סמ"ע על חושן משפט שעח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]אסור להזיק ממון חבירו כו': התחיל באיסור וסיים בחיוב תשלומין ללמדינו תרתי אית ביה חדא דאף אם ירצה להזיק ולשלם מ"מ יש איסור בדבר דומיא דגניבה וגזילה וכמ"ש הטור והמחבר לעיל ר"ס שמ"ח ושנ"ט מ"ה תלה הטור כאן איסור נזיקין באיסור גניבה וגזילה ע"ש והשני שחייב בתשלומין ואפי' לא נהנה ואפי' שגג והטעם דאדם מועד לעול' אם לא באונס גדול עפ"ר (הג"ה וכ' נ"י פרק המניח (דף י"ב) הא דאמרי' האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזקין היינו כל דינים האמורים בתלתא בבות דהיינו נזיקין וגזל והשבת אבידה וריבית ואונאה וע"ש ד"מ ר"ס זה):
סעיף ב
[עריכה]בין שנפל ברוח מצוייה כו': עד"ר שם כתבתי אל' הטור שכתב שאם נפל ברוח שאינו מצויה פטור דקשה הא הטור בעצמו כתב לקמן בסי' תכ"א סי"ג דאם נפל ברוח שאינו מצוייה חייב בנזק וכן הוא בגמ' וחלקתי דבגמרא ושם בסימן תכ"א איירי כשניזק האדם מנפילתו עליו מהגג ברוח שאינו מצויה ובהזיק באדם דאם נפל ברוח מצוייה נתבאר שם דחייב בד' דברים מ"ה ברוח שאינו מצויה נחתי בה חד דרגא שלא לחייבו בד' דברים כ"א בחיוב נזק בלבד וכאן דאיירי דנזק וכלים בנפילתו דגם בנפילתו ברוח מצויה אינו חייב על נזקם כ"א נזק מ"ה בנפילתו ברוח שאינו מצויה ס"ל להטור דנחתינין ביה לחיובו ולא מחייבינן לי' אנזקו כלל כ"א בנפילתו ברוח מצויה ע"ש מה שכתב עוד שינוי וא"כ יתיישב לשון המחבר דנראה בדבריו ככפל וסתומים דבס"א סתם וכ' חייב לשלם היזק כלים בנפל מן הגג ולא פירש דמיירי גם ברוח שאינו מצויה ובסעיף שאחריו חזר וכתב דינא דנפילה מהגג ופירש דבריו דחייב אפי' ברוח שאינו מצויה ולפי מה שכתבתי לחלק א"ש דבס"א דאיירי בנזקי כלים מש"ה לא כתב דחייב ברוח שאינו מצויה ובסעי' ב' דאיירי בהזיק בן אדם משום הכי כתב שם דחייב אפי' בנפל ברוח שאינו מצויה ואף שהב"י לא ס"ל האי שינוי דהא הב"י הקשה אדברי הטור דפטרו ברוח שאינו מצויה מ"מ י"ל דחזר בו כאן בחיבור וס"ל ג"כ כמה שכתבתי ודוק:
סעיף ד
[עריכה]אבל ברשות המזיק כו': דהמזיק יכול לומר לא ידעתי במה שהכניס שם ענינו להזהר להזיקן ודוקא שהזיקו בשוגג וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ו וזהו שסיים וכתב וכמו שיתבאר ור"ל בס"ו:
סעיף ה
[עריכה]לפיכך אסור לאדם לעמוד על שדה כו': הא דכתבו הטור והמחבר היזק ראייה זה בלשונם ולא נקטו בלשונם הני היזק ראייה דסי' קנ"ד (ודוחק לו' דכוונת המחבר לתרוייהו דבמה שכ' ברישא אפי' בראייתו אסור להסתכל כוון להיזק ראיה דבסי' קנ"ד ובסיפא כ' לפיכך כו' איירי אפי' היזק ראיה דקמה בשדה דאין הל' משמע כן גם בטור לא כ' אלא היזק ראיה דקאמר לגירסא דאמר רב יודא ע"ש) משום דשם הראיה מצד עצמה אין עושה בהן היזק אלא שגורמת היזק כגון שחבירו לא יעשה עסקיו בחצר מכח שבושה ממנו או שירא שיבא לו היזק השגת גבול או שאר ענינים כיוצא באלו משא"כ שדה בקמותיה דהראויה מצד עצמה שולטת בה וגורמת היזק אבל לענין איסור הנהו מכל שכן דאסור דבזה איכא למאן דאמר בגמ' דלית ביה אלא מדת חסידות ועפ"ר:
סעיף ו
[עריכה]כ"מ שמזיק כו': כלשון זה הוא ברמב"ם ובטור ונראה לי דצריך לו' בכ"מ בבי"ת:
והזיקו: כ"מ שנזכר ל' היזק ר"ל שהמזיק הזיק לניזק במעשה אפי' לא נתכוון וכ"מ שכתב שהוזק ר"ל שהניזק הוזק מעצמו בהמזיק והיינו שמזיק עומד במקומו והניזק הלך בצדו וניזק ממנו רש"י ועפ"ר:
אבל אם ראהו שנכנס כו': פי' אפי' לא ראהו בשעה שהוזק ממנו אלא ראהו מתחלה נכנס הוה ליה לאסוקי אדעתו שיש בו אדם שראוי שיוזק ממנו ולשמור נפשו וכשלא שמר נפשו איהו דאפסיד אנפשיה ודוקא בהוזק ממנו הבע"ה אבל אם הזיקו הנכנס אפי' בשוגג חייב הנכנס וכדין שניהם ברשות שיתבאר בסי' שאחר זה:
סעיף ז
[עריכה]היו שניהן ברשות: ל' הטור כגון שנתן בעל החצר לשניהן רשות ליכנס כו' וכתבתי שם דה"ה אם ב"ה נתן לא' רשות לכנס לחצירו או שראוהו נכנס מקרי שניהן ברשות וכמ"ש לפני זה אלא כשהבע"ה נתן לו רשות דלא שייך לומר דלא ידעו זה מזה ע"ש ודוקא בהוזקו זמ"ז פטורין אבל הזיקו זה את זה חייבין דכל אחד ה"ל לאסוקי אדעתיה כמו שאני נכנסתי לחצר חבירי ברשות או שלא ברשו' כן נכנס גם כן אחר משא"כ באחד שנכנס לרשות חבירו שלא ברשות דלא ה"ל לבע"ה לאסוקי אדעתי' שיכנוס מי לרשותו שלא מדעתו ומ"ה אפי' הוזק ממנו הבע"ה חייב הנכנס כמ"ש בסעיף שלפני זה ועפ"ר:
אע"פ שלא כיונו: דאדם מועד לעולם וכנ"ל:
לפיכך ב' שהיו רצים בר"ה כו': והליכת שניהם בר"ה מקרי ברשות וריצתם שמה מיקרי שלא ברשות דה"ל למיסק אדעתי' שמא יפגע בו חבירו ולא יהיה בידו לעמוד מלהזיקו ומ"ש הוזקו זה בזה פטורים היינו דוקא בלא רצו [ראו] זא"ז ועמ"ש לפני זה בסמוך ועפ"ר:
סעיף ח
[עריכה]מפני שרץ ברשות: ז"ל הרמב"ם פ"ב דחובל דרץ ברשות כדי שלא תכנס שבת והוא אינו פנוי עכ"ל ול' זה משמע לכאורה אפי' רץ בעסקיו לגומרם קודם שבת מיקרי ברשות אבל ממ"ש מור"ם אחר זה מוכח דס"ל דוקא דרץ בעסקי צרכי שבת מיקרי ברשות ועפ"ר:
סעיף ט
[עריכה]אם בא אחד רוכב בסוסו כו': ז"ל הטור בשם תשובת הרא"ש בזה מה שטעה ראובן שהוא פטור כיון שהיו רוכבין בר"ה והיה לו לניזק לשמור עצמו לאו טענה היא שרץ לו לרוץ בר"ה ואפי' ברגליו שיכול לעמוד כשירצה כ"ש הרוכב סוס שאין לו לרוץ במקום שבני אדם רוכבין שמא לא יוכל להעמיד הסוס כשירצה ונמצא שפשע בו ומזיק בגופו הוא כיון שרוכב על הבהמה ומזיק בגוף הבהמה או באוכף שעליה חייב לשלם אבל כל כו' אם הסוס המוכה היה של עכו"ם כו' עד אם העכו"ם מעביר עליו הדרך בשביל זה אין לחייב לזה כיון שלא כוון עכ"ל (וכיוצא בזה כתב המחבר לעיל סימן ע"ב ס"ח בסייף המומשכן ביד ראובן ושאל לשמעון ואבדו) ועפ"ר מ"ש ל' הטור לכאורה היה נראה להגיה מ"ש אפי' הי' הסוס דצ"ל אבל אם היה הסוס אבל מדסיים המחבר וכ' בל' ז"ל אין המזיק חייב לשלם לו יותר ממה שישומו לו הב"ד זה לא יתכן שפיר לגרסת אבל אם כו' ויתכן יותר לנוסחא שלפנינו ואפי' היה הסוס כו' וקאי אמ"ש לפניו דישלם לו כפי השומא ואזה כתב דבשומא סגי אפי' העליל עליו העכו"ם וק"ל:
הואיל ונהגו כן פטורים: עיין בד"מ בטור א"ח סי' תרצ"ה מה שכתוב עוד מענינים אלו: