טור אבן העזר כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן כג | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

אסור להוציא שכבת זרע לבטלה. לפיכך לא יהא דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד. ואלו שמנאפים ביד ומוציא שכבת זרע לבטלה, לא די לו באיסור הגדול שעושה, אלא שהוא בנדוי, ועליהן נאמר "ידיכם דמים מלאו" וכאילו הורג הנפש.

ואסור לאדם שיקשה לדעת, או שיביא עצמו לידי הרהור. ואם יבוא לידי הרהור, יסיח נפשו מדברי הבאי והשחתה לדברי תורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן.

לפיכך אסור לישן על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעט, כדי שלא יבוא לידי קישוי.

ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף בשעה שנזקקין זה לזה. ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת מפני שהן טרודין במלאכתן ולא יבואו לידי הרהור.

כתב הרמב"ם ז"ל: אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה וישתין, ואם הוא נשוי מותר, ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו באמה כלל אלא בשעה שנצרך לנקביו. ואני כתבתי באורח חיים (ס"ס ג') דאף נשוי אסור אם לא מהעטרה ולמטה לצד הארץ.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אסור להוציא ש"ז לבטלה בפרק כל היד (דף יג.)

ומ"ש לא יהא דש מבפנים וזורה מבחוץ כן משמע שם ובפ"ד אחין (לד:)

ומ"ש ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד שם (יג:) ופרש"י והטעם מפני שהוא בטל מפריה ורביה כל ימי קטנותה:

ומ"ש ואלו שמנאפין ביד לא די לו באיסור הגדול שעושה אלא שהוא בנידוי ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאילו הורג הנפש ואסור לאדם שיקשה לדעת או שיביא עצמו לידי הרהור כל זה מדברי הרמב"ם פכ"א מהא"ב וכתב ה"ה בפרק כל היד (שם) אמר רבי אלעזר מ"ד ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד תנא דבי רבי ישמעאל לא תנאף בין ביד בין ברגל ולעיל מיניה א"ר המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי א"ר אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ומדברי רבינו נראה שמה שאמרו יהא בנידוי שחכמים נדו כל מי שיעשה כן וזהו שכתב בנידוי יושב אבל הרמב"ן כתב פירשו בתוס' לא שהוא מנודה מעצמו בנידוי של רבותינו אלא שב"ד מצווין לנדותו ועד שינדוהו אינו מנודה כך פירש רבינו יעקב עכ"ל וכן פירש הרשב"א ז"ל משמו עכ"ל

ומ"ש ואם יבא לידי הרהור יסיח עצמו מדברי הבאי לד"ת וכו' כ"כ הרמב"ם פכ"א מהא"ב והוא על דרך מה שאמרו (סוכה נב:) בגמרא אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש:

לפיכך אסור לישן על ערפו וכו' בפרק היה קורא (דף יג:) ובפרק כל היד (דף יד:):

ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף כו' ספ"ק דעכו"ם (דף כ:):

ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת וכו' בפרק הפועלים (דף צא.):

כתב הרמב"ם אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו וכו' כל זה דברי הרמב"ם בפ' כ"א מהא"ב והוא בפ' כל היד וכבר כתבתי בזה בטור א"ח סי' ג' כתוב בספר הזוהר שחמור עון הוצאת זרע לבטלה מכל שאר עבירות שבתורה לכן צריך ליזהר ממנו מאד: כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ג סי' ג' ששאלת אשה שיש לה אוטם ברחם בענין שאין השמש דש כראוי לו ומתוך האוטם פעמים שהוא דש בחוץ ולעולם הוא זורה בחוץ יראה שהוא אסור כיון דלעולם הוא זורה בחוץ קרינן ביה ושחת ארצה ואף ע"פ שלפעמים הוא דש מבפנים מכל מקום כיון דלעולם הוא זורה בחוץ אסור וגרוע ממשמש במוך דהתם הוא משמש כדרך כל הארץ אף ע"פ שאין זרעו ראוי להזריע מידי דהוה עקרה זקנה וקטנה עכ"ל: אסור לרכוב על בהמה בלא אוכף פ"ב דנדה (יא:) וספר מצות קטן סי' רצ"ב:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אסור להוציא ש"ז לפיכך לא יהא דש וכו' כך צריך להיות והוא לשון הרמב"ם בפכ"א מהא"ב ומשמע מלשונו דלא ישא קטנה נמי משום דמוציא ש"ז לבטלה ולא דמי למשמש עקרה (וזקנה) כיון דבשעה שנשאה לא היה יודע שהיא עקרה אבל בנושא קטנה לכתחילה חשוב כמו שמוציא ש"ז לבטלה כל ימי קטנותה ומכ"ש בנושא זקנה לכתחילה אלא רבותא קאמר אפילו קטנה אבל רש"י ר"פ כל היד שי' דטעמא דקטנה מפני שהוא בטל מפריה ורביה כל ימי קטנותה אבל משום הוצאת ש"ז לבטלה ליכא וכ"כ הרא"ש בתשובה ומביאו ב"י וז"ל דמ"מ כיון שלעולם הוא זורה בחוץ אסור וגריע ממשמשת במוך דהתם הוא משמש כדרך כל הארץ אע"פ שאין זרעו ראוי להזריע מידי דהוה אעקרה וזקנה וקטנה עכ"ל ורבינו נמשך אחרי דברי הרמב"ם שלא כדעת הרא"ש בתשובתו ושלא כדעת רש"י מיהו ר"ת בתוס' פ"ק דיבמות (דף י"ב) בד"ה ג' נשים משמשות במוך תופסים דרך פרש"י שמותר לשמש בקטנה איילונית ואין בו משום השחתת זרע כיון דמשמש כי אורחיה וכ"כ במרדכי לשם ובהגהות מרדכי ע"ש ריב"ם ור"י וכ"כ בנ"י פרק הבע"י וז"ל וסוגיין הכא ובכל דוכתא דמותר לבעול אשה שאינה בת בנים כלל דליכא משום השחתת זרע בכל שהוא דרך פריה ורביה וכדשרו בכל דוכתא נשואי קטנה וזקנה וליכא איסורא באיילונית ושאינה יולדת אלא משום פריה ורביה בלחוד עכ"ל והכי נקטינן דלא כמשמעות דברי הרמב"ם ורבינו הנמשך אחריו:

ואלו שמנאפים ביד כו' בפרק כל היד א"ר אלעזר מ"ד ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד דתנא דר"י לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל ונראה דה"פ דכיון דאין ניאוף אלא באשת איש כדכתיב ואיש אשר ינאף את אשת רעהו א"כ הי"ל לומר לא תנאף אשת רעך השתא דכתיב לא תנאף סתמא אלמא דבניאוף שלא ע"י אשה קאמר קרא לא תהא בך ניאוף וכיון דחזינן דרחמנא אזהר עלה בלאו דרשינן נמי העונש מקרא ידיכם דמים מלאו דמעלה עליו כאילו הורג את הנפש ומ"ש רבינו אלא שהם בנידוי נראה שר"ל שהב"ד חייבים לנדותם אבל אינן מנודין מעצמן וכמו שפי' התוס' לשם ומביאו ה' המגיד ושכך כתב הרמב"ן והרשב"א ז"ל ושלא כדמשמע מלשון הרמב"ם שכתב אלא שעושה זה בנידוי הוא יושב דמשמע שהוא מנודה מעצמו בנידוי של רבותינו שכבר נידו כל העושה כך והיינו דרבינו כתב כלשון הרמב"ם חוץ מזה ששינה לשונו:

ואסור לאדם שיקשה לדעת וכו' כלומר לא מיבעיא דהוצאת שכבת זרע לבטלה ממש דאסור אלא אפי' קשוי או הרהור לדעת ואפילו לישן על ערפו וכו' דע"י כך יגיע לידי קישוי הכל אסור מחששא דהוצאת שכבת זרע:

כתב הרמב"ם אסור וכו' ואפי' מתחת טבורו לא יכניס ידיו כדי שלא יבא לידי הרהור ואם השתין מים לא יאחוז באמה וישתין ואם הוא נשוי מותר כצ"ל וכך הוא ברמב"ם ובמקצת ספרים יש כאן חסרון ומשמע מדברי הרמב"ם דאם הוא נשוי הכל מותר אף לשנות ידו במבושיו או מתחת טבורו אלא דלא יושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שצריך לנקביו וכ"כ בתשובת רבינו האי גאון בערוך ערך אמתו וכתב עוד שם דבאינו נשוי לא יגע מתחת טבורו במים ורצונו לומר דאפי' דרך רחיצה במים חמין אסור ליגע ביד באינו נשוי ע"ש ואם הוא נשוי מותר. כתב בסמ"ג וז"ל אמנם אומר מורי כי הרי"ץ היה מסופק אם נשוי מותר דוקא להשתין אבל להתחכך אסור או שמא מותר להתחכך עכ"ל ומביאו בהג"ה מיימונית:

דרכי משה[עריכה]

(א) כתבו התוס' פרק קמא דיבמות והביאו המרדכי שם דקטנה ואיילונית אע"ג דלאו בנות הקמת זרע נינהו מ"מ אינו אסור לשמש בהדייהו ואין בזה משום השחתת זרע וכן כתב נ"י פרק הבא על יבמתו וע"ל סי' ב' אם רוצה לישא א' מאלו אין מוחין בידו:

(ב) גרסינן בגמ' פ' כל היד אמר ר"פ ש"מ מכנסים אסור והא כתיב ועשה להם מכנסי בד ההוא כדתניא מכנסי כהנים למה הן דומים כמין פלמני"א של פרושים למעלה עד המתנים למטה עד הירכים ויש להם שנצים ואין להם בית הנקב ולא בית הערוה עכ"ל הגמ' וכתבה הרא"ש בפסקיו ויש לתמוה שרוב העולם נוהגין היתר בלבישת המכנסים בפרט במרחץ ונ"ל הטעם דס"ל דלא החמירו בזה רק לכהנים אוכלי תרומה דהוא במיתה כשאוכל תרומה בטומאת הגוף והחמירו לענין טהרות יותר ממה שהחמירו באיסור כרת שהוא איסור נדה לבעלה שאין צריכה בדיקה שלא בשעת וסתה ולטהרות צריכה בדיקה וכן בענין זה לא החמירו רק לכהנים אוכלי תרומת וכן נראה סוגית הגמ' אך מדברי הרא"ש לא נראה הכי ואפשר לחלק דבמרחץ שאינו רק לשעה מועטת אין לחוש:

(ג) כתב המרדכי פרק מקום שנהגו כתב רבינו מאיר לרחוץ עם אביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו איני יודע היתר וכמה פעמים הוריתי לאסור ואין נראה לחלק דהתם בגיגית אבל במרחץ שלנו מותר דמנ"ל לחלק מסברת הכרס ובאגודה כתב דעכשיו בזמן הזה מותר הואיל ועכשיו מכסין עדותן בבית המרחץ:

(ד) בהר"ן פ' השוכר את הפועלים ע"ב דף קי"ב היינו דוקא היכא דליכא למיחש לפריצותא דעבדי אבל אם אינן בני תורה או דאיכא למיחש לפריצותא דעבדי אסור להכניס מין ושאינו מינו לדיר משום כלאים ומין במינו דוקא הכנסה לדיר הוא דשרי דלא מצי אתי לידי איסור דאורייתא עכ"ל וכבר כתבתי דין זה בי"ד סימן רצ"ח: