קטגוריה:בראשית יט ט

הקהל שהתכנס סביב ביתו של לוט דרש מלוט להוציא את האנשים אליהם החוצה למען "נֵדְעָה אֹתָם" (בראשית יט ה). לוט חשב, כנראה מניסיון שקרה לאנשים אחרים, שטוב זה לא יהיה לאורחיו. לוט ביקש לרצות את האנשים, "הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא יָדְעו אִּישׁ, אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, ועֲַשׂו לָּהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם" ([[ביאור:בראשית יט ח). החוויה לבנותיו בוודאי גם לא תהיה טובה.

הקהל התחלק למספר קבוצות והגיב במספר אופנים:

• הם צעקו: "גֶּשׁ הָלְאָה". תפסיק עם השטויות ותן לנו את האורחים. התירוצים שלך לא מתקבלים.
• אחרים צעקו: "הָאֶחָד בָּא לָגורּ ויִַּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם". הם הזכירו לו שהוא עצמו זר ואורח, ושאלו מי שם אותו לשופט שישנה את החוק או ימצא הקלות בחוק. האורחים עברו על חוק העיר בבואם ללון ללא רשות בסדום ולכן הם חייבים בחקירה ואולי בעינויים. ואם אתה באמת מגן עליהם, אז אתה אשם כמוהם.
• אחרים הפצירו בלוט, "ויִַּפְצְרו"ּ. הם ביקשו בנימוס ובכבוד והסבירו לו להוציא את אורחיו. בדרכי נועם הם ניסו לשכנע אותו כשם שהוא דיבר עם האורחים "ויִַּפְצַר בָּם מְאֹד, ויַָּסֻרו אֵּלָיו" (בראשית יט ג).
• למרות שנכתב "וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם ... מִנַּעַר וְעַד זָקֵן" (בראשית יט ד), סביר שמספר אנשים נשארו בבתיהם ולא הצטרפו למהומות, הן חתניו לא ידעו שדבר פילאי קרה בעיר.
• אחרים פשוט ניגשו וניסו לשבור את הדלת.

לא בטוח שכל אדם אחז בדעה אחת כל הזמן ולא שינה את דעתו. האנשים עברו מקבוצה לקבוצה לזמן מה בתהליך משתנה. לפחות האנשים שהפצירו או התווכחו לא היו רשעים כמו אלו שבאו לשבור את הדלת. אולם בכל הקהל הגדול הזה לא היה צדיק אחד שאמר שהוא מאמין ללוט: שמדובר באורחים של לוט, ולא זרים, שילכו לדרכם למחרת בבוקר ולכן אין צורך לפגוע בהם. כמובן שאיש צדיק כזה היה מסכן את נפשו ולא היה מספיק לברוח לביתו ולסגור אחריו את הדלת.

אדמת סדום היתה "כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ביאור:בראשית יג י). אנשי סדום רצו לשמור את אדמתם לעצמם. לשם כך חוקקו חוקים אכזריים שנועדו להרתיע פולשים ולהרחיק זרים מאדמתם.
למשפט "נָרַע לְךָ מֵהֶם" יש מספר מובנים:

1. נרע לך בגללם - הזרים שברו את חוקי העיר, האוסרים על זרים לישון בעיר, ובגלל שהם עברו את החוק אתה עובר את החוק.
2. נרע לך יותר מאשר להם - הזרים עברו את החוק בשגגה, אולם אתה יודע את החוק, ניסת להזהיר אותם, ובכל זאת עברת על החוק, לכן עונשך גדול משלהם.

לוט עצמו בא לעיר, אולם בגלל רכושו הרב, הם הרשו לו להפוך לאזרח, הרשו לבנותיו להתחתן באנשי העיר, ואפילו נתנו לו כבוד לשבת בשער העיר, כשופט.

עכשו לוט שובר את חוקי העיר, ומרשה לזרים לישון בעיר.

• הם מזכירים לו שגם הוא פולש זר, וחוקי העיר חלים עליו. מה שלא עשו לו בעבר, כאשר הוא הגיע, יעשו לו עכשו.
• הם מזכירים לו שלמרות שהוא נעשה לשופט, הוא לא מכבד את חוקי העיר ואת ההצדקה לחוקים, ולכן אסור יהיה לו לשבת כשופט.
• הם מזכירים לו שהוא מרשה לזרים לישון בעיר והראה זלזול בחוק, לכן גורלו יהיה כגורלם של הזרים.
• הם מאימים שאפילו יעשו לו יותר רע מאשר לאורחיו, "עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם", כי אורחיו חטאו בתום לב, אולם הוא חוטא במזיד.

לוט הבין שגם אם העיר לא תיחרב, תושביה לא יסלחו לו. חייו, חייי משפחתו, ובנותיו הנשואות בסכנה—לכן חתניו התנכרו לו וניתקו את עצמם ממנו לצמיתות. לא נותרה לו ברירה אלא לברוח. למזלו, העיר חרבה וכל אויביו נספו.