ט"ז על חושן משפט שפ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ב) ה"ז חייב נ"ל אפילו א"ל בפירוש ואני אשלם בעדך אפ"ה פטור זה שמקבל עליו לשלם שאין שליח לדבר עבירה וכן ראיתי טעם זה בדברי רש"ל:
(ס"ד) וי"א דוקא אין לשון זה מכוין דדברים אלו הם של המ"מ שפי' כן לדברי הרמב"ם שכתב מ"ש המחבר דהמשוי הוא הרודף וקיצר רמ"א כאן דהיה לו לכתוב דמיירי שידוע שאותו הכניס המשוי שלו באחרונה נמצא שהוא הרודף שכן הוא כוונת המ"מ וכן העתיק רש"ל בזה דאל"כ לא נודע מי יקרא רודף בזה זהו לפי דעת הרב המגיד אבל תמה אני למה לא נפרש דברי הרמב"ם כפשטן דודאי הרמב"ם ג"כ ס"ל דכולהו חייבים לשלם זה ההיזק וכההו' דנחשול שטבע' בים אלא דכאן קמ"ל הרמב"ם דלא נחייב את המשליך אלא אנו אומרים שמצוה עשה דכל המשוי של הספינה יש עליה שם רודף ומה שהשליך משל א' הוי כמשליך קצת מכל אחד ובין כולם השלימו לפי המשוי כנ"ל:
(אבל) אם אינה דאז אין על אחד מהם שם רודף והגל שבא עליהם הוא מזל דכולהו:
(המשליכו חייב לשלם) ואע"ג דאונס נפשות הוא מ"מ אסור להציל עצמו בממון חבירו כיון דאין בעל החמור רודף הוא במה שהכניס החמור כיון שדרך הוא כן אלא דמזלייהו גרם שנשתנה בקפיצה ולאו דוקא קאמר רמ"א שהמשליכו חייב לבד אלא מחשבין לפי הנפשות דהא מצילם הוא ובזה מתורץ קושית הב"י:
(דאז החמור מיקרי רודף) תמוה הוא זה דאם יקרא לחמור רודף ברישא נמי אלא דהחילוק הוא ברישא לא קרוי בעל החמור רודף וקפיצת החמור אונס משא"כ בסיפא קרוי בעל החמור רודף דאיבעיא ליה לאסוקי אדעתיה שיקפוץ החמור כיון שאין דרך להכניס החמור לשם ודאי הוא מטעם זה.