באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שפ

(א) ל' רמב"ם מפ"ה מה' חובל ומזיק וכ' ה' המגיד משנה (בפ"ח דבבא קמא דף צ"ב ע"א) ואקשינן עלה שם וכו' ר' יוחנן אמר יש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן תניא נמי הכי וכו' ופי' כשאמר הן בתמי' הוא כלאו וכשיאמר לאו בתמיה הרי הוא כהן וכו' ולא הביא הרב המחבר בתמיה לפי שהוא פשוט ע"כ וכן פירש"י שם והאי דנקט חיוביה לגבי מכה ופצוע ופטור לגבי ממונא אורחא דמלתא נקיט דמחיל אינש אממוניה טפי מגופיה

(ב) וכן כתבו התוס' שם דף צג ע"א וז"ל שם מסתמא בתמיה קאמר כיון שמתחלה א"ל קרע את כסותי וכו'

(ג) שם די"ב מברייתא ואוקימתא דרבא שם

(ד) שם די"ג ושם במשנה דף צב ע"א

(ה) ל' הטור ס"ד וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מה' חובל ומזיק דין י"ב י"ג וי"ד מימרא דרבה פרק הגוזל בתרא דף י"ז ע"ב ובפ"ח דסנה' דף ע"ד ע"א פי' שהרי ניתן להציל הנרדף בנפשו של רודף

(ו) ל' הרמב"ם שם דט"ו ופי' ה"ה שם דבריו כמ"ש הרמ"א בשי"א דאיירי שטענוהו הא' יותר מדאי אז המשוי הוי כרודף והיינו עובדא דחמרא שם ונלפע"ד שפירש' כפי' רש"י שהיו כבר האנשים בה בספינה וזה הכניס אח"כ החמור ובהכבדת החמור בעי הספינה לאטבועי דהוי רודף שהכביד אותם וכן כ' הנ"י שם ובגירסת שהעתיק ה"ה אבל לגי' הספרים וגיר' הרי"ף דגרסי דקדים חמרא לחבר' וכו' צריך לפ' שהיה החמור משונה שהיה מרקד ומקרטע ודחפו א' מהם שלא תטבע הספינה ופטרו רבא משום דהוי רודף ומ"ש המרדכי והביאו הרמ"ה שאם דרך להכניס החמורים וכו' המשליכו חיי' ע"כ הוא תמוה נלע"ד הלא גם האדם אם ישנה באיזה מעשה ויכניס הספינה כלה בסכנה ניתן להצילו בנפשו וכבר תמה גם הב"י בזה ע"ש ומ"ש הרמ"א פי' ה"ה בשי"א משום דיש להראב"ד והנ"י פי' אחר בדברי הרמב"ם וכפי פי' ה"ה הדין אמת ויש להרב סמ"ע עוד פי' אחר בדברי הרמב"ם ע"ש כי אכמ"ל

(ז) מבואר לעיל סי' רע"ב בסי' יז

(ח) לא הוא לבדו אלא כל הנמצאי' בספינ' שהרי בהשלכ' החמור ניצולו כולם וכ"כ הב"ח ועיין במ"ש בסמוך לעיל