רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ו
דפוס
[עריכה]אין עושין סחורה בפירות שביעית ואם רצה למכור מעט מפירות שביעית מוכר ואותן הדמים הרי הן כפירות שביעית וילקח בהן מאכל ויאכל בקדושת שביעית ואותו הפרי הנמכר הרי הוא בקדושתו כשהיה.
לא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר ולא יצבע מקליפי שביעית בשכר מפני שזה עושה סחורה בפירות שביעית לקח ירקות לאכול והותיר מותר למכור המותר והדמים שביעית וכן אם לקט ירקות לעצמו ולקח מהן בנו או בן בתו ומכר ה"ז מותר והדמים דמי שביעית.
כשמוכרין פירות שביעית אין מוכרין אותן לא במדה ולא במשקל ולא במנין כדי שלא יהיה כסוחר פירות בשביעית אלא מוכר המעט שמוכר אכסרה להודיע שהוא הפקר ולוקח הדמים לקנות בהן אוכל אחר.
ואוגד דברים שדרכן להאגד לבית למכור בשוק אכסרה כדרך שאוגדין להביא לבית לא כדרך שאוגדין לשוק כדי שלא יהיה כמוכר בצמצום ודברים שאין דרכן להאגד אלא לשוק לא יאגוד אותן.
פירות חו"ל שנכנסו לארץ לא יהיו נמכרים במדה או במשקל או במנין אלא כפירות הארץ אכסרה ואם היו ניכרין שהם מח"ל מותר.
חומר בשביעית מבהקדש שהפודה את ההקדש יצא הקדש לחולין ויתפשו הדמים תחתיו והשביעית אינה כן אלא המוכר פירות שביעית יתפשו הדמים ויעשו כפירות שביעית והפירות עצמן לא נתחללו ונעשו כפירות שאר שנים שנאמר בה תהיה בהוייתה תהא לעולם ולפי שנקראת קדש תופשת דמיה נמצאת אומר האחרון נתפש בשביעית והפרי עצמו הוא כמו שהיה.
כיצד לקח בפירות שביעית או בדמיהן בשר נעשה הבשר כאותן הפירות ואוכלו כפירות שביעית וצריך לבער אותן בשעת ביעור השביעית לקח באותו בשר או בדמיו דגים יצא הבשר ונתפשו הדגים לקח בדגים או בדמיהן שמן יצאו דגים ונתפש שמן לקח בשמן או בדמיו דבש יצא שמן ונתפש דבש וצריך לבער הפירות הראשונות עם הדבש האחרון כדרך שמבערין פירות שביעית ואין עושין משניהם מלוגמא ולא מפסידין אותן כשאר פירות שביעית.
אין שביעית מתחללת אלא על דרך מקח בד"א בפרי ראשון אבל בפרי שני מתחלל בין דרך מקח בין דרך חילול.
וכשמחללין פרי הנלקח שנית אין מחללין אותו על בהמה חיה ועוף חיים שמא יניחם ויגדל מהם עדרים ואצ"ל שביעית עצמה אבל מחללין אותן הפירות על השחוטים.
דמי שביעית אין פורעין מהם את החוב ואין עושין בהן שושבינות ואין משלמין מהן תגמולין ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבית הכנסת אבל משלחין מהן דברים של גמילות חסדים וצריך להודיע וכן אין לוקחין מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ואם לקח יאכל כנגדן כדרך שעושה במעשר שני ואין מביאין מהן קיני זבים וזבות ויולדות וחטאות ואשמות ואם הביא יאכל כנגדן ואין סכים כלים ועורות בשמן של שביעית ואם סך יאכל כנגדן.
אין נותנין מהן לא לבלן ולא לספר ולא לספן ולא לשאר האומנין אבל נותן הוא למי שדולה מים מן הבור להשקותו מים ומותר ליתן מפירות שביעית או מדמיהן לאומנין מתנת חנם.
האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום שכרו מותר ואינו כדמי שביעית אלא מוציאו בכל מה שירצה ולא קנסו הפועל להיות שכרו כדמי שביעית ואם אמר לו לקט לי בו היום ירק ה"ז כדמי שביעית ואינו מוציאו אלא באכילה ושתייה כפירות שביעית.
החמרים העושים בפירות שביעית מלאכת שביעית האסורה כגון שהביאו יותר מדאי הרי שכרן כדמי שביעית ודבר זה קנס להם ומפני מה קנסו בשכר החמרים ולא קנסו בשכר הפועל מפני ששכרו מעט לא קנסו בו משום כדי חייו.
הלוקח מן הנחתום ככר בפונדיון ואמר לו בשעת לקיחה כשאלקט ירקות שדה אביא לך בו ה"ז מותר ואותו הככר הרי הוא כפירות שביעית ואם לקח ממנו סתם לא ישלם לו מדמי שביעית שאין פורעין חוב מהן.
אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה בטובה כיצד שיתן לו פירות שביעית כמו שעשה עמו טובה שנתן לו או שיכניסו לגינתו לאכול כמי שעשה לו טובה ומי שנתנו לו פירות שביעית במתנה או שנפלו לו בירושה הרי זה אוכלם כדרך שאוכל פירות שאוסף אותן הוא בעצמו מן השדה.
הגהה
[עריכה]לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.