שולחן ערוך חושן משפט שפא א

חמשה שישבו על הכסא ולא נשבר ובא אחרון וישב עליו ונסמך עליהם ולא הניחם לעמוד ונשבר אע"פ שהיה ראוי לישבר בהם קודם שישבו הואיל וקרב שבירתו האחרון חייב שהרי אומרים לו אילו לא נסמכת [עלינו] היינו עומדים קודם שישבר ואם ישבו כאחד ונשבר כולם חייבים וכן כל כיוצא בזה:

הגה: וי"א דסתם ספסל היא שאולה לסתם בני אדם ואם נשברה תחתיהן הוי כמתה מחמת מלאכה ופטורים מלשלם (טור ס"ב בשם הרא"ש תוס' פ"ק דב"ק) אא"כ היושבים הם משונים ושמנים וכבדים משאר בני אדם אז אם ישבו עליה ביחד ונשברה תחתיהן כולן חייבים לשלם ואם ישבו בזה אחר זה אם לא היתה נשברת בלא ישיבת האחרון הוא לבד חייב לשלם ואם היתה נשברת בלא האחרון הוא פטור ואם לא היתה נשברת רק תוך ב' שעות ועמו נשברה תוך שעה אז רואין אם סמך עליהן ומנען לעמוד הוא לבד חייב לשלם ואם לאו כולן חייבין (הכל בטור בשם הרא"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

ה' שישבו על הכסא: כן הוא ל' הרמב"ם בפ"ו דחובל אבל ל' הגמ' והטור שישבו על הספסל:

ונסמך עליהן ולא הניחם לעמוד כו': הטור הביא דברי הרמב"ם ולא כ' הני ה' תיבות ונסמך עליהם ולא הניחם לעמוד וגם במיימוני ליתניהו לא בדפוס גדול ולא בדפוס קטן ובדריש' כתבתי והוכחתי שהטור לא פי' לדברי הרמב"ם בעל דעה זו שכ' המחבר דמיירי בנשען זה שבא אחרונ' עליהן ומנעם מלעמוד ודוקא לרש"י והרא"ש פי' הכי ומ"ש הרמב"ם אח"כ שא"ל אילו לא נסמכת עליו היינו עומדין מ"ש נסמכת עליו ר"ל עליו דספסל ור"ל אלו לא באת לסמוך ולקרב ולישב על הספסל היינו עומדין ודמ"ה א"י האחרון לו' לקמאי הי' לכם לעמוד כשישבתי דמיירי שנשבר עד שלא ידעו עדיין שרוצה לישב שם ומיד שבא אצלם והתחיל לסמוך על הספסל נשבר ובדפוס כ"מ נדפס אילו לא נסמכת עלינו ונדפס כן ע"פ פי' המ"מ דפי' לדברי הרמב"ם כרש"י ואחריהן נמשך הע"ש וכ' נסמכת עלינו ואינו נראה וכמ"ש בדרישה ע"ש:

אא"כ היושבין הם משוני' כו': ובכה"ג אפי' א' לבד שיושב עליו הוא חייב דב"ה מסתמא מקפיד על ישיבתו עליו הואיל והוא משונה:

אם סמך עליהן ומנען מלעמוד כו': קמ"ל בזה דלא אמרי' כחו לאו כגופו דמי וגרמא בעלמא הוא הואיל וגם זולתו הי' נשבר ועד"ר:

ואם לאו כולן חייבים: די"ל להו האחרון הי' לכם לעמוד כשבאתי לישב עליו והרי יש לי רשות לישב עליו כמותכם:

באר היטב

עריכה

(א) משונים: ובכה"ג אפילו א' לבדו שיושב עליו הוא חייב דבע"ה מסתמא מקפיד על ישיבתו עליו הואיל והוא משונה. סמ"ע.

(ב) סמך: קמ"ל בזה דלא אמרינן כחו לאו כגופו דמי וגרמא בעלמא הוא הואיל וגם זולתו היה נשבר. שם.

(ג) חייבין: דהאחרון יכול לומר להם היה לכם לעמוד כשבאתי לישב והרי יש לי רשות לישב עליו כמותכם. שם.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}