הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן פד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן פד[עריכה]

[שו"ע] אפי' הי' עדים בשעת הפירעון. נ"ב בזה וכן דקדק לצרף חשבונו היא בעי' דלא איפשטא ונ"מ בתפס:

[שו"ע] ואם יש בו נאמנות אע"פ שלא פירש. נ"ב בת' הר"א ששון סי' פ"ב כ' דיכול המוחזק לומר ק"ל כהפוסקים דאם לא פירש חייב לישבע בפוגם:

[ש"ך אות א בד"ה וא"כ] צריך לישבע שלא פקדנו אבא. נ"ב לענ"ד הא התו' הקשו דכל פוגם ליהמין בלא שבועה במגו דלא הי' פוגם ותרצו כיון דהטעם דמפרע לא דייק ולא חשדי' לי' לשקר אלא דס' שכן הוא ל"ש מגו. וא"כ הכא לגבי השבועה שלא פקדנו על יתר הפירעון הוי מגו שלא (שאמרו) [יאמרו] דפגם אביהם:

[שו"ע] בד"א בשעבר זמנו. נ"ב וכן ביומא דמשלם זמנא פרישה וע' ב"ח וכתב עוד הפרישה דכשעבר זמנו אפי' אם הלוה טוען שפרע כולו ת"ז אפילו הכי צריך לישבע במגו שהי' יכול לומר פרעתיהו אח"ז ע"ש. אבל בבית שמואל אה"ע סי' צ"ו סק"ח דקדק מדברי תשו' הרי"ף שבבעה"ת שי"ו ח"ב דל"א מגו לחייב שבועה וכ"כ הגד"ת שם:

[ש"ך אות ד] אלא כשהלוה מודה שבידיעתו כתב. נ"ב ואף דיש להלוה מגו שהי' אומר שלא הי' בידיעתו דהי' בב"ד משביעים אותו צ"ל דמגו לחייב שבועה ל"א כמש"ל בשם הב"ש:

[שו"ע] עד אחד מעיד בשטר שהוא פרוע לא יפרע אלא בשבועה. נ"ב ב' עדים שאמרו כתב ידינו הוא זה ואחד מהן אומר פרוע עיין הר"ן וברא"ה פ"ב דכתובות בסוגי' דב' אומרים מת וכו' דדעת קצת הפוסקים דא"נ אבל דעת הר"ן שם דנאמן במגו עי"ש וע' ב"ש באה"ע סי' קנ"ב ס"ק ט':

[ש"ך אות ז] ואין דבריו נראין לי. נ"ב וכן מבואר דעת התו' רי"ד דקידושין בסוגי' דהן הן שלוחיו במ"ש שם דקודם שנתקנה שבועת היסת אם שלח חובו ע"י השליח נוטל המלוה בלא שבועה ואינו מחוייב לשבע להכחיש העד דהו"ל נשבע ונוטל עיי"ש הרי דא"צ לשבע שבועת ע"א מעיד שהוא פרוע והיינו ע"כ משום דהוא טוען שמא ומדכתבו הטעם שהוא נוטל משמע דלפטר כה"ג צריך לשבע אף בטוען עפ"י עד וכן הוא ג"כ דעת הרא"ה להדי' בכתובות בסוגי' דאבימי ברי' דרבה בר אבוהו עיי"ש וכן מוכח מתשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' כ"ב ומה שתירץ הש"ך לעיל סי' נ"ו ס"ק ה' ד"ה והשתא אתי שפיר לענ"ד תמוה כמ"ש בגליון שם ודו"ק ועיין בספר כתובה סי' צ"ו ס"ח ואולם מדברי תוס' שבועות מ"ג ד"ה אתרע שטרא וכדבריהם כ' הרא"ש כתובות פ' הכותב מדלא תירצו כפשוטו דמיירי שהלוה לא טען רק עפ"י עד משמע דס"ל דמ"מ צריך לישבע ודו"ק:

[ש"ך שם ד"ה עד אחד מעיד] א"כ הו"ה הכא. נ"ב ואני מצאתי תנא דמסייע לדעת הכ"מ. דעת הרא"ה בחי' לכתובות בדף פ"ה בעובדא דאבימי ברי' דרבה בר אבוהו כתב לתרץ קושיות התוס' דשם ד"ה מגו וכו' דאי הוי טען להד"ם לא הי' צריך לשבע להכחיש השליח כיון דהוא אינו טוען ברי ובעובדא דבקרא הנזכר שם כ' הרא"ה להדיא דאם הי' לבקרא דין ע"א הי' זה צריך לשבע להכחיש אף שזה טוען השמא דע"כ דשאני שבועות ע"א מעיד שהוא פרוע משאר שבועות ע"א. גם מבואר כן דעת התוס' רי"ד בקידושין פרק האיש מקדש דף מ"ג: