שולחן ערוך חושן משפט שפח א
שולחן ערוך חושן משפט · שפח · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
המזיק ממון חבירו ואינו יודע מה הזיק נשבע הניזק ונוטל כיצד לקח כיס חבירו והשליכו למים או לאש או שמסרו ליד אנס ואבד בעל הכיס אומר זהובים היה מלא והמזיק אומר איני יודע מה היה בו שמא עפר או תבן היה מלא הרי הניזק נשבע בנקיטת חפץ ונוטל והוא שיטעון דברים שהוא אמוד בהם או אמוד להפקיד' אצלו ודרכן להניחם בכיס וכיוצא בו (ארנקי בשק אם הוא שבת וי"ט מקרי דרכו בכך וכל כיוצא בזה) (מרדכי הכונס) אבל אם אין דרכם להניחם בכלי זה והוא פשע בעצמו (ופטור המזיק) כיצד הרי שחטף חמת או סל מלאים ומחופים והשליכם לים או שרפם וטען הניזק שמרגליות היו בתוכה אינו נאמן
- (וי"א דאפי' היו עדים שהיו שם פטור הואיל ופשע כמו שנתבאר) (המגיד פ"ז דחובל בשם תוס' וע"ל ס"ק ו')
ואם תפס אין מוציאין מידו (ויש חולקין) (טור בשם הרא"ש) וישבע שמרגליות היה בתוכו ונוטל ממה שיש אצלו וכן כל כיוצא בזה ואם ידע המזיק שהכיס היה בו זהובים אבל אינו יודע כמה היו אם הניזק אומר אלף נוטל אלף בלא שבועה והוא שיהיה אמוד שהרי המזיק מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע
- (וי"א דנשבע הניזק ונוטל וכן עיקר) (טור סי' צ' בשם הראב"ד והמגיד פ' הנ"ל והרא"ש):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
ממון חבירו כו': לשון הטור כמו שהנגזל נשבע ונוטל כו' ועיין בסי' צ' סי"ו ובדברי המחב' שם שכ' שם ג"כ שהניזק נשבע ונוטל:
ארנקי בשק כו': נראה דצ"ל הג"ה זו מקומה כאן שכ' וכיוצא בזה כו' ודלא כמ"ש בס"י ודו"ק:
אבל אם אין דרכם להניח בכלי זה כו': בגמ' הוא איבעי' דלא איפשט' ז"ל מי מנחי מעות בכלי כזה או לא ופירשו הרמב"ם והטור והמחבר דאפי' אי ודאי אין דרך אדם להניח שם מבעיא ליה אי אזלינן בתר דרך בני אדם ופטור וה"ק מי מנחי בתמיה וכיון דאין דרך להניח שם והיה הסל מחופה פי' מכוסה דלא ראוהו פטור דלא עלתה על דעת המזיק שיש שם מעות או נימ' דנאמן הניזק בשבועה שהניח שם מעות וחייב המזיק משום דמאי הוה לזה להכלי להשליכו במים ופסק הרמב"ם בזה דהמע"ה ואם תפס אין מוציאין מידו וכמ"ש המחב' והרא"ש ס"ל כיון דספיק' דדינא הוא לא מהני ביה תפיסה והו' דעת החולקים דכ' מוהר"ם בסמוך דין מוסר:
ש"ך - שפתי כהן
(א) ואינו יודע מה הזיק כו' משמע הא אם המזיק יודע מה היזק ומכחישו אין הניזק נשבע ונוטל ועיין מ"ש לקמן סימן תי"ח סי"ג עיין בתשו' מהרש"ך ס"ג סי' פ"א:
(ב) והשליכו למים כו'. ל' המרדכי פ' הכונס ההוא גברא דבטש בכספתא כו' כ' רבינו אבי העזרי וז"ל ש"מ דכל מי שמפסיד לחברו בפשיעתו ויש לו עדים שאבד על ידו ממונו או בידו או ע"י פשיעתו שישבע כמה הפסידו ויטול כו' ומהרש"ל כ' שם בפ' הכונס סי' ל"ב וז"ל וראבי"ה כ' אפי' מי שמפסיד ממון לחברו בפשיעתו כו' ולא נ"ל דלא עשו תקנת נגזל אלא כעין נגזל במזיק בידים אבל בפשיעה דאינו מזיק בידים לא ולא עוד אלא אפי' במזיק בידים נ"ל דלא עשו תקנת נגזל אלא דומיא דנגזל במזיד ובכונה אבל המזיק בידים בשוגג לא עשו תקנה גביה וכן יראה לי מדברי הרמב"ם שכ' המזיק ממון כו' כיצד לקח כיס חבירו והשליכו למים כו' עכ"ל ולי נראה כדברי ראבי"ה ומזיק בפשיעתו דקאמר היינו מזיק במזיד בפשיעתו דהיינו דלא תימא דוקא משליכו בידים למים אלא אפילו זרקו לארץ ומכח זריקתו נתגלגל ונפל למים או שהי' ביד חברו ודחפו מיד חברו וממילא נפל למים וכה"ג חייב והיינו דאמרינן בש"ס ההוא גברא דבטש בכספתא דחבריה שדייה בנהר' כו' ומדלא קאמרי' בקצור ההוא גברא דשדייה כספתא דחבריה בנהרא משמע שהמעש' הי' שלא השליכו בידים לנהר רק דבטש ביה ומכח דחיפתו שדייה בנהר' ומ"ש הרמב"ם והשליכו למים נמי יש לפרש דבריו כן גם בהג"ה מיי' סוף פ"ז מה' חובל הבי' דברי ראבי"ה הנ"ל על דברי הרמב"ם וע"ש מיהו בהזיק בשוגג נראה כדברי מהרש"ל ונראה דאף ראבי"ה מודה בזה:
(ג) או אמוד להפקידם. וצריך לברר טענתו מי הפקידו אצלו כ"כ מהרש"ל שם:
(ד) הוא פשע בעצמו כו'. משמע לכאורה מלשון זה דהטעם הוא משום דלא ה"ל למזיק לאסוקי אדעתי' שיש שם דברים אלו וכ"כ בעיר שושן להדיא א"כ קשה מ"ש אח"כ אינו נאמן וגם בס' לחם משנה הניח בצ"ע וצ"ל דה"ק אינו נאמן וגם אינו מועיל שבועתו וכן משמע ברמב"ם שמסיים ואין משביעין אותו על כך שאין דרך בני אדם כו' דאל"כ הוא כפל ל' ומ"ש אח"כ ואם תפס כו' היינו משום שגם זה בכלל הבעי' דדלמא לא מיקרי פשיעה ומהני שבועתו אך מדברי הרב המ' שם נרא' שהבין שהרמב"ם מודה דכשיש עדים חייב וכ"כ מהרש"ל פ' הכונס סי' ל"ב להדיא לדעת הרמב"ם וכן נראה מדברי הרב ממ"ש וי"א כו' וקשה לדבריהם דהא כ' הוא פשע בעצמו וצ"ל לדבריהם דה"ק פשע בעצמו שהרי העולם לא יאמינו לו שעשה כן:
(ה) הרי שחטף חמת כו'. ומהרש"ל שם כ' דבכה"ג פשיטא דאינו נאמן ולא מבעיא אלא בארגז שמניחי' בו כספים וטען שהי' בו מרגליות כמו שפירש"י ע"ש:
(ו) אינו נאמן משמע לכאורה הא אם יש עדים מה הי' בתוכו חייב וע"כ כ' הרב וי"א דאפי' היו עדים פטור:
מיהו הרב המגיד מסיק וז"ל ומ"מ אם יש עדים שאותו דבר שהוא טוען שהי' שם אע"פ שאין דרך להניחה גובין מן המזיק ונותני' לנזקין [לניזק] בלא שבועה כך העלה הרשב"א בזה שלא כדברי בעלה הלכות עכ"ל ומביאו ב"י (וביש ספרים איתא בה' המגיד שלא כדברי התוס' ונוסח' זו עיקר כי כן הוא באמת דעת התוס' ס"פ הכונס וכן הגה' אשר"י שם) ונראה מהרב המ' שגם דעת הרמב"ם כן וכ"כ מהרש"ל פ' הכונס סי' ל"ב שדעת הרמב"ם כהרשב"א וכ"נ דעת הרא"ש ס"פ הכונס וכ"נ דעת הטור וכן דעת ראבי"ה בהג"ה מיי' פ"ז מה' חובל ובמרדכי פ' הכונס וכן נראה בשלט"ג ס"פ המפקיד דף פ"ו ע"ב וכ"פ מהרש"ל פ' הכונס סי' ל"ב וכן נר' עיקר (וכן מוכח בירושלמי שהבאתי לקמן):
אלא שלא מצאתי בדבריהם ישוב ברור למה שהקשו התו' דא"כ מה הוא אומר לאו היינו מתני' כו' וגם מהרש"ל שם כתב אבל ר"י פי' אפי' יש עדים שהי' בו מרגניתא כו' ולכאורה נראה כפי' ר"י כי לפי פירוש הרשב"א והרמב"ם פשיט ליה רב אחא מתקנת נגזל באשו וזה לא הוזכר במשנה כו' מ"מ נ"ל כפירוש' דלפי' התוס' ה"ל לסדר בעי' זו אחר מלתא דרבא הנותן דינר זהב לאשה כו' ולא כ' ישוב ע"ז דפשיט ממתני' ונלפע"ד דס"ל להפשטן כהירוש' שהביא הרא"ש ס"פ הכונס דביש עדים לא פליגי ר' יודא ורבנן במתני' אלא פליגי באין עדים אי עשו תקנת נגזל ע"ש א"כ ע"כ ומודים חכמים דקתני היינו כשהוא דרך להניח שם מודים דעשו תקנת נגזל ואפשר שזהו דאי' בש"ס התם לר' יודא דמחייב על נזקי טמון באש עשו תקנת נגזל באשו שכתבו התוס' דלאו דוקא לר' יודא דלרבנן נמי הוי מצי למימר כן בדבר שדרכו ע"ש וזה דוחק ולפמ"ש נראה דדוקא נקט לר' יודא לאשמועי' דלר' יודא אף בטמון עשו תקנת נגזל אבל במבעיר בשל חבירו בדבר שדרכו לא אצטריך לאשמועי' דהיינו מתני' דמודים חכמים לר' יודא דעשו תקנת נגזל ודוק כי כל זה נ"ל ברור (אחר זמן מצאתי כדברי בס' המלחמות להרמב"ם ס"פ הכונס ונהניתי):
(ז) ואם תפס אפי' בעדים:
(ח) ויש חולקין דתפיסה בעדים ל"מ בספיקא דדינא אבל בלא עדים פשיטא דנאמן ודוק וכבר הארכתי בזה בספרי תקפו כהן ע"ש:
(ט) ואם ידע המזיק כו'. עיין בספר א"א דף ק"ד וע"ל סי' צ' ס"י מ"ש בזה עיין בתשובת מהרשד"ם סי' קמג:
(י) ויש אומרים דנשבע הניזק ונוטל כו' דבדבר דלא ה"ל לידע לא אמרינן דה"ל מ"ש ואי"ל משלם וכבר הארכתי בזה לעיל סי' ע"ב סי"ב ס"ק נ"א והעליתי דבכל גווני הוי משואיל"מ וא"כ כאן העיקר כדברי הרמב"ם והמחב' וגם ר' ירוחם נל"א ח"ב כ' כדברי הרמב"ם כאן בסתם וכן הסמ"ג עשין ע' דף קמ"ח ע"ב אף שכ' הסמ"ג בעשין קצ"ה דף קפ"ה ע"ד דלא אמרינן משואיל"מ אלא בדבר דה"ל לידע וע"ש:
באר היטב
(א) יודע: משמע דאם המזיק יודע מההיזק ומכחישו אין הניזק נשבע ונוטל ועמ"ש לקמן סי' תי"ח סי"ג ועיין בתשובת רש"ך ס"ג סי' פ"א. ש"ך.
(ב) והשליכו: כת' מהרש"ל בפרק הכונס סי' ל"ב וז"ל וראבי"ה כת' מי שמפסיד ממון לחבירו בפשיעתו ויש לו עדים שע"י אבד ממונו כו' שישבע כמה הפסידו ויטול כו' ולא נ"ל דלא עשו תקנת נגזל אלא כעין נגזל במזיק בידים אבל בפשיעה דאינו מזיק בידים לא ולא עוד אלא אפילו במזיק בידים נ"ל דלא עשו תקנת נגזל אלא דומיא דנגזל במזיד ובכונה אבל המזיק בידים בשוגג לא עשו תקנה גביה וכן יראה לי מדברי הרמב"ם שכת' המזיק ממון כו' כיצד לקח כיס חבירו והשליכו כו' עכ"ל ולי נראה כדברי הראבי"ה ומזיק בפשיעתו דקאמר היינו מזיק במזיד בפשיעתו ור"ל דל"ת דוקא השליכו בידים למים אלא אפילו זרקו לארץ ומכח זריקתו נתגלגל ונפל למים או שדחפו מיד חבירו וממילא נפל למים כה"ג חייב והיינו דאמרינן בש"ס דבטש בכספתא כו' משמע דהמעשה היה שלא השליכו בידים לנהרא רק דבטש ביה ומכח דחיפתו שדייה בנהרא ומ"ש הרמב"ם והשליכו נמי יש לפרש דבריו כן מיהו בהזיק בשוגג נראה כדברי מהרש"ל ונראה דאף ראבי"ה מודה בזה. שם.
(ג) אצלו: וכת' מהרש"ל שם דצריך לברר טענתו מי הפקידו אצלו. שם.
(ד) פשע: מלשון זה משמע לכאורה דהטעם הוא משום דלא ה"ל למזיק לאסוקי אדעתיה שיש שם דברים אלו וכ"כ בע"ש להדיא וא"כ קשה מ"ש אחר כך אינו נאמן וגם בספר לח"מ הניח בצ"ע ונ"ל דה"ק אינו נאמן וגם אינו מועיל שבועתו וכן משמע ברמב"ם שסיים ואין משביעין אותו על כך שאין דרך בני אדם כו' ומ"ש אחר כך ואם תפס כו' היינו משום דגם זה בכלל האיבעיא דדלמא לא מקרי פשיעה ומהני שבועתו אך מדברי הה"מ נראה שהבין דהרמב"ם מודה כשיש עדים דחייב וכן כת' מהרש"ל להדיא לדעת הרמב"ם וכ"נ מדברי הרמ"א ממ"ש וי"א כו' וצ"ל לדבריהם דה"ק פשע בעצמו שהרי העולם לא יאמינו לו שעשה כן. שם.
(ה) חמת: ומהרש"ל שם כת' דבכה"ג פשיטא דאינו נאמן ולא מיבעיא אלא בארגז שמניחים בו כספים וטען שהיה בו מרגליות כמו שפרש"י ע"ש. שם.
(ו) תפס: אפילו בעדים וי"ח דתפיסה בעדים לא מהני בספיקא דדינא אבל בלא עדים פשיטא דנאמן וכבר הארכתי בזה בספרי תקפו כהן ע"ש. שם.
(ז) ידע: עמ"ש בזה בסי' צ' ס"י ועיין בספר א"א דף ק"ד ובתשו' רשד"ם סי' קמ"ג. שם.
(ח) ונוטל: דבדבר דלא ה"ל לידע לא אמרינן משאיל"מ וכבר הארכתי בזה בסי' ע"ב סי"ב והעליתי דבכל גוונא הוי משואיל"מ וא"כ כאן העיקר כדברי הרמב"ם והמחבר וכ"כ רבינו ירוחם נל"א ח"ב וכן הסמ"ג עשין. שם.
קצות החושן
(א) ואם תפס והוא דעת הרמב"ם דבספיקא דדינא מהני תפיסה אבל דעת הרא"ש והטור דלא מהני תפיסה וכמ"ש הרמ"א ויש חולקין ובש"ך סק"ח כת' וז"ל וי"א דתפיסה בעדים לא מהני בספיק' דדינא אבל בלא עדים פשיט' דנאמן עכ"ל ונראה כיון דלדעת הרא"ש והטור והרמ"א הך בעיא דסוף פ' הכונס מי מנח אינשי מרגנית' בכס' אפי' ביש עדים נמי מיבעי' ליה א"כ אפי' בלא עדים ויש לו מגו מה מהני ליה המגו כיון דאפילו אלו מאמינין אותו מספק' לן אם מחייב בזה וכיון דס"ל להרמ"א דבספיק' לא מהני תפיסה א"כ כה"ג אפי' בלא עדים לא מהני התפיסה: