זהר חלק א קסג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קסג א · >>

הוסף תרגום


דף קסג א

מתוך: זוהר חלק ז (עריכה)

ומאלין אתפרשן כמה צפרין אחרנין, אבל אלין עלאין, ונפקין מלבנון דאיהו (ס"א סתימאה) לעילא, ורזא דמלה, וללבן שתי בנות וגו'.

"חסידה ברושים ביתה"-- (ס"א דא לאה) באינון שית בנין עלאין, שית סטרין דעלמא כמה דאתמר, אמאי אקרי חסידה, אלא האי עלמא עלאה אף על גב דנוקבא איהי קרינן לה דכר, דכד אתפשט כל טיבו וכל נהירו מניה נפיק, ובגין כך דאיהי חסידה, נפיק (מתמן) מינה חס"ד, דאיהו נהורא קדמאה, דכתיב (בראשית א ג) ויאמר אלהי"ם יהי אור. ועל דא ברושים ביתה, ברושים, אל תקרי ברושים, אלא בראשים, דהא עלמא אחרא בתתאין ביתה, ואיהי בי דינא דעלמא, ולזמנין אקרי כגוונא דלעילא בכל אינון שמהן, ועל אתר דא כתיב (שם ו ו) וינחם יהו"ה ויתעצב אל לבו, חרון אף יהו"ה, דהא באתר דא תליא, דהא כל מה דלעילא כלא איהו בנהירו חיין לכל סטרין, ועל דא תנינן, אין עצבות לפני המקום, לפני דייקא, ועל דא כתיב (תהלים ק ב) עבדו את יהו"ה בשמחה באו לפניו ברננה, עבדו את יהו"ה בשמחה, לקביל עלמא עלאה, באו לפניו ברננה, לקביל עלמא תתאה, זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, בגין כך כתיב (דברים לג כט) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביהו"ה מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו וגו':


"ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים וגו'". פתח רבי אלעזר ואמר, (משלי ט יב) אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא, אם חכמת חכמת לך, תא חזי ווי לאינון חייבי עלמא, דלא ידעין ולא משגיחין במלי דאורייתא, וכד אינון משגיחין בה, בגין דלית לון סכלתנו, מלין דאורייתא דמיין בעינייהו כאילו כלהו מלי ריקניא ולית בהו תועלתא, וכלא בגין דאינון ריקנין מדעתא וסכלתנו, דהא כל מילי דאורייתא כלהו מלין עלאין ויקרין, וכל מלה ומלה כתיב בה (שם ג טו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, (באורייתא), וכל אינון טפשין אטימין דלבא, כד חמאן מלי דאורייתא, לא די לון דלא ידעי, אלא דאינון אמרי דאינהו מלין פגימין, מלי דלית בהו תועלתא, ווי לון כד יתבע לון קב"ה עלבונא דאורייתא, ויתענשון עונשא דמרדי במאריהון.

מה כתיב באורייתא, (דברים לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם, ואי איהו רק, מכם איהו, דהא אורייתא כלא מלייא מכל אבנין טבין ומרגלאן יקירין, מכל טבין דעלמא, כמה דאת אמר וכל חפציך לא ישוו בה, והיך יימרון דאיהי ריקניא. ושלמה מלכא אמר, אם חכמת חכמת לך, דכד יתחכם בר נש באורייתא תועלתא דיליה איהו, דהא באורייתא לא יכיל לאוספא אפילו את אחת, ולצת לבדך תשא, דהא אורייתא לא יגרע משבחהא כלום, וליצנותא דיליה איהו, ואשתאר ביה לאובדא ליה מהאי עלמא ומעלמא דאתי.

תא חזי, כד אתוון עלאין, מתחברן כלהו בהאי דרגא סופא דכל דרגין קדישין עלאין, ואתמליא מנייהו, ואתברכא מעלמא עלאה, כדין האי דרגא קיימא לאשקאה לכולהו עדרין, כל חד וחד כדקא חזי ליה, וכל חד וחד אתשקי מן דינא ורחמי.

תא חזי מה כתיב, ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים וגו', דיעקב בעא לאתקנא תפלה של ערבית, ולאנהרא לסיהרא, ולאשקאה ולברכא לה מכל סטרין, דכתיב ויצג את המקלות, אלין דינין וגבורן דנפקי מגבורה דלעילא, ויעקב כד בעא לאתקנא להאי דרגא, סליק לכל אינון דינין וגבורן מינה, ואוקים לון ברהטים, באינון רהטים ארבע, דקיימי תחות האי באר חפרוה שרים, דאתמליא מאינון נחלין ומבועין עלאין, בגין דכד נפקין מיין מהאי באר קדישא, אלין ארבע נטלי כלא, ועל דא אקרון רהטים, ומתמן