרבה דלא מקרי מוסר אלא במתכוין להזיק אבל לא במתכוין להוציא את שלו (תשו' מיי' דנזיקין סי' כ"א ומרדכי פ' הגוזל בתרא בשם ר"א) ויש חולקין וס"ל דמקרי מוסר וחייב לשלם לו כל הזיקו אם לא הי' חבירו סרבן וכ"ש אם התרו בו תחילה שלא ידונו בפני עכו"ם ועבר שיש לו דין מוסר (מרדכי פ' הגוזל קמא בשם מהר"ם ופ' המניח ות' הרא"ש כלל י"ז סי' ד' ומהרי"ק שורש קנ"ד וקס"א):

סעיף ו[עריכה]

מי שנתפס על חבירו ולקחו עכו"ם ממון ממנו בגלל חבירו אין חבירו חייב לשלם אין לך מי שנתפס על חבירו ויהיה חברו חייב לשלם לו חוץ מהנתפס מפני המס הקצוב על כל איש ואיש בכל שנה או הנתפס על התשורה שנותן כל איש למלך בעוברו עליהם או חיילותיו ה"ז חייב לשלם לו והוא שיקחו ממנו בפירוש בגלל פלוני בפני עדים ונתבאר עוד בסי' קכ"ח:

סעיף ז[עריכה]

מי שיש עליו עדים שמסר ממון חבירו כגון שהראה מעצמו או שנאנס ונשא ונתן ולא ידעו העדים כמה הפסידו במסירתו והנמסר אומר כך וכך הפסידני והמוסר כופר במה שטענו אם תפס הנמסר אין מוציאין מידו אלא נשבע בנקיטת חפץ וזוכה במה שתפס

וי"א דבספיקא דדינא לא מהני תפיסה (טור בשם הרא"ש) (וע"ל ס"ק ל"ב)

ואם לא תפס אין מוציאין מן המוסר אלא בראייה ברורה (ואם ידעו ברור הדברים רק שהוצרך להתפשר עם השר בכך וכך הנמסר נשבע ונוטל) (מרדכי פ' הגוזל בתרא) ויש מי שאומר שאם המוסר אומר איני יודע במה הפסדת ע"י ישבע הנמסר ויטול:

הגה: (וע"ל ס"ק ל"ז) וכל זה במוכר ממון אבל מכר גופו של חבירו לאנסים הנמכר נשבע ונוטל וכן אם גרם לו תפיסה דהוי כמזיק בידים וצריך לשלם לו כל הזיקו (מרדכי פ' הגוזל בתרא) האומר לחבירו מכרתני והוא כופר ישבע לו היסת (הגהות אשירי) וי"א דצריך לישבע לו לפני השר שלא מכרו לו (מרדכי פ' הגוזל בתרא) וא"צ לעשות נקיות זו אלא ע"פ עד א' המעיד שמסרו אבל אין העכו"ם נאמנים בכך (מרדכי פ' החובל ופ' הפרה ופסקי מהרא"י סי' פ"ג ותשו' רשב"א סי' אלף צ"ח) שנים שמסרו ביחד כל א' משלם החצי ואם בזה אחר זה האחרון פטור דכ"ז שלא נפטר ממסירה הראשונה הנזק בא מגרם הראשון (מרדכי פ' הפרה) ואפי' לא מסרו רק ראה אנס או עכו"ם שיגידו לשר (מהר"מ מריזבורק) י"א דאדם המוכה מחבירו יכול לילך לקבול לפני עכו"ם אע"פ דגורם למכה היזק גדול (מרדכי ומהרי"ו הנ"ל סי' כ"ח ות' מיי' דנזיקין סי' ס"ו ומהר"ם מריזבורק):

סעיף ח[עריכה]

אין משביעין את המוסר שהראה מעצמו לא שבועה חמורה ולא שבועת היסת מפני שהוא רשע ואין לך פסול יותר מזה

ואפי' לא מסרו עדיין רק שאומר אלך ואמסור אם אומר כך בפרהסיא נפסל לעדות ולא אמרי' בכה"ג עביד אינש דגזים ולא עביד (מרדכי פ' הגוזל בתרא)

וי"ח אא"כ מוחזק בכך (מרדכי שם בפ' הנשבעין) ואפי' לא יודעין אם רגיל בכך או לא מ"מ יוכל זה שכנגדו לעמוד ולהציל עצמו ע"י עכו"ם אע"פ שיגיע נזק לזה (מהר"ם מריזבורק ותשו' רשב"א סי' קפ"א והרא"ש כלל ט"ז) אבל המוסר שאנסוהו להראות או להביא ונתן ונשא ביד אע"פ שהוא חייב לשלם אינו רשע וכן תשלומין הוא בלבד [ומשביעין אותו] כשאר הכשרים:

