באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שפח

(א) ל' רמב"ם בפ"ז מה' חובל די"ז וכ' ה"ה מפורש בסוף הכונס (מימרא דשמואל דף ס"ב ע"א)

(ב) שם די"ח זה מעשה שם ההיא גברא דבטש בכספתא וכו' (שם)

(ג) שם משתבע ושקיל

(ד) פשוט שם בגמרא ממתני' ומודים חכמים לר' יהודה במדליק את הבירה כתב ה"ה נ' שרבינו ז"ל סובר דבעי' בגמ' בעובדא דלעיל דסלקא בתיקו הוא בדבר הידוע שאין דרכו להניחו שם וזה טוען שהניחו שם והלה הזיקו ומשום דסלקא בתיקו פסק הרב שאם תפס אין מוציאין מידו כדרכו בכל תיקו

(ה) וכתב שלשון דגמרא נראה כדברי האחרים דקאמרינן מי מנח אינשי וכו' (וכמ"ש התו' שם) ומ"מ אם יש עדים שאותו דבר שהוא טוען היה שם אע"פ שאין דרך להניח שם גובין מן המזיק וכו' נותנים לניזק בלא שבועה אך העלה הרשב"א ז"ל בזה שלא כדברי התוספות ע"כ

(ו) שם די"ט וכתב ה"ה דין זה יתבאר בפ"ה מה' שאלה ופקדון בארוכה טעם המחבר והר"ב המשיג ע"כ ע"ש כי קצר הגליון מהכיל

(ז) ל' הרמב"ם רפ"ח מהלכות חובל ומזיק מבואר בפ"ק דב"ק דף ה' ע"א ובפ"י דף קיז ע"א

(ח) כ"כ ה"ה פירוש בקרקע אבל במטלטלי כל מידי מקרי מיטב כמ"ש וכו' (וכמ"ש לעיל בסימן שמ"ח ולקמן סימן תיט) דאי מוסר לא הוה משלם ממיטב לא הוה מקשינן (שם בפ"ק לתנינהו בהדי הני דמשלמי ממיטב דכ"ש היא ממטמא דמדמע דהיזק שאינו ניכר נינהו ומשלמי' ממיטב) כמ"ש שם

(ט) מבואר בגמרא שם בפ"י מימרא דרבה פי' שדבר לאנס והראה לו ממון חבירו דבמקום פלוני הם

(י) כתב הרב המגיד פי' שאין זה היזק שאינו ניכר שפטרו חכמים את היורש וכמו שכתבתי וכו' (ולעיל סי' שפ"ה סעיף א') ובגמרא פ' הגוזל בתרא (שם) משמע דדינא הוא במוכס דלא קנסא וכ"כ רבינו האי והרמב"ן והרשב"א ז"ל

(כ) שם דין ב' מעובדא דרב הונא בר יהודה וכו' וכדא"ל רבא וברייתא שם בפרק י' דף קיז ע"א

(ל) אוקימתא דגמרא בלישנא אחרינא אמתני' שם דף קיז ע"ב

(מ) שם דף ג' וג' ה"ה כל אלו הבבו' עד בעלי דינין וכו' הם בביאור בהלכות הרב שם בפ' הגוזל בתרא ונחלקו בקצתן המפרשים ז"ל וראיות ההלכות נכונות ביותר וכן העלה הרשב"א ז"ל וע"ל סימן ק"ח ס"ב

(נ) כן משמע התם בעובדא דההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא סליקו גנבי עליה וכו' שם דף קי"ז ע"ב

(ס) שם ברמב"ם דין ג' מעובדא דרב הונא בר יהודה כדאמר ליה רבא וברייתא שם ע"א

(ע) שם ד"ד ושם בברייתא וכתב ה"ה בשם הרשב"א שאם אותו ממון במקום שיד האנס שולטת בו אפילו אינו רואהו כל שיכול לחפש ולמצוא פטור וכו' ועיקר

(פ) מעובדא דההוא דאנסו ואחוי אחמרא דרב מרי וכו' וא"ל דרי ואמטי בהדן כו' לקמיה דרב אשי וכו' שם ע"ש שכתב דין זה אאנסוהו להביא והביא כמ"ש לעיל ולא זכיתי פה לספרו ד"מ

(צ) שם בפ"ח מה' חובל ומזיק ד"ה עובדא דההוא שותא וכו' וכדא"ל רבא לאביי וכו' שם

(ק) כ' הריב"ש בסימן פ' בא' שביזה החכם ונתן החכם העונש לשר העיר דהוי קרוב למסירה הביאו הסמ"ע בשם ד"מ וביאר שם כיון שעדיין לא נתברר זכותו מדיני ישראל אם הוא חייב או לא

(ר) ע"ש ששם היה מעשה שתקף בידי עכו"ם לעצמו מדמהו לנסכא דרבי אבא אין חטפי ודידי חטפי (מבואר בסי' שס"ד ס"ד) וביאר שם שאם יש עדים שתקפו ע"י עכו"ם לאו כל כמיניה ☜אבל אם אין עדים נאמן במיגו בס' אבי העזרי וכתב עוד שם בפ' המניח ☜אדם שכפר בו חבירו בפקדונו והלך המפקיד ולקח את שלו ע"י עכו"ם ומתוך כך העלילו את הנפקד והפסיד הרבה אם אפשר למפקיד להציל את שלו בע"א חייב כמו היה לו לשמטו ולא שמטו מבואר בסימן שפ"ג ס"ב

(ש) וכ"כ מהרי"ו סי' קי"א וכ' בשם המרדכי שלהי ב"ק וכן בתשובת מיימוני ☜על אחד שרצה להכריח חבירו בדין עכו"ם שיעשה לו דין ישראל וכאשר רצה לתפשו ולא הניח עצמו הכהו עד שהרגו ודן מהר"מ על התובע כל דין רוצח אע"פ שלא רצה להכריחו אלא לדין ישראל והביאו הסמ"ע בשם ד"מ

(ת) שם ד"ו וכתב ה"ה פסק כרבי יהושע ב"ל בירושלמי פ' הגוזל בתרא ופ' בתרא דכתובות דאמר אין אדם נתפס על חבירו אלא בארנון ובגלגולת ופירו' ארנון ארנונא האמור בגמ' בבבלי ופירשו סעוד' וארוחא ומשאת וכו' ואפשר לומר שכיון שהם חוקי המלך וזה פרעם חייב לשלם לו אפילו לקחם המלך מזה שלא כדין ואצ"ל אם לקחם המלך מזה כדין מחמת חבירו שחבירו חייב לשלם לו כאותן שבפ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ג ע"ב) גלגולת אחת מהן כמו שפי' שם רש"י והראב"ד ז"ל דהיינו כרג' דשתא

(א) כתב הכ"מ שנ"ל שנראה שרמז למ"ש בהגוזל (שם) וה"מ באבילא וכרגא דההיא שתא אבל שתא דחליף כיון דאיפייס מלכא חליף

(ב) שם ד"ז בעיא דאמימר שם פ"ו דף ס"ב ע"א ולא אפשיטא וכתב ה"ה ופירשה הרי"ף בשיש עדים שמסר והפסידו אלא שלא ידוע כמה ופסק רבי' ז"ל כדרכו בכל תיקו האמורים בגמ' פי' דהמוסר אומר שלא בשביל המסירה לבדה פשרת את השר ולא דמי לדלעיל דהכא יש לו עדים שהוצרך לפשר בהך וכך אע"פ שאינם יודעים אם כולו היה בשביל המסירה

(ג) וכ"כ ה"ה שם דעת הרמב"ם ושכן דעת ר"ת יש חולקין ע"כ ופ"כ הטור בשם הסכים הרא"ש וביאר שם שאם האחד עני מ"מ לא יפרע העשיר כי אם החצי

(ד) וביאר שם פטור מממון אבל יענש בתעניות ומלקות פי' שלא מסרו קוסד לזה שום יהודי אחר אלא הוא לבדו אם ראה השר מעצמו המעשה שעשה הנמסר או עכו"ם אחרים דודאי עכו"ם אחרים יגידו לשר או להשופט כי שמחים לאיד ישראל פטור המוסר

(ה) שם ד"ח וכ' ה"ה דבר פשוט כתבו הרב

(ו) כן הוא בהרמב"ם וכן העתיק הטור

(ז) שם ד"ט

(ח) וכן כתב הרי"ף בסוף ב"ח מהא דשבח מר עוקבא לר"א בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרן וכו' שלח ליה דום לה' והתחולל