קטגוריה:בראשית נ יט

האחים אמרו ליוסף "שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ", השתחוו לפניו, ואמרו: "הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים"

תשובתו של יוסף כוללת שני חלקים:

1. "אַל תִּירָאוּ".
2. "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי".

מילת הקישור "כִּי" מופיעה כאילו להסביר מדוע האחים לא צריכים לירוא ממנו.

יוסף חלם חלומות בהם אחיו השתחוו לו, ואחר כך אפילו השמש, הירח ואחת עשר כוכבים השתחוו לו. יעקב פרש את החלום כתקווה של יוסף למלוך על משפחתו (ביאור:בראשית לז יא). ואכן כאשר יוסף עולה לגדולה, הוא קורא לבכורו, מנשה, והעניק לו את כל עמלו, משפחתו וברכת אלוהים. יוסף התכונן להיות מלך ישראל, ומנשה בנו ימלוך אחריו. יעקב זכר את חלומות הגדלות של יוסף, ולכן, כדי להרוס את תוכניתו של יוסף, יעקב העניק את הבכורה לאפרים (ביאור:בראשית מח ה). עכשו, לאחר מותו של יעקב, האחים חוששים שיוסף יפגע בהם והם מוכנים למנות אותו ואת בנו למלך עליהם. אולם בנתיים, יוסף הבין שתוכניתו אינה טובה, שאלוהים יחליט מי ינהיג את העם, והוא מוותר ואומר: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי".

רש"י מסביר את כל הפסוק כאחד: "שמא במקומו אני? בתמיה אם הייתי רוצה להרע לכם כלום אני יכול? והלא אתם כולכם חשבתם עלי רעה והקב"ה חשבה לטובה והיאך אני לבדי יכול להרע לכם?"
כלומר אלוהים יעניש אותכם כרצונו. אני לא אהיה במקומו. הוא יהיה השופט. כל אחד יקבל מה שמגיע לו. הפרוש הזה הוא הגיוני כי יוסף ממשיך בדבריו: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (ביאור:בראשית נ כ).

יוסף חזר על דברי אביו, יעקב. בזמנו רחל זעקה ליעקב: "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי." (בראשית ל א), ויעקב ענה בכעס: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (בראשית ל ב). כשם שיעקב אינו אלוהים ולא יכול לעזור לרחל, כך יוסף אומר שהוא לא יהיה אלוהים למשפחתו, אבל יעניק להם אוכל כנדרש.

חובה להבין שהאחים העניקו כבוד מלכים ליוסף כאשר הם נפלו לרגליו ואמרו לו "הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים". המעשה הזה של האחים היה נחשב למרד או בגידה בפרעה. יוסף היה חייב להסתיר מפרעה מה קרה כאן כדי להציל את אחיו, ולדחות את הצעתם בלי שזר יבין. יוסף ידע שיש מרגלים בביתו, הן למרות ש-"לֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו" (ביאור:בראשית מה א), בכל זאת נאמר: "וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר: בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף" (ביאור:בראשית מה טז).

לכן קיימת אפשרות ששני החלקים בשיחה הם נפרדים.

• האחים אמרו: "שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ", ויוסף ענה: "אַל תִּירָאוּ".
• האחים אמרו: "הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים", במשמעות: אתה אדוננו ומלכנו, ויוסף ענה: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי".

כאשר האחים נפלו והשתחוו לפני יוסף, סוף סוף התקיים חלום הנבואה הראשון של יוסף: שאחיו ישתחוו לו והוא יאכיל אותם. ברור שזה הרגע האמיתי, ולא המקרים הקודמים בהם האחים השתחוו לשליט מצרי, או לאחר שנודע להם שהשליט המצרי הוא יוסף הם התנשקו ובכו, אבל לא השתחוו לו (ביאור:בראשית מה טו).

כבר בזמנו האחים הבינו שחלום הנבואה הראשון של יוסף מיעד לו מלכות עליהם, כי הם אמרו לו: "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ" (ביאור:בראשית לז ח). האחים ידעו שבמקרים הקודמים שהם השתחוו לו, הוא היה שליט מצרים שמגיע לו הכבוד הזה. אולם עכשו, לאחר מותו של יעקב, וכסא הכבוד של ראש המשפחה התפנה, הם משתחווים ליוסף אחיהם, בעל החלומות, ומצהירים: "הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים" (ביאור:בראשית נ יח), אתה הוא מלכנו. אלוהים בחר אותך כאשר הוא העניק לך את החלומות.

במצרים פרעה היה כאלוהים. יוסף ענה להם בעניין המלוכה "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי", במשמעות שגדעון הסביר: "לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם. יְהוָה יִמְשֹׁל בָּכֶם" (שופטים ח כג), ואלוהים עצמו מסביר לשמואל: "כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם" (שמואל א ח ז). הדיברה הראשונה מודיעה: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ ב), וכך היא כוללת איסור על הפיכת מלכים לאלוהים, כמקובל במצרים בתקופה ההיא ובכל העולם הקדמון. (ראו: זכותם האלוהית של מלכים)

בדבריו יוסף דחה את ההצעה של אחיו להיות מלך המשפחה, ולקחת את תפקיד האלוהות על בני ישראל.

יש אומרים שיוסף אמר "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי" במשמעות שהוא לא יהיה שופט במקום אלוהים, ואלוהים יעניש את אחיו כרצונו, על החטא שהם עשו ליוסף וליעקב.

אולם סביר שיוסף דחה את ההצעה למלוך:

1. אם המילים "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי" אינן תגובה להצעת האחים: "הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים" אז יוסף לא סרב שהם יהיו עבדיו, והם הפכו לעבדיו והוא למלכם. אין בסיס שזה קרה. גם יוסף וגם בנו לא מלכו על בני ישראל, והתפקיד ראש העם נשאר פנוי עד שמשה קיבל אותו.
2. יוסף ידע שלפרעה יש מרגלים, והוא לא היה יכול לדבר בגלוי, ואפילו סרובו היה חייב להסתיר, שאחיו פגעו בכבוד פרעה כאשר הם הציעו לו להיות מלכם ואדונם, וליצור נאמנות כפולה ומדינה בתוך מדינה. כך גם אחשורוש היה מוציא להורג את המן, אם אחשורוש היה יודע שהמן דרש מנכבדי המלך בשער המלך לתת לו כבוד מלכות (ביאור:אסתר ג ב).
3. יוסף ממשיך: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם רָב" (ביאור:בראשית נ כ), כלומר יוסף מסביר שאלוהים עשה הכל, ולא מגיע ליוסף להיות: מלכם, אדונם או אלוהיהם.
4. בהמשך דבריו יוסף חוזר ואומר: "וְעַתָּה, אַל תִּירָאוּ, אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם" (ביאור:בראשית נ כא), וכך יוסף חוזר על דברי פרעה: "וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית מה יח) והוא מוריד את עצמו לעבד פרעה.