רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זרעים · הלכות שמיטה ויובל · פרק שביעי | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות עשה קלד: "המצוה לשמוט את הקרקעות ולהפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה השביעית"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

פירות שביעית אין אוכלין מהן אלא כ"ז שאותו המין מצוי בשדה שנאמר ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול כ"ז שחיה אוכלת ממין זה מן השדה אתה אוכל ממה שבבית כלה לחיה מן השדה חייב לבער אותו המין מן הבית וזהו ביעור של פירות שביעית.

הלכה ב[עריכה]

כיצד הרי שהיו לו גרוגרות שביעית בתוך ביתו אוכל מהן כל זמן שהתאנים באילנות בשדה כלו התאנים מן השדה אסור לאכול מאותן שבבית אלא מבער אותן.

הלכה ג[עריכה]

היו לו פירות מרובין מחלקן מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד ואסור לאכול אחר הביעור בין לעניים בין לעשירים ואם לא מצא אוכלין בשעת הביעור שורף באש או משליך לים המלח ומאבדן לכל דבר שמאבד.

הלכה ד[עריכה]

היו לו צמוקין של שביעית וכלו הענבים מן השדה מן הגגות והפרדסים שהן הפקר אף על פי שעדיין יש ענבים בגפנים שבתוך החצרות אינו אוכל מן הצמוקין מפני ענבים אלו שבחצר לפי שאינן מצויין לחיה אבל אם יש ענבים קשים ביותר שאינן נגמרין אלא בסוף השנה הרי זה אוכל מן הצמוקין בשבילן וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ה[עריכה]

אילן שעושה פירות שתי פעמים בשנה והיו לו מפירותיו הראשונות ה"ז אוכל מהן כל זמן שפירות שניות מצויות בשדה שהרי מאותו המין בשדה אבל פירות הסתיו אין אוכלים בשבילן מפני שדומין לפירות של שנה אחרת.

הלכה ו[עריכה]

הכובש שלשה כבשים בחבית אחת כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית ואם התחיל בה הרי הכל כמבוער וכשם שמבער אוכלי אדם כך מבער אוכלי בהמה מן הבית ואינו מאכילן לבהמה אם כלה אותו המין מן השדה.

הלכה ז[עריכה]

וכשם שמבערין את הפירות כך מבערין את הדמים:

כיצד הרי שמכר רמונים של שביעית והרי הוא אוכל בדמיהן וכלו הרמונים מן האילנות שבשדה ונשאר אצלו מן הדמים שמכר בהן חייב לבערן.

הלכה ח[עריכה]

כיצד עושה קונה בהן מאכלות ומחלקן מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד או ישליכם לים המלח אם לא מצא אוכלין.

הלכה ט[עריכה]

שלש ארצות לביעור ארץ יהודה כולה ההר והשפלה והעמק ארץ אחת עבר הירדן כולו שפלת לוד והר שפלת לוד ומבית חורון עם הים ארץ אחת והגליל כולו העליון והתחתון ותחום טבריא ארץ אחת ואוכלין בכל אחת ואחת משלשתן עד שיכלה האחרון שבה.

הלכה י[עריכה]

כיצד היו לו פירות בארץ יהודה אוכל מהן כל זמן שיש מאותו המין בכל ארץ יהודה כולה וכן אם היו לו פירות גליל וכן בעבר הירדן.

הלכה יא[עריכה]

ושלש ארצות אלו כולן חשובות כארץ אחת לחרובין ולזיתים ולתמרים ואוכלין בתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער ואימתי הוא כלה עד הפורים ואוכלין בזיתים עד העצרת ובענבים עד הפסח של מוצאי שביעית ובגרוגרות עד החנוכה.

הלכה יב[עריכה]

המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער לפי שנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ופירות הארץ שיצאו לחוצה לארץ מתבערים במקומן ולא יעבירם ממקום למקום.

הלכה יג[עריכה]

כלל גדול אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה או ממין הצובעין אם אינו מתקיים בארץ יש לו ולדמיו שביעית וחייב בביעור הוא ודמיו כגון עלי הלוף השוטה ועלי הדנדנה והעולשין מאוכל אדם וכגון החוחים והדרדרין מאוכל הבהמה וכגון אסטס וקוצה ממין הצובעין ואם היה מתקיים בארץ כגון הפואה והרכפה ממין הצובעין אע"פ שיש לו שביעית ולדמיו שביעית אין להם ביעור ולא לדמיהם שהרי מתקיים בארץ אלא נהנין וצובעין בו עד ר"ה.

הלכה יד[עריכה]

וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה ואינו ממין הצובעים הואיל ואינו לעצים יש לו ולדמיו שביעית אבל אין להם ביעור אע"פ שאינו מתקיים בארץ אלא נהנין בו או בדמיו עד ראש השנה כגון עיקרי הלוף השוטה ועיקר הדנדנה והערקבנין.

הלכה טו[עריכה]

קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין יש להם שביעית ולדמיהם שביעית אבל אין להם ביעור ולא לדמיהם לולבי זרדים והחרובים יש להם ולדמיהם שביעית וביעור לולבי האלה והבוטנה והאטדין יש להן ולדמיהן שביעית אבל אין להם ביעור אבל לעלים שלהן יש ביעור.

הלכה טז[עריכה]

איזו היא שעת ביעור העלין בעת שיבולו ונושרין מאילנותיהן עלי זיתים ועלי קנים ועלי חרובין אין להם ביעור לפי שאינן נובלות וכלות.

הלכה יז[עריכה]

ועד מתי יהיה אדם רשאי ללקט עשבים לחין בשביעית עד שייבש המתוק ויגבב עשבים יבשים עד שתרד רביעה שנייה במוצאי שביעית.

הלכה יח[עריכה]

ועד מתי יהיו העניים מותרין להכנס בפרדסות במוצאי שביעית לאסוף פירות שביעית עד שתרד רביעה שנייה.

הלכה יט[עריכה]

הוורד והכופר והלוטם יש להן ולדמיהן שביעית הקטף והוא שרף היוצא מהאילנות מן העלים ומהעיקרים אין לו שביעית והיוצא מן הפגים יש לו ולדמיו שביעית.

הלכה כ[עריכה]

במה דברים אמורים באילן מאכל אבל באילן סרק אף היוצא מן העלין ומן העיקרים כפרי שלהן ויש לו ולדמיו שביעית.

הלכה כא[עריכה]

הכובש ורד שביעית בשמן של ששית ילקט את הוורד והשמן מותר כבשו בשמן של מוצאי שביעית חייב לבער השמן שהרי הוורד יבש הוא וכבר נתחייב בביעור.

הלכה כב[עריכה]

חרובין של שביעית שכבשן ביין ששית או ביין מוצאי שביעית חייב לבער היין שהרי טעם פירות שביעית בו זה הכלל פירות שביעית שנתערבו בפירות אחרות מין במינו בכל שהוא ושלא במינו בנותן טעם.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.