שולחן ערוך חושן משפט פד ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · פד · ה

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

עד אחר מעיד בשטר שהוא פרוע לא יפרע אלא בשבועה בד"א כשעבר זמנו אבל אם הוא תוך זמנו נפרע שלא בשבועה אא"כ טען הלוה ישבע לי עד א' מעיד על שטר שהוא פרוע ומת המלוה עד שלא נשבע אין יורשין גובין אותו והוא הדין לפוגם שטרו ומת עד שלא נשבע:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

לא יפרע אלא בשבוע' גם בזה אנן טענינן ליה שצריך לישבע ומיירי שאינו כתוב בשטר נאמנות אפי' סתם דא"כ הוה נאמן נגד עד אחד וכמ"ש בר"ס ע"א ע"ש. וכל הני שבועות דרבנן נינהו כעין דאוריית' דכל שבוע' שבתור' נשבעין ונפטרין הן ולא ליטול ועוד דהשטר ה"ל שעבוד קרקעות ועפ"ר:

אם הוא תוך זמנו כו'. גם בזה כתב הטור שרבינו האי חולק וס"ל דאפי' בתוך זמנו צריך לישבע ע"ש:

אין יורשיו גובין אותו כו' שם סיים בטעמו משום דאין אדם מוריש לבניו ממון שלא היה יכול לגבותו כי אם בשבוע' ומהתימ' הלא כתב הטור לקמן בסי' ק"ח סעיף כ"ט וגם המחבר כ' שם ז"ל דוק' גבי שבוע' שה"ל למלו' לישבע ליורשי הלוה אנו אומרים שאינו מוריש' לבניו אבל שאר שבוע' מוריש לבניו לפיכך הפוגם שטרו ומת אע"פ שהוא הי' צריך לישבע בניו נשבעין שלא אמר להם אביהן פרוע יותר ממה שאמר ונוטלין וכגון שהלו' קיים (פי' בחיי המלו') אבל אם מת לוה בחיי המלו' היינו יתומים מיתומים דאין אדם מוריש שבוע' לבניו וכן הוא בגמ' בהדיא בפ' כל הנשבעין (הבאתי בסמ"ע שם בסי' ק"ח) ומוכח שם דדוקא כשמת הלוה בחיי המלו' דאז הי' חל השבוע' על המלו' להוציא מיתמי הלוה בשבוע' כזו דוקא החמירו שאם אח"כ מת גם המלו' שאינו מוריש ממון כזה שאינו יכול לגבות כי אם בשבוע' לבניו אבל בפוגם שטרו ומת המלו' בחיי הלוה אע"ג דאח"כ מת גם הלוה ובאין יורשי המלו' לגבות מיורשי הלוה נשבעין ונוטלין כיון דשבוע' הראשונ' שנתחייב אביהן לא הי' כדי לגבות מיתומים כי אם מהלו' עצמו ול"ד לפוגם שטרו לחוד הנזכר בגמ' בהדי' אמרו כן אלא בכל אינך דאתני' שם בהדי' במשנ' דר"פ כל הנשבעין כתבו הפוסקים דינו כן כבפוגם שטרו וילפי' לה מדאמרו שם בגמ' הבו דלא להוסיף עלה דרב ושמואל דאמרו דינא דאין אדם מוריש שבוע' לבניו ביתומים מיתומים וכמ"ש כל זה בארוכ' בסמ"ע בסימן ק"ח סי"ד וגם כתבתי שם תמי' מזה לג' תשובת הרא"ש דמנגדין זה לזה א' מהן ההיא דעד א' הנ"ל ועוד ב' תשובות בכלל פ"ו ס"ד וי"ב ע"ש ועל הב"י והמחבר יש לתמוה יותר שכ' שהדין כן גם בפוגם שטרו והוא מפורש נגד הגמ' וכנ"ל וגם מ"ש הרי"ו נכ"ו ח"ג לחלק בין לא עמד המלו' בדין עם הלוקחים ונתחייב שבוע' דע"ז אמרו בגמ' דאדם מוריש שבוע' לבניו בכל הנך זולת אם מת הלוה בחיי מלוה ובין אם עמד בדין ונתחייב שבועה דאין אדם מוריש ולפ"ז י"ל דגם הב"י בכה"ג איירי דעמד בדין ונתחייב שבועה וכתבתי שם דמשמעות הגמ' וגם סתימת דברי הב"י לא משמע כן וגם בתשו' הרא"ש הנ"ל בהדי' אינו כן והארכתי בישובים וסתירות בסי' ק"ח ע"ש ודו"ק:

ש"ך - שפתי כהן

(ז) עד אחד מעיד כו'. לא יפרע אלא בשבועה עיין בכ"מ פכ"ד מה' אישות מה שפי' בדברי הרמב"ם וכתב דהא דתנן ע"א מעידו שהוא פרוע לא יפרע אלא בשבועה היינו דוקא שהבעל או הלוה טוען ברי ואין דבריו נראין לי דכיון דקי"ל בטוענו ספק ע"פ העד צריך שבועה דכמו ששנים מחייבים ממון אף בשמא ה"ה באחד לענין שבועה וכמ"ש הרי"ף והמחבר לעיל סוף סי' ע"ה א"כ ה"ה הכא וכן משמע להדי' בתשובת הרשב"א שהביא הב"י לעיל סימן ע"ב מחו' כ"ד דלהרי"ף ה"ה בעד א' מעידו שהוא פרוע אף בשמא צריך לישבע וע"ש וכן עיקר:


(ח) לא יפרע אלא בשבועה גם בזה אנן טענינן ליה שצריך לישבע (כלומר אף שלא אמר הלוה ישבע לי) ומיירי שאין כתוב בשטר נאמנות אפי' סתם דא"כ הוא נאמן נגד עד אחד וכמ"ש בר"ס ע"א ע"ש עכ"ל סמ"ע וכבר השגתי על הסמ"ע בזה לעיל ר"ס ע"א ס"ק ב' וכתבתי דנאמנות סתם אינו מועיל נגד עד אחד. ע"ש:


(ט) אם הוא תוך זמנו כו'. גם בזה כתב הטור שרבינו האי חולק וס"ל דאפי' בתוך זמנו צריך לישבע ע"ש עכ"ל סמ"ע וכבר כתבתי לעיל סק"ב דק"ל על דברי הטור אנה מצא כן בשם רב האי דאדרבה מדברי בעל התרומות והרב המגיד בשם רב האי משמע כהרמב"ם והמחבר וכן נראה עיקר:


(י) אא"כ טען הלוה ישבע לי. כבר כתבתי לעיל ס"ק ג' דזה לא נהירא אלא אפי' טוען הלוה ישבע לי א"צ לישבע תוך זמנו:


(יא) אין יורשיו גובין אותו. הכל תפסו על המחבר בזה וגם על תשוב' הרא"ש עצמו ק' וכבר האריכו הע"ש והסמ"ע בזה והב"ח כתב דתשו' הרא"ש והמחבר מיירי דמת לוה בחיי מלוה ודבריו דחוקים ועוד קשה א"כ בלא עד ובלא פוגם שטרו נמי אין יורשים גובים מ"מ לענין דינ' נראה עיקר כמ"ש הב"ח ואין לבדות חלוקים שאינם נכונים לדינא ויותר נכון שישארו דברי הרא"ש והמחבר בקושי' משנמצי' סברות זרות שאינן אליב' דהלכת' ואין כאן מקום להאריך בדין זה ועמ"ש לקמן סי' ק"ח סעיף י"ד כי שם ביתו:



באר היטב

(ח) בשבוע':    גם בזה אנן טענינן לי' שצריך לישבע ומיירי שאין כתוב בשטר נאמנות אפי' סתם דא"כ נאמן הוא נגד ע"א וכמ"ש בריש סימן ע"א כ"כ הסמ"ע וכבר השבתי עליו שם וכתבתי דנאמנות סתם אינו מועיל נגד עד א' עכ"ל הש"ך [ועמ"ש שם ס"ק ג'] וכתב עוד הסמ"ע דכל הני שבועות דרבנן נינהו כעין דאורייתא דכל שבוע' שבתור' נשבעין ונפטרין ולא ליטול ועוד דהשטר ה"ל שעבוד קרקעות.


(ט) טען:    עמ"ש לעיל ס"ק ד' ע"ש.


(י) יורשיו:    הכל תפסו על המחבר בזה וגם על תשובת הרא"ש עצמו קשה וכבר האריכו הע"ש והסמ"ע בזה והב"ח כתב דמיירי כאן דמת לוה בחיי מלוה ודבריו דחוקי' ועוד ק' דא"כ בלא עד ובלא פוגם נמי אין היורשים גובין מ"מ לענין דינא נראה עיקר כהב"ח ויותר נכון שישארו דברי הרא"ש והמחבר בקושיא משנמציא סברות זרות שאינן אליבא דהלכתא ועמ"ש בסי' ק"ח סי"ד כי שם מקום ביתו של דין זה עכ"ל הש"ך.



קצות החושן

(ג) עד אחד בפ' הכותב דף פ"ח אמר ר"פ אי פקח הוא מייתי לה לידי ש"ד יהיב לה כתובתה באפי חד סהדא וסמוך סהדא קמא אסהדא בתרא ומוקים להני קמאי במלוה מתקיף לה רב שישא ברי' דרב אידי היכי סמוך סהדא קמא אסהדא בתרא אלא יהיב כתובתה באפי סהדא קמא וסהדא בתרא ומוקי להני קמאי במלוה ולכאורה תיקשי לפי ס"ד דיהיב לה כתובתה באפי חד סהדא וסמיך סהדא קמא אסהדא בתרא למה אמר ומוקים להנך קמאי במלוה טפי מזוזי בתראי דהא כיון דיש לו ב' עדים ע"י צירוף דפרע לה שני פעמים א"כ תובע חד פרעון במלוה ה"ל למימר ומוקים לחד במלוה דלמסקנא דיהב לה באפי תרי לא מצי כפר בפרעון באפי תרי ומוקים להני קמאי אבל לפי הס"ד אין הכרח לתבוע קמאי במלוה טפי מהני זוזי בתראי דהוי נמי באפי חד. ונראה לפמ"ש תוס' שם מאי נ"מ בש"ד כיון דאידי ואידי בנק"ח ותירצו דנ"מ בחשודה דבשבועת המשנה שקל' בלא שבועה ולכי מייתי לה לידי ש"ד שכנגדו נשבע ונוטל וע"ש והראב"ד כתב דל"א בחשוד שכנגדו נשבע אלא אם לא ידע בשעת העסק עמו דהוא חשוד אבל ידע שהוא חשוד לא דכל א' ישא ויתן עם החשוד ולהיות נשבע ונוטל הובא בשטה מקובצת פ"ק דמציעא גבי ההיא רעיא ובסי' ל"ב ברמ"א ע"ש וע"ש ש"ך שכ' דגם דעת תוס' כן ומש"ה ניחא דלא מצי לתבוע פרעון בתרא במלוה כיון דכבר ידע שהיא חשודה דהא מש"ה יהיב לה פעם אחרת דליהוי בדין חשוד אבל פרעון הראשון שפיר משכחת דלא ידע שהיא חשודה ולפ"ז יש לתרץ שם קושיות התוס' מה שהקשו שם מאי פריך היכי סמיך כו' הא הלואה אחר הלואה מצטרפין ודו"ק:


(ד) תוך זמנו ואיכא למידק כיון דקיי"ל כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון א' מחייבו שבועה וכיון דשנים יכול לומר על שטר שהוא תוך זמנו שהוא פרוע למה לא יוכל ע"א להעיד תוך זמנו שהוא פרוע ומה ענין חזקה לעדים וה"ה ע"א לשבועה ואע"ג דבאיסורין קי"ל דאין ע"א נאמן באתחזק איסורא או היתרא היינו דוקא באיסורין אבל בממון נגד חזקה נמי מעיד דהא אפי' מעיד על חפץ כבחזקת חבירו כמה שנים שהיא גזולה מחייבו שבועה דאפי' הוא נגד חזקה דכל מה שיש ת"י הרי הוא שלו ומשום דע"א לשבועה הוא כשנים ונראה דכיון דמדינא ל"ש שבועה דע"א גבי שטר דה"ל שעבוד קרקע ועוד ליטול אלא שהוא כדי להפיס דעתו ומש"ה בתוך זמנו הקילו וכיוצא בזה כ' בהג"מ בפי"א מהל' שבועות בשבוע' דע"א לא בעי נק"ח כגון דאינו אלא להפיס דעתו של בעל וע"ש) (וירא' לי דהיכא דהוא פקח ומייתי לה לידי ש"ד כגון דיהיב ליה באפי סהדא קמא ובתרא גם בתוך זמנו איכא ש"ד דמה מהני חזק' נגד העד כיון דהוי כשנים לשבוע' ואע"ג דבאשר"י רפ"ק דמציעא דהוכיח דעד המסייע פוטר משבוע' הביא ראי' מהא דאמרי' גבי סלעין דינרין מלו' אומר חמש ולוה אמר שתים דפטור אפי' למ"ד הילך חייב משום דמסייע ליה שטרא אלמא מסייע פוטר ע"ש וא"כ ה"נ חזק' דתוך זמנו מסייע פוטר ליתי' דהיינו דוקא בשבועת מוד' מקצת כל המסייע פוטר אבל בשבוע' דע"א לא מצי פטר אלא דוקא עד המסייע דהוא נמי כשנים לפטור וגבי מלו' אומר חמש ולוה אומר שתים נמי נרא' אם יש ע"א המעיד חמש צריך לישבע שבועת התור' כיון דהוא כמו שנים ושנים ודאי מעידים בחמש אע"ג דשטרא מסייע ללוה ול"א שטרא מסייע אלא בשבועת מוד' במקצת אבל בשבוע' דע"א דהוי עד ממש כשנים לממון ע"א לשבוע' וקושיות הראשונים שהקשו בהא דרב פפא אי פקח הוא מייתי לה לידי ש"ד דמאי נ"מ כיון דאידי ואידי בנק"ח ולפמ"ש נ"מ תוך זמנו משום דרב פפא ס"ל בפ"ק דבתרא עביד אינש דפרע גו זימניה מש"ה הוכרחו לפרש נפקותא אחריתי ודו"ק:





▲ חזור לראש