שולחן ערוך אבן העזר לח ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · לח · ה · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה

שולחן ערוך

עריכה

התנה בשעת הקידושין שלא יהא לה שאר וכסות, תנאו קיים, ואינו מתחייב לה בהם. אבל אם התנה שלא יתחייב בעונה, תנאו בטל וחייב בה.

הגה: דכל המתנה על מה שכתוב בתורה, ואינו ממון, תנאו בטל (דעת עצמו). ויש אומרים דכל מה דתקון רבנן הוי כמו שכתוב בתורה (הגהת מרדכי ריש הכותב):

מפרשים

 

חלקת מחוקק

עריכה

(ח) דכל מאי דתקון רבנן:    דל' זה משמע דאיסור דרבנן בדבר שאינו ממון הוי כשל תורה ואסור להתנות אבל בהגהת מרדכי כתב בדבר תקנה דרבנן אפילו בממון תנאו בטל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה:
 

בית שמואל

עריכה

(י) שאר וכסות וכו':    כתב בח"מ היינו דוקא שלא אמר ע"מ שאין בקדושין שאר וכסות דאם התנה כך התנאי בטל כמ"ש בחושן המשפט סימן רכ"ז בתנאי ע"מ שאין בו אונאה:

(יא) תנאו בטל:    ע"כ איירי בכפל התנאי וא"ל מאחר דכפל התנאי איך תתקדש לו כשלא תתקיים התנאי עיין תוס' דף מ"ו שם מתרצים קושיא זו ואם מתנה שתפטרני מן העונה כתבו תוס' שם דהוי תנאי ועיין במרדכי:

(יב) דכל המתנה על מ"ש בתורה:    ול"ד להתנאי שתאכל בשר חזיר דשם בידה שלא תאכל ולא תתקדש והכא התנאי הוא אחרי שתנש' לו א"כ בודאי עוקר ועיין בגיטין שם, ובדרישה מתרץ עונה דעיקר אישות הוא שאני:

(יג) דכל מאי דתיקון רבנן וכו':    כ"כ הג"מ ליישב הא דאמר רב ריש הכותב הלכה כרשב"ג דא"י להתנות תנאי דלא ירש את אשתו משום כל שהוא תיקון חז"ל א"י להתנות דחז"ל עשאו חיזוק יותר משל התורה, מיהו נראה כל הפוסקים חולקים ע"ז כאשר מבואר סוף סימן ס"ט וסימן צ"ב דכתבו שם אם מתנה אחר נשואין לא מהני התנאי משום דהוי כאלו מתנה הבן שלא ירש את אביו דקי"ל דלא מהני התנאי וירש את אביו אבל מחמת תיקון רבנן מהני הסילוק וא"י למה הבי' דעת הג"מ נגד כל הפוסקים הנ"ל, ולדעת הג"מ אם שאר וכסות תיקון חז"ל הוא א"י להתנות ועונה לכ"ע א"י להתנות אף על גב דאשה יכולה למחול על העונה כמ"ש לקמן מ"מ ע"י תנאי א"י להתנות וע' במרדכי פ' השוכר:
 

ט"ז - טורי זהב

עריכה

שאר וכסות כו' לא הוה מתנה על מ"ש בתורה כיון שדבר שבממון הוא ונותן למחילה משא"כ בעונד צערא דגופא היא לא ניתן למחילה בסעיף ד' ע"מ שתבעל לאסור לה כו' בטור כ' ע"מ שתבעלי לאבא כו' וכתב בפרישה היה לאחר דהא הטעם משום שאסור לה משום ערוה וא"כ ה"ה לאחר דעלמא שאסורה עליו משום א"א והטור נקט לאבא משום דבגמ' פ' המגרש לענין גט (קאמר שם לאבא) ושם יש איסור דוקא לאבא אבל לאחר היא מותרת לאחר הגט מ"ה גם כאן נקט לאב' ומו"ח חלק עליו ואמר דכאן נמי דוקא לאבא דאלו לאחר יש היתר אחר שימות הוא משא"כ באב' דאסור לעולם בה. והאמת כדברי הפרישה דהא אי' בפ' המגרש לענין נותן גט ומשייר דמבעי' לן התם חוץ מבעל אחותה מהו מי נימא השתא היא לא חזי' א"ד זמנין דמתה אחותה וחזיה ליה ולא אפשט' נמצא דיאן סברא זו דמיתה מוכרחת וא"כ האיך נימא כאן בפשיטות דהוי דבר שאפשר מצד שמא ימות הוא ודברי הפרישה עיקר:
 

באר היטב

עריכה

(יג) קיים:    דוקא באומר ע"מ שאין לך עלי שאר וכסות אבל אם אמר ע"מ שאין בו בקדושין שאר וכסות לא מהני התנאי בה"י.

(יד) בטל:    ואם מתנה שתפטרנו מן העונה הוי תנאי ב"ש.

(טו) רבנן:    עיין ח"מ ב"ש בה"י.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש