טור אבן העזר סז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן סז | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

בתולה שנתאלמנה או נתגרשה או נחלצה מן האירוסין וניסת, כתובתה מאתים.

נתאלמנה או נתגרשה או נחלצה מן הנישואין, כגון שנכנסה לחופה, כתובתה מנה, דמשנכנסה לחופה היא בחזקת בעולה ואין לה אלא מנה, אפילו יש לה עדים שלא נסתרה עם הראשון אנו אומרים שבחזקת בעולה כונסה ולפיכך אין עליה טענת בתולים.

הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו פחות מבת ג' שנים ויום אחד, כתובתן מאתים. ומבת ג' שנים ויום אחד ומעלה, כתובתן מנה.

קטנה מבת שלש שנים ויום אחד ולמטה שנבעלה, אפילו בא עליה גדול, כתובתה מאתים. וקטן בן ט' שנים ויום אחד ולמטה שבא על הגדולה ונשאת, כתובתה מאתיים, שאין ביאתו ביאה עד שיהא בן ט' שנים ויום אחד. ודוקא שלא השיר בתוליה, אבל אם השיר בתוליה אין לה אלא מנה.

מוכת עץ כתובתה מנה. ואפילו לא הכיר בה וכנסה על מנת שהיא בתולה ונמצאת מוכת עץ יש לה מנה.

אבל כנסה על דעת שהיא בתולה ונמצאת בעולה, אפילו מנה אין לה.

בתולה שהיא בוגרת או סומא או אילונית, כתובתה מאתיים.

אבל חרשת ושוטה, אין לה כתובה. לא שנא נשאו לפקח או לחרש ושוטה. ואם נשאו לפקח וכתב לה כתובה, יש לה מה שכתב לה, מפני שהפסיד על עצמו ורוצה ליזוק בנכסיו. אבל אם לא כתב לה, אין לה כלום.

נתפקחת החרשת נשתפית השוטה וקיימה אחר כך, יש לה כתובה מנה.

וחרש ושוטה שנשאו נשים אין להם כתובה, כדתניא חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות, אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין להן עליו כלום, רצו לקיימן יש להן כתובה מנה.

השיאו פקחת לחרש וכתבו לה כתובה על נכסיו, נוטלת כל מה שכתבו לה, דלא גרע מאילו קנו לו שפחה לשמשו. אבל שוטה אין בית דין משיאין אותו, שלא תקנו לו נשואין כלל.

קטן אפילו מבן ט' שנים ומעלה שהשיאו אביו, אין לה כתובה. ואם הגדיל וקיימה, יש לה עיקר כתובתה, מאתיים לבתולה מאה לאלמנה, אבל מה שהוסיף בקטנותו אין לה. ואפילו העיקר אינה גובה מכח שטר הכתובה אלא מתנאי בית דין, לפיכך אינה גובה אלא מבני חרי ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו.

וכן הדין בגר שנתגיירה אשתו עמו.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

בתולה שנתאלמנה או נתגרשה או נחלצה מן האירוסין ונשאת כתובתה ק"ק משנה בפ"ק דכתובות (י:): ומ"ש ונתאלמנה או שנתגרשה או נחלצה מן הנשואין וכו' גם זה שם משנה (דף יא.) בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להם טענת בתולים ומפרש לה כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה: ומ"ש אפי' יש עדים שלא נסתרה עם הראשון אנו אומרים שבחזקת בעולה כונסה ולפיכך אין עליה טענת בתולים ברייתא שם:

הגיורת והשבויה והשפחה וכולי משנה שם והטעם משום דאפי' נבעלו הן בחזקת בתולות דכל שנבעלה פחות מג' בתוליה חוזרין:

קטנה מבת ג' שנים ויום אחד ולמטה שנבעלה וכו' וקטן בן ט' שנים ויום אחד ולמטה שבא על הגדולה ונשאת כתובתה ק"ק וכו' שם במשנה: ומ"ש ודוקא שלא השיר בתוליה אבל אם השיר בתוליה אין לה אלא מנה כן כתבו שם התוס' והרא"ש דבלא השיר בתוליה מיירי דאילו השיר בתוליה לא עדיפא ממוכת עץ:

מוכת עץ כתובתה מנה וכו' שם במשנה מוכת עץ כתובתה ק"ק דברי ר"מ וחכ"א כתובתה ק' וידוע דהלכה כחכמים:

ומ"ש ואפילו לא הכיר בה וכנסה על מנת שהיא בתולה ונמצאת מוכת עץ יש לה ק' אבל כנסה ע"ד שהיא בתולה ונמצאת בעולה אפילו ק' אין לה שם אמר רבא מוכת עץ לרבנן יש לה כתובה מנה בין הכיר בה בין לא הכיר בה וכתבו הרי"ף והרא"ש וכן הלכתא דהדר ביה מההיא קמייתא דאמר הכיר בה ק' לא הכיר בה ולא כלום אבל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום דתנן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולי' היא אומרת משארסתני נאנסתני ונסתחפה שדך והוא אומר לא כי אלא עד שלא אירסתיך והוה מקחי מקח טעות ואמר רב מקח טעות לגמרי משמע דלית לה כלום וכן הלכה עכ"ל:

בתולה שהיא בוגרת או סומא או אילונית כתובתה ק"ק דין הבוגרת פשוט ומבואר שם בסוגיא וקמ"ל דאף על גב דבוגרת כלו בתוליה כמו שיתבאר בסימן שאחר זה אפילו הכי כתובתה ק"ק ודין סומא ואילונית בפרק אלו נערות (לו.) תניא סומא ואילונית יש להם טענת בתולים וידוע דכל שיש לה טענת בתולים כתובתה ק"ק ואיצטריך לאשמועינן דסומא יש לה טענת בתולים לאפוקי מר"מ דאמר דאין לה טענת בתולים וטעמיה מפורש שם בגמרא ולא קי"ל כותיה וכתב הרב המגיד בפרק י"א מה' אישות דהאי אילונית ר"ל בשהכיר בה דאם לא הכיר בה הרי היא מקח טעות:

ומ"ש אבל חרשת ושוטה אין להם כתובה וכו' בר"פ חרש (דף קיג.) תני פקח שנשא חרשת או שוטה אפילו כתב לה ק' מנה כתובתה קיימת מפני שרוצה ליזוק בנכסיו ודייק בגמרא טעמא דרצה הא לא רצה אין לה משום דאם כן מימנעי ולא נסבי לה. וכתב הרמב"ם בפי"א מה' אישות החרשת והשוטה לא תקנו להן כתובה השוטה לא תקנו לה נישואין כלל והחרשת אע"פ שיש לה נשואין מדבריהם לא תקנו לה כתובה כדי שלא ימנעו מלשאת אותה וכשם שאין לה כתובה כך אין לה מזונות ולא תנאי מתנאי כתובה עכ"ל: ומ"ש דשוטה לא תקנו לה נשואין כלל פשוט שם בגמרא ומ"ש נתפקחה החרשת נשתפית השוטה וקיימה אח"כ יש לה כתובה כ"כ הרמב"ם בפי"א מה' אישות והטעם משום דכיון שנתרפאו ה"ל כנושא פקחת דאע"ג דלא כתב לה כתובה גובה מתנאי ב"ד:

ומ"ש שכתובתה מנה נראה שהטעם משום דחזינן כאילו השתא שנתפקחה או נשתפית נשאו והשתא בעולות הן והרב המגיד כתב בפרק הנזכר שלמד הרמב"ם דין זה מדין חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות דאיתא בסמוך וכתב עוד ולא הזכיר רבינו דין פקח שנשא שוטה ונשתפית לפי שהשוטה אין לה נשואין כלל ופשוט הוא שאם רוצה נקיימה אחר שנשתפית שצריך לקדשה ולכתוב לה כתובה: ומ"ש וחרש ושוטה שנשאו נשים אין להם כתובה כדתניא חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות וכו' עד רצו לקיימה יש להן כתובה ברייתא בר"פ חרש (שם:): ומ"ש שכתובתה מנה כבר נתבאר בסמוך. וכתב נמוקי יוסף וא"ת והא אמרינן אסור לאדם לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה י"ל דהתם בפקחים דהוו בני כתובה וכי לא כתבי נראה להם כבעילת זנות אבל בחרשים דלאו בני מיכתב נינהו לא קפדא עליה ואע"ג דאיהי פקחת ומיהו ה"מ כשנשאת מעצמה לחרש אבל אי אנסבוה ליה ב"ד וכתבו לה כתובה אית לה וכדאמרינן בסמוך: ומ"ש השיאו פקחת לחרש וכתבו לה כתובה על נכסיו נוטלת כל מה שכתבו לה וכולי מעשה שם ונראה מדברי הרמב"ם בפי"א מה' אישות דדוקא כשב"ד השיאוהו וכתבו לה הוא דנוטלת כל מה שכתבו לה הא אחרים דלאו ב"ד לא וכ"נ מדברי נמוקי יוסף שכתב דאף על גב דרבנן לא תקינו כתובה מ"מ ב"ד אביהם של חרשים והם רשאים לכתוב כתובה לאשתו על נכסיו אם רואים שאינו מוצא אשה אלא בכך כשם שמפקחים בשאר עניניו: וכתב עוד בשם הריטב"א ומכאן אתה דן ליתומה קטנה שיש רשות לב"ד לפסוק על נכסיה נדוניא הראויה לה לינשא לבעל ההגון לה ולא עוד אלא שיכולים לקיים על נכסיה שאם תמאן שתפסיד נדונייתא דכל שהוא לתקנתה ותועלתה יש להם רשות בנכסיה אבל קטן ושוטה שאין להם נישואין אין להם רשות בכך דנשואין אין כאן כתובה אין כאן עכ"ל: ומ"ש אבל ב"ד אין משיאין את השוטה וכו' שם (קיב:) מ"ש דחרש וחרשת דתקינו להו רבנן נשואין ומ"ש דשוטה ושוטה דלא תקינו להו רבנן נשואין חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן תקינו להו רבנן נשואין שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן דאין אדם דר עם נחש בכפיפה לא תקינו רבנן נשואין גרסינן בגמ' ר"פ חרש מ"ש קטן דלא תקינו רבנן נשואין וחרש תקנו ליה רבנן נשואין חרש דלא אתי לכלל נשואין תקינו ליה רבנן נשואין קטן דאתי לכלל נשואין לא תקינו רבנן נישואין והרי קטנה דאתיא לכלל נישואין ותקינו רבנן נשואין התם שלא נהגו בה מנהג הפקר ע"כ וכתב זה הרמב"ם בפי"א מהלכות אישות: קטן אפילו מבן ט' שנים ומעלה שהשיאו אביו אין לה כתובה ואם הגדיל וקיימה יש לה עיקר כתובה וכו' משנה בס"פ הכותב (דף צ.) קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה גר שנתגייר ואשת עמה כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה ופרש"י כתובתה קיימת. שכתב לה כשהוא קטן ולגבי גר כתובה שכתב לה בגיותו וכתב ה"ה פי"א מהלכות אישות והא דכתובתה קיימת כתב הרשב"א והוא שבעל לאחר שהגדיל לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכן מפורש בירושלמי עכ"ל ובגמרא (שם) א"ר הונא ל"ש אלא מנה מאתים אבל תוספת אין לה ותניא כוותיה חידשו נוטלת מה שחידשו לא חידשו בתולה גובה ק"ק ולאלמנה מנה ופירש"י אלא מנה מאתים. שהם תנאי ב"ד דאילו בשטר לא גביא דחספא בעלמא הוא: חידשו. קטן משהגדיל וגר משנתגייר אם הוסיפו כלום על כתובתה ראשונה וכתבו התוספות לא שנו אלא מנה ומאתים וכו' וא"ת א"כ מאי קמ"ל מתניתין שע"מ כן קיימה אפילו לא כתב לה מעולם יש לה כתובה וליכא למימר דטרפה ממשעבדי דהא ע"כ לא גביא ממשעבדי דהא מוקדם הוא ואתי למיטרף לקוחות מה שמכר קודם שנתגייר ואפוטרופוס קודם שהגדיל וי"ל דאשמועינן היכא דנשאה בתולה אע"ג דכשגדל או נתגייר כבר היא בעולה אפ"ה יש לה כתובה ק"ק שע"מ כן קיימה שיהא עכשיו כתחלת נשואין עכ"ל וכ"נ מדברי הרא"ש דבין קטן והגדיל בין עכו"ם ונתגייר בתולה גובה ק"ק וכ"נ מדברי רבינו אבל הרמב"ם כתב בפי"א מהלכות אישות כלשון הזה ואם הגדיל וקיימה אחר שהגדיל יש לה עיקר כתובה וכן גר שנתגייר הוא ואשתו כתובתה ק' שע"מ כן קיימה וכתב ה"ה הטעם שכתב רבינו מנה לפי שכבר נתבאר שנתגיירה יתירה על בת ג' ויום אחד ונשאת אחר כך אין לה אלא מנה וכ"ש זו ע"כ ולפי זה הא דקתני בברייתא לא חידשו בתולה גובה ק"ק צ"ל דאקטן דוקא קאי ולא אגר:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

בתולה שנתאלמנה או שנתגרשה או נחלצה כו' כתבו התוספות דלרבותא נקט חלוצה דסד"א כיון דשומרת יבם לא מיתסרא כניסה לחופה שהרי יבמה יבא עליה בעל כרחה והוי אמינא דכנשואה דמי קמ"ל עכ"ל בפרק קמא דכתובות (דף י):

ומ"ש ואפילו יש לה עדים שלא נסתרה וכולי ברייתא שם סוף דף י"א ואיכא למידק למאי דכתב בסמוך דאם כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דאין לה כלום וכרבא התם למאי דקהדר ביה דאלמא אפילו בחזקה בעלמא מהני כל שכן עדים וכי עדיף חזקה מעדים ואפשר דבמה שכתבו התוספות לשם (בדף יב) יתייש בזה וזה לשונו שאני הכא שהרי כנסה ראשון ואדעתא דבעולה נשאת ואע"ג דעדים מעידים שלא נבעלה אינו סומך על זה מאחר שהיו נשואין וסבר דלשבחה אומרים כן עכ"ל נראה דס"ל לפרש דמותרת אנן סהדי הוא דודאי סבר דלשבחה אומ' כן ואדעתא דבעולה נשאה:

ומ"ש ולפיכך אין עליה טענת בתולים בגמרא פריך וניחוש שמא תחתיו זינתה ופירש"י מדקתני אין השני יכול לטעון טענת בתולים לא מזקקינן ליה לבא לב"ד ולא יתבאר הדבר אם תחתיו זינתה או לא ושמא אסורה היא לו ומשני כשקידש ובעל לאלתר דודאי לא זינתה תחתיו שמעי' דאם לא קידש ובעל לאלתר יש לה טענת בתולים וא"כ קשה למה כתב רבינו בסתם דאין עליה טענת בתולים ולא מיבעיא לפירש"י אלא אפילו למה שפירשו התוספות ע"ש ר"י דלרב אשי פריך ודלא כפירש"י מ"מ הא דמשני כשקידש ובעל לאלתר הילכתא היא דקי"ל כרב אשי דקאי בשיטת רבא למאי דקהדר ביה כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום ועל הרי"ף והרא"ש והרמב"ם נמי איכא לתמוה שלא כתבו הך דקידש ובעל לאלתר וגם לא כתבו הך דאפילו יש לה עדים שלא נסתרה מיהו בזה אפשר דלא חששו לבאר זה משום דלישנא דמתניתין שכתבו אלמנה מן הנשואין יש לה מנה משמע בסתמא בכל ענין אפילו יש לה עדים שלא נסתרה אבל מהך דקידש ובעל לאלתר קשיא ונראה בעיני דהם ז"ל סבירא להו לפרש דהך קושיא דפריך בגמרא וניחוש שמא תחתיו זינתה לא פרכינן לה לא אברייתא כפירוש רש"י ולא ארב אשי כפירוש התוס' אלא אדרבה היא דפריך לה דקאמר זאת אומרת כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה משמע דלעולם יש לה מנה כדין אלמנה מן הנשואין ואמאי לא ניחוש שמא תחתיו זינתה ואין לה כלום אבל אברייתא דאיירי באלמנה מן הנשואין לא קשיא ליה דמסתמא נבעלה תחת בעלה הראשון ואפי' איכא עדים שלא נסתרה ודאי לשבחה אומרין כן ולהכי לא מזקקינן ליה לבא לב"ד כדי שיתברר הדבר ואפי' דאם יבואו עדים שזינתה תחת השני אין לה כלום מ"מ אינו יכול לטעון בפני ב"ד טענת בתולים כדי לחקור אחר בירור הדברים דאין הב"ד שומעין אליו כל זמן שלא יבואו עדים ויעידו שזינתה אבל הך דכנסה בחזקת בתולה קשיא אמאי לא ניחוש שמא תחתיו זינתה וישמעו הב"ד אליו ולחקור אחר בירור הדברים דהא בעולה כנסה והשתא האי שינויא דקידש ובעל לאלתר דמשני אליבא דרבה דלאו כהלכתא היא קי"ל כרבא דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום אפילו קידש ובעל לאלתר דסוף סוף מקח טעות הוא ולא דמיא לאלמנה מן הנשואין דאנן סהדי דבחזקת בעולה נשאה וכמו שדחה רב אשי לדרבה א"כ ניחא דלמסקנא לא שאני לן בין קידש ובעל לאלתר ללא בעל לאלתר אחר שקידש דבאלמנה מן הנשואין לעולם לא חיישינן לשמא זינתה ואית לה מנה ובבתולה לעולם לית לה כלום וכבר כתב הרב המגיד פי"א דאישות דאהך קושיא וליחוש שמא תחתיו זינתה הרבה פירושים נאמרו בו ולא נזכרה הסוגיא ההיא בהלכות אלא המשנה כפשטה והן הן דברי רבינו ועיקר עכ"ל ולא כתב הפירושים שנאמרו בו ומאיזה טעם לא נזכרה הסוגיא ההיא בהלכות אבל למאי דפירשתי ניחא שלא הוזכרה בהלכות לפי שאיננה אליבא דהילכתא:

הגיורת והשבויה וכו' משנה פ"ק דכתובות ריש (דף יא) ובגמרא מסיק הגדילו יכולין למחות ומ"ש רבינו בי"ד סימן רס"ח ס"ט וקאמר רבא דלא קשה היאך יהבינן לה כתובה דאזלא ואכלה בגיותה דהתם תקינו לה רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכל זמן שלא מיחתה גיורת היא ועבדינן לה תקנתא משמע דאף בקטנותה יהבינן לה כתובה מיהו נראה דלא קאמר רבא הכי אלא לדחויי להך תיובתא דלא מותיב מכתובה אלא מותיב מקנסא אבל למסקנא דרבא גבי קנסא דלא יהבינן לה קנסא אלא לכי גדלה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות הכי נמי גבי כתובה לא יהבינן לה בקטנותה אלא לכי גדלה שעה אחת ולא מיחתה וקצת קשה דה"ל לרבינו לפרש הך מילתא דלא יהבינן לה כתובה אלא לכי גדלה שעה אחת ולא מיחתה:

מוכת עץ וכו' פסק כרבא דהדר ביה וטעמא דמילתא דכיון דלא אתעבידא בה מעשה בידי אדם לבוגרת דמיא דבוגרת נמי כלו בתוליה ואפ"ה אית לה מאתים אבל כנסה ע"ד שהיא בתולה ונמצאת בעולה דאתעביד בה מעשה בידי אדם אפילו מנה אין לה ואפילו לא זינתה תחתיו דמקח טעות הוא וכתבו התוספות אבל מוכת עץ לא הוי מקח טעות כמו בעולה דאינו מקפיד כל כך במוכת עץ שיהא מקח טעות עכ"ל: וע"ל בסוף סימן קע"ז כמ"ש לשם ב"י ובמ"ש לשם בס"ד:

בתולה שהיא בוגרת וכו' נראה דאיצטריך ליה לאשמועינן בוגרת מדתניא בפרק אלו נערות דבוגרת אין לה טענת בתולים ומוקי לה בגמרא דהיינו דקא טעין טענת פתח פתוח מצאתי דבין שומעין לו משום דבוגרת כלו בתוליה וא"כ הוה אמינא דכיון דאין לה טענת בתולים הוי כמו בעולה ואין כתובתה אלא מנה קמ"ל וכ"כ הרמב"ם לשם בתולה שהיא בוגרת וכו' ובמקצת ספרי הרמב"ם כתוב חיגרת וט"ס וצ"ל בוגרת וסומא אשמועינן דלא אמרינן נחבטה ע"ג קרקע ואין לה קמ"ל דאית לה טענת בתולים וכתובתה מאתים ואיילונית בהכיר בה דאי לא הכיר בה היה מקח טעות:

ומ"ש אבל חרשת ושוטה וכו' לשון אבל הכי פירושו הני חסרון בגופה סומא ואיילונית הוא דאית לה מאתים אבל הני חסרון חרשת ושוטה אין לה כתובה וכו' ומפרש בגמרא ר"פ חרש טעמא משום דאי הוה תיקנו לה רבנן כתובה ממנעי ולא נסבי לה:

נתפקחה החרשת נשתפית השוטה וקיימה אחר כך יש לה כתובה מנה כ"כ הרמב"ם פי"א דאישות כנס החרשת ונתפקחה יש לה כתובה ותנאי כתובה וכתובתה מאה ופי' ה' המגיד דהיינו ברוצה לקיימה אחר שנתפקחה ולמד זה מדתניא חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות וכו' דבסמוך דה"ה לפקח שנשא חרשת ונתפקחה ודבר ברור הוא שאיך תהיה היא בת דעת ותשב עם בעלה פקח בלא כתובה עכ"ל:

ומ"ש שכתובתה מנה כתב ב"י דחזינן כאילו השתא שנתפקחה נשאו והשתא בעולות הן ודע שהרמב"ם לא כתב דין פקח שנשא שוטה ונשתפת וכתב ה"ה שזהו לפי שהשוטה אין לה נישואין כלל ופשוט הוא שאם רצה לקיימה אחר שנשתפת שצריך לקדשה ולכתוב לה כתובה אבל רבינו כתב דפקח שנשא שוטה ונשתפת שוה לפקח שנשא חרשת ונתפקחה דכיון שלקחה בחופה ובקידושין ולא הויא בעילתו בעילת זנות אין צריך לחזור ולקדשה אלא צריך לכתוב לה כתובה בלבד: השיאו פקחת לחרש וכו' פירוש הב"ד השיאו לו פקחת לחרש דאע"ג דרבנן לא תיקנו לה כתובה מ"מ ב"ד אביהן של חרשים הם והם רשאין לכתוב כתובה לאשתו על נכסיו ואם רואים שאינו מוצא אשה אלא בכך אבל שוטה אין ב"ד משיאין וכו' משום דכיון דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת לא מקיימא בהו תקנת רבנן ובמקצת ספרים כתב ואם ב"ד השיאו בפירוש:

קטן אפילו מבן ט' וכו' משנה סוף פרק הכותב קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה גר שנתגיירה אשתו עמו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה ופירש"י כתובתה קיימת שכתב לה כשהוא קטן ולגבי גר כתובה שכתב לה בגיותו ובגמרא א"ר הונא ל"ש אלא מנה ור' אבל תוספת אין לה אא"כ חידש והוסיף קטן משהגדיל וגר משנתגייר וכתבו התוספות ל"ש אלא מנה ומאתים וכו' וא"ת מאי קמ"ל מתניתין שע"מ כן קיימה אפילו לא כתב לה מעולם יש לה כתובה וליכא למימר דאתא לאשמועינן דעדיפא ממשעבדי אף על גב דלית לה קלא להאי שטרא והא ע"כ לא גבי ממשעבדי דמוקדם הוא ואתא לטרוף לקוחות מה שמכר קודם שנתגייר ואפוטרופוס קודם שהגדיל וי"ל דאשמועינן היכא דנשאת בתולה אע"ג דכשגדל או נתגייר כבר היא בעולה אפ"ה כתובתה מאתים שע"מ כן קיימה שיהא עכשיו כתחלת נישואיה עכ"ל ונתבארו דברי רבינו זולתי מ"ש ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו שהוא הפך משמעות התוספות שכתבו והא ע"כ לא גביא ממשעבדי דמוקדם הוא ואתא לטרוף לקוחות מה שמכר קודם שנתגייר ואפוטרופוס קודם שהגדיל דאלמא דרצונם לומר דאפילו ממשעבדי שמכר לאחר שנתגייר ולאחר שהגדיל נמי לא טריף בהאי שטרא שנכתב בגיותו ובקטנותו משום דחיישינן דילמא אתא נמי למיטרף מה שמכר קודם שנתגייר ואפוטרופוס קודם שהגדיל הלכך אינו גובה כלל ממשעבדי בהאי שטרא וכ"כ הרא"ש בסתמא וממשעבדא לא גביא דה"ל שטר מוקדם ורבינו גופיה כתב בח"מ סימן מ"ג שטר מוקדם פסול לגבות בו ממשעבדי אפי' מזמן ההלואה שיבא לטרוף בו מהלקוחות שלא כדין ותו דלשון רבינו הוא סותר מתחלתו לסופו שכתב ואפילו העיקר אינו גובה מכח שטר הכתובה אלא מתנאי ב"ד ולפיכך אינה גובה אלא מבני חרי דמשמע דשטר הכתובה פסול לגמרי לגבות ממשעבדי ואחר כך אמר ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו דאלמא דכשר הוא לגבות ממשעבדי שנמכרו בגדלותו ואילו מתנאי ב"ד לא היתה גובה ממשעבדי כלל במקום שכותבין כתובה ודוחק לפרש דרבינו ר"ל דמדינא ודאי לא פסול אלא לגבות ממשעבדי שנמכרו בקטנותו אבל מה שנמכרו בגדלותו אינו פוסל אלא משום חששא דילמא אתי לגבות מהני שנמכרו בקטנותו ולכן הזכיר רבינו שנמכרו בקטנותו משום טעמא דשטר הכתובה פסול לגבות ממשעבדי אינו אלא משום הני דנמכרו בקטנותו דכל כי האי מילתא ה"ל לרבינו לפרש ולכן נלפע"ד דט"ס הוא בדברי רבינו וצריך להעביר הקולמוס על שתי תיבות שנמכרו בקטנותו וקרוב בעיני שהנוסחא בדברי רבינו כך צריך להיות ואפילו העיקר אינו גובה מכח שטר הכתובה שנכתבה בקטנותו אלא מתנאי ב"ד וכו' וטעה הסופר בשתים שכתב שנמכרו בקטנותו וגם כתב אצל ולא ממשעבדי כנ"ל פשוט דאף ממה שנמכרו בגדולתו נמי לא גביא ודלא כהש"ע שהעתיק לשון רבינו שנמכרו בקטנותן: ומ"ש רבינו וכן הדין בגר שנתגיירה אשתו עמו פירוש שגם בגר אף ע"פ דבשעה שנתגייר כבר היא בעולה אפ"ה כתובתה מאתים וכמ"ש התוספות והכי משמע מדברי הרא"ש שכתב בסתם אבל הרמב"ם פסק דבגר אין לה אלא מנה ומביאו ב"י וכ"כ בש"ע דבגר אין לה אלא מנה לדעת הרמב"ם:

דרכי משה[עריכה]

(א) וכל שכן שאין לה התוספת שכתב לה וכן הוא בהגה"ת אלפסי ע"א דף שע"ב ופשוט הוא: