שולחן ערוך חושן משפט רמח ד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רמח · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
בד"א, כשמכר הראשון או נתן מתנה לאחרים. אבל אם מכרם לאחד מיורשיו או נתנם לו במתנה, לא עשה כלום. וכן אם נתנם מתנת שכיב מרע, אפילו לאחרים, לא עשה כלום, שאין מתנת שכיב מרע קונה אלא לאחר מיתה, וכשימות יקדם השני לזכות.
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
לא עשה כלום: המ"מ כתב הטעם דודאי דעת הנותן הי' מתחלה שלא יתן הראשון לשום יורשיו דאם כן לא עשה כלום בשיורו להשני שהרי ידע שכל מה שיש לאדם נותן לבניו אבל כשאינו רשאי ליתן לבניו או ליורשיו אע"פ שיכול ליתנו לשאר בני אדם אין אדם חוטא ונותן לאחרים עכ"ל ואין ר"ל דאין אדם חוטא ולא לו דא"כ תינח מתנה אבל במכר שמכרו ולא קיבל דמיו מאי איכא למימר ועוד דגם מתנה מחשב כמכר דאין אדם נותן מתנה לחבירו כ"א קיבל ממנו הנאות וכמ"ש בסי' רל"ה אלא כוונתו דלא חשדו הנותן שיחטא זה הראשון ליתנו או למכרו לאחרים כיון דאיסור יש בדבר לשנות דעת הנותן אבל ליתנו לבניו דרך בני אדם ליתן וק"ל ועיין מ"ש בדרישה:
וכשימות יקדם השני לזכות: רשב"ם מפרש זה מילתא בטעמו דהנותן באחריך לפלוני כונתו דמיד שאין הראשון צריך לנכסיו הללו יזכה בהן השני אחריו והיינו משעה שמתחיל הראשון להיות גוסס אבל סתם אדם הנותן ממונו מחמת מיתה כונתו שלא יצא הממון מתחת ידו להמקבל עד שתגמור מיתתו נמצא דחל קנין אחריך לפלוני בשעה דהראשון גוסס קודם שחל המתנה מהראשון להמקבל ממנו דהיינו אחר יציאת נשמתו וק"ל והכי דייק ל' הטור והמחבר כאן דגבי שכ"מ כתב שאין מתנתו קונה אלא לאחר מיתה ועל מתנה דאחריך כ' "וכשימות משמע בשעת מיתה שהוא גוסס:
ש"ך - שפתי כהן
(ז) וכן אם נתנם מתנת ש"מ כו'. ואם הוציא הש"מ הדבר מתחת ידו כגון שנתנו לשליש מתנתו קיימת דקונה מיד כן מוכח מדברי הב"י בס"ס קכ"ה עיין שם:
באר היטב
(יג) כלום: ואם הוציא השכ"מ הדבר מתחת ידו כגון שנתנו לשליש מתנתו קיימת דקונה מיד כן מוכח מדברי הב"י בסוף סימן קכ"ה ע"ש ש"ך.
(יד) יקדם: רשב"ם מפרש זה מלתא בטעמו דהנותן באחריך לפלוני כונתו דמיד שהראשון א"צ לנכסיו הללו יזכה בהן השני אחריו והיינו משעה שמתחיל הראשון להיות גוסס אבל סתם אדם הנותן ממונו מחמת מיתה כונתו שלא יצא הממון מתחת ידו להמקבל עד שתגמור מיתתו נמצ' דחל קנין אחריך לפ' בשעה שהראשון גוסס קודם שחל המתנה דהראשון להמקבל ממנו דהיינו אחר יציאת נשמתו וק"ל. סמ"ע.
קצות החושן
(ט) וכן אם נתנם מתנת שכ"מ בפ' י"נ (דף קל"ז) ומודה שאם נתן במתנת שכ"מ לא עשה כלום מ"ט אמר אביי מתנת שכ"מ לא קנה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך וכתב רשב"ם ז"ל אם נתנו אותן ראשון במתנת שכ"מ כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה לא אמר כלום והשני מוציא מיד הלקוחות א"נ כשהי' שכ"מ נתנה דשתי מתנות הללו שוין כדאמרן לעיל איזהו מתנת ברי שהוא כמתנת שכ"מ עכ"ל וכ"כ בנימוקי יוסף וקשה לי דהא רשב"ם שם (דף קל"ה) במתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ במהיום ולאחר מיתה מפרש דהוי כמתנת שכ"מ דלא קני פירא אלא לאחר מיתה ומיהו בהכי עדיפא משכ"מ דמתנת שכ"מ יכול לחזור בו וליתן לאחר אבל מתנת בריא דמהיום ולאחר מיתה אינו יכול למכור עוד הגוף כל ימי חייו אלא פירות ע"ש וא"כ היכי קדמו אחריך דהא גבי אחריך כיון דאית ליה לראשון הגוף יכול למוכרו ואין לשני אלא מה ששייר ראשון ובזה שנתן מהיום ולאחר מיתה הקנין הגוף מהיום הרי לא שייר כלום ומכי מיית ממיל' הפירות של הלוקח כיון דהגוף שלו מהיום ולא נשאר פירי אלא לחיי המוכר וא"כ ודאי לוקח קדים לאחריך וצ"ע ומיהו לדעת תוס' שם דף קל"ה דמפרשי מהיום ולאחר מיתה היינו מתנת ברי' והוא מהיום אם לא אחזור ביה עד לאחר מיתה ע"ש ובזה נראה דאם נתן הראשון כה"ג ה"ל אחריך קדים ואע"ג דלא חזר בו מחיים וא"כ לוקח קדים משום דכיון דשייר הראשון לנפשיה זכות שיוכל לחזור בו ה"ל של אחריך כיון דאכתי לא סילק נפשיה הראשון. והא למה זה דומה למ"ש הרב המגיד פ' י"ב מזכיה בדברי הרמב"ם שכתב הי' חוב על הראשון ובא בע"ח לגבות אין ב"ד מגבין והרי הוא של השני וכתב הה"מ שם בטעמא דוקא מכר או נתן שא"א לסלק הקונה במעות ודאי זכה המקבל אבל בשעבוד דיכול לסלק במעות ואינו מסתלק עתה לגמרי ע"ש וא"כ ה"ה בזה כיון דיכול לחזור בו א"כ לא נסתלק לגמרי מש"ה ה"ל דאחריך. וראיה לזה דהא כתבו תו' והרא"ש ספ"ק דגיטין שם דאמרו בהולך מנה לפ' והנותן שכ"מ דהיכא דמית מקבל בחיי נותן דזכו יורשי מקבל וכתבו שם משום דדברי שכ"מ ככתובין ומסורין דמי למפרע משעת נתינה הלכך כיון דאיתי' למקבל בשעת מתן מעות הוברר הדבר שזכה למפרע בשעת המתנ' והורישו ליורשיו ע"ש וכ"כ בטור סי' ר"ן ז"ל בין אם כתב או אמר נכסי לפ' קונה לכשימות למפרע משעת נתינה ע"ש וא"כ הא דאמרו בגמ' מתנת שכ"מ לא קנה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך הא זכי למפרע וא"כ קדים המקבל לאחריך וע"כ כמ"ש דכיון דעדיין לא נסתלק הנותן דהא שכ"מ מצי חוזר עד שעת מיתה א"כ קדים אחריך וא"כ ה"ה במתנת ברי כה"ג מהיום ולאחר מיתה אם לא אחזור בו כיון דיכול לחזור ה"ל דאחריך וזה ברור. אבל לפי פי' רשב"ם דגוף מהיום דאינו בחזרה כלל ונסתלק לגמרי ודאי דאין לו לשני אלא מה ששייר ראשון והרי לא שייר מידי וצ"ע: