מדרש לפירושים/חלק ב/ב
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש ב' - משפט
[עריכה]לשון חז"ל (רבה ותנחומא פרשת קרח): "נ"ן גאולת יעקב דכתיב ביה הצילני נא", עכ"ל. ועיין שם באורך שכל חמשה אותיות הכפולים מורים על הגאולות. ובעז"ה פרשתיו בכמה פנים. וכאן אומר על פי מ"ש בספר מגלה עמוקות אופן ס"ח וזה לשונו:
- "איתא בספר ר"א מגרמיזא שב' נונין יש באל"ף בית - נאמן עומד ונאמן יושב. והכוונה שהקב"ה יושב על כסאו כדמות נ' כפופה, ומלאכי מרום עומדים ממעל לו כמו נו"ן פשוטה שהיא זקופה. לזה פתח משה 'ואתחנן' בב' נוני"ן שרצה לתקן המרכבה עם כל חילותיה. ולפי שירושלים נקרא 'כסא השם' - שם יושבים כסאות למשפט, רצה משה לכנוס לארץ ישראל ולתקן השכינה עם כל חיילותיה, והוכן בחסד כסא. ז"ש "בעת ההוא" - השכינה נקראת "עת לעשות לה'", וכתיב "ההוא" - הראה הקב"ה למשה בשעת גלות כי יד על כ"ס י"ה - שאל"ף מן כסא הוא חסר, ומן השם ו"ה שהם אותיות הוא וכו'. לכן בקש אעברה נא - רוצה אני להעביר ממשלת זדון מן הארץ, ובזה אתקן הכסא שיהיה שלם בא' וכו'. וזה נרמז במלת נא. נו"ן שהוא מורה על צורת הכסא יהיה בא' של נא". עכ"ל עיין שם באורך.
ואקדים עוד מ"ש בשל"ה דף רצ"ד ע"ב בסוד "ותקע כף ירך יעקב" וזה לשונו:
- "רז"ל אמרו תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא וכו' זכה לכסא כי צורתו חקוקה שמה וכו' ובחורבן בהמ"ק כתיב השליך משמים ארץ תפארת ישראל, ואמרו רז"ל שאמר הקב"ה אתם מכעיסין לפני אלא מפני שצורתו של יעקב חקוקה בכסא השליך הקב"ה אותו משם. ואז תקעה הכָף מן ירך - ראשי תיבות ים רקיע כסא. וה'ך מן ירך הוא כ"סא תקעה ממקומו", עכ"ל עיין שם.
העולה מזה שיעקב עצמו הוא סוד כסא ועשו רצה לפגום בו בסוד ך' מן ירך המורה על כסא. והנה כסא משפט הוא שני נו"נין - נאמן עומד, נאמן יושב. ומעתה מובן לשון חז"ל שאמרו "נ"ן גאולת יעקב דכתיב ביה הצילנא נא" - כי מלת נא מורה על הכסא כמ"ש משה אעברה נא וכאמור. והוא סוד שני נונין. ודוק.
והנה זה רמז הכתוב (ויקרא כו, מג) "יען וביען משפטי מאסו" - משפטי היינו כסא המשפט, ונרמז במלת יען שהוא ראשי תיבות למפרע נאמן עומד יושב, שהוא הוא הכסא משפט כאמור. ואיתא בי"ח ערך גלות שכל הצרות הבאים עלינו הכל בשביל השני נוני"ן, עיין שם. והוא פלאי בעיני כל רואיו. ועם האמור מובן - שהוא כסא משפט של מעלה, כי המשפט לאלהים הוא - אלהים חושבן זה דיין וכנודע במק"א. וזהו לדעתי סוד מאחז"ל (עבודה זרה יז, א) "תנו רבנן כשנתפס ר' אליעזר וכו' א"ל נאמן עלי הדיין", עכ"ל ועיין שם. והכוונה שאם לא הייתי לומד תורה אזי נאמן שהוא כסא המשפט, נ"אמן עומד ויו"שב עלי הדיין שהוא סוד אלהים שבגימטריא זה דיין, והמשפט לאלהים הוא, ודו"ק.
וזהו סוד במענה אליפז שאמר לאיוב שיקבל היסורים מאהבה "ומוסר שדי אל ימאס וגו'", ואז "בשש צרות יצילך וגו'", ואמר (איוב ה, כב) "לשד ולכפן תשחק" - "שד" חסר כתיב, והוא ראשי תיבות שני דינים - נאמן עומד ונאמן יושב. וז"ש "ולכפן" - מלת כפן ראשי תיבות למפרע נון פשוטה כפופה - שהם השני דינים הנאמרים ולהם "תשחק" בפנים שוחקות, כי הדינים יתהפכו לרחמים וכנודע בסוד יצחק שהוא דין כאשר נמתק הדין נקרא ישחק בשי"ן מלשון "פנים שוחקות". וז"ש "תשחק". ודי למשכיל.
וזהו גם כן סוד "מכנף הארץ זמירות שמענו" (ישעיהו כד, טז) - מלת כנף - אות נו"ן האמצעי עולה לכאן ולכאן ונוטריקון נו"ן כ"פופה נו"ן פ"שוטה שהוא הכסא משפט. וז"ש ישעיה ראו חבתכם לפני המקום שגם מכנף הארץ זמירות שמענו, והדינים נהפכו לחסדים. וז"ש שם להלן בכל הפרשה לשון כפול: "רזי לי רזי לי, בוגדים בגדו וגו', רועה התרועעה ארץ, פור התפוררה וגו'" - מורה על שני דינים, שני נונין שיתהפכו לרחמים, ויהיו בסוד דינים ממותקים שיותר חשובים מן החסדים כנודע. וישפיעו גבורות על אומות העולם ועלינו חסדים גדולים. והמשכיל יבין.
ובזה מובן היטב כל המאמר שהתחלתי בו באומרו שכל החמשה אותיות מנצפ"ך מורים על גאולות:
- כ"ך באברהם - לך לך
- מ"ם ביצחק - כי עצמת ממנו
- נ"ן ביעקב - הצילני נא
- פ"ף במשה - פקד יפקד
- צ"ץ במשיח צמח - "איש צמח שמו" (זכריה ו, יב)
עיין שם באורך.
ולדעתי כלל כוונות דבריהם עם הנודע באמת שאותיות מנצפ"ך הם חמשה גבורות הידועים, והם סוד ה' אותיות אלהים, וכנודע בדברי הרב זלה"ה. ובא לומר איך שהאותיות אלו עצמם - אם שהם דינים - מורים על הגאולות. "כ"ך באברהם וכו'" - שאברהם בקדושתו וכן שאר הצדיקים במעשיהם הטובים גדלו והצליחו וגם עשו פרי עד שהפכו הגבורות לחסדים ונעשו גבורות ממותקים עד שמהם בא הגאולה לכל אחד ואחד לפי בחינתו והמתקתו, וכמו שאמרו חז"ל (סוכה יד, א) שהצדיקים בתפלתם מהפכים מדת הדין למדת הרחמים. ויש להאריך ואין כאן מקומו.
ובדרך אגב אציגה עמך דבר נאה ומתקבל שמצאתי בשם הרב מוהר"ש מאסטרפאלי' הי"ד ה' ינקום דמו בפסוק "מכנף הארץ וגו'" על פי האמור שחמשה אותיות מנצפ"ך מורים על הגאולות. והנה אותיות ך' מ' ן' ף' שהם מורים על גאולת אברהם יצחק יעקב משה - כבר היה כדי גאולתם בימיהם. אך גאולת אות צדי"ק עדיין לא היתה ואנו מיחלים ומצפים לגאולה זו שהיא גאולת המשיח שיבא ב"ב. וידוע כי מלת "צבי" הוא לשון חמדה תאוה מלשון "ארץ צבי" וכנודע. וז"ש "מכנף הארץ זמירות שמענו" - הם אותיות ך' ם' ן' ף' מן מנצפ"ך - כבר שמענו הזמירות והגאולות שלהם. אך אמנם "צבי לצדיק" - דייקא, כלומר עדיין אנו מייחלים ומצפים לתשועות אות צדי"ק. עכ"מ ודברי פי חכם חן ש"י.
ועם האמור למעלה מובנים דבריו ביותר שהדינים עצמם משפיעים חסדים וגאולות ומפני שהמדות עליונים כלולים זה בזה ואות ץ' היא הגבורה האחרונה הקשה מכולם וכלולה מכולם וכנודע בדרוש א"ט ב"ח -- לכן היא שמורה עד לעתיד במהרה בימינו ואז יומתקו כל הגבורות. והמשכיל יבין כי אין כאן מקומו כלל. ולכן קצרתי.
נחזור לדברינו ונאמר אם כן שיעקב הוא סוד נו"ן ולכן בהם היתה גאולתו מן עשו אחיו, והיינו סוד כסא משפט - שני נונין - נאמן עומד נאמן יושב. שיעקב מיתקם לגמרי. והבן.
והנה מצאתי סוד הכתוב (ירמיהו יז, יב) "כסא כבוד מרום מראשון וגו'" - "כסא כבוד מרום" - סופי תיבות אדם - הוא יעקב ששופריה מעין שופריה דאד"ם. עד כאן מובא בשל"ה דף רפ"ז ע"ב בהגה"ה, עיין שם. ואני אוסיף נופך ואומר שרמוזים כאן כל השלשה אבות, שיעקב הוא הכולל ומובחר שבאבות והוא כי מלת "כסא" הוא סוד אות נ׳ כנז"ל, ו"כבוד מרום" - ראשי תיבות כ"מ - הם שני אותיות שתיקנו אברהם ויצחק. אברהם תיקן ך' ויצחק מ"ם כאמור. ונודע שכולם תיקנו חטא אדם ולכן סופי תיבות אדם. ומזה תבין מאמר שרצה עשו לפגום בסוד אות א' של כסא - ממילא נולד מזה עוד פגם באות א' של אדם, שהרי סופי תיבות "כסא כבוד מרום" הוא אדם, ואות א' עולה לכאן ולכאן. ובמקומו הארכתי בסוד אות א' של אדם, ויש בזה סוד עמוק, והמשכיל יבין.
ומעתה נאמר שרוב מעשינו תלוים בדינים ומשפטים וכמו שהאריך בטור חושן משפט סימן א', עיין שם. ולענ"ד סודו הוא שהדיינים בכח הדין ממתיקים את הדינים עליונים עד שנעשו גבורות ממותקים וכאמור. וזהו לדעתי סוד מאחז"ל (דברים רבה דף רצ"ה ע"ג) "כשיש דין למטה אין דין למעלה" - ר"ל שבכח הדין אמת שלמטה אין שום דין למעלה, כי הדין נהפך לחסד גמור. וההפך מובן.
וזהו סוד מאחז"ל (משנה, אבות ה) "חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין וכו'" - כי הדינים עליונים נקראים בשם 'חרב' בסוד (שיר ג, ח) "חרבו על ירכו" - חרבו גימטריא רי"ו - גבורה.
וזהו סוד מאחז"ל (סנהדרין ז, א) וזה לשונם: "לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו", עכ"ל. ומ"ש "בין ירכותיו" רמז לסוד "ירך יעקב" הנ"ל שהוא סוד ך' המורה על כסא כבוד שהוא כסא המשפט. והמשכיל יבין.
והנה יעקב הוא סוד אדם הרוכב על הכסא. וכבר נודע סוד ברוך ובכור שהוא סוד רוכב. ומזה מובן שלכן מסר יעקב נפשו על הבכורה כדי לתקן סוד הרוכב על כסא משפט, ויזכה אל הדינים והמשפטים. וז"ש "מכרה כיום את בכורתך" - מ"ש כיום הכוונה על הדינים שהם ביום כמו שאמרו חז"ל (משנה, סנהדרין ד) "אין דנין בלילה". ולכן על ידי הבכורה זכה אל הברכה מאביו יצחק שהוא דין, והיינו ממ"ש כמש"ל כי הגבורות נהפכו לחסדים. ולכן בברכת "ויתן לך" יש ק' אותיות כמו שאמרו חז"ל (תנחומא פרשת קרח) מורה על שני נוני"ן האמורים - נאמן עומד ונאמן יושב - שהשפיעו חסדים על יעקב מפני שקבל עליו ועל זרעו אחריו לדון דינים ומשפטים בין איש לאחיו. והמשכיל יבין.
ולפיכך לא מצא יצחק פתח ברכה אל עשו רק לומר לו "על חרבך תחיה" - היינו מ"ש חז"ל "חרב בא לעולם וכו'", וכלומר כשישראל יעוותו הדינים ח"ו - אזי תיכף ומיד תהיה מוכן עם חרבך להתגבר עליהם. וז"ש "והיה כאשר תריד" ותרגם אונקלוס "כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא". וזהו סוד מאחז"ל (בראשית רבה פס"ז, ורש"י בחומש) שכאשר שמע יצחק את בכורתי לקח אמר "לבכור ברכתי - גם ברוך יהיה". כי בכור הוא ברוך, והוא רוכב על הכסא כידוע ליודעים. ואיתא ברקאנטי וזה לשונו: "צורת יעקב חקוק בכסא שנאמר יושב אהלים - בגימטריא יושב הכסא", עכ"ל. והיינו בסוד האמור.
וסוד 'יושב' הוא מלשון הזוהר מאידרא רבה קדישא - "יתיב על כורסייא דשביבין דנור וכו'" - שהכוונה שימתק את הדינים וכאמור, והבינהו.
ודע והבן כי בהיותו בבית לבן שם מיתק שני נוני"ן הנז"ל על ידי שנשא שתי בנותיו - לאה ורחל שהם סוד נוני"ן - פשוטה וכפופה - כמו שהודעתיך בדרוש לאה ורחל, עיין שם.
ובכן נא"ה.
"וישלח יעקב מלאכים" ואמרו חז"ל (בר"ר, עה) "מלאכים ממש" - במלת ממש נרמז מלאכי משפט, מיימינים משמאילים. וז"ש "עם לבן גרתי" ושם מיתק הדינים העליונים כאמור.
"ויהי לי שור וחמור". כלומר הן משמאילים - סוד שור, והן מיימינים - סוד חמור. הם כולם שלי וברשותי.
"וארבע מאות איש עמו" - הוא סוד ד' מאות בתי דינין דחציפין כנודע ליודעים. ודע והבן סוד כסא כבוד מרום הנז"ל עם הכולל המחברם ממש בגימטריא ארבע מאות. והנא נא ידעת סוד כשזה קם זה נופל. והמשכיל יבין.
"ויחץ את העם וגו' לשני מחנות" - בסוד שני נוני"ן - נאמן עומד ונאמן יושב. ועיין גם כן בתיקוני זוהר דף ט"ל ע"א ותבין ביותר.
"הצילני נא" - כבר נתבאר שהוא סוד הכסא משפט, צורת נ', שיהיה שלם באות א' של נא כנז"ל במגלה עמוקות. והיינו כי עשו רצה לפגום בסוד א' של כסא כבוד מרום כמדובר. וזהו סוד (משלי טז, כח) "ונרגן מפריד אל"ף".
"ויאבק איש עמו" ואמרו חז"ל (חולין צא, א) "העלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד", עיין שם, היינו סוד כס'א כבו'ד מרו'ם האמור, שסופי תיבות אדם שהוא יעקב כנודע. ובזוהר גדול[1] גרסינן בזה הלשון: "בגין כך דינו הוא שיעלה אבק ברגליהן עד כסא הכבוד שהיא מקום המשפט", עכ"ל. והוא בדף צ"ז ריש עמוד שפ"ז ע"ב באורך.
והנה מה שמסיים "מקום המשפט" - היינו סוד "נאמן עומד ונאמן יושב" האמור למעלה. ושם בא עשו לפגום.
וז"ש "ויגע בכף ירכו" שהוא הכסא משפט כנז"ל. גם מלת כ"ף הוא חושבן שני נונין הנאמרים, ונוטריקון כ"ף כ"פופה פ"שוטה. ואפשר שלזה כיוונו חז"ל (שבת קד, א) "נ"ן - נאמן כפוף נאמן פשוט", עכ"ל, והיינו כאמור.
עוד תדע איך שבנגיעות הכ"ף רומז אות א של כסא, בהקדים מ"ש בשל"ה דף קנ"ד סוף ע"א שיש שני ציורי אות א - ציור י ו י וציור י ו ד. וזאת השנית שהיא בציור יו"ד הוא סוד א של "אנכי ה' אלהיך". וסוד אנכי חושבן כסא. וזהו סוד מאחז"ל (שבת פח, ב) שאמר הקב"ה למשה אחוז בכסא - הוא סוד הדביקות באנכי שבגימטריא כסא, עיין שם באורך.
מזה מבואר למשכיל שסוד אות א' של כס"א הוא ציור יו"ד שבגימטריא כף. וז"ש "ויגע בכף" - שנגע באות א. והמשכיל יבין.
וזהו סוד ראשי תיבות של האבות הרמוזים בכסא כבוד מרום כנ"ל - הוא בגימטריא יו"ד עם הכולל שסודו אהי"ה, וכנודע בעולם האחדות שלי. ואין כאן מקומו.
וזהו סוד (קהלת ט, יח) "וחוטא אחד יאבד טובות הרבה" ואמרו חז"ל (רבה קהלת) "וחוטא אחד - זה עשו הרשע שאבד חמדתו וטובו של עולם הבא", עכ"ד. וקראו לעשו "חוטא אחד" - הוא מה שכתבו הקדמונים שאחד הוא סוד כסא במספר ההכאה כזה: א' פעמים א', ח' פעמים ח', ד' פעמים ד'. בגימטריא כסא. וכמ"ש רבינו בחיי בסוד אנכי, עיין שם. וגם כי א' של כסא מספרו אחד. והוא המאחד ומחבר שלשה אבות כמ"ש במקו"א. ולכן נקרא עשו "חוטא אחד". וז"ש שאבד חמדתו וטובו של עולם הבא - היינו מדה כנגד מדה כי אמא מקננא בכורסיא שהוא סוד עולם הבא כנודע. ואיתא בזוהר תולדות דף קס"ג ע"א (ח"א קסג, א) "כיון דאמר ואברככה לפני ה'" אזדעזע כורסיא יקירא, עיי"ש. ועולה יפה לפי דרושינו האמור. והמשכיל יבין כל זה.
"מי לך כל המחנה" - הוא סוד ב' נוני"ן - מ"י ל"ך. והב"ן.
והנה כל זה דווקא כשהיה יעקב בחוץ לארץ. אמנם כשבא לארץ ישראל תיקן את הכסא בסוד (תהלים קכב, ה) "כי שמה ישבו כסאות למשפט וגו'" וכאמור לעיל במגלה עמוקות שלכן רצה משה לכנוס לארץ ישראל לתקן סוד הכסא.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - כלומר שנעשה שלם בסוד אחד שחשבונו יבא, ונעשה יעקב שהוא הכסא - שלם באות א' ותיקן פגם עשו כנ"ל בסוד "וחוטא אחד". ומלת שלם במספר קטן בגימטריא ב' נוני"ן הנ"ל.
וז"ש "עיר שכם" - נוטריקון שהוא כסא משפט, והיינו באותו עי"ר ש"הוא כ"סא מ"שפט. גם ראשי תיבות שיהיה כסא מלא - כלומר שלכן הלך ובא לארץ ישראל שיהיה כסא מלא באות א'.
גם ראשי תיבות שהוא כסא כבוד מרום - כלומר שהלך למקום כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו, וכאמור הסוד למעלה.
וז"ש "אשר בארץ כנען" דייקא, שהמקום גורם, כי שמה ישבו כסאות למשפט. ולכן שם דווקא יש לאל ידו לתקנו. והנה כבר הודעתיך לעיל בשם הרקאנטי סוד "ויעקב איש תם יושב אהלים" שבגימטריא יושב הכסא. ומעתה מאחז"ל (בר"ר, עט) וזה לשונם: "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל - הרי הוא כמבואר.
- נשלם דרוש השני בס"ד.