ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פסחים/פרק רביעי

ירושלמי פסחים , פרק ד, הלכה א

מתני’: ^ד_אמקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין, מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, ההולך ממקום שעושין למקום שאינן עושין, או ממקום שאינן עושין למקום שעושין, ^ד_בנותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ד_א מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ח סעיף ג':

2 ד_ב מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה כ', טור ושו"ע או"ח סי' תס"ח סעיף ד':

-----------------------------------דף כה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף כה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד א] ואל ישנה אדם מפני המחלוקת:

גמ’: כתיב (דברים ראה טז ו) שם תזבח את הפסח בערב. אין לי אלא הוא _ישחט, שלוחו מניין? תלמוד לומר ובשלת ואכלת. אין עליך אלא מצוות אכילה. אם כן מה תלמוד לומר שם תזבח את הפסח בערב? כביכול אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב. לכן אסרו מלעשות מלאכה, כהא דתני, להן כל איניש דיהוי עלויה אעין וביכורין. כגון האומר הרי עלי עצים למזבח, וגיזורים למערכה, ^ד_גאסור בהספד ובתענית, ומלעשות מלאכה בו ביום. אמר רבי יונה רבי יונה° אילין תמידין, קרבנותיהן של כל ישראל אינון, ומן הראוי היה שכולם יעלו לירושלים או לפחות יתבטלו ממלאכה. אלא אם תאמר שיהו כל ישראל עולין לירושלם, לית כתיב, אלא (דברים ראה טז טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין, והכתיב (דברים עקב יא יד) ואספת דגנך, מי אוסף להן את הדגן? אלא ^ד_דשהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות, על כל משמר ומשמר, היה עומד _מעמדות בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראלים. תני, עשרים וארבעה אלף עמוד מירושלם, וחצי _{שנים עשר אלף} עמוד מיריחו. אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם, אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם היתה מוציאה חצי עמוד. הכהנים לעבודה, והלוים לדוכן, וישראל מוכיחין על עצמן שהן שלוחיהן של כל ישראל. תני °רבן שמעון בן אלעזר רבן שמעון בן אלעזר אומר, כהנים ולוים וישראלים ושיר, מעכבין את הקרבן. אמר רבי אבון רבי אבין° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, טעמא ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר דכתיב (דברי הימים ב כ"ט, כ"ח) כל הקהל משתחוים והשיר משורר וחצצרות מחצצרים הכל עד לכלות העולה. כל הקהל משתחוים אלו ישראל. והשיר משורר אלו הלוים. וחצצרות מחצצרים אלו הכהנים. הכל עד לכלות העולה, הכל מעכבין את הקרבן. רבי תנחומא רבי תנחומא° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שמעינן לה מן הדא דכתיב (במדבר בהעלותך ח יט) ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבוד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל, לעבוד את עבדת בני ישראל באהל מועד אלו הכהנים.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד ב] ולכפר על בני ישראל, זה השיר _{שהרי הלוים לא מכפרים=מקריבים.} ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש, אלו ישראל. מניין שהשיר קרוי כפרה? אמר רבי חיננה אבוי דרב ינטח רבי חיננה אבוי דרב ינטח° בשם רבי בניה רבי בניה°, דכתיב ולכפר על בני ישראל, זה השיר. מניין שהשיר מעכב? רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בולוטה אמרו בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, דכתיב ולכפר על בני ישראל, זה השיר. הרי פסחים, הרי קרבנן של כל ישראל הוא, ותלו אותו אם לעבוד בי"ד במנהג? אמר רבי אבהו רבי אבהו°, שנייא הוא, שאין הפסח קרב אלא משש שעות ולמעלן. רבי אבהו רבי אבהו° בעי, אמר הרי עלי עולה משש שעות ולמעלן, מותר לעשות מלאכה משש שעות ולמטן? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מי דמי? ^ד_הפסח שהקריבו בשחרית, אינו פסח שאין זה זמנו. עולה שהקריבוה בשחרית, עולה הוא. הרבה דברים תלו אותן במנהג. נשיי דנהיגין ^ד_ודלא למיעבד עובדא באפוקי שובתא  שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת, אינו מנהג. עד יפני סדרה  עד שיחזרו מהתפילה ויבדילו, מנהג. לא לעשות מלאכה בתרייה ובחמשתה  כל שני וחמישי, אינו מנהג, בתענית ציבור עד יתפני תעניתה  עד שיסתיים הצום מנהג. יומא דערובתה  הושענה רבא שחובטים ערבות, אינו מנהג. מן מנחתה ולעיל  מהמנחה ומעלה מנהג כמו כל ערב חג, ^ד_זיומא דירחא  ראש חדש, מנהג. אמר רבי זעירה רבי זעירא°, נשייא דנהגן ^ד_חדלא למישתייה מן דאב עליל  לא לסדר את חוטי השתי באריג משנכנס אב, מנהג. שבו פסקה אבן שתייה, מה טעם דכתיב (תהלים י"א, ג') כי השתות יהרסון. אמר רבי חיננא רבי חיננא° כל הדברים שהם משום מנהג לא מבטלים. אעין דשיטין  עצי שיטים הוו במגדל צבעייה _{שנהגו איסור להשתמש בהם זכר לחרבן המקדש} אתון ושאלון לרבי חנינא חבריהון דרבנן רבי חנינא חבריהון דרבנן°, מהו מיעבד בהן עבודה? אמר להן, מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי אבון רבי אבין°, כל דבר שאינו יודע שהוא מותר, וטועה ונוהג בו באיסור, ^ד_טנשאל והן מתירין לו. וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר, והוא נוהג בו באיסור, נשאל, אין מתירין לו. יושבין על ספסלו של עובד כוכבים ומזלות בשבת. מעשה ב°רבן גמליאל רבן גמליאל שישב לו על ספסל של עובד כוכבים ומזלות בשבת בעכו. אמרו לו לא היו נוהגין כן להיות יושבין על ספסלו של עובד כוכבים ומזלות בשבת _{שנראה כיושב למסחר,} ולא רצה לאמר להן מותר לעשות כן, אלא עמד והלך לו. מעשה ביהודה ובהלל בניו של °רבן גמליאל רבן גמליאל שנכנסו לרחוץ במרחץ בכבול. אמרו להן ^ד_ילא נהגו כאן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

3 ד_ג מיי' פ"ו מהל' כלי המקדש הלכה ט':

4 ד_ד מיי' פ"ו מהל' כלי המקדש הלכה א':

[ע"ב]

5 ד_ה מיי' פ"א מהל' כלי המקדש הלכה ד':

6 ד_ו | טור או"ח סי' רצט:

7 ד_ז טור ושו"ע או"ח סי' תי"ז:

8 ד_ח טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף ח':

9 ד_ט טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ד סעיף א':

10 ד_י טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ג סעיף ו':

-----------------------------------דף כו

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף כו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד א] להיות רוחצין שני אחים כאחת, ולא רצו לומר מותר כן, אלא נכנסו זה אחר זה. ועוד שיצאו לטייל בקורדקיות _{סנדלים רחבים} של זהב בלילי שבת בבירו. אמרו להן לא נהגו כאן להיות מטיילין בקורדקיות של זהב בשבת _{שמא יפלו ויטלטלם,} ולא רצו לומר להן מותר כן, אלא שלחום ביד עבדיהן. תנן, מקום שנהגו שלא לעשות וכ"ו, ולא סוף דבר פסח, אלא אפילו מנהג מקומי כמו שקיבלו עליהן חרמי טיבריה, וגרוסי ציפורין ודשושי עכו, שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד. ניחא גרוסי ציפורין ודשושי עכו שאפשר שיכינו מראש לכל המועד שאלו אינם מתקלקלים. אבל חרמי טיבריה, ואינן ממעטין בשמחת הרגל? צד הוא בחכה, צד הוא במכמורת, אפילו כן אינן ממעטין בשמחת הרגל שהרי אי אפשר לדוג כך הרבה? רבי אימי רבי אמי° מיקל לון  ביזה אותם שהן ממעטין בשמחת הרגל. לכן גלו ממקום למקום שבו יהיה מותר להם לעשות מלאכה. ביקשו לחזור בהן מהו? ייבא כהדא דאמר רבי אבא רבי אבא°, בני מיישא קיבלו עליהן שלא לפרש בים הגדול. אתון שאלון ל°רבי רבי יהודה הנשיא, אמרין ליה, אבותינו נהגו שלא לפרש בים הגדול, אנו מה אנו? אמר להן, מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. ואין אדם נשאל על נדרו? תמן מי שנדר נשאל, ברם הכא אבותיהם נדרו. אם כן כל שכן שיהו מותרים? אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° _{רבי לא התיר להם} לא מן הדא _{לא בגלל שאי אפשר לבטל את מנהג אבותם} אלא מן הדא. °רבי רבי יהודה הנשיא תלמידיה ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי הוה. ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, אסור לפרש בים הגדול מפני הסכנה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן°, ואינו אסור משום בל תתגודדו? אמר לו אין איסור לא תתגודדו בדבר של מנהג אלא בדבר של הלכה כגון בשעה שאלו עושין כ°בית שמאי בית שמאי ואלו עושין כ°בית הלל בית הלל. °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל אין הלכה כ°בית הלל בית הלל? הרי העושה כ°בית שמאי בית שמאי עובר איסור מפורש, ולא רק משום לא תתגודדו? אמר לו אלא כגון בשעה שאלו עושין כ°רבי מאיר רבי מאיר ואלו עושין כרבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אין הלכה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? אמר לו אלא כגון תרי תניין דאינון על ד°רבי מאיר רבי מאיר, ותרין תניין דאינון על ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. אמר לו הרי ראש השנה ויום הכיפורים ביהודה נהגו כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שתוקעים למלכויות

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד ב] ובגליל נהגו כ°רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי שלא תוקעים. אמר ליה, שנייה הוא, שהכל מודים שאם עבר ועשה ביהודה כגליל, ובגליל כיהודה יצא. הרי פורים, הרי אלו קורין בי"ד, ואלו קורין בט"ו. אמר לו, מי שסידר את המשנה סמכה למקרא. דכתיב משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר. ניחא ממקום שעושין למקום שאין עושין. ממקום שאין עושין למקום שעושין. ויבטל שהרי כמה בטילין יש לו באותו מקום. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° במתמיה _{באדם שהכל יודעים שיש לו עבודה והוא חרוץ ורואים שהוא לא עובד}

ירושלמי פסחים , פרק ד, הלכה ב

מתני’: ^ד_יאכיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו, או ממקום שלא כלו למקום שכלו, חייב לבער. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, צא והבא לך אף אתה:

גמ’: תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, צא והבא לך אף אתה. כלו מטיבריה ולא כלו מציפורין. אמר לו מציפורין הבאתים אם אין את מאמינני, צא והבא לך אף אתה. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° ורבי פינחס רבי פינחס° אמרו, °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° שניהן אמרו דבר אחד, דתנינן תמן. ^ד_יבאוכלין על המופקר ואין אוכלין על השמור. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר אף על השמור. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר לון מן השמור _{מן הבהמות ולא מן האדם} הבאתים, ואם אין את מאמינני הרי שדה פלוני משומרת לפניך, צא והבא לך אף אתה _{כשיטת °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי במשנתנו}

ירושלמי פסחים , פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_יגמקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים, מוכרין. מקום שנהגו שלא למכור, אין מוכרין. ואל ישנה אדם מפני המחלוקת. ובכל מקום, אין מוכרין להן בהמה גסה, עגלים וסייחים, שלמין ושבורין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מתיר בשבורה. °בן בתירה בן בתירא ^ד_ידמתיר בסוס:

גמ’: תנן, מקום שנהגו למכור בהמה דקה לנכרים, מוכרין. וכי מותר לגדל בהמה דקה? אמר רבי אבא רבי אבא° כגון מהיר _{מקום מרעה} שהוא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

11 ד_יא מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ב:

12 ד_יב מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ד':

13 ד_יג מיי' פ"כ מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' קנ"א סעיף ד':

14 ד_יד מיי' פ"כ מהל' שבת הלכה ד':

-----------------------------------דף כז

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף כז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד א] הוון בעיי מימר מאן דאמר מותר למכור, מותר לייחד, מאן דאמר אסור למכור, אסור לייחד. רבי יונה רבי יונה° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו בשם רב רב (אמורא)° ואפילו כמאן דאמר מותר למכור, ^ד_טואסור לייחד. מה בין למכור מה בין לייחד? תמן מכיון שהוא מוכרה לו, כבהמתו של העובד כוכבים ומזלות היא, וחס עליה שלא תיעקר . ברם הכא, בהמתו של ישראל היא והוא חשוד עליה: מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. אם לא חוששים לרביעה, למה אסור למכור בהמה דקה? שהוא מוציאה מידי גיזה. הגע עצמך שהיתה עז שאין חייבת בראשית הגז? שהוא מוציאה מידי בכורה. הגע עצמך שהיה זכר. שהוא מוציאו מידי מתנות. מעתה חיטין אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי חלה? ויין ושמן אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי ברכה? תנן, בכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. מה בין גסה מה בין בהמה דקה? בהמה גסה יש בה חיוב חטאת. דכשהבהמה עובדת עובר על שביתת בהמתו, בהמה דקה אין בה חיוב חטאת. ואינו חולב ואינו גוזז? תמן הוא _{החולב או הגוזז העושה מלאכה} מתחייב, ברם הכא, היא מתחייבת בשביתה, שחובת הבעלים שבהמתו תשבות. כיון שהוא מוכרה לו. לא בהמתו של עובד כוכבים ומזלות הוא? אמר רבי אימי בבליי רבי אימי בבליי° בשם רבנין דתמן, ^ד_טזפעמים שהוא מוכרה לו לניסיון, והוא מחזירה לו לאחר ג' ימים, ונמצא עובר עבירה בבהמתו של ישראל. מעתה לניסיון אסור שלא לנסיון מותר? גזרה זו מפני זו. עבר ומכר מהו? קונסין בו. שכשם שקונסין להלכה כך קונסין למנהג. מניין שקונסין להלכה? חד בר נש זבין גמלא לחד ארמאי. אתא עובדא קומי רבי שמעון בן לקיש וקנסיה שישלם לגוי אפילו כיפלה בגין דייחזר ליה גמלא  אדם אחד מחר גמל לגוי בא המעשה לפני רבי שמעון בן לקיש וחייב אותו לשלם לגוי עד כפליים ולהחזיר את הגמל. ואמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, שם בעל הגמל מסר את הגמל לסרסור שימכור עבורו והוא מכר לגוי ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° קנס את הסרסור , והוון צווחין ליה ברא דמסרסר לארמאה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° סבר כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, דתנן. הלוקח עובר פרתו של נכרי, והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, והמשתתף לו, והנותן לו בשותפות, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה, פטור מן הבכורה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף המקבל מן הנכרי אף על פי שאינו רשאי, הרי זה מעלה בשויו, ונותן חצי דמיו לכהן. והנותן לו בקבלה אף על פי שאינו רשאי, הרי זה מעלה אותו ואפילו עשרה בשויו ליתן דמיו לכהן. שאף שמדינה פטור מבכורה כיוון שיד הגוי באמצע, קנסו אותו חכמים. וכך גם סובר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. וחכמים אומרים, ^ד_יזהואיל ואצבע הנכרי באמצע _{שיש לו חלק בו,} לעולם נפטרה היא מן הבכורה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד ב] ורובה מן ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. דמה דאמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי משום הילכות בכורה שהיא מהתורה, לכן קנס אותו שהפקיעה מצווה מהתורה. מה דאמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° משום הילכות בהמה גסה, וזה רק מדרבנן ואף על פי כן רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° קונס. תנן, °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי מתיר בשבורה. לא אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אלא בשבורה שאינה יכולה להתרפאות. אמרו לו והרי מביאין לה זכר ונרבעת ממנו? אמר לו אף אני לא אמרתי אלא בשבור זכר שאינו יכול להתרפאות. אמרו לו והרי מביאין לו נקיבה, והוא רובעה והיא יולדת? אמר רב אבון רב אבון° בשם רבנין דתמן, זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע שתתעבר בהמתם. תמן תנינן, ^ד_יחהלוקח עובר חמורו של עובד כוכבים ומזלות, והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, והמשתתף לו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה, פטור מן הבכורה. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, לית הדא אמרה שאסור להמציא להן עוברים? אמר ליה, כבר קדמך רבי אבון רבי אבין°, דאמר רבי אבון רבי אבין° בשם רבנין דתמן, זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע: תנן, °בן בתירה בן בתירא מתיר בסוס. לא אמר °בן בתירה בן בתירא, אלא בסוס זכר שיש בו סכנה וצריך להוציאו מביתו. מאי סכנה? שהוא הורג בעליו במלחמה. יש אומרים שמסכן את בעליו שהוא רץ אחר נקיבה, ויש אומרים שהוא עומד ומשתין באמצע קרב, והאויב פוגע ברוכבו. מה נפק מן ביניהון? הסריס. מאן דאמר שהוא רץ אחר נקיבה, זה אינו רץ אחר נקיבה, מאן דאמר שהוא עומד ומשתין, אף הוא עומד ומשתין, מאי טעמא דברי חכמים שאסרו? אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי תנחום בר חייה רבי תנחום בריה דרבי חייא°, כיוון שלכשיזקין הוא כודנו בריחיים ואף בסוס שייך איסור תורה. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי חונה רב הונא°. °בן בתירה בן בתירא ו°רבי נתן רבי נתן אמרו דבר אחד. °בן בתירה בן בתירא שהתיר למכור סוס כי אין מלאכתו איסור תורה, שמלאכתו להרכיב אנשים, וחי נושא את עצמו. ו°רבי נתן רבי נתן דתני, ^ד_יטהוציא בשבת בהמה וחיה ועופות בין חיים בין מתים חייב. °רבי נתן רבי נתן אומר, מתים חייב חיין פטור שהחי נושא את עצמו _{אף בחיות.} רבנין אית להון משום חייב חטאת כשהסוס סוחב אפילו חיות. ואינון מתיבין ל°בן בתירה בן בתירא איך מותר למכור סוס, הרי גם בו שייך איסור תורה דכשיזקין כדנו ברחיים? הרי לשיטתם כבר עכשיו יכול לעבור איסור תורה על ידי שיסחוב בהמות ועופות? כשיטתו השיבוהו. _{הרי מה שאתה מתיר אינו אלא מתוך שאת אומר שבסוס לא שייך לגזור משום הלכות בהמה גסה, שאין מלאכתו לדעתך איסור תורה.} אוף את אית לך לכשיזקין הוא כודנו בריחיים, ולכן שייך לגזור אף בסוס. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, אומר אני שהוא אסור משום שני דברים, משום כלי זיין שאסרו חכמים למכור לגוי, ומשום הלכות בהמה גסה. ותני כן, חיה גסה _{אף שאינה ראויה לעשות מלאכה} ^ד_ככבהמה גסה. מאן תניתה? °רבי רבי יהודה הנשיא שסובר כן מפני שיכול להשתמש בהם במלחמה והוי ככלי זין שאסרו חכמים. אבל לחכמים כדאמרי רבי ביסנא רבי ביסנא° וחנין בר אבא חנין בר אבא° בשם רב חיה רב חיה°, גסה כבהמה דקה שהאיסור תלוי במנהג.

ירושלמי פסחים, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_כאמקום שנהגו לוכל צלי בלילי פסחים, אוכלין. מקום שנהגו שלא לוכל, אינן אוכלין

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

15 ד_טו מיי' פכ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' קנ"ג סעיף א':

16 ד_טז מיי' פ"כ מהל' שבת הלכה ג':

17 ד_יז מיי' פ"ד מהל' בכורות הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' ש"כ סעיף ג':

[ע"ב]

18 ד_יח מיי' פ"ד מהל' בכורות הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' ש"כ סעיף ג':

19 ד_יט מיי' פי"ח מהל' שבת הלכה ט"ז:

20 ד_כ מיי' פ"כ מהל' שבת הלכה ה':

21 ד_כא מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תע"ו סעיף א':

-----------------------------------דף כח

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף כח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד א] ^ד_כבמקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכיפורים, מדליקין. מקום שנהגו שלא להדליק, אין מדליקין. ^ד_כגמדליקין בבתי כנסיות, ובבתי מדרשות, ובמבואות אפילין, ועל גבי החולין:

גמ’: תנן, מקום שנהגו לוכל צלי בלילי פסחים, אוכלין. מקום שנהגו שלא לוכל, אינן אוכלין. רבי אבא רבי אבא° בעא קומי רבי אימי רבי אמי°, אפילו דבר שלא ראוי לקרבן פסח כגון בשר עגל? אמר לו ^ד_כדאפי' בשר עגל. אפילו בשר עוף? אמר לו אפילו בשר עוף. סברין מימר אפילו ביצה אפי' קולקס _דג אמר רבי יודן בי רבי חנין רבי יודן בי רבי חנין°, ובלבד מן השחיטה. תנן, מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכיפורים, מדליקין. מקום שנהגו שלא להדליק, אין מדליקין. תני, °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, ^ד_כהיום הכיפורים שחל להיות בשבת, אפילו במקום שלא נהגו להדליק ביום הכיפורים מדליקין. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, ורבי יוסה בן שאול רבי יוסה בן שאול° אמר בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. דרש _פסק רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° לטיבריה כהדא ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ואמרי לה רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° אמר בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° , וחזקיה חזקיה בן רבי חייא° ואמרי לה רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°, מקום שנהגו להדליק, משובח ממקום שנהגו שלא להדליק. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° תדע שהוא כן. שהרי יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אפילו מקום שנהגו שלא להדליק מדליקין. רבי אבא רבי אבא° ורבי סימון רבי שמעון בן פזי°, תריהון אמרין, תדע לך שהוא כן, שהרי האיש הזה _{כל השנה} צנוע ואינו משמש מטתו לאור הנר. בין כמאן דאמר מדליקין, בין כמאן דאמר אין מדליקין, _{שניהם תקנו המנהג} מפני הרגל עבירה. מאן דאמר מדליקין שהוא רואה ומתבייש, ומאן דאמר אין מדליקין, שלא יראה ויתאוה. תני, _{מקום שנהגו להדליק מדליקים} אפילו בתי כנסיות ובתי מרחציות. לא כן צריכה אלא אפילו מקום שלא נהגו להדליק, מדליקין במקומות אלו. יום הכיפורים שחל להיות בשבת, מהו להדיח כבשין ושלקות מן המנחה ולמעלן? רב רב (אמורא)° אמר ^ד_כואסור, רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר מותר. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מה טעם אמרו ^ד_כזמדיחין כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן? מפני סכנה _{שמא בסוף הצום מרוב רעב יבא לידי בולמוס.} שנייא היא סכנת יום הכיפורים שחל להיות בשבת, שנייא היא יום הכיפורים שחל להיות בחול? התיב רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° חברון דרבנין, והא מתניתא פליגא על רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דתנן. יום הכיפורים שחל להיות בשבת, ^ד_כחחלות לחם הפנים מתחלקת לערב? שנייא היא, שעל ידי שהוא דבר קל, שמא ישכח ויאכל. התיב רבי פנחס רבי פינחס°. מתניתא פליגא עלוי דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°? דתנן יום הכפורים שחל להיות בשבת, שבתון שבות, ובחול שבתון שבות. אם בחול את שובת, לא כל שכן בשבת? לא צורכה אלא אפילו דברים שאת מותר לעשותן ביום הכיפורים שחל בחול, את שובת עליהן בשבת. ואי זו זו? הדחת כבשים ושלקות. אמר רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו רבי אבהו°, נראין דברים, בדבר שדרכו לבוא בצונין _{נאכל חי,} אבל דבר שדרכו לבוא ברותחין, _{שמימלא לא אוכל מיד. במוצאי יום הכיפורים} עד דיידא גלשה _{עד שהמים ירתחו,} הוא מקנב _{ולא התירו קדם.} אמר רבי מנא רבי מנא°, אם אומר את כן

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד ב] אף הוא מתבושש ולא מקנב ונמצא בא לידי סכנה. רבי אבא רבי אבא° בעא קומי רבי אימי רבי אמי°, מהו להדיח כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן? אמר ליה שרי  מותר. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° שאל לרבי חייה רבי חייא רבה° ולרבי יסה רבי אסי°, מהו להדיח כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן? אמר ליה שרי. רבי זעורה רבי זעורה° בעא קומי רבי אימי רבי אמי°, מהו מימר לחליטה _{גוי שחולט} עבד לי חליטה, אמר ליה שרי. עבד לי תופין _{לחם מטוגן} שרי. עבד לי פתילה _לנר. אמר ליה לא. מה בין זה לזה? זה אוכל נפש, וזה אינו אוכל נפש

ירושלמי פסחים , פרק ד, הלכה ה

מתני’: ^ד_כטמקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אינן עושין. ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים:

גמ’: תנן, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים. רבי אבון רבי אבין° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמרו בשם רבי יודן נשייא רבי יהודה נשיאה°, °רבן גמליאל רבן גמליאל אמר דבריו כמתמיה, שאם יאמרו שתלמידי חכמים בטלים, אם כן יעשו כל אדם עצמן תלמידי חכמים ויתבטלו ממלאכה. _{שהרי בדבר של צער או הפסד כל אדם יכול לעשות עצמו תלמיד חכם ולא מחזי כיוהרה} וכיוון שאינם תלמידי חכמים ישבו בטלים ויבואו לידי רכילות ולשון הרע. והרי כל עצמן לא גזרו חכמים שלא יעשו מלאכה בתשעה באב, אלא כדי שישבו ויהרהרו בחרבן.

ירושלמי פסחים , פרק ד, הלכה ו

מתני’: וחכמים אומרים, ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות, ובגליל לא היו עושין כל עיקר, הלילה, °בית שמאי בית שמאי אוסרין, ו°בית הלל בית הלל מתירין עד שתנץ החמה:

גמ’: תנן, ובגליל לא היו עושין כל עיקר, הלילה, °בית שמאי בית שמאי אוסרין, ו°בית הלל בית הלל מתירין עד שתנץ החמה. הא יום אסור. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, דכתיב, ובחדש הראשון בארבע עשר יום לחדש פסח לה', רואים שאף שרק מחצות היום אפשר להקריב קרבן פסח, התורה קראה לכל יום י"ד זמן הפסח. ויום שמביא בו קרבן אסור בעשית מלאכה. ובני יהודה סוברים שכיוון שאסור להביא קרבן פסח קדם חצות, אינו אסור במלאכה קדם שש שעות. פתח במנהג וסיים באיסור דתנן °בית שמאי בית שמאי אוסרים ו°בית הלל בית הלל מתירים? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, שני תלמידים שנו אותה. אמר רבי זעורה רבי זעורה°, אשכחית אמר תלתא אינון, חד אמר אסור, וחד אמר מותר, וחד אמר ^ד_למנהג

ירושלמי פסחים , פרק ד, הלכה ז

מתני’: °רבי מאיר רבי מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לי"ד, גומרה בי"ד. אבל לא יתחיל בה בתחילה בי"ד, אף על פי שיכול לגומרה. וחכמים אומרים, שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים, החייטים והספרים והכובסין. °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר, אף הרוצענים:

גמ’: תנן, °רבי מאיר רבי מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לי"ד, גומרה בי"ד. ובלבד דבר שהוא לצורך המועד. אבל לא יתחיל בארבעה עשר, אפילו דבר שהוא לצורך המועד. וחכמים אומרים, ^ד_לאשלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים. החייטין, שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד. הספרין, שכן נזירין ומצורעין מגלחין במועד. הכובסין, שכן דרך העולין מטומאה לטהרה להיות מכבסין במועד. °רבי יוסי בן רבי יהודה רבי יוסי בן רבי יהודה אומר, אף הרוצענין, שכן דרך עולי רגלים להיות מתקנין מנעליהן וסנדליהן במועד. ורבנין אמרין, עשירים היו העולים. _{שכל מי שאין לו קרקע פטור מלעלות.} ובבהמה היו עולין ולא בלו מנעליהם בדרך

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

22 ד_כב מיי' פ"ג מהל' שביתת עשור הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תר"י סעיף א':

23 ד_כג טור ושו"ע או"ח סי' תר"י סעיף ג':

24 ד_כד טור ושו"ע או"ח סי' תע"ו סעיף ב':

25 ד_כה מיי' פ"ג מהל' שביתת עשור הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תר"י סעיף א':

26 ד_כו מיי' פ"א מהל' שביתת עשור הלכה ג':

27 ד_כז מיי' פ"א מהל' שביתת עשור הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תרי"א סעיף ב':

28 ד_כח מיי' פ"ה מהל' תמידין ומוספין הלכה ה':

[ע"ב]

29 ד_כט מיי' פ"ה מהל' תעניות הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ד סעיף כ"ב:

30 ד_ל מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ח סעיף ג':

31 ד_לא מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ח סעיף ה':

ירושלמי פסחים, פרק ד, הלכה ח

-----------------------------------דף כט

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף כט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד א] מתני’: ^ד_לבמושיבין שובכין לתרנגולין בארבעה עשר. ^ד_לגתרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה, ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה. ^ד_לדגורפין מתחת רגלי הבהמה בארבעה עשר, ובמועד מסלקין לצדדין. מוליכין ומביאין כלים מבית האומן, אף על פי שאינן לצורך המועד:

גמ’: תנן, מושיבין שובכין לתרנגולין בארבעה עשר. הא במועד אסור להושיב אלא אם כן ברחה. ^ד_להאין מרביעין את הבהמה במועד, אבל מוליכין אותה לבקורת _מכלאה שיש בה זכרים. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, חמורה שהיא תובעת זכר, מרביעין אותה שלא תיצן, ושאר כל הבהמה מוליכין אותה לבקרות. ומקיזין דם לאדם ולבהמה במועד, ואין מונעין רפואה מאדם ומבהמה במועד: תנן, תרנגולת שברחה, מחזירין אותה למקומה. והן שיחזירוה שלשה ימים למרידה. תנן, ואם מתה, מושיבין אחרת תחתיה. ^ד_לווהוא שישבה על הביצה שלשה ימים מעת לעת. קא סלקא דעתין שהמשנה כולה אחת שאם מתה אותה תרנגולת שהושיבו בארבע עשר מותר להושיב אחרת תחתיה. אמר רבי מנא רבי מנא°, מתניתא לא אמרה כן, שהרי אם הושיב בארבע עשר ומתה בסוף חמישה עשר ומיד בחול המועד מושיב אחרת, נמצא שלא עברו שלושה ימים מעת לעת. שהרי ארבעה עשר, חמשה עשר. ומקצת יום שישה עשר. אמר רבי אבון רבי אבין°, _{מדובר בשני מקרים שונים. והסיפא} תיפתר שישבה מאיליה קדם ארבע עשר, ולית שמע מינא כלום. ^ד_לזזבל שבמבוי, מסלקו לצד. שברפת ושבחצר, מוציאו לאשפה. אמר רבי אבא רבי אבא°, הדא דתימר, בחצר קטנה. אבל בחצר גדולה, מסלקו לצד. הרפת, בין גדולה בין קטנה, מוציאו לאשפה. אמר רבי אבא רבי אבא° מפני שניוולה קשה

ירושלמי פסחים , פרק ד, הלכה ט

מתני’: ששה דברים עשו אנשי יריחו, על שלשה מיחו בידם, ועל ג' לא מיחו בידם. אלו שלא מיחו בידם. מרכיבין דקלים כל היום, וכורכין את שמע, וקוצרין וגודשין לפני העומר, ולא מיחו בידן. אלו שמיחו בידן. מתירין בגמזיות של הקדש

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד ב] ואוכלין מתחת הנשרים בשבת, ונותנין פיאה לירק, ומיחו בידן חכמים:

גמ’: תני, ואלו ברצון חכמים: מרכיבין דקלים כל היום, וכורכין את שמע, וקוצרין לפני העומר. ואלו שלא ברצון חכמים: גודשין לפני העומר. דברי °רבי מאיר רבי מאיר . אמר לו °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אלו ואלו שלא ברצון חכמים היו עושין, על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם. ואלו שלא מיחו בידם: מרכיבין דקלים כל היום, וכורכין את שמע, וקוצרין וגודשין לפני העומר. תנן התם, אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים וגודשין שלא ברצון חכמים ולא מיחו בידם חכמים. מאן תנא קוצרין ברצון חכמים? °רבי מאיר רבי מאיר _{שסובר שהיו קוצרים ברצון חכמים,} מאן תנא גודשין שלא ברצון חכמים? °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי _{שסובר שהיו קוצרים וגודשים שלא ברצון חכמים רק שלא מיחו בידם.} רישא °רבי מאיר רבי מאיר וסיפא °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? אמר רבי יעקב ברבי סוסיי רבי יעקב ברבי סוסיי° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, לדעת התנא הזה כל עמא מודיי שקוצרין. שלא נאסר קציר אלא ממקום הבאת העומר. ואין מביאים את העומר מיריחו, וכל עמא מודיי שאין גודשין בכל מקום שמא יבא לאכול מהחדש. מה פליגין? בהרכבת דקלים. °רבי מאיר רבי מאיר אומר מרכיבין דקלים כל היום, וברצון חכמים היו עושין. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, לא היו עושין ברצון חכמים. ^ד_לחכיצד היו כורכין את שמע.? אמר רב אחא רב אחא° אמר רבי זעירה רבי זעירא° אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. היו אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אלא שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה דברי °רבי מאיר רבי מאיר _{שלא היו מפסיקים אחרי שמע ישראל שהמשמעות היא שהפניה היא לעם ישראל, אלא היו אומרים שמע ישראל ה’ ברצף שהמשמעות היא שהפניה היא לקדוש ברוך הוא,} °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, מפסיקין היו, אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, אמר רבי זעירה רבי זעירא° אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. היו אומרים שמע ישראל ה' וגו' אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך דברי °רבי מאיר רבי מאיר . °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, מפסיקין היו _{בין אחד לואהבתה,} אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. תנן, ואלו שמיחו בידן. מתירין בגמזיות של הקדש. כיצד היו מתירין בגמזיות של הקדש? אמרו להן חכמים אין אתם מודין לנו בגידולי הקדש שהן ^ד_לטאסורין? אמרו להן, אבותינו כשהקדישו, לא הקדישו אלא קורות מפני בעלי אגרוף שהיו באים ונוטלין אותן בזרוע. מה רבנין סברין מימר? קורות ופירות הקדישו? אפילו תימר קורות הקדישו ופירות לא הקדישו, צריכא לרבנין  רבנן הסתפקו בשאלה המקדיש שדה אילן, מהו שישייר לו מן הגידולין _{ויהיו חולין אף שהם יונקים מהעץ?} נשמעינה מן הדא דתנן, המקדיש כרמו ^ד_ממשנודעו העוללות, העוללות לעניים. משמע שגדולי הקדש אינם הקדש. שנייא היא דמשנודעו העוללות הרי הם של עניים ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. מעתה אפילו לא נודעו העוללות יהו העוללות לעניים? שנייא היא שהוא כרם של הקדש, כהדא דתני, הנוטע כרם להקדש, פטור מן הפרט ^ד_מאמן הערלה ומן הרבעי ומן העוללות, וחייב בשביעית. מאי טעמא _{חייב בשביעית?} אמר רבי זירא רבי זירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° דכתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה'. אפילו דבר שהוא לה', קדושת שביעית חלה עליו. רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° בעא קומי דרבי מנא רבי מנא°. כרם של הקדש בשביעית, כיצד ינהג למעשה? לאוכלו בלא פדיון, אי אפשר. שאי אפשר להקדש לצאת בלא פדיון. לפדותו ולאכלו, אי אפשר שהרי נתפסו הדמים בקדושת שביעית. ואם יקח בהם הגזבר צרכי הקדש. גם זה אי אפשר, דנמצא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

32 ד_לב מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה כ"א, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ח סעיף ו':

33 ד_לג מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה כ"א, טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ו סעיף ד':

34 ד_לד מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה כ"א, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ח סעיף ח':

35 ד_לה מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ו סעיף ג':

36 ד_לו מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה כ"א, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ח סעיף ז':

37 ד_לז מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ח סעיף ט', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ה סעיף ג':

[ע"ב]

38 ד_לח טור ושו"ע או"ח סי' ס"א סעיף י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' ס"א סעיף י"ד:

39 ד_לט מיי' פ"ה מהל' מעילה הלכה ו':

40 ד_מ מיי' פ"ד מהל' מתנות עניים הלכה כ"ג:

41 ד_מא מיי' פ"י מהל' מעשר שני הלכה ז':

-----------------------------------דף ל

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף ל

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד א] כלוקח לו קורדם מדמי שביעית. ואין לוקחים בדמי שביעית אלא אוכל בלבד. אמר לו, הגיזבר מחליפו ביד אחר ויקח ישראל זה מאכל באותם דמים. תנן התם, המודר הנאה מחבירו והיו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל. נותן לאחרים לשום מתנה, והלה נוטל ואוכל. ואם אין עמהן אחר, מניח על הסלע או על גבי הגדר ואומר, הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ, והלה נוטל ואוכל. ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אוסר. מאי טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מפני שקדם נדרו להבקרו. אבל אם היה הבקירו קודם לנידרו, מודה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא דלא חל הנדר על מה שהפקיר. תנן, אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא יתנו שכר גידולן להקדש. אמר רבי מתניא רבי מתניה°. ולמה לית אנן אמרין, כיי דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. דברי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, מפני שקדם נדרו להבקרו. אף הכא, מפני שקדם הבקרו להקדשו, שהרי העוללות שייכות לעניים לפני שהקדיש את הכרם ולא נאסרו כלל, ולכן אף שגדלו בקרקע שהוקדשה, שלהם הם יונקים, ומדוע אומר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שיתן שכר להקדש? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מעשה היה ^ד_מבוהורו כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. אמר °רבי הושעיא רבי אושעיא רבה רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול רבי חייא רבה° ואמר לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. מכיון שעבר עליו ושכחו, הרי הוא שכחה. תנן, ואיזו שכחה בעריס? כל שאינו יכול לפשוט את ידיו וליטלה. לית הדא פליגי על רבי יוחנן רבי יוחנן°? דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. מכיון שעבר ממנו, הרי זו שכחה. שניא היא בעריס, שכיוון שהענבים מוסתרים דרכו לבחן מכל הכיוונים. ואפילו על °רבי הושעיא רבי אושעיא רבה לית הדא פליגי? ד°רבי הושעיא רבי אושעיא רבה אמר, רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול רבי חייא רבה° ואמר לי. כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו, אינו שכחה. והתנן, וברוגליות משיעבור ממנה הוי שכחה? שניא היא, ^ד_מגשכל רוגליות ורוגליות אומן בפני עצמו. ולא אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° אלא באותה שורה. אבל אם עבר שורה, אפילו יכול לפשוט את ידו הרי זה שכחה. רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא° בעא קומי רבי אימי רבי אמי°. המשכיר בית לחבירו ונצרך לדמיו האם יכול למכור את הבית? אמר לו לא עלה על דעת שימות ברעב. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° תריהון אמרין, מיסתיוסיס כאוני  שכירות כמכר הוא ^ד_מדונקנית במקח והשוכר יכול לעכב עד שיעבור זמן השכירות. תני, המשכיר בית לחבירו, ועמד והקדישו. הרי זה דר בתוכו ומעלה שכר להקדש. אימתי? בזמן שלא הקדים לו שכרו. אבל בזמן שהקדים לו שכרו, הרי זה דר בתוכו חנם. ביומוי דרבי מנא, הוות נימורת _{צבא רומאי חנה} בציפורין. והוון בניהון של אנשי ציפרי מישכונין גבין. מדאתאי מיזל לון אפיק רבי מנא כדון  בימיו של רבי מנא צבא רומאי חנה בציפורי והיו בנים של ציפורי ממושכנים בידהם. כשעמדו ללכת הוציא רב מנא פסק הלכה כהיא דרבי אימי רבי אמי° שהמשכיר יכול למכור ואין השוכרים מעכבים אמר , לא דאנא סבר כדעתיה, אלא בגין ציפרייא, שזקוקים לכסף בדחיפות לפדות את בניהם לפני שהרומאים ילכו, דלא יחלטון בניהון: ואוכלין מתחת הנשרים. מה אנן קיימין? אם בשנשרו מערב יום טוב, דברי הכל מותר. אם בשנשרו ביום טוב, דברי הכל אסור. אלא כי אנן קיימין, בסתם: ונותנין פיאה לירק. לא היו נותנין

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד ב] אלא מן הלפת ומן הקפלוטות שלקיטתן כאחת. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר, אף לכרוב. מעשה בבן מביא יין, שנתן בנו פיאה לירק לעניים, ובא אביו, ומצאן עומדין על פתח הגינה. אמר להן, הניחו מה שבידכם. הניחו מה שבידן, ונתן להם בכפליהן מעושרין. לא שהיתה עינו צרה, אלא שהיה חושש לדברי חכמים. חד זמן צרכין רבנן נידבא, שלחון ל°רבי עקיבא רבי עקיבא ולחד מן רבנין עמיה. אתון בעיי מיעול לגביה  עמדו להיכנס אליו, ושמעון קליה דטלייא  של אחד הילדים אמר לו, מה ניזבין לך יומא דין למיכל? אמר לו טרוכסמין _{ירק זול}, לא מן יומא דין  לא מהיום אלא מן דאתמול, דהוא כמיש וזליל. שבקון ליה ואזלון לון  עזבו אותו והלכו להם. מן דזכין כל עמא אתון לגביה, אמר לון, למה לא אתיתון גביי קדמיי כמה דהויתון נהיגין  אחרי שאספו צדקה מכולם באו אליו, אמר להם למה לא באתם אלי בתחילה כמו שהייתם נוהגים? אמרי ליה, כבר אתינן, ושמעינן קליה דטלייא אמר לך, מה ניזבון לך יומא דין? ואמרת ליה טרוכסימון, לא מן דיומא דין, אלא מן דאתמול, דהוא כמיש וזליל. אמר, מה דביני לבין טלייא  הנער ידעתין. אבל לא מה ביני לבין בריי. אף על פי כך, אזלון  לכו ואימרו לה לאשתי, והיא יהבה לכון חד מודיי דדינרין  והיא תתן לכם כלי מלא דינרים, אזלין ואמרין לה, אמרה לון, מה אמר לכון, גדיל או מחיק? ואמרי לה סתם אמר לן. אמרה לון אנא יהבה לכון גדיל, ואין אמר גדיל, הא כמילוי _{כרצונו.} ואין לא, אנא מחשבנא גודלנה מן פרני  אני אחסיר את התוספת על חשבון כתובתי. כיון ששמע בעלה כך, כפל לה את כתובתה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

42 ד_מב מיי' פ"ד מהל' מתנות עניים הלכה כ"ג:

43 ד_מג מיי' פ"ה מהל' מתנות עניים הלכה כ"ו:

44 ד_מד מיי' פ"ו מהל' שכירות הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' שי"ב סעיף א':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק מקום שנהגו