באר היטב על חושן משפט רמח
סעיף א[עריכה]
(א) ואחריו: וה"ה אם אמר נכסי לך ואם תמות לפלוני כ"כ הטור בשם ר' יונה ועיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' ו' וסי' קמ"ז ק"נ קס"א קס"ה וקפ"ב ובשאלות השניות סי' רכ"ג ורכ"ד וח"ב סי' קצ"ו רס"ד ש"ט ושכ"ב ובתשובת ר"מ אלשיך סי' י"ח וסי' נ"ח.
(ב) הקדישה: פי' והראשון ראוי ליורשו ואע"ג דשכ"מ יכול לחזור ממתנתו שנתן כבר וליתנה לאחר שאני הכא דלא חזר מהראשון שהרי עדיין בדעתו שיהיה לו כל ימי חייו אלא שלאחר מותו יהיה להאחר או להקדש וכיון דניח' ליה שיזכה בהן בחייו תו אין לירושה הפסק וכל זה מיירי באופן דלא נוכל לומר דלאפוטרופוס נתכוין כגון ששייר מקצת או שאמר בפירוש למתנה גמורה או בא' משאר דרכים שנתבארו בסימן רמ"ו. סמ"ע.
(ג) ליורש: עיין בתשובת מ"ע סי' נ'.
(ד) בערכאות: פי' ובערכאותיהן לא אמרו ירושה אין לה הפסק ועיין מ"ש בסוף סימן שמ"ט בהג"ה דל"ת מזה. סמ"ע.
(ה) הבריא: דקדק וכתב מתנה דבל' ירושה אין הבריא יכול ליתן. שם.
(ו) ששייר: וה"ה בשכ"מ אם אמר מהיום וכ"כ הרמ"א בס"ז בהג"ה שכן עיקר ועי' בתשובת מבי"ט ח"ב סי' ש"ט. ש"ך.
סעיף ב[עריכה]
(ז) ופירש: עי' בתשובת ן' לב ס"א דף מ"ד וס"ב סי' ל"ה ובתשוב' רש"ך ס"ג סי' י"ב וי"ג ובתשובת רמ"א סי' צ"ב ובתשו' רשד"ם סי' רל"ב ושכ"ה.
(ח) ואמר: או שאמר כצ"ל וכך הוא מבואר בב"י וק"ל. ש"ך.
סעיף ג[עריכה]
(ט) ראשון: ז"ל הטור שלא זיכה לשלישי אלא מכח שני וכיון שלא בא ליד השני א"א לשלישי לזכות בו שהרי כל זמן שהוא ביד הראשון הכל שלו גוף ופרי שהרי יכול למוכרה כו' ע"ש ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' שי"ט ובתשו' ר"מ אלשיך סי' פ"ט וסי' צ' וקי"ד.
(י) אסור: כדי שיקויים דברי הנותן דרצונו היה שיבא ליד השני אחרי מיתתו דהראשון. סמ"ע.
(יא) עצה: (ובראוי ליורשו המשיא עצה למכור צדיק גמור מקרי שיעצו להחזיר הירושה בדין התורה מהרי"ט צהלון סי' פ"ו בני חיי).
(יב) למת: פי' הנ"י שזרקן על המת יותר מהצריך לו דליכא בו צד מצוה וממיל' יש בו עבירה וכמ"ש הט"ו בסי' שמ"ט דעובר בבל תשחית ומרבה עליו רימה ומנוולו וה"א דאין מעשה הראשון בזה קיימין קמ"ל. סמ"ע.
סעיף ד[עריכה]
(יג) כלום: ואם הוציא השכ"מ הדבר מתחת ידו כגון שנתנו לשליש מתנתו קיימת דקונה מיד כן מוכח מדברי הב"י בסוף סימן קכ"ה ע"ש ש"ך.
(יד) יקדם: רשב"ם מפרש זה מלתא בטעמו דהנותן באחריך לפלוני כונתו דמיד שהראשון א"צ לנכסיו הללו יזכה בהן השני אחריו והיינו משעה שמתחיל הראשון להיות גוסס אבל סתם אדם הנותן ממונו מחמת מיתה כונתו שלא יצא הממון מתחת ידו להמקבל עד שתגמור מיתתו נמצ' דחל קנין אחריך לפ' בשעה שהראשון גוסס קודם שחל המתנה דהראשון להמקבל ממנו דהיינו אחר יציאת נשמתו וק"ל. סמ"ע.
סעיף ה[עריכה]
(טו) מגבים: דאין הב"ד עושין איסור להגבות מהגוף דהא אסור למכור אותן לשנות דעת הנותן אבל נראה פשוט דאם הלוה עצמו הגבהו למלוה שלו בחובו או לאשתו בכתובתה מה שעשה עשוי דלא גרע מאם עבר ומכר ואין לו' בזה דשומא הדרא ואין למלוה עליו אלא שעבוד דהא אם הגבהו הלוה ברצונו נתבאר בסי' ק"ג דלא הדרא. שם.
סעיף ו[עריכה]
(טז) כלום: קמ"ל בזה דלאחר מיתתו אפי' הפירות אינו גובה מנכסים אלו משא"כ בחייו וכמ"ש לפני זה. שם.
סעיף ז[עריכה]
(יז) מוציא: הטעם דהא אין להראשון בהנכסים אלא הפירות כל ימי חייו והגוף מהיום להשני ואין כח ביד הראשון למכור לאחרים מה שאין לעצמו זכות בו דהיינו הגוף. שם.
(יח) חולקין: פי' דס"ל דאפי' בכה"ג אמרינן דירושה אין לה הפסק כיון דעכ"פ זכה בפירות כל ימי חייו זכה גם בגוף אבל ג"כ מודים דאין כח ביד הראשון למוכרו באם אמר מהיום לפלוני. שם.
(יט) שני: דהא השני זכה בהגוף מהיום בעודו בחיים דלא נתן להראשון מהיום אלא הפירות. שם.
(כ) זרעה: וה"ה זרע זרעה לדורות דכל האומר ליורשי דעתו על היורש המוקדם שראוי ליורשו מן הדין וכיון דבשעת אמירה והנתינה היה לו בן או בת דעתו היה עליהן ועל כל יוצאי חלציהן שאז מוקדמין אפי' לאביו של הנותן וכ"ש קודם אחיו ובני אחיו וכיון דקי"ל דאחריך לאו כאומר מעכשיו אם מתה הבת ולא הניחה שום א' מיוצאי חלציה ה"ל שאר קרובים כאחרים כיון שלא היה דעת הנותן עליהן וה"ל כאומר נכסי לפלוני ואחריו לפלוני ומת השני בחיי הראשון דנשארו הנכסים ביד יורשי ראשון ואם בשעת האמירה והנתינה לא היה לו בן או בת רק אח אותו האח עם יוצאי חלציו דינם כדין הבת עם יוצאי חלציה דלעולם אמרינן דמה שאמר ואחריו ליורשי דעתו למי שהיה באותה שעה ראוי ליורשו ויוצאי חלציו ובזה נסתלקה תמיהת הב"י ע"ש. שם.
(כא) במקומה: והבעל ג"כ יורש אותה נ"ל ודלא כסמ"ע וע"ל סעי' ט'. ש"ך.
(כב) מחיים: בטור כתוב דאם היה להבת בעל הוא קודם ליורשה משאר קרוביה ואפי' מבניה כיון דאמר מעכשיו וזכתה בו מחיים והבעל יורש את אשתו אפי' קודם לבניה ואביה. סמ"ע.
(כג) ליורשיך: עיין בסמ"ע שהאריך בביאור דין זה וכת' שהוא נגד הש"ס וא"א ליישבו לפי הגירסא בעובדא דסבתא כו' והניח דברי הרמ"א בצ"ע ע"ש.
(כד) לשופרא: וסיים שם וא"כ ה"ל כשאר שופרי דשטרי שכותבין שיהא לו רשות למכרו ולמשכן ולעשות בו כל חפצו עכ"ל ור"ל והרי הוא של זה שנתנו לו ויכול למכור וליתן לכתחלה להגבות לב"ח ככל שאר קנינים שלו. סמ"ע.
(כה) שמעון: ואע"ג דבשעה שנתן שמעון ללוי כל זכות שיש לו בה עדיין לא באה המתנה ליד שמעון מ"מ כיון דראובן כת' בל' מתנה לשמעון במעכשיו אם יעבור לוי והרי עבר ה"ל כאלו בא ליד שמעון בשעה שנתנו ללוי טור בשם הרא"ש ע"ש סי"ג. שם.
סעיף ח[עריכה]
(כו) לאשה: ע' בדברי הט"ו באבן העזר ריש סימן צ"א ובב"ש שם ובתשו' רש"ך ס"ב סי' קל"ה.
(כז) בפירוש: זהו ל' הרמב"ם ולדידיה מהני כשא"ל כן בפי' אבל להרא"ש והטור דס"ל דהרוצה ליתן לבתו ושלא יהא להבעל ממנו אפי' הפירות צריך לפרש שגם לבתו אינו נותנו לכל דבר כי אם לדבר פלוני וכמ"ש ביורה דעה סי' רכ"ב ובאבן העזר סי' פ"ה צ"ל דה"נ ה"ל כאלו אמר להאשה עד"ז מיהו י"ל דוק' התם דנותן לבתו להיות לה עולמית צריך להתנות כן אם רוצה שלא יהא לבעלה אפי' הפירות משא"כ הכא דלא נתן לה לעולמית שהרי א"ל ואחריך לפלוני. סמ"ע.
סעיף ט[עריכה]
(כח) ליורשיה: כן הוא ברמב"ם ועיין במ"מ שם וכן משמע מהמחבר דאל"כ תיקשי מ"ש הרמ"א בהג"ה ולפ"ז לשון בחיי אם אביה אינו מובן לי וצ"ל בחיי אמה ואין בידי להגיה כל הספרים ודוק עכ"ל הש"ך ועיין בתשובת שב יעקב חח"מ סי' י"ז מ"ש בזה ע"ש.
(כט) יורש: והוא קודם אפי' לזרעה כנ"ל. סמ"ע.
סעיף י[עריכה]
(ל) וכיוצא: פי' כגון שאר מיני סחורות כי בל' מטלטלין מסתמא אינו משמע אלא מאני תשמישו עד שיפרש כל מטלטלי טור בשם הרמ"ה. שם.
(לא) הכל: חוץ מס"ת וכמ"ש בסי"ב ובתשובת מבי"ט פסק דאף שאר ספרים לא הוי בכלל לשון מטלטלים והוכיח כן מלשון הטור וק"ל. ש"ך.
(לב) המטלטלים: ואע"ג דבעלמ' אמרינן עבדים הוקשו לקרקעות שאני במתנה דהולכין אחר לשון בני אדם ובלשון בני אדם בכלל מטלטלין הן כיון דניידי. סמ"ע.
(לג) התחתונה: דאין דרך בני אדם לטלטלה לאחר שהוקבעה במקומה ואף בשעה שרוצה לנקרה מנקרה במקומה משא"כ רחיים העליונה דבשעה שבא לנקרה ולתקנה צריך לטלטלה וללוקחה ממקומה. שם.
סעיף יא[עריכה]
(לד) נכסי: שכל דבר שרגילין ומותר למכור כשצריכין למעות בכלל נכסי הוא ע' בתשו' מהרי"ט סי' ל"ג ובמבי"ט ח"א סי' צ"א וח"ב סי' ק"ה ורפ"ח ובתשו' מ"ע ס"ס קי"ג.
(לה) ספרים: ע' בתשו' רמ"א סי' ג' ובתשובת רשד"ם סי' ר"ג.
(לו) תפסו: ע"ל סי' ר"נ ס"ג בהג"ה וסי' ש"נ ס"ב וס"ז בהג"ה ועמש"ל סי' כ"ה.
סעיף יג[עריכה]
(לז) קנה: דברי המחבר תמוהין דכיון דשייר ליורשיו ה' זהובים לא הוי מתנת שכ"מ כדלקמן סי' ר"נ ס"ד וא"כ לא קנה דבעי כתיבה ומסירה וכן הביא בב"י סוף סימן ס"ו תשו' הרשב"א וז"ל הקנאת שטר איתא במתנת שכ"מ באמירה בעלמ' והוא דהוי מתנה בכולהו נכסי עכ"ל ותשובת הרשב"א בטור קאי אלעלמא היכ' דלא שייר ע"ש והיה אפשר ליישב לפי מ"ש הסמ"ע בסי' ר"נ סי"ב בהג"ה וצ"ע וע"ש סי"ז בהג"ה. ש"ך.
(לח) בריא: עמ"ש לעיל סי' ס"ו ס"ג דיש חולקין ע"ז. שם.
(לט) כתב: כלומר כיון דלא כתב ליה דבאמירה לחוד מהני באג"ק וכמ"ש בסי' ס"ו וכן צריך לפרש ל' תשובת הרא"ש שבטור אבל לדינ' העליתי לשם דבעינן כתיבה ומסירה וע"ש עכ"ל הש"ך (עיין בתשו' שבות יעקב ח"א סי' קע"א במי שצוה מחמת מיתה שכל בגדיו ומלבושיו יתנו לפלוני קרובו כו' ע"ש).
(מ) היורשים: ולא אמרינן דהוי הפקר דודאי לא היה דעת הנותן להפקירן אלא שסילק היורשים מהם אדעתא דהכי שיקנה חבירו ומאחר דלא קנאם נשארו בחזקתן וזכו בהן היורשים כ"כ הטור בשם תשו' הרא"ש. סמ"ע.