ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת כתובות/פרק תשיעי

פרק תשיעי – הכותב לאשתו

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה א

מתני’: ^ט_אהכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך. הרי זה אוכל פירות, ואם מתה יורשה. אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך? שאם מכרה ונתנה, קיים. כתב לה ^ט_בדין ודברים אין לי עלייך ובפירותיהן. אין אוכל פירות בחייה, ואם מתה יורשה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, לעולם הוא אוכל פירי פירות, עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם. כתב לה ^ט_גדין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך. אינו אוכל פירות בחייה, ואם מתה אינה יורשה. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^ט_דמתה יורשה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל:

גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן ° בשם רבי יניי רבי יניי °, ^ט_הבשלא כנס _{קדם שהגיעו נכסים לרשותו}. אבל אם כנס, אין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה, שאין זה לא לשון הפקר ולא לשון מתנה אלא לשון סילוק, ואינו מועיל אחר שזכה בנכסים. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון °, מילתיה דרבי חייה רבי חייא רבה ° אמרה כן דתנן, האומר ידיי מסולקות מן השדה הזו. ורגליי מסולקות מן השדה הזו, לא אמר ולא כלום. אמר רבי אבון בר חייה רבי אבון בר חייה ° קומי רבי זעירא רבי זעירא °, והא מתניתא לא אמרה כן אלא שאדם כן מאבד את זכותו בלשון הזה. דתנינן תמן, ^ט_ומי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו. וכתבה הראשונה ללוקח, דין ודברים אין לי עמך. השנייה מוציאה מיד הלוקח. הא הראשונה, לא. _{רואים שמועיל סילוק} אמר ליה, כל גרמא אמרה, שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה. דאם כן, אפילו השנייה לא תוציא מיד לוקח. ולמה אין הראשונה מוציאה מיד הלוקח?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נא עמוד ב] שכן היא כותבת לו, כל ערר שיש לי בשדה זו אל יהי לי עמך כלום. כתב לה דין ודברים אין לי עמך, וכתבה לו. כשם שאינו מאבד זכותו, כך אשה אינה מאבדת זכותה. _{שמה שהיא זיכתה לו הוא זיכה לה בחזרה}. כתב לה דין ודברים אין לי עמך מן האירוסין ורוצה למכור מן הנשואין. פלוגתא ד°בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל. על דעתון ד°בית שמאי בית שמאי שסוברים שארוסה יכולה למכור, נמצא שהבעל לא זכה בנכסים ויכול לסלק עצמו מהם, ויכולה למכור משנשאת. על דעתון ד°בית הלל בית הלל, שסוברים שארוסה אינה יכולה למכור, נמצא שכבר זכה בהם הבעל, ואינו יכול להסתלק בלשון זו, ואינה יכולה למכור אחר נישואין. רבי ירמיה רבי ירמיה ° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא °. ^ט_זכתב לה אחר נישואין דין ודברים אין לי בנכסייך. ונפלו לה לאחר מיכן, מהו? האם מועיל לדברים קדם שיגיעו ליד אשתו ? ויש אדם מתנה על דבר שאינו _{עומד להיות} ברשותו _{שמבחינתו זה כמו דבר שלא בא לעולם}? אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא ° קומי רבי זעירא רבי זעירא °, מזכותו את למד חייובו. הרי אם לא היה כותב לה דין ודברים אין לי בנכסייך, היה אוכל פירות, משמע שהם כן נחשבים עומדים להיות ברשותו. ואם כן הוא יכול גם להסתלק מהם קדם שיזכה בהם. רבי לוי בר חייתא רבי לוי בר חייתא ° בעא, כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך העתידין ליפול ליך _{שפירש שרק עליהם הייתה כוונתו}, מה הן? ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם? כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך, _{שהדין שיכולה למכור אבל הוא אוכל פירות} ומכרה פירות מחוברין לקרקע מה הן? רבי אחא רב אחא ° אמר, כמוכרת פירות תלושין, ואין מכירתה כלום שהרי הבעל אוכל פירות. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא ° אמר, כמוכרת אחד מעשרה בקרקע ומכרה קיים. רבי זעירא רבי זעירא ° ורב יהודה רב יהודה ° אמרו בשם רב רב (אמורא)°. הכותב שדה מתנה לאשתו, אין לו אכילת פירות. אמר רבי זעירא רבי זעירא °

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

-----------------------------------דף נב

ירושלמי מאיר כתובות נב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נב עמוד א] מתניתא אמרה כן, דתנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, לעולם הוא אוכל פירי פירות ותני, אילו הן פירי פירות. ^ט_חמוכר פירות ולוקח קרקע והוא אוכל פירות, ולרבנן אינו יכול למכור את הפירות. והא הכא כשכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ככותב שדה מתנה לאשתו דמיא, ובכותב שדה מתנה לאשתו קתני דאינו יכול למכור את הפירות: רבי אימי רבי אמי ° בעא. ^ט_טאילו אחר כותב לה, יש לו אכילת פירות. הוא שכתב לה, לא כל שכן שיש לו אכילת פירות? לא אמר אלא כותב לה, אבל מוכר לה, ודאי שהוא אוכל פירות. מה בין כותב מה בין מוכר? כשנתן במתנה אמרינן עילה היה רוצה להבריח מזונות מן האשה שתוכל פירות השדה ולא תתבע ממנו אחרים, אבל כשמכר לה, אמרין זוזי אנסי _{הצורך בכסף הכריח אותו למכור} אבל לא ויתר על אכילת פירות. תנן, כתב לה דין ודברים אין לי עלייך ובפירותיהן. אין אוכל פירות בחייה, ואם מתה יורשה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, לעולם הוא אוכל פירי פירות, עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם. ניחא על דעתיה דרבנן בשכתב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירות, אין לו אכילת פירות. אבל האם אפילו אם כתב דין ודברים אין לי בשדה זו ובפירותיה אין לו אכילת פירות שדה זו לעולם, או שהתכוון לסלק עצמו רק מהפירות שהיו בשדה באותו זמן? ניחא על דעתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בשכתב דין ודברים אין לי בשדה זו ובפירותיה, אין לו אכילת פירות אבל יש לו אכילת פירי פירות. אבל האם אפילו אם כתב דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן, יש לו אכילת פירי פירות? נישמעינה מן הדא, דאמר רב זעירא רב זעירא ° אמר רב יהודא רב יהודה ° בשם רב רב (אמורא)°, ^ט_יהכותב שדה מתנה לאשתו, אינו אוכל פירות. ואמר רבי זעירא רבי זעירא °, מתניתא אמרה כן דתנן, ואילו הן פירי פירות, מוכר פירות ולוקח קרקע ואוכל פירות. אבל לרבן אינו אוכל. מכיון שכתב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן, לא ככותב שדה מתנה לאשתו הוא? ואת אמר, לא פירות ולא פירי פירות. הוי, לא שנייה על דעתיה דרבנן, בן שכתב, דין ודברים אין לי על שדה זו ובפירותיהן בין שכתב, דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן, אין לו אכילת פירות. ודכוותיה ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי לא שנייא, בין שכתב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן. בין שכתב, דין ודברים אין לי בשדה זו ובפירותיהן, יש לו אכילת פירי פירות. תנן, ואם מתה אינה יורשה. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, מתה יורשה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל: אמר רבי ירמיה רבי ירמיה ° בשם רב רב (אמורא)°, הלכה כ°רבי שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נב עמוד ב] אבל לא מטעמו _{לא בגלל הדברים שאמר}. הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יורשה. אבל לא בגלל הדברים שאמר. שהוא אמר שאין התנאי קים כיוון שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על הכתוב בתורה, תנאו בטל. והרי זה נאמר רק בתנאי גוף _{כגון שהתנה לבטל מצוות עונה}. ^ט_יאאבל בתנאי ממון, תנאו קיים. וזה תנאי ממון הוא. ולמה אמרו תנאו בטל? לפי שרק בסוף לאחר מיתה הוא זכה בהן ואין אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם. אמר רבי אימי רבי אמי ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °, בדין היה שאם מכרה ונתנה, שיהא מכרה קיים. ולמה אמרו בטל? שלא תהא אשה מוכרת נכסים משל בעלה ואומרת, שלי הן. רבי יוסטינה רבי יוסטינה ° הוה ליה עובדא _{שסילק עצמו מנכסי אשתו} ומשמתה ביקש לרשתם, ושאיל לרבנין. אמרין ליה, פוק צאמנכסיך שכבר ויתרתה. שאל לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° אמר ליה, עול כנס בנכסיך שהלכה כ°רבן גמליאל רבן גמליאל. רבי ירמיה רבי ירמיה ° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא °, היי אילון רבנין שרבי יוסטינה רבי יוסטינה ° שאל אותם? הא רב רב (אמורא)°, הא רבי יוחנן רבי יוחנן °, הא רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° וכולם סוברים כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל? אמר ליה, רבנין שהיו במקומו דרבי יוסטינה רבי יוסטינה °. בעון קומי רבי יוחנן רבי יוחנן °, לדברי חכמים שאמרו שיכול להסתלק מהירושה ואם מתה בעלה אינו יורשה. אם מתה, מי יורש? שאר היורשין בניה אביה או אחיה יורשין אותה. רבי ירמיה רבי ירמיה ° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא °, האחין שחלקו, אלמנה ניזונת משלהן? וקא משמע לן שלא תאמר יעשו כמו שמכרו ולא תהא ניזונת משלהן. פשיטא ^ט_יבהיורשין שמכרו קרקע, שלהן מכרו ואין מוציאין מן הלקוחות למזונות. רבי ירמיה רבי ירמיה ° בעא קומי רבי אבהו רבי אבהו °, כתיב (במדבר מסעי לו ד) אם יהיה היובל לבני ישראל ונוספה נחלתן על נחלת המטה אשר תהיינה להם. מה כוונתם? אם הכוונה לאמר שבשעה שהיובל נוהג, הנחלות חוזרות. ובשעה שאין היובל נוהג, אין הנחלות חוזרות. אז מה הבעיה שבנות צלופחד התחתנו עם בנים משבט אחר, הרי ביובל הנחלה תחזור לשבט האב? אלא אדרבה אתא מימר לך. אפילו בשעה שהיובל נוהג והנחלות חוזרות, ^ט_יגירושת תורה אינה חוזרת. הלל בר פזי הלל בר פזי ° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °,

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

8 ט_ח טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ב סעיף ד':

9 ט_ט טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ה סעיף ז':

10 ט_י מיי' פכ"ב מהל' אישות הלכה כ"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ה סעיף ז':
[ע"ב]

11 ט_יא מיי' פ"ו מהל' אישות הלכה ט', מיי' פ"ו מהל' אישות הלכה י', מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ח סעיף ה', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ו', סמ"ג עשין מח:

12 ט_יב טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף כ', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף ז':

13 ט_יג מיי' פי"א מהל' שמיטה ויובל הלכה כ"א:

-----------------------------------דף נג

ירושלמי מאיר כתובות נג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נג עמוד א] מכר הוא ומתה היא? אמר לו ^ט_ידמכרו בטל. שהרי כשמכר לא היה בידו אלא אכילת פירות. והדין דומה למקרה של הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, שהאב אינו יכול למכרו מפני שהן כתובין לבן, ואין לו בהן אלא אכילת פירות. ^ט_טומכרה היא ומת הוא? אמר ליה, מכרה קיים. והדין דומה לכותב נכסיו לבנו לאחר מותו. שהבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב לאכילת פירות, אבל אם מת האב מכרו קיים כדתנן, (בבא בתרא ח ז) הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכרו מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב. תניא (תוספתא בבא בתרא ח ד) ^ט_טזהאומר תנו נכסיי לפלוני, ואם מת פלוני לפלוני, ואם מת פלוני לפלוני. הראשון אוכל פירות. ואם מת ינתנו לשני השני אוכל פירות. ואם מת ינתנו לשלישי. מת השני עד שלא ימות הראשון, הראשון אוכל פירות. מת ינתנו לשלישי. מת שלישי עד שלא ימות השני, השני אוכל פירות. ואם מת יחזרו ליורשי הנותן. הראשון מוכר קרקע ואוכל פירות דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד. רבי חייה בר מרייה רבי חייה בר מרייה ° בעא קומי רבי יונה רבי יונה °, מכרה לבעלה מהו? _{שהרי הפירות כבר של הבעל והגוף שלה} אמר לו, מדאמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא ° הלכה כ°רבי רבי יהודה הנשיא, שהראשון יכול למכור את הקרקע ולהשאיר לעצמו אכילת פירות עד מותו, וכך להפקיעה מהשני את הזכות. רואים ששייך מכירה של הגוף כשהפירות שיכים לאחר עד מותו. הדא אמרה מכרה מכר. תני האומר יינתנו נכסיי לפלוני, מת פלוני לפלוני, מת הראשון יינתנו לשני, מת השני יינתנו לשלישי. מת השני בחיי הראשון, מכיון שלא זכה בהן השני, לא זכה בהן השלישי. אמר ליה כך פירש רבי הושעיה רבי אושעיא רבה ° אבי המשנה. דווקא אם אמר אחריו לפלוני ואחריו לפלוני. רק אז אם מת השני לא יזכה השלישי. אבל אמר מת פלוני ולא אמר אחריו, אין הדין כן אלא הראשון אוכל פירות עד שימות וכשימות הראשון ינתנו לשלישי אף על פי שהשני מת בחייו. וכך היה לו לשנות, שאם מת אף השלישי בחיי הראשון, כשימות הראשון מכיון שלא זכה בהן השני לא זכו היורשין לא יורשי שני ולא יורשי שלישי אלא יחזרו ליורשי ראשון: אבל כמו שהבריתא כתובה יאות אשכחת אמר שצריך לגרוס אחריו לפלוני אחריו לפלוני, ולכן לא זכה בהן השלישי כשמת השני בחיי ראשון. דלא זכה לאחרון אלא לאחר שיזכה בו זה שלפניו: תני ^ט_יזהראשון מוכר קרקע ולוקח פירות דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבי שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר אין לו אלא אכילת פירות בלבד. חזקיה חזקיה בן רבי חייא ° אמר הלכה כ°רבי רבי יהודה הנשיא שהראשון מוכר הקרקע _{הואיל ויש לו זכות בגוף הקרקע, דהא באחריו מיתוקמא דמשמע כל ימי חייך יהא הכל שלך. והכא נמי באשה הואיל ויש לה זכות בגוף הקרקע מכרה מכר}. אמר רבי ינאי רבי ינאי ° מודה °רבי רבי יהודה הנשיא ^ט_יחשאינו נותנה במתנת שכיב מרע. שהרי מתנת שכיב מרע חלה רק לאחר מיתה, ואז כבר זכה בה השני. אמר רבי מנא רבי מנא ° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °. והדא אשה, מכיון שמזונותיה על בעלה, לא כמתנת שכיב מרע היא? שהרי ודאי לא מכרה לו, אלא שיזכה בהן לאחר מיתתה. שבחייה אינה צריכה לכלום, שכל מזונותיה על בעלה. ולמה אמרינן שמכרה מכר? אמר ליה, אף על פי שמזונותיה על בעלה, זה נאמר רק על מזונות כראוי לה. כגון מאכל משח שמן ומלח. והיא בעייא מזבנה והיא רוצה למכור ומיכל תרנגולין שאינו חייב לתת לה, לכן מוכרת וקונה ואין זה כמתנת שכיב מרע

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נג עמוד ב] הדא אמרה, שאם ביקש הראשון מזבנה אפילו סתם למותרות, כגון למיכל תרנגולין יזבן, ולא אומרים שהנותן לא נתן לצורך מותרות. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא °, תני תמן, קבורה כמזונותיה. כמה דאת אמר תמן, מוכר קרקע ולוקח מזונות. אף הכא, מוכר קרקע ולוקח קבורה ולא אומרים שהנותן לא התכוון אלא להנאה בחיים. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °, ^ט_יטואילין דכתבין, אין מיתת דלא בנין, יהא מדלה נכסיה חזר לבית אביה. תנאי ממון הוא ותנאו קיים

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ב

מתני’: מי שמת והניח אשתו ובעל חוב ויורשין, והיה לו פיקדון או מלוה ביד אחרים. °רבי טרפון רבי טרפון אומר, יינתנו לכושל שבהן. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, אין מרחמין בדין, אלא ^ט_כיינתנו ליורשין, שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה:

גמ’: רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא ° אמר, לכושל שבראיותיו. כגון מלוה בעדים ומלוה בשטר, יינתנו למלוה בעדים. רבי יוחנן רבי יוחנן ° אמר, לכושל בגופו. הגע עצמך דהוה עתיר עשיר כגון אילין דבר אנדראי, שהיו חלשים בגופם אבל בעלי ממון ותקיפים, ולמה שינתן להם? אמר רבי אחא רב אחא ° לכושל בגופו שהוא גם עני. כהדא קריבתיה דשמואל בר אבא שמואל בר אבא °, דיהבו לה משם כושל שפסקו כ°רבי טרפון רבי טרפון. אייתי רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° עבדוי דרבי יודן נשייא רבי יהודה נשיאה °, ואפיק מינה והוציא ממנה, דסבר כ°רבי עקיבא רבי עקיבא שינתנו ליורשים. רבי יוחנן רבי יוחנן ° הוה מיסתמיך על רבי שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא °. אמר ליה, מה נעשה באותה הענייה? אמר ליה, אייתי רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° עבדוי דרבי יודן נשייא רבי יהודה נשיאה ° ואפיק מינה והוציא ממנה. אמר לו רבי יוחנן רבי יוחנן °, ויפה נעשה? והרי כבר זכתה בהם ואיך הוציאו ממנה? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה ° קומי רבי זעירא רבי זעירא °. נאמר אוליי רבי יוחנן רבי יוחנן ° כדעתיה ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דאתפלגון. הכל מודין שאם בית דין ^ט_כאטעו בשיקול הדעת, שאין מחזירין. ^ט_כבטעו בדברי תורה, מחזירין. מה פליגין? בטעות משנה. כמו אצלנו שהלכה כ°רבי עקיבא רבי עקיבא והם טעו ופסקו כ°רבי טרפון רבי טרפון. שרבי יוחנן רבי יוחנן ° אמר, בטעות משנה כטעות בשיקול הדעת. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° אמר, ^ט_כגטעות משנה כטעות בדבר תורה. היא טעות משנה היא טעות זקינים _בגמרא. תנן, °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, אין מרחמין בדין. אלא יינתנו ליורשין, שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה: הגע עצמך שגם האחרים פטורין מן השבוע כגון שכתב לה לא נדר ולא שבועה עליך, או שהתנה עם בעל חובו שאם ימות יגבה מהיורשים בלא שבועה למה שינתן ליורשים? זו _ירושה תורה וזו _{בעל חוב וכתובה לגבות מהיורשים} אינה תורה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 ט_יד טור ושו"ע אה"ע סי' צ' סעיף י"ג:

15 ט_טו טור ושו"ע אה"ע סי' צ' סעיף ט':

16 ט_טז מיי' פי"ב מהל' זכיה ומתנה הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"ח סעיף ג', סמ"ג עשין פב:

17 ט_יז מיי' פי"ב מהל' זכיה ומתנה הלכה ט', מיי' פי"ב מהל' זכיה ומתנה הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"ח סעיף ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"ח סעיף ד', סמ"ג עשין פב:

18 ט_יח מיי' פי"ב מהל' זכיה ומתנה הלכה ט', מיי' פי"ב מהל' זכיה ומתנה הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"ח סעיף ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"ח סעיף ד', סמ"ג עשין פב:
[ע"ב]

19 ט_יט מיי' פכ"ג מהל' אישות הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ב סעיף ז':

20 ט_כ מיי' פי"ז מהל' אישות הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ב סעיף ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ז סעיף א', סמ"ג עשין צו:

21 ט_כא מיי' פ"ו מהל' סנהדרין הלכה א', מיי' פ"ו מהל' סנהדרין הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ה סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ה סעיף ב', סמ"ג עשין צז:

22 ט_כב מיי' פ"ו מהל' סנהדרין הלכה א', מיי' פ"ו מהל' סנהדרין הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ה סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ה סעיף ב', סמ"ג עשין צז:

23 ט_כג מיי' פ"ו מהל' סנהדרין הלכה א', מיי' פ"ו מהל' סנהדרין הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ה סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ה סעיף ב', סמ"ג עשין צז:

-----------------------------------דף נד

ירושלמי מאיר כתובות נד

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נד עמוד א] מתני’: ^ט_כדהניח פירות התלושין מן הקרקע. ויש לו בעל חוב ואלמנה ויורשים התובעים את חובם, כל הקודם בהן זכה. זכתה האשה יותר על כתובתה ובעל חוב יותר על חובו. המותר, °רבי טרפון רבי טרפון אומר ייתנו לכושל שבהן. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, אין מרחמין בדין, אלא יינתנו ליורשין. שכולן צריכין שבועה, ואין היורשין צריכין שבועה:

גמ’: רב רב (אמורא)° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° תריהון אמרין, בצבורין בסורקי _{בשוק ברשות הרבים}. אבל אם צברן בביתו, זכה לו _ליורש ביתו. רבי יוחנן רבי יוחנן ° אמר ואפילו צבורין בתוך ביתו, לא זכה לו ביתו. דהוה סבר דאינון דידיה, ולית אינון דידיה, וחצר אינה קונה אלא ברוצה שתקנה לו חצרו. וכאן כיוון שחשב שהם שלו, לא התכוון שתקנה לו חצרו. מאימתי בעל הבית זכה בפירותיו בשביעית? _{שהרי בשביעית חצרו לא קונה לו} רבי ירמיה רבי ירמיה ° סבר מימר, משיתנם לתוך כליו _{שאף שאסור לאדם לאסוף כדרך שאוסף בשאר שנים, אם אסף זכה בהם}. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °, אפילו נתנן לתוך כליו, לא זכה בהן. דהוה סבר מימר דאינון דידיה ולית אינון דידיה. האי ארמלתא תפסת אמהתא אלמנה אחת תפסה שפחה _{שהייתה של בעלה שמת והחזיקה בה}. אתא עובדא קומי רבי יצחק רבי יצחק ° אמר, מה דתפסת תפסת ותגבה ממנה כתובתה. רבי אימי רבי אמי ° מפיק מינה הוציא ממנה דהיא סברה דידה שהיא שלה _{כיון שהיא שמשה אותה בחיי בעלה ועדיין היא ברשותה}, ולית אינון דידה ואינה שלה. כהדא אילין בני שמי דדמך אבוהון. שבק להון אבוהון עז מת אביהם והניח להם עז. אתא מרי חובה ונסתה בא בעל חוב נטל אותה. אתא עובדא קומי רבי אבהו רבי אבהו ° ואמר, דידיה נסב שלו נטל. לא כן תני, יורש ובעל חוב שקדם אחד מהן ותפס אין מוציאין מידו? והרי היורשים זכו ואיך רבי אבהו רבי אבהו ° אמר שבעל חוב, שלו נטל?באמת היורשים לא זכו בעז, דהוון סברין דאינון דידהון, ולית אינון דידהון שהם חשבו שהיא שלהם ואינה שלהם. אמר רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי °. מודה רבי אבהו רבי אבהו °, שאם מכרוה או משכנוה או טילטלוה ממקום למקום, ואחר כך בא בעל חוב ותפס מוציאין מידו. תנן, °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, אין מרחמין בדין, אלא יינתנו ליורשין. שכולן צריכין שבועה, ואין היורשין צריכין שבועה: הגע עצמך שגם האחרים פטורין מן השבוע כגון שכתב לה לא נדר ולא שבועה עליך, או שהתנה עם בעל חובו שאם ימות יגבה מהיורשים בלא שבועה, למה שינתן ליורשים? זו _ירושה תורה וזו _{בעל חוב וכתובה לגבות מהיורשים} אינה תורה

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ד

מתני’: ^ט_כההמושיב את אשתו חנוונית או שמינה אפיטרופיא, הרי זה משביעה כל זמן שירצה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אפי' על פילכה ועל עיסתה:

גמ’: יאות אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. מה טעמון דרבנין? אם אומר את כן, אין שלום בתוך ביתו לעולם.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נד עמוד ב] ^ט_כושיברה את הכלים מה את עבד לה? כשומרת חנם או כשומרת שכר? מסתברא מיעבדינה כשומרת שכר שהרי מקבלת מזונות. אמרין, אפילו כשומרת חנם אינה. דאם אומר את כן, אין שלום בתוך ביתו לעולם

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ה

מתני’: ^ט_כזכתב לה נדר ושבועה אין לי עלייך. אינו יכול להשביעה, ^ט_כחאבל משביע הוא את היורשין ואת הבאין ברשותה אם מינתה אחרים. ^ט_כטשבועה אין לי עלייך ועל יורשייך ועל הבאין ברשותיך הוא אינו יכול להשביעה, לא אותה ולא את יורשיה ולא את הבאין ברשותה. אבל יורשין משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאין ברשותה:

גמ’: רבי יונה רבי יונה ° ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא ° תריהון אמרין. לא סוף דבר בנכסים שנשתלטה _{שהייתה אחראית} בהן בחיי בעלה, אלא אפילו בנכסין שנשתלטה בהן לאחר מיתת הבעל, אין היורשין משביעין אותה _{אף שנאמר במשנה שהיורשים משביעין אותה הגמרא במשנה הבאה תעמיד שמדובר בין מיתה לקבורה}. תמן תנינן, השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה. ישבע השוכר שמתה כדרכה, והשואל ישלם לשוכר. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי ינאי רבי ינאי °, והוא שנתן לו רשות להשאיל לאחרים. ותני רבי חייה רבי חייא רבה ° כן, ^ט_לאין השואל רשאי להשאיל, ולא השוכר רשאי להשכיר, ולא השואל רשאי להשכיר, ולא השוכר רשאי להשאיל, ולא מי שהופקד אצלו רשאי להפקיד אצל אחר, אלא אם כן נטלו רשות מהבעלים. וכולם ששינו את שמירותיהן שלא מדעת הבעלים, חייבין. ולמה נאמר שואל עימם, הרי השואל אפילו אם לא שינה חייב? אלא בגין דתנינן ^ט_לאמתנה שומר חנם להיות פטור מן השבועה, והשואל להיות פטור מלשלם. אתא מימר לך, שאף על פי שהיתנה עמו שהוא פטור, כיוון ששינה הוא חייב. תנן השוכר פרה והשאילה לאחר וכו' ישבע השוכר וכו'. ביקש הבעלים להשביע את השואל שמתה כדרכה אף אם התנה עם השוכר שיהיה פטור משבועה מהו? נישמעינה מן הדא דתנן, כתב לה, נדר ושבועה אין לי עלייך אינו יכול להשביעה, אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה. הדא אמרה שאם ביקש להשביע את השואל, הוא משביעו. הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא. הדא ילפה מן ההיא. שאם ביקש להשביע את השואל, משביעו. וההיא ילפה מן הדא, שאם ביקש להשביע את האשה אחר שהתנה עימה, אינו משביעה. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא °, לא צורכת מילף ההיא מן הדא, שדין זה נאמר במשנה בפירוש. ומה צורכה תילף ההיא מן הדא? כיי דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי ינאי רבי ינאי °, והוא שנתן לו רשות להשאיל. אף הכא והוא שנתן לה רשות שיהו בניה אפיטרופיס. אבל אם לא נתן לה רשות, יכול הוא לאמר שאין בניה נאמנים לו בשבוע ותשלם. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °, אף שנתן רשות להשאיל צריך להעלות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

24 ט_כד טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ב סעיף ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ב סעיף ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ד סעיף ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ד סעיף ה', סמ"ג עשין מח , סמ"ג עשין צד:

25 ט_כה מיי' פ"ט מהל' שלוחין ושותפין הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ז סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ז סעיף ב', טור ושו"ע חו"מ סי' צ"ג סעיף א', סמ"ג עשין מח:
[ע"ב]

26 ט_כו מיי' פכ"א מהל' אישות הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' פ' סעיף י"ז:

27 ט_כז מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה י"ט, מיי' פט"ו מהל' מלוה הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ח סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ח סעיף ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ע"א סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' ע"א סעיף י"ז, סמ"ג עשין מח:

28 ט_כח מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה י"ט, מיי' פט"ו מהל' מלוה הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ח סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ח סעיף ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ע"א סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' ע"א סעיף י"ז, סמ"ג עשין מח:

29 ט_כט טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ח סעיף ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ע"א סעיף י"ז:

30 ט_ל מיי' פ"א מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ז סעיף ד', טור ושו"ע חו"מ סי' שמ"ב, סמ"ג עשין פט:

31 ט_לא מיי' פ"ב מהל' שכירות הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ו סעיף ה', סמ"ג עשין פט:

-----------------------------------דף נה

ירושלמי מאיר כתובות נה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נה עמוד א] לו שכר כל זמן שהיא שכורה אצלו. רבי זעירא רבי זעירא ° שאל לרבי אבונא רבי אבונא °, שאלוה הבעלים חזרה מהשוכר ומתה מהו? אמר ליה, כן אנן אמרין שהבעלים צריכים לשלם לשוכר ואפילו אם הבעלים אכלוה. אמר רבי יוסי בר אבון רבי יוסי ברבי בון °, אכלו שלהן אכלו ופטורים _{כיוון שהוי פשיעה ואף השוכר חייב בפשיעה נמצא שהשואל שהוא הבעלים} _{חייב לשוכר והשוכר לבעלים}. רבי זעירא רבי זעירא ° בעא קומי רבי יסא רבי אסי °, שומר שמסר לשומר היך עבדין עובדא? אמר ליה תריי כל קבל ארבעה ולא עבדין עובדא. דריש לקיש ריש לקיש ° ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כנגד רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת ° ורבי יוחנן רבי יוחנן ° ורבי ינאי רבי ינאי ° ורבי חייא רבי חייא רבה °, שארבעתם סוברים שומר שמסר לשומר חייב, אינך עוזב דעה של ארבעה כנגד דעה של שנים. בסוגיא _{כשלמדו בצהרים} אמר ליה ^ט_לבתריי כל קבל תריי אינון שנים כנגד שנים הם. דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת ° תלמידיה דרבי חייה רובה רבי חייא רבה °. ורבי יוחנן רבי יוחנן ° תלמידיה דרבי ינאי רבי ינאי ° והרב ותלמידו אין מונין להן אלא אחד:

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ו

מתני’: ^ט_לגנדר ושבועה אין לי. לא לי ולא ליורשיי ולא לבאים ברשותי, עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותיך. הרי זה אין יכול להשביעה, לא הוא ולא יורשין ולא הבאין ברשותו, לא אותה ולא את יורשיה ולא את הבאים ברשותה. ^ט_לדהלכה מקבר בעלה לבית אביה. או שחזרה לבית אמה. אם לא עשתה אפיטרופיא, אין היורשין משביעין אותה. ואם עשתה אפיטרופיא, היורשין משביעין אותה לעתיד לבוא, ואין משביעין אותה לשעבר:

גמ’: תנן, נדר ושבועה אין לי. לא לי ולא ליורשיי ולא לבאים ברשותי וכ”ו. אמר רבי יונה רבי יונה °, ^ט_להוהוא שעשת אפיטרופא בחיי בעלה. אבל אם עשת אפיטרופא לאחר מיתת הבעל, היורשין משביעין אותה _{אף על פי שהבעל פטר אותה}. דו מתניתא דתנן, לא עשת אפיטרופא, אין היורשין משביעין אותה. אם עשת אפיטרופא היורשין משביעין אותה לעתיד לבוא, ואין משביעין אותה לשעבר. איזהו לשעבר? ^ט_לומשעת מיתה עד שעת קבורה. ואמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °, אם הבעל פטר אותה, אפילו עשאה אפיטרופא לאחר מיתת בעלה, אין היורשין משביעין אותה. והא תנינן לא עשתה אפטרופס אין היורשין משביעין אותה, אם עשת אפטרופס, היורשין משביעין אותה לעתיד לבא ואין משביעין אותה לשעבר? פתר לה על על הרישא _{על המשנה הקדמת} כשאמר נדר ושבועה אין לי עליך ולא הזכיר את יורשיו, ממילא לא פטר אותה מהם. אבל אם הזכיר את יורשיו, אפילו עשה אותה אפוטרופוס אינם יכולים להשביע אותה. ואין על ראשה _{על המשנה הקדמת} קשה, דרבי יונה רבי יונה ° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא ° תריהון אמרין _{במשנה הקדמת}, לא סוף דבר בנכסים שנשתלטה בהן בחיי בעלה, אלא אפילו נכסים שנשתלטה בהן לאחר מיתת הבעל, אין היורשין משביעין אותה. ואם לא הזכיר יורשין, למה לא יכולים להשביע אותה בדברים שאחר מיתה? פתר לה משעת מיתה עד שעת קבורה. דאמר רבי אבהו רבי אבהו ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נה עמוד ב] משעת מיתה עד שעת קבורה, אין היורשין משביעין אותה. מאי טעמא? תני בר קפרא בר קפרא ° , שלא תהא מניחתו והולכת לבית אביה

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ז

מתני’: ^ט_לזהפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה _{שדומה למודה במקצת}. ^ט_לחעד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תיפרע אלא בשבועה _{דומה לעד אחד בהלואה}. ^ט_לטמנכסים משועבדים או ^ט_ממנכסי יתומין, לא תיפרע אלא בשבועה _{שדומה לשבועת השומרים}. ^ט_מאהנפרעת שלא בפניו, לא תיפרע אלא בשבועה:

גמ’: אמר רבי זעורא רבי זעורא ° ^ט_מבכעין שבועת תורה _{מודה במקצת עד אחד ושומר} ירדו להן. והתנא סובר שלא מתיחסים לכתובה כאילו לא הוחזקה בידה ועכשיו באה לגבות בשבועה, שהרי כל הנשבעין בתורה נשבעין ואינם משלמים והיא נשבעת ונוטלת. אלא כמי שגבת, _{דשטר העומד לגבות כגבוי דמי} ומיכאן והילך הוא תובעה וטוען כנגדה, עכשיו נפרעת ממני שטר של מאתים שכבר פרוע ובחנם היית גובה הכל. והיא אומרת מנה. ונמצא שהיא עכשיו כמודה במקצת שנשבעת ונפטרת. והילכך לא תיפרע אלא בשבועה, _{ואף שמדאוריתא פטור, שהרי לא נשבעים על שטר שעבוד קרקעות. מדרבנן מיהא חייב}. תני הפוגמת _{שאומרת שקיבלה קצת}, ולא הפוחתת כתובתה _{שאומרת שמתחילה התחיב לה פחות ממה שכתוב}. כיצד? היתה כתובתה מאתים, והיא אומרת מנה. ^ט_מגנפרעת שלא בשבועה. מה בין פוגמת מה בין פוחתת? אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא °, פוגמת, בא משא ומתן בנתיים. שהרי מודה שנתן לה חלק והוי כמודה במקצת, לכן תשבע. פוחתת, לא בא משא ומתן בנתיים, שהיא טוענת שלא נתן כלום, ויש לה מיגו שיכלה לטעון שחייב כל מה שכתוב בשטר . רבי ירמיה רבי ירמיה ° בעא, כמה דאת אמר תמן, אם היה עד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תיפרע אלא בשבועה. ודכוותה אם היה עד אחד מעידה שהיא פחותה, לא תפחות אלא בשבועה? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °, בשעה שעד אחד מעידה שהיא פחותה, כעד אחד מכחיש את השנים החתומים מעל השטר , ואין עד אחד מכחיש את שנים וכאילו אינו קיים ונפרעת בלא שבועה. תני, ^ט_מדיורש שפגם אביו שטר חובו _{שהאב אמר לבן שקיבל חלק מהחוב הכתוב בשטר}, הבן גובה שלא בשבועה. בזה יפה כח הבן מכח האב. שהבן גובה שלא בשבועה. ואב אינו גובה אלא בשבועה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °. ^ט_מהונשבע שבועת יורש, שלא פיקדנו אבא, שלא אמר לנו אבא, שלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע. רבי הושעיה רבי אושעיא רבה ° בעא, מתניתא ד°בית שמאי בית שמאי? דתנן, מתו בעליהן עד שלא ישתו. °בית שמאי בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות. ו°בית הלל בית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה. דל°בית שמאי בית שמאי כיוון שאינה יכולה לשתות גובה. אף כאן כיוון שהיורשים אינם יכולים להישבע גובים בלא שבוע. אבל ל°בית הלל בית הלל כיוון שלא יכולה לשתות אינה גובה. ואף כאן כיוון שהיורשים אינם יכולים להישבע, צריך להיות שאינם גובים. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °, תמן טעמא ד°בית שמאי בית שמאי שגובה כתובתה אף שאינה יכולה לשתות, שיכולה לטעון הביאו בעלי ואני שותה. ברם הכא, בדין היה שאפילו אביו לא ישבע. אלא תקנה תיקנו בו שישבע. בו תיקנו, בבנו לא תיקנו. כיון שמת, העמדתה את בנו על דין תורה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

32 ט_לב מיי' פי"א מהל' סנהדרין הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' י"ח סעיף ה':

33 ט_לג מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ח סעיף ד':

34 ט_לד מיי' פ"ט מהל' שלוחין ושותפין הלכה ד', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ח סעיף ד', סמ"ג עשין מח , סמ"ג עשין פב:

35 ט_לה מיי' פ"ט מהל' שלוחין ושותפין הלכה ד', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ח סעיף ד', סמ"ג עשין מח , סמ"ג עשין פב:

36 ט_לו טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ח סעיף ה':
[ע"ב]

37 ט_לז מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה י"ד, מיי' פי"ד מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף ז', טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ד סעיף א', סמ"ג עשין מח , סמ"ג עשין צד:

38 ט_לח מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה ט"ו, מיי' פי"ד מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף ח', טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ד סעיף ה', סמ"ג עשין מח:

39 ט_לט מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה כ', מיי' פכ"ב מהל' מלוה הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף ט', טור ושו"ע חו"מ סי' צ"ח סעיף ט', טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ד סעיף ד':

40 ט_מ מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה י"ט, מיי' פי"ד מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ח סעיף ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ח סעיף י"ז, סמ"ג עשין מח:

41 ט_מא מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה ט"ז, מיי' פי"ג מהל' אישות הלכה א', מיי' פי"ד מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף י', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ו סעיף א', סמ"ג עשין מח:

42 ט_מב מיי' פי"ד מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ד סעיף א', סמ"ג עשין צד:

43 ט_מג מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ד סעיף ד':

44 ט_מד טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ח סעיף י"ד:

45 ט_מה טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ח סעיף י"ד:

-----------------------------------דף נו

ירושלמי מאיר כתובות נו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נו עמוד א] נתחייב אביו שבועה בבית דין _{כגון שהודה במקצת או שהיה עד אחד} ומת, אין בנו גובה. דאי לא כן, מה אנן אמרין? ^ט_מוויש אדם מוריש שבועתו לבנו? אמר רבי אבין רבי אבין °, הכי אתאמרת, פגם אביו שטרו והלך לבית דין וכבר התחיב שבועה, אין בנו גובה. רב חסדא רב חסדא ° בעא, בגין דהלך אביו אילין תרתי פסיעתא, הוא מפסיד? אילו פגמו חוץ לבית דין, את אמר גובה. מפני שפגמו בבית דין, את אמר אינו גובה? תנן, מנכסי יתומין לא תפרע אלא בשבועה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן ° בשם רבי ינאי רבי ינאי °, ^ט_מזאין פורעין מניכסי יתומים אלא שטר שהריבית אוכלת בו. ויש אומרים אף לכתובת אשה. אמר רבי ינאי רבי ינאי °, מפני מזונות, שכל עוד לא פרעו כתובתה, ניזונת משלהם. אמר רבי מתניה רבי מתניה °, מאן חש למזונות? °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, במגבה הדבר תלוי. אבל לחכמים כיוון שתבעה כתובתה, אף שלא גבתה הפסידה מזונות. מאי כדון למה לחכמים בכל זאת פורעים לכתובת אישה? מפני חינה, כדי שיהיו הכל קופצין עליה לישאנה. ויש אומרים אף לגזילה ולנזיקין. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °, אף אנן נמי תנינן תרתיהון. לגזילה מן הדא דתנן, אם מה שהניח להם אביהם ^ט_מחהיה דבר שיש לו אחריות _קרקע חייבים לשלם את גזלת אביהם. לנזיקין מן הדא דתנן, ^ט_מטאין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית. כיני מתניתא כך כוונת המשנה, אין נפרעין מניכסי יתומין לנזיקין, אלא מן הזיבורית. שהרי לבעל חוב אין גובין כלל ולכתובת אשה אפילו מהאבא גובים מזיבורית. אלא ודאי המשנה באה ללמד שאפילו נזיקין גובים מזיבורית. ומכאן שגובין מיתומים לנזיקין. והא תני, עומד הבן תחת האב. הניזקין שמין בעדית. ובעלי החוב בבינונית. וכתובת אשה בזיבורית? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון °, כאן ביתום גדול כאן ביתום קטון

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נו עמוד ב] מתני’: ^ט_נהפוגמת כתובתה כיצד? היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה התקבלת כתובתיך. והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה. לא תפרע אלא בשבועה. ^ט_נאעד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד? היתה כתובתה אלף זוז. ואמר לה התקבלת כתובתיך. והיא אומרת, לא התקבלתי. ועד א' מעידה שהיא פרועה. לא תפרע אלא בשבועה. ^ט_נבמנכסים המשועבדים כיצד? מכר את נכסיו לאחרים, והיא נפרעת מן הלקוחות. לא תפרע אלא בשבועה. ^ט_נגמנכסי יתומים כיצד? מת והניח נכסים ליתומים, והיא נפרעת מן היתומין. לא תפרע אלא בשבועה. ^ט_נדשלא בפניו כיצד? הלך למדינת הים, והיא נפרעת שלא בפניו. לא תפרע אלא בשבועה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, כל זמן שתובעת כתובתה. היורשין משביעין אותה. אינה תובעת כתובתה, אין היורשין משביעין _{אותה על המזונות}:

גמ’: תנן, הנפרעת שלא בפניו, לא תיפרע אלא בשבועה. כיני מתניתא כך כוונת המשנה, והנפרעת _{כל חוב לא רק כתובה} שלא בפניו, לא תפרע אלא בשבועה. ונפרעין מאדם שלא בפניו? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה °, תיפתר בשטר שהריבית אוכלת בו. ובית דין גובין ריבית? תיפתר שערב לו _{לקח הלואה} מן הגוי, כהדא דאלכסא _{גוי אחד} אמר לרבי מנא רבי מנא °, אנן עבדין טבות סגיא מינכון. דכד אנן כתבין דין מוגמרין כאשר אנו כותבים פסק דין לתובע. אין אתא אם בא הנתבע לפרוע חובו, טבאות. ואין לא, אנן מחלטין ניכסייא. אמר ליה, אף אנן עבדין כן. אנן משלחין בתריה תלת איגרין. אין אתא, הא טבאות. ואין לא, אנן מחלטין ניכסייא. אמר ליה, הגע עצמך דהוה באתר רחיק? אמר לו אנן משלחין בתריה תלת איגרין. חדא גוא תלתין. וחדא גו תלתין. וחדא גו תלתין. אין אתא, הא טבאות. ואי לא, אנן מחלטין ניכסייא. אמר רבי מתניה רבי מתניה °, והוא שעמד בדין וברח. אבל אם לא עמד בדין וברח. לית כאן מחלטין, אלא מכרזין. תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, כל זמן שתובעת כתובתה. היורשין משביעין אותה. אינה תובעת כתובתה, אין היורשין משביעין _{אותה על המזונות}: ותנן, שני דייני גזילות היו בירושלם. °אדמון אדמון ו°חנן בן אבשלום חנן בן אבשלום. °חנן חנן אומר שני דברים. ו°אדמון אדמון אומר שבעה. מי שהלך לו למדינת הים, ואשתו תובעת מזונות. °חנן חנן אומר, תישבע בסוף ולא תישבע בתחילה. אשכחת אמר, °חנן חנן ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמרו דבר אחד. כמה דאמר °רבי חנן רבי חנן, לא תשבע אלא בסוף. כן °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, לא תשבע אלא בסוף. כמה דאת אמר הלכה כ°חנן חנן, אף הכא הלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי:

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ט

מתני’: ^ט_נההוציאה גט ואין עמו כתובתה, גובה כתובתה. הוציאה כתובה ואין עמה גט, היא אומרת אבד גיטי. והוא אומר אבד שוברי. ^ט_נווכן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול. הרי אילו לא יפרעו. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

46 ט_מו טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ח סעיף י"א:

47 ט_מז מיי' פי"ב מהל' מלוה הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"י סעיף א':

48 ט_מח מיי' פ"ה מהל' גזלה ואבדה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' שס"א סעיף ז', סמ"ג עשין עג:

49 ט_מט מיי' פ"ח מהל' נזקי ממון הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ח סעיף י"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ח סעיף כ"א, טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ט סעיף ג', סמ"ג עשין צד:
[ע"ב]

51 ט_נא ראה 50:

52 ט_נב ראה 50:

53 ט_נג ראה 50:

54 ט_נד ראה 50:

55 ט_נה מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה כ"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' ק' סעיף י"ב, סמ"ג עשין מח:

56 ט_נו מיי' פ"ט מהל' שמיטה ויובל הלכה כ"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ז סעיף ל"ג, סמ"ג לאוין רע:

-----------------------------------דף נז

ירושלמי מאיר כתובות נז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נז עמוד א] מן הסכנה ואילך, אשה גובה בלא גט. ^ט_נזובעל חוב גובה שלא בפרוזבול:

גמ’: אמר רבי חייה רבי חייא רבה ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °. ^ט_נחהקורא ערר על מעשה בית דין, לא הכל הימינו. אמר ליה רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא °, ולא מתניתא היא? דתנן, הוציאה גט ואין עמו כתובה, גובה כתובתה _{שאף הוא מעשה בית דין}. אמר ליה רבי יוחנן רבי יוחנן °, בבלייא, מן דגלית לך חספא מן מרגליתא לאחר שהגבהתי החרס מעל המרגלית מצאת אותה, את אמר לי ולא מתניתא היא. תנן, הוציאה גט ואין עמו כתובתה, גובה כתובתה. רב רב (אמורא)° אמר, ^ט_נטבמקום שאין כותבין שטר כתובה. ^ט_סאבל במקום שכותבין שטר כתובה, מה דהיא מפקה מה שהיא מוציאה היא גובה. חזר ואמר, אפילו במקום שכותבין כתובה גובה היא כתובתה. וכל מאן דרב חיילה, יתי ויתיב מי שגדול כחו ורוצה להקשות יבוא ויקשה. התיב רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °, והא יכולה היא שתהיה גובה גיטה ומטמנת כתובתה, וחוזרת וגובה? אין שם בית דין שיודעים שכבר גבתה? באינון דמתו. ואין שם עדים? בשהלכו להם למדינת הים. אין שם אומולוגייה _{שובר קבלה}? האם לית לרב רב (אמורא)° אומולוגייא _{שובר קבלה}? _{שלא להטריח את המלוה לשמור שובר מפני העכברים}. אית לרב רב (אמורא)° אומולוגייא כשקים חשש לרמאות. כההן דאמר מלוה אבד כרטיסן עבד לי חורן אבד לי השטר עשו לי אחר במקרה כזה אית ליה. וכההיא דאמרה היא, אבד פורנא עבד לי חורין אבדה כתובתי עשו לי אחר, חוששין שמא תרמה וכותבים שובר . _{אבל אם אמרה שלא היה לה כתובה אין כותבים}. התיב רבי אבא רבי אבא °. והא יכולה שתהיה גובה בגיטה ומטמנת כתובתה, וממתנת עד שימות וחוזרת וגובה _{שתטען שהיא אלמנה}? אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון °, ולא עליה להביא ראייה שהיתה משמשתו עד שמת _{והיא אלמנה}? רבי זעירא רבי זעירא ° ורבי אבונה רבי אבונה ° אמרו בשם רב רב (אמורא)°. ^ט_סאבמקום שכותבין שטר כתובה. הוא אומר כתבתי והיא אומרת לא כתבת, עליה להביא ראייה שלא כתב. ובמקום שאין כותבין שטר כתובה, והוא אומר כתבתי והיא אומרת לא כתבת. עליו להביא ראייה שכתב. רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא ° אשכח מצא פרוזבלא דרבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. והוה פרי _{רץ אחריו} מיתן ליה. אמר ליה, לית אנא צריך ליה. ותני כן, נאמן המלוה לומר פרוזבול היה ואבד לי. ונאמן הלוה לאמר שטר זה פרעתיו וקרעתיו. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה ° בשם רבי חייה רבי חייא רבה °. מתניתא אמרה כן דתנן, מן הסכנה ואילך האשה גובה שלא בגט. ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול. ואיפשר כן? הרי אם אין פרוזבול שביעית משמטת. אלא שאמר היה לי פוזבול וקרעתיו. אף הכא יכול לאמר, היה לי וקרעתיו

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה י

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נז עמוד ב] מתני’: ^ט_סבשני גיטין ושני כתובות. גובה ב' כתובות. ^ט_סגב' כתובות וגט. או ^ט_סדכתובה ושני גיטין. או כתובה וגט ומיתה. אינה גובה אלא כתובה אחת. שהמגרש את אשתו ומחזירה, על מנת כתובתה הראשונה החזירה. ^ט_סהקטן שהשיאו אביו. כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה. ^ט_סוגר שנתגייר ואשתו עמו, כתובתה קיימת. שעל מנת כן קיימה:

גמ’: תנן, שני גיטין ושני כתובות. גובה ב' כתובות. והוא שיהא הגט יוצא מכתובה לכתובה _{בין שני הכתובות}. תנן, ב' כתובות וגט. אינה גובה אלא כתובה אחת. ^ט_סזעד כדון בשוות. היה בזו מנה ובזו מאתים? אמר רב הונא רב הונא °, רב ירמיה רב ירמיה ° ורב חסדא רב חסדא ° חד אמר, גובה בראשונה. וחרנה אמר, מנה גובה מזמן הראשונה והתוספת _{מנה השניה} גובה מזמנה של שנייה. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין ° קומי רבי מנא רבי מנא °, לית הדא אמרה, ההן דיזיף זה שלוה מן חבריה, וחזר ויזיף ולוה מיניה. צריך מימר בשטר , לבד מן כרטוסה קדמייא דאית לי גבך צריך לכתוב מפורש חוץ משטר ההלואה הקדם שיש לי אצלך? שניא כתובה דאורחא דאיתתא מימר אבד פורנא עבד לי חורין אבדה כתובתי עשו לי אחר. ולכן אינה גובה אלא כתובה אחת שחוששים שכך היה. אבל בבעל חוב, וכי אורחא דבר נשא מימר אבד כרטיסו עבד לי חורן אבד לי השטר עשו לי אחר? אלא כי אפשר יודי ליה בפני עדים אבל לא כותב לו שטר חדש. דרבי יודן בר שיקלי רבי יודן בר שיקלי ° אעיל עובדא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °, לא כן אמר רבי אבהו רבי אבהו ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן ° ^ט_סחשטר שלווה בו ופרעו, אל ילוה בו באותו היום _{אז איך אפשר להשאיר את הכתובה הישנה}? אמר לו, כאן בשפרעו כאן בשלא פרעו. תנן, שהמגרש את אשתו ומחזירה, על מנת כתובתה הראשונה החזירה. תני °רבי חנן רבי חנן קומי רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. תרין אמורין, חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין. וחרנה אמר, בין בכתובה בין לתנאין. תנן, קטן שהשיאו אביו. כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה. גר שנתגייר ואשתו עמו, כתובתה קיימת. שעל מנת כן קיימה. ניחא גר. אבל איך יתכן בקטן. וקטן מגרש? אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, קיימתיה כיי דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת ° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא °, גבי חרש ושוטה שנשאו נשים והחרש נפקח והשוטה נשתפה. יש להם כתובה, ואמרינן והוא שבא עליה משנתפקח ומשנשתפה. ^ט_סטאף הכא הוא שבא עליה משהגדיל