מצוה:לשמוט ולהתיר לכל את צמח הארץ בשביעית

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


לשמוט את הקרקעות ולהפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה השביעית

מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה אלא מדרבנן

וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ. (שמות כג, יא)

בחז"ל

בראשונים
משנה תורה: הלכות שמיטה ויובל, פרק ז
ספר המצוות לרמב"ם: עשה קלד    ספר החינוך: מצוה פד    ספר מצוות גדול: עשה קמח



דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.