ספר המצוות עשה קלד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ספר המצוות · עשה · קלד · >>


מצות עשה קלד - לשמוט ולהתיר לכל את צמח הארץ בשביעית

היא שצונו להפקיר כל מה שתצמיח הארץ בשנת השמיטה, והתיר צמיחת קרקעותינו כולם לכל אדם. והוא אמרו יתברך "והשביעית תשמטנה ונטשתה(שמות כג, יא).

ולשון מכילתא: והלא הכרם והזית בכלל היו ולמה יצאו? להקיש אליהם, מה כרם מיוחד שהוא בעשה ועוברים עליו בלא תעשה, אף כל שהוא בעשה עוברים עליו בלא תעשה. ועניין זה המאמר מה שאספר. וזה שאמר "והשביעית תשמטנה ונטשתה" כולל מה שיצמח מן הארץ בשנה השביעית מן התאנים והענבים והזיתים ואפרסקין ורימונים והחיטה והשעורה וזולת זה, הנה הודיע שהשמטות הכל מצות עשה, ואחר כך פרט ואמר "כן תעשה לכרמך וגו'" (שם) וזה בכלל כל מה שיצמח מן הארץ. ואמנם בא זה הציווי בכרם וזית לבד, בעבור שבא בכתוב אזהרה בייחוד מלאסוף תבואת הכרם והוא אמרו "וענבי נזיריך לא תבצור(ויקרא כה, ה). וכמו שהכרם שהפקרו מצות עשה הנה מניעתו בלא תעשה, כן הזית כל מה שיצמח בשנה שביעית שהתבאר שהפקרו בעשה, הנה מניעתו בלא תעשה. ודין הזית ודין שאר פירות אחד.

הנה התבאר מכל מה שקדם שהשמטת גידולי שביעית מצות עשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת שביעית. וגם כן אינה נוהגת ואינה חובה מן התורה אלא לפירות ארץ ישראל בלבד.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: rmbm/ase134