באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שפו
(א) ל' הטור מהא דאמר ר"ל לר"א ר"א וסבירא להו כוותיה בפ"ט דב"ק דף ק' ע"ב
(ב) שם בשם הרמב"ם בפ"י מה' חובל ומזיק די"א כ' ה"ה מימרא דרבה פוטר (שם דף צח ע"א) משום דלית ליה דינא דגרמי אבל המפרשים כתבו דלדידן חייב בכולהו וכן דעת ר"ח ובהלכות ויתר הפוסקים ז"ל פירוש אפילו למים צלולים וקא חזי ליה באופן שאינה אבודה ממנו אלא גורם להפסידו אותו שכר ליודע לשוט תוך המים ולמשקליה דאילו יכול להוציא ע"י שכר הנז' גם רבה מחייבו:
(ג) ל' הרמב"ם שם ד"ט כדרפר' דכפייה לרב אשי וכו' שם ע"ב
(ד) ל' הטור וכדעת הרי"ף שכתב דלית הלכתא בהא כרבה דפוטר בזה שם סוף דף כו ע"ב דס"ל שלא דיינינן דינא דגרמי ואנן קיימא לן דלית הלכתא הכי אלא כרפרם דכפייה לרב אשי וכו' וכן דעת הרמב"ם שם ד"ח אך לא כתב מפורש כי היה לו קצת גי' אחרת ופי' אחר בדברי רבא כמ"ש ה"ה שם ואכמ"ל
(ה) וביאר הרא"ש שם בפסקיו בשם ר"י כיון שלא עשה מעשה בגוף הדבר הניזוק ושהכי מסתבר וכן כתבו התו' בשם ר"י בפ"ב דב"ב סוף דף כ"ב ועוד כתב משמו חילוק אחר דדינא דגרמי דחייב היינו דמשעת מעשה בא ההיזק
(ו) חפשתי ולא מצאתי מפורש שפסקו התו' או הרא"ש בדוחף מטבע של חבירו לים או בפוחת צורתו כרבה דפטור לפי השני חילוקים שכתבו התוס' והרא"ש בפרק לא יחפור כנזכר לעיל נראה שחייב לדעתם בשני אלו בדוחף וכו' או פוחת וכו' כיון שעושה מעשה לגוף הדבר הניזוק ומשעת מעשה בא ההיזק
(ז) ע"ש סוף ד' כ"ו שהקשה על כל מה שכת' ר"י מהא דטיהר את הטמא וב"ה עצמו עירבן עם פירותיו אמאי חייב דהוא עצמו אינו עושה היזק בממון חבירו וגם באותה שעה שמטהר אינו בא ההיזק ולכן כתב דדינא דגרמי הוא משום קנס ובהזיקן מצוי ורגיל כדמוכח בירושלמי בהא סלקי התוספות משם אך הרא"ש כ' שם בפסקיו דמה שעושה ב"ה על ידו הוי כעושה מעשה עכו"ם שעשה מקח עם ישראל א' כך וכך מדות יין שרוף בכך וכך ונגמר המקח כדרך התגרים שמכים כף אל כף והלך עכו"ם אל בית ישראל שני ורוצה גם כן לעשות עמו מקח על יין שרוף והיתה כוונתו שאם יוזיל ישראל השני שיקח ממנו המקח וכשהרגיש ישראל ראשון שלכך הלך לבית ישראל שני שלח אל ישראל הב' זה וביקש ממנו שלא ימכור לו יין שרף כי כבר עשה עמו מקח ולא השגיח הישראל השני ועשה מקח עם עכו"ם ולקח היין שרוף ממנו ולא מן הראשון ☜פסק הסמ"ע דאין לענוש ישראל השני אם אין ערמה בדבר לפי ראו' הדיינין כיון שלא היה מהדר הישראל הב' אחריו והעכו"ם בא אצלו מעצמו אף ששלח אליו ישראל הראשון שלא יעשה מקח עמו לאו כל כמינים לעשות לנפשו היזק עבורו כו' ויש עוד טענה לישראל השני מי יאמר שלא יקחו גם כן ממך השיעור שעשה המקח עמך והאריך עוד בזה
(ח) ל' הטור ה"ה וכן כתב הרמב"ם שם די"ב מימרא דרבה ספ"ב דב"ק דף כ"ו ע"ב וכתיו הב"ח בשם הנ"י בשם הרא"ש ☜מיהו אם זרק אבן או חץ על הכלי כיון שלא עשה הזורק אבן או חץ מעשה בגוף הכלי אם קדם אחד ושברו חייב המשבר והוא מדברי התוספת שם דף יז בד"ה זרק כלי והכי נקמינן: