קטגוריה:בראשית ל ל
נוסח המקרא
כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי
כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֹתְךָ לְרַגְלִי וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי.
כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר־הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ יְהֹוָ֛ה אֹתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י וְעַתָּ֗ה מָתַ֛י אֶֽעֱשֶׂ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י לְבֵיתִֽי׃
כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר־הָיָ֨ה לְ/ךָ֤ לְ/פָנַ/י֙ וַ/יִּפְרֹ֣ץ לָ/רֹ֔ב וַ/יְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֹתְ/ךָ֖ לְ/רַגְלִ֑/י וְ/עַתָּ֗ה מָתַ֛י אֶֽעֱשֶׂ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י לְ/בֵיתִֽ/י׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי זְעֵיר דַּהֲוָה לָךְ קֳדָמַי וּתְקֵיף לִסְגֵּי וּבָרֵיךְ יְיָ יָתָךְ בְּדִילִי וּכְעַן אִמַּתִּי אַעֲבֵיד אַף אֲנָא לְבֵיתִי׃ |
ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם קָלִיל דַהֲוָה לָךְ עָאן קֳדָמַי וּתְקֵיף לְסַגִי וּבְרִיךְ יְיָ יָתָךְ בְּרִיגְלִי דְאַהֲנַיַית לָךְ מִדְעָלִית בְּבֵיתָךְ וּכְדוֹן אֵימַת אַעֲבֵיד אוּף אֲנָא עִבִידְתָּא וַאֲנָא זָקִיק לְפַרְנָסָא אִינְשֵׁי בֵיתִי: |
רש"י
"גם אנכי לביתי" - לצורך ביתי עכשיו אין עושין לצרכי אלא בני וצריך (אני) להיות עושה גם אני עמהם לסמכן וזהו גם
[כד] לצורך ביתי. דאין כל מה שהאדם עושה הוא לביתו ממש, שכל הצאן לא היו לביתו - אלא מכרם ולקח בעדם צורך ביתו, ולפיכך פירש "לביתי" 'לצורך ביתי':
[כה] וצריך אני ג"כ לעשות עם בני. ומה שלא פירש כמשמעו - כמו שלבן עושה לביתו גם אני אעשה לביתי (קושית הרא"ם), דאין שייך, דכי אם לא היה עושה לבן לביתו וכי לא היה ראוי שיעקב יעשה לביתו. ואף על גב שבניו קטנים היו, מכל מקום היו יכולים לעשות מלאכה, שהרי ראובן הביא בימי קציר חטים דודאים מן השדה (פסוק יד):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי – לְצֹרֶךְ בֵּיתִי (תרגום יונתן). עַכְשָׁו אֵין עוֹשִׂין לְצָרְכִּי אֶלָּא בָּנַי, וְצָרִיךְ אֲנִי לִהְיוֹת עוֹשֶׂה גַּם אֲנִי עִמָּהֶם לְסָמְכָן, וְזֶהוּ "גַּם" (ב"ר שם).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
כי מעט אשר היה לך לפני. נאמר כאן "מעט" ונאמר להלן "מעט", "ויגר שם במתי מעט": מה להלן שבעים נפש, אף כאן שבעים. מתי אעשה גם אנכי לביתי, ראובן בעי בי, שמעון בעי בי.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל ל.
כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ
מעט היא מילה יחסית ובלתי מוגדרת. "מעט" לאחד, זה "הרבה" לשני. יעקב מדגיש שבעבר היה ללבן פחות מקנה יחסית לכמות המקנה שיש לו עכשיו.
מְעַט
יעקב שהיה "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים", שעזב את משפחתו עם מקלו בלבד (ביאור:בראשית לב יא), וישן בשדה על אבן קשה וקרה, מדבר על לבן העני. ללבן היה בית (ביאור:בראשית כט יג), עדר צאן, אדמה לצאן, זכות למים מבאר, והוא היה יכול לארח את יעקב חודש ימים בחינם. לבן לא היה עני, שכן נאמר עליו, "ויֶַּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, ויַַּעַשׂ מִשְׁתֶּה" (ביאור:בראשית כט כב), ולמשתה באו הרבה אורחים ששתו יין עד שיעקב השתכר כנח ולוט, ולא הבדיל בין לאה לרחל.
ניתן להבין שלבן לא היה עני, אלא אדם עשיר ומכובד, גם כאשר יעקב בא עליו בפקודת אמו ואביו.
וַיִּפְרֹץ לָרֹב
הפועל "יִּפְרֹץ" משמש בספר בראשית לציון גידול בשטח אדמה או בילדים, אנשים ורכוש:
- שטח אדמה, ככתוב: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (ביאור:בראשית כח יד).
- הרבה ילדים, אנשים ורכוש, ככתוב: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" (ביאור:בראשית ל מג).
הכתוב לא מגביל את הצלחתו של לבן לצאן בלבד, לכן ניתן להבין שמדובר בצאן, אדמה, אנשים וגם ילדים נוספים. לא ברור אם כאשר יעקב בא לחרן ללבן היו בנים או רק שתי בנות. בהמשך אנו רואים שללבן היו בנים (ביאור:בראשית לא א). ייתכן שנולדו ללבן בנים במשך 14 שנות העבודה של יעקב, ועכשיו כשנאמר: "וַיִּפְרֹץ לָרֹב", הכוונה היא לכך שלבן זכה בברכה ונולדו לו בנים, והם יהיו חסונים ותקיפים, וידרשו שלבן יפסיק להעשיר את יעקב (ביאור:בראשית לא א). גם כאשר תמר ילדה תאומים ליהודה, הבכור נקרא 'פרץ', ככתוב: "מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ" (ביאור:בראשית לח כט), וכך יש הקשר בין לידה לפועל לפרוץ.
וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֹתְךָ לְרַגְלִי
לְרַגְלִי ?
אדוני בירך את לבן בזכותו של יעקב. לבן מכיר בעובדה הזו "נִחַשְׁתִּי, ויְַבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (ביאור:בראשית ל כז). עם זאת, יעקב השתמש במילה "לרגלי" במקום "בגללי", כדוגמת "ותִַּפֹּל, לִפְנֵי רַגְלָיו" (ביאור:אסתר ח ג). יעקב הוריד את לבן לרגליו, בעלבון ברור. לבן לא הגיב על העלבון.
ייתכן שיעקב רמז לעוצמה שלו ולכך שלבן כורע לרגליו ולכבודו, כפי שהוא בירך את יהודה: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (ביאור:בראשית מט י).
מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי
יעקב אמר: "מָתַי אֶעֱשֶׂה" - בעתיד. מדברי לבן: "נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי, וְאֶתֵּנָה" (ביאור:בראשית ל כח), לא ברור אם לבן חשב לשלם ליעקב על עבודתו בעבר או להסכים על חוזה עבודה חדש. כדי להרגיע את לבן יעקב אמר שהוא לא מבקש תשלום עבור העבר, אלא רק מעכשיו והלאה, עבור העתיד.
איך יעקב הרבה את רכושו של לבן?
כשיעקב בא לחרן, רחל השקתה את צאן לבן בבאר משותפת. בהמשך עומדים לרשותו של יעקב "שִׁקְתוֹת הַמָּיִם" (ביאור:בראשית ל לח) של לבן, והוא דואג להשקות את צאנו בכמות נכונה ובזמן המתאים. עוד בהתחלה יעקב פקד על הרועים: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקו הַּצֹאּן, ולְּכו רְּעו"ּ (ביאור:בראשית כט ז), כלומר, לדעתו, הרועים התעצלו לרעות את הצאן והעדיפו לחכות בחוסר מעשה. אם מוציאים את הצאן למרעה מוקדם בבוקר, הכבשים מקבלים מים מן הטל על הצמחים, וכך הם יצטרכו לשתות פחות, יגדלו יותר, ויביאו ולדות בריאים ורבים יותר. יעקב היה חרוץ והצאן גדל. בנוסף, יעקב יצר תחרות בביתו של לבן, ובניו של לבן התחילו לעבוד ברצינות כדי שלבן יאהב אותם.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ל ל"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.