הגה: וכן אם הודה שמסר ואין עדים בדבר אע"פ שאינו נפסל בהודאת עצמו מ"מ חייב לשלם (מרדכי פרק הגוזל בתרא):

סעיף ט[עריכה]

אסור למסור לישראל ביד עכו"ם בין בגופו בין בממונו ואפי' היה רשע ובעל עבירות ואפי' היה מצר לו ומצערו:

הגה: ודוקא בדברים בעלמא אבל אם מסרו מותר למוסרו דהרי יוכל להרגו בדין במקום שיש חשש שיחזור וימסרנו (הרא"ש כלל י"ו סי' א' וב' ותשו' רשב"א סי' קפ"א) או אם אי אפשר להציל עצמו בדרך אחר אבל אם אפשר להציל עצמו בדרך אחר הוי כשנים שמסרו זה את זה וכל מי שהפסיד חבירו יותר חייב לשלם המותר בנזק שלם (מרדכי פ' הנ"ל ותשו' מיימוני הנ"ל) וכל המוסר ישראל ביד עכו"ם בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא:

סעיף י[עריכה]

מותר להרוג המוסר בכל מקום אפי' בזמן הזה ומותר להורגו קודם שימסור אלא כשאמר הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו אפי' ממון קל התיר עצמו למיתה ומתרין בו ואומרים לו אל תמסור אם העז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו מצוה להורגו וכל הקודם להרגו זכה:

הגה: ואם אין פנאי להתרות בו א"צ התראה (המגיד פ"ח דחובל) וי"א דאין להרוג המוסר אא"כ אי אפשר להינצל ממנו בא' מאיבריו אבל אם אפשר להציל באחד מאיבריו כגון לחתוך לשונו או לסמות עיניו אסור להורגו דהרי לא גרע משאר רודף (תשו' מיי' הנ"ל ומרדכי הנ"ל בשם תשו' מהר"מ):

סעיף יא[עריכה]

עשה המוסר אשר זמם ומסר אסור להורגו אלא א"כ הוחזק למסור שהרי זה יהרג שמא ימסור אחרים:

סעיף יב[עריכה]

כל המוסר הצבור ומצערן מותר למסרו ביד עכו"ם להכותו ולאסרו ולקנסו אבל מפני צער יחיד אסור למסרו:

הגה: (וע"ל סי' תכ"ה ס"א) מי שעוסק בזיופים וכדומה ויש לחוש שיזיק רבים מתרין בו שלא יעשה ואם אינו משגיח יכולין למסרו לומר שאין אחר מתעסק בו אלא זה לבד מי שרוצה לברוח ולא לשלם לעכו"ם מה שחייב ואחר גילה הדבר אין לו דין מוסר שהרי לא הפסידו רק שהוצרך לשלם מה שחייב מ"מ ברעה עשה דהוי כמשיב אבידה לעכו"ם ואם גרם לו היזק חייב לשלם לו מה שגרם לו (מהר"ם מריזבורק):

סעיף יג[עריכה]

אסור לאבד ממונו של מוסר אע"פ שמותר לאבד גופו שהרי ממונו ראוי ליורשיו

(וע"ל סי' ק"ח ס"ב) וי"א דמותר ליטול ממונו לעצמו דאינו אסור אלא לאבדו (מרדכי פ' הגוזל בתרא):

סעיף יד[עריכה]

מוסר מקבלים עדות שלא בפניו:

הגה: ואין צריכין לכוין העדות כל כך (טור):

סעיף טו[עריכה]

מי שהוחזק ששלשה פעמים מסר ישראל או ממונם ביד עכו"ם מבקשים עצה ותחבולה לבערו מהעולם

הגה: ע"י גרמא אע"פ שאסור להורגו [בידים] מי שמדבר בפני קהל ועדה דברי מסירות ועי"ז נשמע לשר וגרם היזק אע"פ שאין לו דין מסור מ"מ מענישין אותו לפי ראות עיני הדיינים (ריב"ש סי' רל"ט ותשו' רמב"ן סי' ר"מ) מי ששלח שליח למסור אם השליח הוחזק לעשות חייב המשלחו ואין לומר אין שליח לדבר עבירה הואיל והוחזק בכך וכן אם מסר שטר פרוע לעכו"ם ויודע שיתנו לשר ויכוף הישראל לפרוע שנית חייב לשלם (בית יוסף בשם תשב"ץ ומהר"ם מריזבורק):

סעיף טז[עריכה]

הוצאות שעשו לבער מוסר כל הדרים בעיר חייבים לפרוע בהם אפי' אותם שפורעים מס במקום אחר: