סמ"ע על חושן משפט שפד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט שפד |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

הר"ז חייב משום בורו:    נ"מ לפטור בו כלים שנשברו דשבירה זהו מיתתן ובבור כתיב ונפל שמה שור או חמור ודרשינן שור ולא אדם (פי' אם מת אדם שם פטור אבל אם הוזק בו האדם חייב) וחמור ולא כלים וכמ"ש לקמן בסי' ת"י:


סעיף ד[עריכה]

החוצב. שחוצב אבן:    פי' שחצבו מן ההר:

ה"ג ונתנו לסתת:    פי' לאומן לקצעו ולרבעו שיהי' ראוי לקבעו בכותל וכשגמר קצועו מן הדרך למסרו ליד החמר ולהוליכו למקום הבנין והחמר מוסרו לכתף ונושאו על החומה ואותו כתף כשנשאו על החומה מדרכו למסרו ליד האומן העומד על הבנין והאומן הבנאי מסרו לפועל הבונה ומסדרו בכותל וקאמר דאם נשבר האבן בעודו ביד א' מהן הוא לבדו חייב אע"ג דכולן קבלנים הן במלאכה זו משא"כ אם אחר שכבר סדרו והניחו על הבנין אירע סיב' שנפל והזיק דבזה אומרי' אם הם כולם קבלנים שכולן ביחד משלמין ההיזק וכדמסיק: