סמ"ע על חושן משפט שפו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
קי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי: לפיכך הדוחף מטבע של חבירו כו' עד וי"א דזה מקרי גרמא בניזקין ופטור וכן בדוחף מטבע כו' בהיו' שהלכת' דגרמא ודגרמי טובא ורבוותא המה בתלמוד ופוסקים ודברי המחבר ודברי מור"ם הכתובים עליו קצרים וסתומים המה ואין מספיקין למעיינים לעמוד על דבריהן וכדי לעמוד על תמצית דבריהן ולידע במאי פליגי ומחולקים המה המחבר והי"א שהביא מור"ם הוצרכתי להעתיק לפנינו בקיצור מקור הדברים הללו מהגמרא ומ"ש הרמב"ם והרא"ש עליו. והוא דבפרק הגוזל עצים (דף צ"ח) איתא שם ד' מימראות כולם בשם רבה. הא' דהזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור כו'. השניה דהשף (פי' פוחת צורת) מטבע של חבירו פטור כו'. השלישית דהצורם אוזן פרתו של חבירו פטור כו'. הרביעית השורף שטרות של חבירו פטור כו' ומסיק הגמרא שם ז"ל אמר רב דימי הא דרבה (דאמר השורף שטרות של חבירו כו') מחלוקת ר"ש ורבנן הוא ולר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון הוא מחייב כו' מתקיף ליה רב הונא אימר דשמעית דבר הגורם לממון כממון דמי בדבר שעיקרו ממון כגון הגוזל חמץ לפני פסח ובא אחר ושרפו לאחר הפסח (דאלו הו' קיים היה אומר הגזלן להנגזל הרי שלך לפניך ועכשיו ששרפו זה צריך להחזיר להנגזל דמי החמץ) בדבר שאין עיקרו ממון (כגון זה השורף שטרו דמעולם לאו ממון היה) מי אמרי'. אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי (ר"מ בהגוזל בתרא) מגבי ביה דמי שטרא מעליא כו' ומאן דלא דאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי ניירא בעלמא הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי (ששרף שט"ח בילדותו) ואגביה מיניה דמי השטר עכ"ל הגמרא בקיצור והרמב"ם בפ"ז דחובל דין ז' כ' ז"ל כל הגורם להזיק ממון חבירו חייב כו' כיצד הזורק כלי מראש הגג ע"ג כרים ובא אחר וסלקן כו' וכן השורף שט"ח כו' וכן המוכר שט"ח וחזר ומחלו כו' וכן הדוחף מטבע לים כו' וכן הצורם אוזן הפרה כו' וכן המעביר צורת המטבע כו' וכתב ע"ז המ"מ ז"ל דהני תלתא דוחף מטבע וצורם אוזן פרה וכן המעביר צורת המטבע כו' שלשתן פטור בהגוזל עצים משים דלית ליה דינא דגרמי אבל המפרשים כתבו דלדידן בכולהו חייב וכן דעת ר"ח והלכות ויתר הפוסקים ז"ל עכ"ל המ"מ. נשמע מכל זה דהרמב"ם ושאר הפוסקים דכתב המ"מ משמע דמחייבי בכל הני טעמייהו משום דמחשבי לכל הני לדינא דגרמי דמחייב בהו ר"מ. ונרא' דס"ל דאמימר דאמר אהשורף שטרות דמאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא וכנ"ל לרבותא אמריה השורף שטרו דאע"פ דהשטר לאו ממונא הוא מתחיל' ועד סופו אפ"ה מחייב ביה לר"מ דדאין דינא דגרמי ק"ו לאינך הנ"ל ושאר גרמא דהמה ממון דמחייב בהו למאן דפסקי כר"מ (משא"כ לשטת ר"י והרא"ש שאכתוב בסמוך דאליבייהו אמימר דוק' אמר אמימרא דהשורף שטר ולא אאינך וכמבוא' בטור ובאשר"י שאכתוב בסמוך) ולדידהו אין חילוק כלל בין דינא דגרמי לגרמא בניזקין. ואף שנזכר בגמ' בכמה מקומות דפטרי בגרמא ס"ל דהנהו סוגיות אזלי אליבא דרבנן דפליגי עם ר"מ ופטרי בדיני דגרמי כדאי' בפ' הגוזל בתרא אבל לר"מ והפוסקים כוותיה בכלהו מחייבין ומ"ה התחיל הרמב"ם הנ"ל וכתב ז"ל כל הגורם להזיק ממון חבירו חייב ש"מ דכייל להו ומחייב בכולהו וכ"כ הנ"י שם אהני מימראות דרבה הנ"ל ז"ל וטעמא דרבה בכל הני חדא הוא דאפי' דינא דגרמי לית ליה וכל הני דינא דגרמי נינהו ולית הלכתא כוותיה אלא כדכפיי' רפרם כדמוכח במסקנא עכ"ל נ"י ומה"ט נמי התחיל המחבר וכתב ז"ל קי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי לפיכך הדוחף מטבע כו' וכן הפוחת כו' ש"מ דסבר ליה דכל הני שמחייב הרמב"ם משום דקי"ל כר"מ ומינ' נלמד דס"ל דהרמב"ם מחייב נמי בשאר כל הגרמות אלא דנקט המחבר הני משום דאותן מימראות דרבה תכופים זה אל זה בהגוזל כנ"ל וגם ההוא דזורק כלים מהגג כו' מימרא דרב' הוא בס"פ כיצד הרגל ע"ש ודלא כע"ש שבריש דבריו שהן אליבא דהרמב"ם כתב דהרמב"ם מחייב בהני משום דדיני דגרמי נינהו ובגרמא בנזקין כ"ע מודו דפטור וז"א. ומור"ם דכתב עליו די"א זה מיקרי גרמא בנזקין ופטור כ"כ אליבא שיטת ר"י והרא"ש והטור וז"ל הטור (דכתב אדברי הרמב"ם הנ"ל) ור"י פי' כיון דק"ל דגרמ' בניזקין פטור. וגם קי"ל כמ"ד דדן דינא דגרמי צריכים לחלק ביניהן כו' (וכתב כמה פרטיים מהגרמות שהן לחיוב וכמה לפטור ע"ש והמחבר ומור"ם קצרו בהו ולבסוף כתב) וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל ודברי הרא"ש בזה המה בפ' לא יחפור (בדף קצ"א סע"ג בדפוס גדול) וגם בפרק הגוזל קמא שכ"כ אהני מימראות דרבה הנ"ל וכתב שם ז"ל ועתה יש ג' חילוקים במאבד ממון חבירו בגרמא. האחד בדבר הגורם לממון שנחלקו בו רבנן ור"ש והלכה כרבנן דלאו כממון דמי. והשני הוא גרמא בניזקין ופטור לכ"ע דפרק לא יחפור גבי מרחיקין הסולם מהשובך פריך והא גרמא בניזקין הוא כו'. והשלישי הוא גרמי בניזקין דפליגי בהו ר"מ ורבנן כו' ומסיק וכתב הטעם דמחייבי בדיני דגרמי ופטרי בדיני דגרמא בניזקין וז"ל היכא דהוא בעצמו עושה היזק לממון חבירו וברי היזקא הוא הנקרא דינא דגרמי כגון שורף שטר או מוחל הוא בעצמו מזיק ממון חבירו וכן מרא' דינר לשולחני דבמה שאומר לו שהוא טוב מזיקו וכן דאחוי אחווי שהראה לעכו"ם ממון חבירו וברי הזיקא כאלו הוא נתנו לתוא מכמר ואין לך מעש' גדול מזה וכן (בכלאי') נתייאש ולא גדרה כיון דמעורב שלו בשל חבירו ונתייאש הוה כעוש' מעשה בשל חבירו וכן דן את הדין ומחייב ליתן את הזכאי ופוטר החייב ומצווה ליתן הנביל' והטריפה לכלבים הוה כעוש' מעשה אבל ההיא דשסה בו את הכלב והנחש לא ברי היזקא כגון מסור דשמא לא ישיך בו הכלב והנחש והמסלק כרים וכסתות אף ע"ג דברי היזקא לא עשה מעש' בגוף הממון ולא דמי לאחויי אחוויי דמסור דכמאן דקלי' דמיא ועש' מעשה בגוף הממון והשולח את בעיר' ביד חש"ו הוא אינו עוש' את המעש' אלא החרש ופורץ גדר בפני בהמת חבירו ממילא נפקא וכ"ש טומן קמת חבירו דלא עביד מידי ומבעית חבירו איהו דאפסיד לנפשיה ולא עביד ביה מעש' ועוד יש לחלק היכא דבשעת מעש' נעשה ההיזק שנקרא דינא דגרמי כגון שורף שטר או מוחל וכן מרא' דינר לשולחני ואמר שהוא טוב מיד סומך עליו ונעש' לו ההיזק ופטר אותו שנתנו לו ומסור בעידנא דאחוי ליה כמאן דקליא דמי וכן נתייאש בשעת היאוש נעש' מיד כלאים אלא אינו אסור עד שיוסיף מאתים וכן דן את הדין מיד בא לו ההיזק אבל כל הני לא בא ההיזק מיד והמסלק הכרים לא נשבר הכלי עד שיגיע לארץ וכן שיסה עד אחר השיסוי לא ישיך וכן השולח את הבעיר' בשעה שנותן האש להחרש אינו מזיק וכן פורץ גדר ומבעית חבירו אחר שהבעיתו הוא מתפחד והולך כו' ע"ש שהאריך גם המרדכי דפ' הגוזל עצים דפוס גדול סי' קי"ט כ' בשם ר"י דדיני דגרמי דחייבי בהו הוא משום דבעצמו עשה ההיזק בממון חבירו כו' עד ולי לא נתיישב לי ולא יכולתי לעמוד על החלוקים וגם ר"י גמגם ברובם לכן קצרתי תוספות אכן הריב"ש כ' מה שמחלק רבינו יצחק בין דינא דגרמי לגרמא בנזיקין נרא' שכולם שוים אלא דמילתא דשכיח קנסו ביה רבנן וחיובן אינו אלא מדרבנן ומטעם קנס ובמלתא דלא שכיח לא והכי איתא בירושלמי דבשבועות המקרע שטר של חבירו שלא מדעתו ר' חנינא ור' אבא חד אמר חייב וחד אמר פטור מאן דאמר חייב משום קנס כו' עכ"ל ולדברי המרדכי הללו נתכוין מור"ם מ"ש בסמוך ז"ל י"א דבכל גרמא בניזקין אם הוא דבר שכיח ורגיל חייב לשלם משום קנסא כו' ומ"ה נרא' דקיצר מור"ם ולא כתב כל הני פרטי דכ' הרא"ש והטור לפטור ולחיוב משום דס"ל כהי"מ והוא המרדכי דכלם פטורים א"ל בהני דשכיחי דקנסו בהן ואפי' בגרמא בניזקין וממ"ש נתבאר לך סתירות דברי הע"ש שבא ליתן טעם למה קראו חז"ל לאלו גורמת שחייב בהו דינא דגרמי ולאלו שפטרו בהו קראוהו גרמא בניזקין וכתב שהוא ע"פ הדקדוק קל וכבד כמו שובר ומשבר ושהכבד מור' שהגרמא בא מהמזיק עצמו מה שאין כן הקל והאריך בדבריו ובנקודות גרמא וגרמי וז"א לדעת י"א דהוא המרדכי שכתב שכולם שוים הם לדינא אלא שבגרמות השכיחות קנסו וכנ"ל. ולפי דבריו צ"ל דדוקא לדעת ר"י והרא"ש שהתחיל בהן מור"ם ס"ל כן. ולע"ד היה נרא' לומר דבהני גרמות דפטרי בהו רבנן מלשל' קראוהו גרמא בניזקין וכאלו אמר הגרמות באו מכח הניזקין וכאלו באו מעצמן ולא מכח האדם המזיק ובהני דמחייבי בהו רבנן מלשלם קראוהו דיני דגרמי ור"ל הגרמות לא באו מעצמן אלם מאדם המזיק שגרם להו: וזה א"ש גם לדברי המרדכי הנ"ל שאף שס"ל ששוין הן מ"מ בדבר השכיח וקנסו עליו רבנן קראו הגרמות ע"ש המזיק ובדבר שאינו שכיח לא קראו הגרמות ע"ש המזיק ואפשר לומר שגם כוונת ע"ש הי' ג"כ לזה ומ"ה הוצרך לשנות המלות והנקודות בשביל זה ודוק ובמ"ש נתבאר לך כלל דברי המחבר ומור"ם ומעתה אכתוב לך ביאור פרטי דבריהן:
אע"פ שלא הגביהו: ר"ל דאלו הגביהו פשיטא דחייב דהרי כשהגביהו בא לרשותו וצריך להשבה מעלי' ועוד ה"ל להמחבר לכתוב מה שאיתא בגמרא דמיירי באפי' המים צלולים ורואה המטבע לפניו אלא שצריך לשכור אדם היודע לשוט תחת המים ולהביאו:
דק"ל שהוא מחול: בטור והמחבר תמצאנו לעיל בסי' ס"ו ע"ש:
סעיף ב[עריכה]
שהם יעשו לו שטר אחר: כל' זה כתב ג"כ הטור בשם הרמב"ם ועפ"ר שם כתבתי דהאי ל' שהם ל"ד קאמר דהרי העדים כבר עשו שליחותן ואין יכולין לכתוב לו תו שטר אחר אלא ר"ל שהעדים יאמרו הדבר לפני הב"ד והב"ד יכתבו לו שטר אחר וכן יתבאר בסי' מ"א ע"ש:
סעיף ג[עריכה]
וכן הזורק כלי שלו מראש הגג כו': פירוש בכלי שלו המסלק חייב כולו אבל אם זרק כלי של חבירו מראש הגג ס"ל להרמב"ם דהזורק והמסלק משלמין דמי הכלי יחד כל א' חצי הנזק והמחבר קיצר בדברי הרמב"ם ועד"ר שם כתבתי דבריו וטעמו וביאורו בארוכה:
וי"א דזה מיקרי היזק גרמא כו': כבר כתבתי טעם די"א לעיל בר"ס זה בסמ"ע:
ולכן אפילו זרק כלים כו': פי' לכן מסיק הטור וכתב דאפילו זרק כלים של חבירו מראש הגג וקדם הזורק בעצמו וסילק הכרים פטור על הזריקה ועל הסילוק:
או שליש שהחזיר שטר: עמ"ש מור"ם בהג"ה לעיל בס"ס נ"ד בשליש שהחזיר שטר שלא כדין ולא נודע לב"ד עד שהוציאו מן הלוה כל השטר השליש פטור דהוה גרמא בניזקין עכ"ל והוא מתשובת הרשב"א הביאו הב"י וד"מ שם. ולפ"ז צ"ל דמה שמסיק כאן וכתב ז"ל מיהו משמתינן ליה כו' היינו קודם שנעשה ההיזק או הגבה מהלוה. מיהו מה דמסיק מור"ם וכ' עליו דבדבר השכיח ורגיל קנסינן ליה וחייב לשלם זהו מיירי אפילו בשכבר גבו ונעשה הנזק ודוק:
מיהו משמתינן ליה כו': ע"ש בתשובת הרשב"א סי' אלף נ"ב דשם מבואר דהיינו דוקא לענין היזק שיארע לו אחר השמתא אבל ההיזק שמגיע לו קודם השמתא אינו חייב לשלם לו ומ"ה כתב תחלה כולם פטורים והיינו כדעת הראב"ד והביא' הב"י ודעת הר"ן שכ"כ על המוכר שדהו לעכו"ם בצד שדה ישראל דמשמתינן ליה עד דמסלק היזק חבירו והביאם הב"י לעיל סי' קע"ה ס"ג ע"ש ולא כהרא"ש שהצריך לשלם הכל ועוד נראה מדבריהן שם שאפי' מת קודם שקיבל עליו לסלק היזקו שפטור:
והחזיר לראובן מעותיו: שם בדברי ר' ירוחם משמע דאפילו א"ל שמעון להעכו"ם להחזיר לראובן מעותיו דאפ"ה פטור מדינא מעשה אירע שבא עכו"ם ועשה מקח עם ישראל ליקח ממנו כך וכך מדות יין שרוף כל מדה בכך וכך ונגמר המקח ביניהן כדין התגרים שמכים כף אל כף אח"כ הלך העכו"ם אל ישראל אחר הדר בשכונתו של ישראל הראשון ורוצה לעשות עמו ג"כ מקח ולא גילה שכבר דיבר עם ישראל הראשון והיה כונתו שאם יוזיל לו ישראל השני המקח שיקח ממנו ויניח הראשון וישראל הראשון הרגיש בדבר שלכך הלך בבית ישראל השני ושלח אל ישראל זה ובקש ממנו שלא ימכור לו יין שרוף כי כבר עשה עמו מקח ולא השגיח ישראל השני על זה ועשה מקח עם העכו"ם ולקח העכו"ם מידו היין שרוף ומכח זה לא קנה העכו"ם מישראל הראשון נראה פשוט דאם אין ערמה בדבר לפי ראות הדיינים דאין עונשין לישראל השני ע"ז מאחר שהעכו"ם מעצמו בא אליו ליקח ממנו יין שרוף דאף למ"ד דאסו' ליקח מערופיא של חבירו היינו דוקא בעכו"ם הרגיל להיות עסק עמו וישראל השני מהדר אחר העכו"ם שישראל הראשון עסק עמו והשתדלהו לעסוק עמו. ואף ששלח אליו יהודי הראשון וביקש ממנו שלא יעשה עמו מקח לאו כל כמיניה לעשות לנפשו היזק עבורו וגם שם מסקינן דאם עבר ועשה דאין מוציאין מידו וכ"ש וק"ו בזה דאין כאן כל הצדדים הללו ויש עוד טענה לישראל השני לאמר מאחר שכבר עשה מקח עמך ובא ג"כ אלי מי יאמר שלא יקח גם ממך כשיעור המקח שעשה עמך. וגדולה מזה כתב ר' ירוחם במשרים נל"א ח"ב (והביאו מור"ם) תשובות מוהר"ם ז"ל ראובן שהלוה מעות לעכו"ם בריבית "ובא שמעון וא"ל הילך בפחות ופרע לראובן אינו חייב לשלם לו כלום דלא ברי היזקא אלא ספק גרמא דשמא לא יוכל להלוות מעותיו בריבית כן כתב מהר"ם ודמי למבטל כיסו של חבירו ומיהו יש לקרותו רשע טפי מעני המהפך בחררה עכ"ל הרי דלא קראו רשע אלא דוקא התם דישראל השני הדר אחר העכו"ם אחר שלוה מהראשון וא"ל קח מעות ממני ופרע להראשון משא"כ בנדון זה דעכו"ם מעצמו בא אצל השני והשני לא אמר לו דלא יקח מהראשון ופשוט הוא בעיני. וכתבתיהו לאפוקי מהמורה דפסק והוציא כל הריוח משני ונתנוהו להראשון: