סמ"ע על חושן משפט שפח

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט שפח |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

ממון חבירו כו':    לשון הטור כמו שהנגזל נשבע ונוטל כו' ועיין בסי' צ' סי"ו ובדברי המחב' שם שכ' שם ג"כ שהניזק נשבע ונוטל:

ארנקי בשק כו':    נראה דצ"ל הג"ה זו מקומה כאן שכ' וכיוצא בזה כו' ודלא כמ"ש בס"י ודו"ק:

אבל אם אין דרכם להניח בכלי זה כו':    בגמ' הוא איבעי' דלא איפשט' ז"ל מי מנחי מעות בכלי כזה או לא ופירשו הרמב"ם והטור והמחבר דאפי' אי ודאי אין דרך אדם להניח שם מבעיא ליה אי אזלינן בתר דרך בני אדם ופטור וה"ק מי מנחי בתמיה וכיון דאין דרך להניח שם והיה הסל מחופה פי' מכוסה דלא ראוהו פטור דלא עלתה על דעת המזיק שיש שם מעות או נימ' דנאמן הניזק בשבועה שהניח שם מעות וחייב המזיק משום דמאי הוה לזה להכלי להשליכו במים ופסק הרמב"ם בזה דהמע"ה ואם תפס אין מוציאין מידו וכמ"ש המחב' והרא"ש ס"ל כיון דספיק' דדינא הוא לא מהני ביה תפיסה והו' דעת החולקים דכ' מוהר"ם בסמוך דין מוסר:

סעיף ב

מהיפה שבנכסיו:    בטור כתב כדין מזיק וכ"כ בסימן שפ"ה דהיינו דוקא כשמשלם מקרקעות אבל כשמשלם ממטלטלים אפי' בסובין הרשות בידו:

אלא הרגיל בלבד:    פי' דיבר לאנס דממונו של זה במקום פלוני הוא:

הבעל אוכל פירות כל ימי חייה:    נ"ע מ"ש מחבלה באחרים דכ' הטור ומור"ם לקמן בס"ס תכ"ד וכתבו ג"כ המחב' בחבלה בבעלה דצריכ' למוכרן בטובת הנאה ולשלם ממנו דמי החבלה ואפשר דבמסירה דלא הזיקה בידים הקילו דשם קנס עליו גם מה"ט במת קודם שעמד בדין אמרי' בסמוך דאין היורשים חייבים לשלם בעדו אבל במידי דאינו קנס כגון הלואה ושאלה וגניבה וחבלה ונשאת מוכח ל' סי' תכ"ד דאם יש לה בכ"מ או נצ"ב או תוספת כתובה על כתובה דאורייתא דמחוייב' היא למכר' בטובת הנאה ולשלמם וכן כתבתי ל' בס"ס שמ"ו ע"ש ובדרישה שם הארכתי ומ"ש "המרדכי דהא דאמרו דנשים ועבדים שחבלו באחרים פגיעתן רעה דעכ"פ משמתינן ומלקינן אותן דאל"כ כל אשה ועבד יחבלו ויסמכו על זה כו' ע"ש אפשר דלא כ"כ כ"א כשלית לה נ"מ:

לענין זה רק כיורש:    פי' אע"ג דבעלמא הבעל מחשב כלוקח ראשון ה"מ גבי לקוחות דאינהו אפסידו אנפשיהו דלא ה"ל ללקח' מידה כיון דידעו שיש לה בעל משא"כ בזה דאיהי גרמה להן היזק זה:

ה"ג והראה לו שלו ושל חבירו חייב:    כ"כ בטור בסי' זה ובסי' שע"ה ס"ה ע"ש:

כיצד הרי שגזר המלך להביא לו יין כו':    האי כיצד לאו אדסמיך לי' קאי אלא אמ"ש לפניו וללמדינו דבכה"ג אף שלא נשא ונתן ביד כיון שמסרו בלא אונס יסורין חייב לשלם לו הזיקו ושם ברמב"ם כתב אחר זה ז"ל אנסו המלך למוסר זה עד שיראה לו אוצרות יין או תבן או עד שיראה לו ממון חבירו שהוא בורח מלפניו כו' והמחבר תפס סוף דברי הרמב"ם כמ"ש בסעיף שאחר זה ז"ל אנסו המלך כו' וממ"ש ריש דברי הרמב"ם נלמד דל"ד קאמר דפטור כשאנסו להראות ממון חבירו "שברח "מלפניו אלא אורחא דמלתא נקט שאין דרך האנסין הוא לאנוס להראות לו ממון של אחרים סתם אם לא שיש לו טענה על א' מהן כגון "שברח "מלפניו שאז דרכו לפרטו בשמו ומאנס לו עד שיראה לו ממונו דאותו פלוני וק"ל:

הי' רואה נזק בא עליו כו':    שם בנ"י סיים וכ' דאם כבר בא עליו אסור לסלקו ממנו בשגורם בזה היזק לחבירו:

סעיף ג

אנסו המלך למוסר זה כו':    אבל אם אין לאותו איש ממון ואנס לזה שיראהו להאיש ורצונו לתופסו עד שיפדנו הקהל או קרוביו וזה הנאנס הי' יכול לפטור נפשו ג"כ מהאנס מיסורים אם היה רוצה ליתן להאנס ממון כזה נראה דאסור לגרום היזק לקהל או יחידים קרוביו:

והראה לו מפני האונס ה"ז פטור:    יש לדקדק מלשון הרמב"ם והמחבר מדכתבו לשון "פטור ולא כתבו "דמותר להראותו כיון דנאנס ע"ז די"ל דלכתחל' לא יראהו אלא שאם הראהו פטור מהתשלומין:

סעיף ד

אע"ג שהמלך אנסו להביא:    ול"ד למ"ש בגמרא וכתבו הטור והמחבר בסי' רצ"ב ס"ח דהמפקיד אצל חבירו ממון אוכלים ואינו אמוד הנפקד ובאו עליו גנבים וקדם ונתן להם הפקדון להציל עצמו דכיון דאינו אמוד חזקה דלא באו אלא בשביל הפקדון ופטור וכ"ש כאן דאנסוהו בהדיא ליתן לו ממון חבירו דשאני התם כיון דאינו אמוד מסתמא אונס' דמתיליד לי' לא הוי אלא בשביל הפקדון ואם לא הי' הפקדון אצלו לא הוו אתו עליה אבל כאן שמאנסין אותו שיביא ממון ראובן מבית ראובן ריע מזלו גרם לו זה דאל"כ איך באים אצלו שיתן לו מעות ראובן שאינו בידו ולהכי נסתחפה שדהו וחייב אפי' אנסוהו גם על ההבאה כ"כ ר"ן אבל הראב"ד השיג על הרמב"ם גם בזה וכ' דאף שנשא ונתן ביד מ"מ כיון שאנסוהו על ההבא' אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש והואיל ויחדו לו בפירוש אינו מחוייב שימות בשביל ממון חבירו וממילא ג"כ נפטר מהתשלומין דאח"כ ע"ש שכ"כ בשם גאון ועיין בנ"י בהגוזל בתרא מ"ש בדין זה וד"מ הביאו ועד"ר:

דזה לא מיקרי נתן ביד:    פי' אלא גרמא בעלמ' מ"מ מסיק שם דאי עשה כן מדעתו בלא אונס חייב:

שכיון שעמד האנס כו':    לשון הטור שעל מה שהראהו לו פטור כיון שהוא אנוס וגם לא עשה מעשה ועל מה שנטלו ונתנו לו אח"כ פטור דכיון שראוהו האנס ויכול ליטלו חשיב כאלו נטלו ועד"ר מ"ש בד"ה ואפי' בזה כתב א"א הרא"ש ז"ל: הג"ה וכתב מהר"מ מריזיבורק ראובן לקח חפץ א' משמעון למוכרו לשר ואח"כ החזירו לשמעון בפני עבד השר ואח"כ לקח השר החפץ משמעון בחזקה בלא דמים ראובן חייב לשלם לשמעון דהיה לו לחזו' בינו לבין עצמו ולא מהני מה שאמר לא כוונתי להזיקך עכ"ל ד"מ ס"ס זה:

סעיף ה

ומסרה ביד אנס מנדין כו':    ☜וכתב הריב"ש סי' פ' באחד שביזה החכם ועמד החכם ונתן העונש שלו לשר העיר וכתב שם דהוי קרוב למסירה עכ"ל ד"מ ב':

דמיקרי מוסר וחייב לשלם כל הזיקו:    וכת' בתשוב' מיימוני ספר נזקין סי' י"ד על אחד שרצה לתפוס את חבירו ולהכריחו למשפט ומתוך שלא רצה להניח לתפוס עצמו הכהו והרגו השופט ודן מהר"ם על התובע דין רוצח וע"ש סי' קי"א בתשובת מהרי"ו ד"מ ד':

סעיף ו

אין חבירו חייב לשלם:    דריע מזלו גרם לו שיהא נתפס עבורו אף שנפטר חבירו ע"י כך מחובו יכול לומר מפייסינא הוינא ליה עד דפטרני בלא דמים וכמ"ש בריש סי' קכ"ח:

מפני המס הקצוב:    הטעם דחוק מלך ונימוסו הוא כן להיות נתפס אחד על חבירו כי אין עליו לטרוח לגבות מכל אחד בפני עצמו וכמ"ש בסי' קכ"ח ושס"ט בטור ובדברי המחבר:

סעיף ז

מי שיש עליו עדים כו':    אבל אם אין עליו עדים ישבע לו היסת שלא מסרו כ"כ הג"א ד"מ סי' צ' סי"ד:

אם תפס הנמסר כו':    דאיבעיא דלא איפשטא הוא בגמרא אי עשו תקנה בנמסר להיות נאמן בשבועתו ליטול כמו שתקנו בנגזל ולא איפשט' וס"ל להרמב"ם דמהני ביה תפיסה ור"י והרא"ש ס"ל דלא מהני כיון דהוא ספיקא דדינא ועד"ר ר"ס זה מ"ש:

רק שהוצרך להתפשר:    פי' שיש לנמסר עדים ע"ז שהוצרך לפשר עם השר בכך וכך אף שהמוסר כופר ואומר לא בשביל המסירה לחוד פשרת עם השר ליתן לו כך וכך הנמסר נאמן בשבועה כיון דיש לו עדים עכ"פ שהוצרך לפשר עם השר בכך וכך וגם ידוע שמסרו:

הוי כמזיק בידים כו':    וסיים שם אף שטוען שלא תפסוהו משום שהכהו אלא משום שברח אפי' הכי חייב:

האומר לחבירו מסרתני:    וכ' הרשב"א בתשוב' סי' תקע"ו מוסר שהודה במקצת משלם מה שהודה ואינו משלם השאר ואפי' אומר נ' ידענא ונ' לא ידענא לא אמרי' מתוך שאיל"מ מאחר שלא ה"ל למידע כמה הזיקו עכ"ל ד"מ ג':

ואפי' לא מסרו רק כו':    ר"ל אם ראה השר מעצמו או עכו"ם ראוהו דאז מסתמא יגידו להשר מה שראו שעשה ראובן כגון שהכה לשמעון אף שהלך לוי והגיד לשר על ראובן פטור לוי דבלא הגדתו ודאי יודע להשר ע"י העכו"ם:

סעיף ח

שאנסוהו להראות כו':    פי' אף שנשא ונתן אח"כ ביד (וכדמסיק) דאז חייב לשלם אפ"ה אינו נקרא רשע כו' א"נ ה"ק ל"מ אם לא אנסוהו אלא להראות והראהו ולא נשא ונתן ביד דאינו נקרא רשע דהרי בכה"ג אפי' בר תשלומין ליכא אלא אפי' אנסוהו להביא והוצרך לישא וליתן באונס אף דבר תשלומין הוא כנ"ל אפ"ה אינו נקרא רשע כו':

סעיף ט

ואפי' הי' מצר לו ומצער:    בגמרא יליף לה מדאמר דוד אמרתי אשמרה דרכי מחטא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי דר"ל אף שרשע לנגדי ומצערני ועוד אמר דום לה' והתחולל לו כו' דר"ל שידום ויסבול והשם יפילם לפניו חללים חללים:

סעיף י

מותר להרוג כו':    וכ' הריב"ש סי' רל"ו מי שנתפס בעד גופו לדון אותו מפני שהוא מוסר או שאמר דברים שמתחייב בנפשו ורוצה ליתן ערבות מספיקין שלא יברח אין מקבלין ממנו דמה יעשה לערבים אם יברח הוא עכ"ל ד"מ י"ג:

בגופו או בממונו:    דמוסר אף דאינו מזיק ממון חבירו בידים גרע ממזיק וילפי' לה בגמרא מדכתיב בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה תוא זה כשנפל למכמר שוב אין מרחמין עליו כן ממונם של ישראל כיון שנפל ליד עכו"ם אין מרחמין עליו ומעלילין עליו עלילות כל כך עד שהרבה פעמים יבא ע"י לידי סכנת נפשות מ"ה יש להמוסר דין רודף מיהו לא גרע מרודף דאחר שעבר עבירה אין הורגין אותו בלא התראה ובדין ב"ד דוקא כן המוסר אחר שמסר אם לא שהוחזק למסור וכדמסיק המחבר בסי' י"א:

סעיף יב

מפני צער יחיד אסור למסרו:    והיינו דוקא מפני צער דעלמא אבל אם מסרו בממון וכ"ש אם יסרו במכות ועונשי הגוף מותר כמ"ש בס"ט בהג"ה ועד"מ ס"ט וע' בטור בסי' תכ"ה ס"ב:

ואם גרם לו היזק:    נראה דר"ל היזק יותר ממה שחייב להעכו"ם אם בא לו ע"י שגילה לעכו"ם מבריחותו אבל בכדי מה שחייב לו אינו נקרא היזק:

סעיף יג

שהרי ממונו ראוי ליורשיו:    פי' וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש:

דמותר ליטול ממונו כו':    דלא עדיף ממונו מגופי דהוא הפקר והרי עדיין לא זכו בניו בחייו בממונו:

סעיף יד

מקבלין עדות שלא בפניו:    ל' תשובת הרא"ש הביאו הטור בס"ס זה ואף שלא בשעת מעשה כשדנין עליו להורגו ביד עכו"ם א"צ לקבל העדות בפניו כי הדבר ידוע מי שהוא מוחזק למוסר העכו"ם מקרבין אותו בשביל הנאתן ואילו רצה לקבל העדות בפניו ולדרוש ולחקור בדינו לעולם לא יעשו לו דין כי ינצל ע"י עכו"ם כי אפי' כשאינו בסכנה מוסר יחידים ורבים כ"ש כשיראה עצמו בסכנת גופו כו':

סעיף טו

לבערו מהעולם:    ע"י גרמא אע"פ שאסור להורגו. כ"כ בתשובת הרא"ש הביאו הטור בס"ס זה בשם ר"ח דשלא בשעת מעשה אע"פ שהוחזק למסור אינו מותר אלא ע"י גרמא והיינו שמורידין אותו לבור ושם ימות מעצמו ואם הוא כבר ירד בסולם לבור מעצמו מסלקין הסולם משם וכיוצא באלו. וכן מותר להשתדל מיתתו ע"י עכו"ם דהוה כמו הורדה לבור כו' ע"ש ועפ"ר ושם כתבתי דלדעת הרמב"ם והר"ר אשר מלוניל מותר להורגו אפי' בידים לאחר שהוחזק להיות מוסר ג"פ ואפילו שלא בשעת מעשה ושמדברי הבעל העיטור מוכח דס"ל כר"ח הנ"ל:

וכן אם מסר שטר פרוע כו':    ואפי' מסרו בין שאר שטרות ואמר דלא ידע מזה מ"מ חייב דה"ל למידע רשב"ץ שם: