קטגוריה:אסתר ב יז

​ 

1. לפי הפרשנות המסורתית, אסתר בכלל לא רצתה להיבחר. היא לא רצתה להינשא למלך לא-יהודי. היא לא עשתה שום דבר כדי להיבחר - לא התקשטה, לא התמרקה ולא ביקשה שום דבר פרט למינימום ההכרחי. מכאן שהבחירה של אסתר היתה בהשגחה א-להית כדי להכין את הקרקע להצלת ישראל.

אולם עדיין לא ברור, מה היה באסתר שמצא חן בעיני המלך יותר מכל הנערות האחרות?

2. ייתכן שאסתר הצליחה בזכות עזרתו של הגי שומר הנשים. אסתר מצאה חן בעיניו (פסוק ט) והוא החליט לעשות איתה חסד ולעזור לה. כשומר הנשים, הוא ידע מה בדיוק המלך אוהב, והדריך את אסתר בהתאם (פסוק טו). לשאר הנערות הוא לא עזר - הוא נתן להן את מה שהן ביקשו, ואיפשר להן להיכשל.

אולם עדיין לא ברור, מה היה באסתר שמצא חן בעיני הגי יותר מכל הנערות האחרות?

3. נראה שכל שאר הנערות לא הבינו נכון את מטרת התחרות. הן חשבו שזו תחרות יופי, שהרי תנאי הסף היה "טובת מראה". לכן הן השקיעו את כל זמנן בטיפוח הגוף (פסוק יב). ייתכן שהן גם שמעו שושתי הודחה כי לא רצתה להופיע בפני המלך ואורחיו, ולכן השקיעו את זמנן בתיכנון הופעה מרשימה.

אבל המטרה האמיתית של אחשורוש לא היתה יופי; יופי לא חסר לו. המטרה שלו היתה לשקם את כבודו הפגוע. הוא רצה מלכה שתציית לו ותכבד אותו בעיני אורחיו.

וזה היה היתרון העיקרי של אסתר - היא היתה צייתנית. בניגוד לושתי המרדנית, (אסתר א טו): "אֲשֶׁר לֹא עָשְׂתָה אֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּיַד הַסָּרִיסִים", אסתר היתה צייתנית. היא שמעה בקול מרדכי גם בהתחלה, (אסתר ב י): "כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד", וגם בסוף, (אסתר ב כ): "וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ". היא שמעה גם בקול הגי סריס המלך, (אסתר ב טו): "אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים". אחשורוש אהב את הצייתנות שלה והחליט להמליך אותה תחת ושתי המרדנית.

4. כותב המגילה מתאר את תחרות בחירת מלכה חדשה כתהליך מיני. המועמדות הן בתולות (פסוק ב), הן נבחנות מהערב עד הבוקר בבית המלך (פסוק יד), המלך פקד על וושתי לבוא "בְּכֶתֶר מַלְכוּת" בלבד (אסתר א יא), המלך הוא שיכור (אסתר א י) אוהב רבוי נשים. ולאור הדרישות האלה נבחרה אסתר, כלומר, לכאורה בשטח הזה היא היתה הטובה ביותר. אולם אז קימת בעיה מדוע המלך "קָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית" (אסתר ב יט)? כלומר התמונה שהציג מחבר המגילה נועדה להטעות את הקורא. המלך לא היה שתיין. אחרי משתה יין הוא ער לגמרי בבוקר (אסתר ו ג). ושתי הוזמנה בלבוש מלכות וכתר ולא ערומה. מלכים תמיד נהגו לשאת בתולות והרבה. מהעובדות שהמלך חידש את המשחק שנית, ושבשנה החמישית לנשואיה (אסתר ג ז) היא לא נקראה (אסתר ד יא): "לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם", אנו חייבים להבין שאסתר לא נבחרה בגלל כישוריה המעולים בלילה. היא נבחרה בגלל הכבוד שהיא הביאה למלך בהופעתה, והתאמתה לתפקיד מלכה יצוגית (אילן סנדובסקי).

כשם שדוד נשא את מיכל כדי להעלות את יחוסו כך נשא המלך את וושתי; כשם שדוד, לאחר שממלכתו התיצבה, הדיח את מיכל על חוצפתה כך הודחה גם וושתי; וכשם שדוד בחר את בת שבע כך גם בחר המלך את אסתר למלכתו.

5. מרדכי הפעיל תוכנית שהצלחתה היתה מובטחת. מרדכי שינה את שמה של הדסה לאסתר על שם האלה עשתר ((מלכים א יא ה): "עשתורת"), והיא אלת האהבה, הפוריות והמלחמה.^[1] כדי להעצים את תדמיתה בעיני עצמה ואחרים. מרדכי הורה לאסתר להסתיר את יהדותה וזרותה. וכן הוא הורה לה לבקש יעוץ מהגי ולעשות כדבריו. הגי הבין את יתרונותיה של אסתר דוברת פרסית ביחס לכל הנערות הזרות שהובאו, ונתן לה עדיפות באוכל, תמרוקים, מגורים ושרות נערות מבית המלך (פסוק ט). הנערות הללו היו מודעות להרגלי המלך ולימדו את אסתר איך להיות מלכה.

הנערות האחרות מכל רחבי הממלכה, חשבו כוושתי, וכנראה הודרכו בכוונה להציג את זרותן בגאווה ובבטחון – וכך את אי-התאמתן לתפקיד המלכה – על-ידי מופע אומנותי מרשים בערב והדגשה של יכולתן הנשית בלילה. וכתוצאה מזה הן הגיעו, לבית-הנשים השני, לבית-הפילגשות (ביאור:אסתר ב יד).

אחרי כארבע שנים של הופעות מרשימות, אבל בלתי מתאימות, אסתר הופיעה למלך (פסוק טז) במשתה הערב בנוכחות אורחיו, לבושה מלכות, כשם שהמלך ציפה שוושתי תופיע (אסתר א יא): "לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ, כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא", וכשם שהיא תופיע מאוחר יותר (אסתר ה א): "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת".

אסתר הופיעה בלבוש האלה בסעודת הערב כטוב לב המלך ביין כמנהגו (אסתר א י). הופעתה בתחפושת האלה, המוכרת לכל, הדהימה את המסובים ומילאה אותם ביראה וכבוד, ובנוסף כיבדה את המלך בהראותה את עושרו וכוחו מעל האלים, דבר שוושתי בזמנו סרבה לעשות לכבודו. אסתר מתושבי שושן הבירה, דוברת פרסית התאימה למלך כמלכתו. כשם שדוד נשא את מיכל כדי להעלות את יחוסו כך נשא המלך את וושתי; כשם שדוד, לאחר שממלכתו התיצבה, הדיח את מיכל על חוצפתה כך הודחה גם וושתי; וכשם שדוד בחר את בת שבע כך גם בחר המלך את אסתר למלכתו. הופעתה המלכותית של אסתר, כאלת האהבה הפוריות והמלחמה, הרשימה את המלך והוא הניח את כתר המלכה על ראשה כדי להשלים את הופעתה, וכך המליכה (אילן סנדובסקי).