שולחן ערוך אבן העזר צח א
שולחן ערוך אבן העזר · צח · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
אם פטרה הבעל משבועה, גובה כתובתה בלא שבועה. וכפי לשון הפטור היא נפטרת. כיצד, כתב: נדר ושבועה אין לי עליך, אינו יכול להשביעה שום שבועה; אבל משביע את יורשיה, אם גרשה ומתה יורשיה נשבעים שבועת היורשים; ואת הבאים ברשותה, כגון אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה, והלקוחות תובעים כתובתה, נשבעים: שלא פקדתנו. ואם היא עדיין קיימת, לא יגבו הלקוחות אלא אם כן תשבע היא שלא נפרעה.
- הגה: ועיין לקמן סימן ק"ה. פטר אשתו בשעת מיתתו מן השבועה, נוטלת כתובתה בלא שבועה. אבל אם ראו אותה אחר כך מפסדת הנכסים, צריכה לישבע (מרדכי סוף הכותב). ואם יש עדים שהפסידה או נתנה לאחרים, או שהיא מודה, צריכה לשלם ואינה נאמנת לומר שבעלה צוה לה כך (תשובת הרא"ש כלל נ'). אבל אם עשאה נאמן בפרוש על כל דבר כשני עדים, נאמנת (סברת הרב):
מפרשים
(א) נדר ושבועה: לאו דוקא כתב דה"ה אמר דכל שהוא פטור או מחילה באמירה בעלמא סגי כדאיתא פ"ק דקידושין וכ"כ הריטב"א ז"ל לשון נ"י פ' הכותב וכתב הר"ן ריש אעפ"י דאם פטרה משבועת כתובה פטרה אף משבועה על התוס':
(ב) נדר ושבועה אין לי עליך: אף על גב דכאן בגרושה מיירי ונדר לא שייך אלא באלמנ' משום דנמנעו מלהשביע' בב"ד משום דמור' היתרא דטרחא קמי יתמי אבל גרושה משביעין אותה בב"ד וכמו שנתבאר לעיל בסי' צ"ו סעיף כ' מ"מ אם לא כתב לה אלא שבועה אין לי עליך היה יכול לטעון לא פטרתיך אלא משבועה חמורה אבל מנדר לא פטרתיך אבל בעלמא כל שחייב לחבירו שבועה ופטרו ממנה הרי פטור מכל נדר וכן איפכא כ"כ נ"י ושכ"כ הריטב"א ונראה אם כתב לאשה נדר אין לי עליך מכ"ש אין יכול להשביעה דשבועה חמורה ומיהו יכול לטעון כשפטרתיך מנדר היינו אם תתאלמן אבל אם גירשה יכול להשביעה:
(ג) אינו יכול להשביעה שום שבועה: עיין מ"ש מזה בסמוך סעיף ב':
(ד) כגון אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה: נראה דה"ה איפכא אם נתגרשה ואח"כ מכרה לאחרים:
(ה) ואם היא עדיין קיימת וכו': לכאורה משמע אף אם פטרה הבעל משבועה צריכה לישבע כשמכרה כתובתה דלא פטרה אלא בשלא מכרה ואין לזה טעם וכבר נתעורר ע"ז בב"ח עיין מ"ש כאן ולקמן סי' ק"ה דמסיק ומחלק דאיכא למימר דלא פטרה אלא כשטוען עלי' שמא אבל כשטוען ברי שנפרעת והיא מכחישתו מזה לא פטרה וכל זה אינו ברור דנאמנות מועיל אפי' לטענות ברי ואפי' לפוגמת:
(ו) פטר אשתו בשעתו מיתתו וכו': לאו דוקא בשעת מיתתו דה"ה בחייו וזה לשון המרד' הפוטר את אשתו בשעת מיתה נוטלת כתובתה בלא שבועה בין לעבר ובין להבא ואפילו היא בבית בעלה וכיון דקי"ל דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי חשבינן לי' כנותן מתנה וכו' וע"כ נקט בשעת מיתה כדי לפוטרה אפי' להבא עיין בב"ח סוף הסי' מ"ש בשם שערי הרי"ף:
(ז) מפסדת הנכסים צריכה לישבע: אף על פי שמשלמת מה שמפסדת אפ"ה איתרע נאמנות דילה וצריכה לישבע:
(ח) או שהיא מודה וכו' ואינה נאמנת לומר וכו': יש לדקדק למה לא תהיה נאמנת במיגו וראיתי בתשו' הרא"ש כלל נ' סי' ז' כתב ג"כ ואפילו אין כאן עדים וכו' דאין כאן מיגו וכו' ולא נתן טעם למה אין כאן מיגו וראיתי בב"י בסי' קי"ח כתוב שם תשובה זו בלשון אחר וזה לשונו מ"כ על אשה שכתב לה בעלה שהוא פוטר אותה וכו' ואחר פטירתו כשהראת ליורשים נכסי בעל' אמרה על קצת שטרות אלו אמר לי בעלי לקרעם והיורשים אומרים שלא האמינה בעלה על כך וכו' ואם קרעה השטרות וכו' חייבת לשלם כיון שאין לה עכשיו מגו עכ"ל כלו' מאחר שהיורשים מיחו בידה קודם שקרע' ואמרו לה אין אנו מחוייבים להאמין לך זה וא"כ אם מיחו בידה כדין מיחו ומאחר שהם זכו בדין תורה אין לה להזיק אותם אף שאומרת שהאמת אתה ולפי זה יש ליישב גם הגירסא שלנו דמאחר דיש יכולת ביד היורשים למחות אין לה לקרוע השטרות שלהם בלא ידיעתם דהא לא הופקדו בידה ומיד כשמת נפלו נכסי קמי יתמי ועיין בתשו' הרא"ש כלל ע"ט סי' ח' ודוק שם:
(ט) נאמן בפי' על כל דבר: כלו' שכתב בפי' על כל דבר שתאמר תהיה נאמנת אבל אם לא כתב רק סתם תהיה נאמנת כשני עדים לא קאי רק על פטור השבועה שתהי' נאמנ' כשני עדים שיאמרו שיפרע לה הכתוב' אבל לא לענין שאר דברי' שתאמ' בנכסי בעלה ועיין בד"מ:
(א) כתב נדר ושבועה: לאו דוקא כת' ה"ה אם אמר כי מחילה מהני באמירה בעלמא נ"י וכשנותן לה פטורי' נכלל הת"כ נמי בכלל כ"כ הר"ן ר"פ אף על פי:
(ב) נדר ושבועה: אף על גב דאיירי כאן בגרושה ונדר לא שייך אלא באלמנה כמ"ש בסי' צ"ו מ"מ אם לא פטרה מנדר י"ל לא פטרתיך אלא משבוע' ולא מן הנדר ועיין בנ"י ועיין בחושן המשפט סי' ע"א:
(ג) א"י להשביעה שום שבועה: לא שבועות פוגמת ולא שבועות אפוטרופוס ולא שבועה נגד ע"א וכן כשנפרע' שלא בפניו א"צ שבוע' כ"כ הרא"ש והטעם הוא כיון דמסקי' דעת שיתן לה פטורים משבוע' פוגמת מסקא דעתה ג"כ שיתן לה פטורים מכל השבועות והא דהקש' בש"ס מי הות ידע' שיתן לה פטורים על אפוטרופוס לא הקש' כן אלא לפי דס"ד דאינו פוטר אלא משבועו' אפוטרופס לזה הקש' מי הות ידעה שיעש' אותה אפטרופוס אבל לפי המסקנא דנותן לה פטורים על שבועו' הנ"ל תו לק"מ דאף גלגול שאר שבועות דרמיא עלי' לבקש ממנו שיתן לה פטורים מסקא על דעת' שיתן לה פטורים אפילו על אפטרופוס וב"ח ל"ד מ"ש בזה:
(ד) ואם היא עדיין קיימת: הרא"ש מדייק דין זה מדברי רש"י שכתב באי כחה צריכים לישבע אם מתה היא מפרש הוא דכוונתו דוקא אם מתה היא אבל אם היא חי' צריכה היא לישבע וב"ח הקש' מנ"ל להרא"ש לפרש כך דלמא אם היא חי' א"צ לישבע מחמת הפטורים שנתן לה וכן באי כחה א"צ לישבע כיון שהיא חי' ואומרת שלא פרע לה ואפשר דס"ל להרא"ש דין זה דומה לאם נתן הוא לה פטורים דלקוחות שלו משביעין אותה אפי' על אפוטרופס שעשת' בחיי בעלה ש"מ פטורים לא מהני אחר שיצא' מרשותו כן ה"נ הלקוחו' שלה אינם פטורים משבוע' אף על פי שנתן לה פטורים והלקוחות א"י לישבע שהיא לא נפרעת דהא א"י גם שמא תאמר היא דנפרעת והיא נאמנת במיגו דיכולה למחול כמ"ש בנ"י ואין הלקוחות יכולים לישבע אלא שלא פקדתנו ועכשיו היא חי' משו"ה צריכה היא לישבע:
(ה) פטר אשתו בשעת מיתתו: כ"כ המ' וכ"כ הב"י בשם הרב נטרונאי דאבא שאול לא אמר מה אעשה וכו' אלא כשכתב לה פטורי' בשעת הקדושין אז לא מהני התנאי אלא לנפשו אבל אם פטרה בשעת מיתתו מהני דאז הוי כאלו נתן לה במתנה כל צררי שנתן לה או מה שלקחה בעצמה לכן אפילו לא אמר ממני ומיורשי א"י היורשים להשביעה ושם במ' מסיים וכתב אבל בשערי הרי"ף פליג ע"ז וס"ל אם לא כתב פטורים על הכתובה לא הועיל כלום להוציא הכתובה וב"ח הבין דס"ל להרי"ף פטורים מה שנותן לה בשעת מיתה גרע טפי ואנ"ל אלא הרי"ף ס"ל דצריך לפרש דהיא פטורה משבועת הכתובה דאל"כ י"ל דלא נתן לה פטורי' אלא על נ"מ ונצ"ב שהוא שלה וכן משמע בד"מ וזה ניחא דלא תקשה דהא לשיטות הרי"ף פטורי' מהני ממנו ומיורשיו אלא צ"ל ש"ה דאיתא לה נצ"ב ונ"מ דאז צריך לפרש דהיא פטורה לישבע על הכתובה:
(ו) או שהיא מודה: בח"מ הקשה למה אינה נאמנ' במיגו כיון דהם א"י ולק"מ ועיין בחושן המשפט סי' קע"ו שם מבואר דין זה יותר מפורש כשידוע שהיה לחבירו חוב א"צ לומר שחבירו צוה לו לפטור החוב ואין אומרי' בזה מיגו דהוי כמיגו במקום עדים וכן מדייק לשון הרא"ש בתשו' וע"ש בש"ך:
אם פטרה הבעל כו' כיצד כתב כו' כתב הר"ן כתב לה לאו דוקא דה"ה באמירה דכל שהוא פטור או מחילה באמירה בעלמא סגי כו' עד כאן לשונו:
להשביעה שום שבועה בגמרא פ' הכותב דף פ"ו כתב לה נדר ושבועה כולי ופרכינן שבועה מאי עבידתיה פירוש רש"י איזה שבועה סתם אשה חייבת כו' אמר רב על אפוטרפא שנעשית בחיי בעלה פירש"י מזה פטרה אבל אם פגמה כתובתה לא נפטרה משבועה מכח תנאי זה דכי פטר לה משבועה דקא רמי הוא עליה אבל שבועה דהיא גרמה לנפשה לא פטרה רב נחמן אמר על הפוגמ' כתובתה פירש"י וכ"ש שבועת אפוטרפא דמכל שבועה פטרה והקשה רב מרדכי לרב אשי על מ"ד משבועו' אפוטרפס פטרה מי הוה ידעית דמושיב לה אפוטרפס דאמרי ליה כתוב לי דלא משתבעית לי אבל למ"ד דפוגמת ל"ק דמסקא אדעתא דלמא מצטרכי לי זוזי ושקילנא מכתובתאי ואמרה ליה כתוב לי דלא משתבעית לי פירש"י ומגו דרמיא אנפשיה תבעה לי' פטור כל שבועות עכ"ל מבואר מזה דלכ"ע פטורה משבועת אפוטרפא דלרב פשיטא דפטור' דהא ע"ז קאי עיקר הפטור ולר"נ דעיקר השבועה על פוגמת אלא דכיון שיש לה דיעה לבקש על פטור פוגמת ממילא היא מבקשה גם על אפוטרפא כי פליגי בפוגמת דלרב פוגמת לא מהני פטור סתם כיון שהיא גרמה לנפשה ועיקר קושית רב מרדכי להוכיח שגם פוגמת בכלל הפטור דע"ז מסקא אדעתי' ומבקשת ממנו הפטור וממילא הכל בכלל ומסקי' דרב שאמר על אפוטרופ' קאי על הסיפא דקתני הלכה מקבר בעלה לבית (אביה) ונעשית אפוטרופס אין משביעין אותה על העבר דהיינו על אפוטרופ' שהיתה בחיי בעלה דאע"פ שמת הבעל אין עליהם שם נכסי דיתמי ותנאי מועיל בהם ורב דאמר על אפוטרופ' קמ"ל האי מלתא והיינו למעוטי מה שהיתה אפוטרופא בין מיתה לקבורה משביעי' לה דאז קרוים נכסי דיתמי אבל ברישא לא פליג רב על ר"נ וס"ל ג"כ דמפוגמ' פטרה ושבועת אפוטרפ' בכלל הפטור כ"ז מבואר בהלכה וברש"י ולא כתבתי זאת אלא שיש בדברי מו"ח ז"ל שלא בדיקדוק שכתב וז"ל ומסיק בגמרא דכותב לה כשהיתה כבר אפוטרופא וז"ש רבינו לא שבועות אפוטרופסת אם היתה נושאת ונותנת כלומר אבל על אפוטרופסות שלא היתה בשעה שכתב לה אינה בכלל הפטור אבל שבועת פוגמת כולהו מודים דפטרה עכ"ל וכד ניים ושכיב אמר להאי מילתא כי היה סבר דקושיי' מרדכי היתה להוכיח שלא פטרה אלא משבועו' פוגמ' ולא משבועת אפוטרפס' ומה מתמה על הרא"ש שמשמע מדבריו דבשעת נשואין בקשה לפוטרה אף אם יושיבה אפוטרפסי' ובגמרא קאמר בהדיא דלא מסקא בדעתה ע"ז והשאיר בצ"ע ובחנם טרח כ"ז דודאי פטורה על אפוטרפס' לכ"ע אעפ"י שלא מסק' על דעת' לבקש ע"ז אלא הי' בדעתה על פוגמ' אגב זה נכלל גם אפטרופסו' כמ"ש רש"י וקושיית רב מרדכי לא היתה אלא על רב שאמר אין פוגמת בכלל וזה פשוט לכל מעין בסוגיא ומו"ח ז"ל לא טרח לעיין כל הצורך בזה:
עדיין קיימת כולי הטעם דבזה שהממון שייך לאחרים לא מהני נאמנות שנתן לה דלא נתכוין לפטרה אלא להנאתה דהיינו אם הממון יגיע לה ממילא הוה כאן כמו לא פטרה כלל שמבואר בסי' ק"ה לקמן דאם היא חיה צריכה לישבע ואם לאו יפסידו כלקוחות וע"ש:
פטר אשתו כו' ב"י בשם תשובת רב נטרונאי דאם אמר בשעת מיתה תנו לה כתובתה ואל תשביעו אות' דבריו קיימין ופטורה משבועה אפילו על העתיד:
(א) ושבועה: ל"ד כתב ה"ה אם אמר כי מחילה מהני באמירה בעלמ' נ"י. וכתב הר"ן ר"פ אע"פ דאם פטרה משבועת כתובה פטרה אף משבועה על התו' ח"מ ב"ש. אם אמר הבעל בשעת מיתתו הוו יודעים שנכסי אינם מספיקים לכתובת אשתי הרי זה פטרה משבועה והודה בשעת מיתתו שהוא חייב לה ולא אתפסי צררי כנה"ג וכ"כ בספר מעשה חייא בתשובה סי' ב'.
(ב) מיתתו: דאז הוי כאלו נתן לה במתנה כל צררי שנתן לה או מה שלקחה בעצמה לכן אפי' לא אמר ממני ומיורשי א"י היורשים להשביעה ועי' ב"ש.
(ג) דבר: כלומר שכתב בפירוש על כל דבר שתאמר תהיה נאמנת אבל אם לא כתב רק סתם תהיה נאמנת כשני עדים לא קאי רק על פטור השבועה שתהיה נאמנת כשני עדים שיאמרו שיפרע לה הכתובה אבל לא לענין שאר דברים שתאמר בנכסי בעלה ח"מ.